אייקידו

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

אני מסכים עם "מימחר" ורוצה לספר שלי אישית מאוד מאוד עזרה העובדה שלמדתי קרב מגע במשך שנים רבות לפני שהתחלתי ללמוד אייקידו. לימוד קרב מגע איפשר לי להבין את המשמעות של קרב, עבודה מול כלי נשק מודרניים, שימוש בידיים וברגליים וכמובן באיברים נוספים לשם התקפה והגנה ועוד ועוד. כנ"ל גם לגבי העובדה שאני לומד איאיידו (שליפת חרב) וקנג'וצו בנפרד מאייקידו - הדבר מאפשר לי להבין את עקרונות העבודה עם חרב וג'ו (מקל).
 

HetMem88

New member
למה לא ללמוד אומנות "מעורבת"?

גם מימחר וגם זאב, דיברו על למידת אומנות לחימה אחרת לפני האייקידו על מנת להשלים את נושא ההתקפות. מדוע לא ללמוד שיטה מעורבת שבאופיה מכילה מספר אלמנטים מכמה אומנויות לחימה וכך בעצם להישאר אצל אותו מורה, באותה גישה, עם אותה שיטה וגם להרוויח את ההשלמה הנחוצה? (אני לא בטוח שההגדרה שלי נכונה, אבל הכוונה היא למשהו כמו אייקיג'וג'יטסו)
 

amir_aikido

New member
כל אחד יכול לבחור במתאים לו

כל אדם בוחר את המורה / שיטה שמתאימים לו. אמיר
 
על פי הבנתי המוגבלת

בהחלט ניתן ללמוד אומנות המערבת/משלבת. הטענה שעלתה מהדיון על דברי פוג'יטה סנסאי היא ,שבכדי לרכוש מיומנות בסיסית בטכניקות מסויימות רצוי ללמוד אותם בנפרד.הדגש באייקידו הנו על מענה לאגרסיה בדרך מסויימת.בכדי לתרגל את המענה,מישהו צריך לייצג את האגרסור.מי שמעוניין להעמיק את השכלתו בגישות אחרות מאייקידו,רצוי שיחפש אותם במסגרות המתאימות להן. יש רק 24 שעות ביממה,רוב המתאמנים מגיעים לכדי 3שעות שבועיות.זה מעט מאוד בכדי לרכוש שליטה בסיסית במיומנויות של א"ל שלך.
 

amir_aikido

New member
מסכים

אמנות לחימה מייצגת גישה מסוימת. הטכניקות בהן משתמשים ללמוד את הגישה נבחרו מתוך התאמתן ללימוד. אין מגבלה אמיתית להשתמש בטכניקות נוספות במסגרת אותה הגישה (אם כי יש מקומות בהם זה פחות מקובל במהלך האימון). ואולם יש ערך רב להתמקדות ולהתמחות, כמאמר המשורר: "אינני פוחד מהאדם שלמד עשרת אלפים בעיטות, אלא מהאדם שתירגל בעיטה אחת עשרות אלפי-פעמים". אמיר
 

isaacl

New member
הגנות נגד התקפות לא מציאותיות

אף אחד איננו מדבר על התקפות מציאותיות. לא באייקידו ולא בקראטה. השאלה היא עד כמה ההגנות של אייקידו מכוונות כנגד התקפות מיומנות או רק כנגד סימון של התקפות. יש הבדל גדול בטכניקה, ב"תפקיד" של האוקה ובתזמון של הנגה כאשר מדובר בסימון של התקפה או כאשר מדובר בהתקפה מכל הלב. אצלנו האוקה מחוייב להתקיף ככל יכולתו. הנגה משתמש בכוח הזה כדי להטיל. האוקה איננו מטיל את עצמו בשום מקרה אם הוא איננו מוטל. בהרבה מאוד מקומות, לעומת זאת, ונדמה לי ברוב המקומות, האוקה רק מסמן התקפה ומשתף פעולה בהטלה עצמה. התעקשות להשאר לעמוד נחשבת כהפרעה לנגה. אני זוכר את המבוכה שלי בסמינר של שיבטה סנסאי, כשהתאמנתי עם יודנשה, והוא גער בי שאינני עושה את תפקידי כאוקה, כלומר, אינני מטיל את עצמי. אני הייתי רגיל לכך שמטילים אותי וממני לא נדרש דבר מלבד להתקיף כהלכה. אלה הם ההבדלים. אלה הם הבדלים מתודיים ולא הבדלים מהותיים. אכן אייקידו אינו מיועד להיות קורס של קרב מגע ישראלי. אגב, גם קראטה לא.
 
כאיש שמתיימר לעסוק בקראטה

1."אף אחד איננו מדבר על התקפות מציאותיות. לא באייקידו ולא בקראטה." כנראה שאנחנו מכירים סוגים שונים של קראטה,בהחלט מדובר אצלנו על כך,ואף מעבר לזה. 2."אכן אייקידו אינו מיועד להיות קורס של קרב מגע ישראלי. אגב, גם קראטה לא." נכון,אך שוב אותו סייג,הקראטה שאני מכיר בהחלט נותן פתרונות ריאלייים לתרחישי "קרב מגע". ואצלנו נוגעים גם בהטלות,בריחים,חניקות,ועבודת קרקע.
 

isaacl

New member
מתנצל

אני מכיר רק את שוטוקאן. שוטוקאן שאינו תחרותי. אולי גם הם לא יאהבו שאני טוען שההתקפות שלהם אינן מציאותיות. אני כן חושב שקראטה מכין טוב יותר להתקפות רחוב.
 
קרטה שוטוקאן: תדמית מול מציאות

הכל תלוי אצל מי לומדים. לאחר שיש בסיס טוב ומורה טוב, אפשר להתפתח להמון כיוונים, ולא משנה אם אתה לומד אייקידו בסגנון זה או אחר, קרטה בסגנון זה או אחר, ג'ו-ג'יטסו בסגנון זה או אחר וכו'... השאלה היא לאן אתה והמורה שלך רוצים להגיע. הנה כמה הודעות נבחרות מהשרשור בפורום א"ל בזירה על אריאל מסטוב, חניכו של משה בוחניק, שהתחרה לפני כשבועיים ב- K-1 שזו תחרות הקיקבוקס הכי נחשבת:
קצת על אריאל ועל האימונים שלו, מאת המאמן שלו משה בוחניק: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1256&msgid=83704833 "אריאל כבר שנתיים באמריקה וחובר ומתאמן עם טובי הלוחמים שם. אריאל למד והתחנך במסגרת שלנו "שינדוקאן ישראל-לימים מכבי אשדוד " למעלה מעשור ארבעה ימים בשבוע שני אימונים ביום. עוד בהיותו נער ניצח את העומדים מולו וגילה אופי מיוחד . אריאל ,היה אלוף ישראל בקראטה ספורטיבי ואלוף כינוס הפועל העולמי ואף השתתף במכביה, היה ואלוף ישראל בקראטה מגע מלא מטעם התאחדות הקראטה בישראל, כן אז גם זה היה. זכה במקום ראשון גם בארגון קיוקושינקאי ישראל, אריאל השתתף במספר תחרויות הליגה בישראל במגע מלא וגם שם זכה . וכן השתתף יחד עם חניך נוסף שלי ארמן ריידלר, באליפות אירופה אסיה בקיוקושין ושם ארמן, זכה במקום שני. לפני כעשור הוזמנו להשתתף בתחרויות קובוקאן ביפן אריאל מסטוב, זוכה מידי שנה במקום ראשון ,לפני כשבע שנים החל לשליו באימונים את עבודת הידיים עם כפפות עם המאמן שטטרייכר סימיון מאשדוד, זו השנה הרביעית שמשתתף קבוע בקיק בוקס בתחרויות ביפן לפני כחודש השתתף בתחרות באגרוף תאילנדי (עם מרפקים) ביפן נגד תאיילנדי עם רקורד של 120 קרבות. היום הוא ייצג אותנו ישראל ,בתחרות המכובדת לכל הדעות k1. משה בוחניק יש לכם יופי של פורום"
שיטות האימון של משה בוחניק: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1256&msgid=83805357 "ראשית לא המצאתי שום שיטה כמו שרבים המציאו אלה מצאתי לנכון לשלב בעבודתי מספר נושאים ותכנים ועל כן היא בעצם שיטת עבודה כשבבסיסה היא שיטת השוטוקאן המסורתית הרבה קיהון ,קאטה- בונקאי (עם המון אפליקציות מאוד מעניין) האימונים ברנדורי זוגות שלשות וכו' הם בעצימות ומרחקים משתנים החל מסימונים ועד קרבות מגע מלא עם ציוד מגנים כפפות ,הכוללות עבודת רגליים בגבהים שונים החל מגובה הירך ועד הראש כשלכל אזור העוצמה שונה . בתוכניות האימונים קרב מגע לסוגיו השונים הכוללים בלימות וגלגולים טכניקות הטלה חניקות ובריחים לרוב עד הכנעה . בתוכנית האימונים הגנה עצמית נגד חניקות תפיסות וכו' וכוללת כלי נשק קרים סכין ומקל. נושא מעניין נוסף שנלמד הוא הקראטה הספורטיבי שהוא שונה בתפיסתו כשמו כן הוא קראטה ספורטיבי,זהו ספורט לכל דבר ועניין בדיוק כמו הסייף והטאקוונדו הספורטיבי חיפוש נקודות לניצחון ולא לפגיעת היריב אך הוא יכול להיות מסוכן ביותר במכה עם מרחק ותזמון מדוייק. השקפתי לגבי הספורט בכלל ואומנויות הלחימה בפרט רוב האוכלוסיה המתאמנת היא על בסיס שעות פנאי וגם אם היא נמשכת שנים רבות היא עדיין פעילות פנאי (על כן היא צריכה להיות ערכית אך גם מאוד מאוד חברתית רוב רובם של המתאמנים נשארים בפעילות בגלל הפאן החברתי ואם נדע למצב זאת נכון נוכל מצוא ספורטאים שמתאמנים שנים רבות) וצריך להבין שמשם לא מגיעים לספרות הגבוהות שמיחלים להגיע ספורטאים לוחמים גדולים גם אם הם חזקים מאוד. ספורטאי צמרת ,לוחם אמור להתאמן בין שתיים לשלוש יחידות אימון ביום להשתתף במחנות אימונים ולא מעט תחרויות מכינות בשנה, בודדים ומעטים המסוגלים לכך מכל מיני סיבות אך בעיקר כלכליות , מאמין שמי שהחליט לעסוק בכך ולהגיע הכי גבוה שאפשר צריך לעזור לו בכל דרך אפשרית. נ.ב צד נוסף שהוא מפתח חשוב למאמנים ואצלנו שמים מאוד דגש זה גילאי המשתתפים ואופי הפעילות" ילד זה לא בוגר קטן" ואיזה פעילות גופנית בסיסית מתאימה,לכל גיל מאפיינים שונים. יום טוב ללא נפגעים משה בוחניק"
הרקע של משה בוחניק: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1256&msgid=83885068 "בלימות ,גלגולים,חניקות וריתוקים, יש תחושה שמי שעושה קראטה מסויים נמצא בבועה קטנה עם מרדעת על העיניים(חחח כי אני פיזית עכשיו כך), ולא חי במציאות גלובלית חוץ מזה שאני עושה שוטוקאן שזו שיטה מדהימה,וקראטה ספורטיבי ו5 שנים הישרדות, קרבות מגע, הדרכות בצבא בעיקר מג"ב (בהתנדבות כמובן) אני כבר שנים רבות מאוד משלב הכל. משה בוחניק"
הרקע ושיטותהעבודה של אמנון אלוני שגם הוא מורה לקרטה שוטוקאן: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1256&msgid=83905089 "אכן אתה צודק ננדין אני בחילת דרכי היתי תלמידו של אדמונד ורואה את זה בכבוד רב, אבל כולנו אז התאמנו יחד ללא קשר לשיטה ופשוט נלחמנו יחד, חברה של גדעון קדרי,דניס הנובר,מאיר יהל,ושלמה פיגה,יהודה פנתנוביץ,אימי, ועוד.וכבר שם עשינו גם קרקע איגרוף גודו וכו,ובבדיחות הדעת משה קייץ ידידי וגם תלמידי לשעבר אתה עוד לא נולדת, אז אבל כל זה בידידות רבה אליך אמנון"
אמנון אלוני מלמד קרטה בגישה של לחימה חופשית במפגש הפורום האחרון ("המפגש היפני") של פורום אמנויות לחימה הכללי והותיק
: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=148&msgid=81505672 יש שם תמונות רבות שמציגות את העבודה למי שלא נכח. יהיו כאלה שיגידו שזה לא שוטוקאן, כמו שיהיו כאלה שיגידו שמי שמתאמן באייקידו על הגנה מהתקפות של אגרופים ובעיטות או נוגע בעבודת קרקע לא עושה אייקידו. בסופו של דבר זה רק עניין של הגדרות. אלה שכן משלבים עבודה חופשית באימונים שלהם כפי שכתבתי (הדוגמאות על השוטוקאן והאייקידו) רואים בכך חלק בלתי נפרד מהאמנות שלהם (שוטוקאן ואייקידו, אם נמשיך את הדוגמה) ולא משהו שסותר אותה, ולכן מבחינתם זה עדיין אותה אמנות (שוטוקאן ואייקידו) ולא משהו חדש. רן.
 
עוד מילה אחת

כמי שהתאמן אצל כמה מורים יש לציין (ואני משוחד מראש) שהקרטה שלומדים אצל סנסאי משה בוחניק הוא מהגבוהים ברמתו . וכולל צדדים שאצל אחרים לא נלקחים בחשבון כגון בריחים, עבודה מול סכין, התקפה של כמה אנשים ,וגם ירידה לקרקע . האימון הוא ורסטילי ובעוצמות שונות . שלא לדבר שהכול נעשה תוך כדי חיוך ואווירה נפלאה.
 

amir_aikido

New member
"התקפות מציאותיות" TM מה זה../images/Emo35.gif

יצחק,
על שאני הולך לרטון, אבל אני לחלוטין לא מסכים איתך. מהן בדיוק התקפות מציאותיות? התקפות של מי? גם אני חש שיש הבדל בין דרך ההתקפה של מתאמנים ותיקים ושל מתחילים. היתה תקופה שבה ייחסתי יותר חשיבות להתמודדותי בנושא ה"לחימה ברחוב" ולכן נהגתי להקדיש חלק לא קטן מזמני לעבודה עם המתחילים ולתרגל מולם. בין היתר, הייתי מנצל את מסגרת תרגול ה"רנדורי" בקורינדו (משחק קרב חופשי) על מנת לבקש מהם לתקוף אותי באופן חופשי. במהלך לימודי, שילבתי גם תקופה של טקוואנדו. גם שם ראיתי את אותן התופעות. המסקנה שלי, היא שבד"כ, הוותיקים באייקידו תוקפים טוב יותר ממתאמנים שזהו אחד השיעורים הראשונים שלהם. כלומר, האדם הממוצע תוקף באופן רבה יותר גרוע ממתאמן באייקידו/טקוואנדו. אנשים שלא למדו אמנות לחימה כלל תוקפים בצורה מאוד לא יעילה וקל יותר להתמודד מול התקפותיהם. ההבדלים שמפריעים לחלק מהאנשים הם הקושי באיתור כוונה וכיוון כוח מדוייק של התוקף המתחיל, משום שההתקפה שלו בד"כ חסרה את המרכיבים הללו. האגרופים שלו נזרקים לכיוון הכללי שלך ולא למטרות מדויקות, והם אינם מלווים בתנועה תומכת. לא פעם, כאייקידוקא שמתרגל תנועה מול תוקף (חצי ראנדורי בסלנג שלנו בקורינדו), אתה מגלה שאתה בטווח צמוד לאדם והוא עדיין מנסה להחליט כיצד לתקוף ועוד לטווח רחוק. עליך לפתוח את הראש ולהסתכל בגישה של חרב, להבין, שאתה כבר היית אמור לצאת לחיתוך משלך ולעזוב את המחשבה על טכניקות נגד, ובהתאם - לתקוף. אגב, בהחלט ייתכן שלמקום אימוני יש קשר לתפיסתי. תרגול טכניקות במצבים של מכות אגרוף שונות נפוץ אצלינו לפחות כמו תרגולן מול מצבי תפיסה שונים. בתפיסתנו, האחרון מיועד ללימוד טכניקה למתחילים ולשיפור, עידון וכיוונון טכניקות של מתרדמים, והראשון הוא תרגול מלמד וחשוב לא פחות. באשר לרמות שיתוף הפעולה. אני מסכים איתך שבאייקידו פושה המחלה של שיתוף פעולה מוגזם על חשבון תרגול לחימתי נכון (לתפיסתי). במקום להבין את המטרה של שיתוף הפעולה, ולהתאים רמות שונות של שיתוף פעולה לתירגולים שונים. יש הרבה אפשרויות ללמוד משיתוף פעולה רב כאוקה, וזו גם דרך נכונה ללמד מתחילים. אך ביחס למתקדמים, הם חייבים לדעת שכל האחריות לביצוע הטכניקה היא עליהם. אין "אוקה גרוע" למתקדמים
אלא רק ביצוע גרוע של המבצע. אמיר
 
תשובות ל isaacl ו hetmem88

בנוגע ל"למה לא ללכת ללמוד איקיג'וג'יטסו", אין סיבה, אלא אם כן האדם פשוט רוצה ללמוד איקידו. כלומר, ברור שיש סיבות. אני חושב שאיקידו הרבה יותר מוכר כיום, יותר זמין ויותר מגוון. ממה שאני מכיר באיקידו ניתן למצוא מורים שילמדו איקידו כסוג של "קונטקט", ועד למורים שילמדו איקידו כהגנה עצמית, מדוג'ואים בהם ידברו איתך על אנרגיות ועל "קי" ועד דוג'ואים בהם תחזור עם סימנים כחולים בבטן מאגרופים שלא הספקת לזוז מהם בזמן. לצערי אומר שאינני מכיר כמעט בכלל איקיג'וג'יטסו על שמותיו השונים, ורק יצא לי לחרוש את האינטרנט בחיפושים אחר סירטונים במשך תקופה מסוימת. זה שאיקידו יותר מוכר לא אומר שלכן צריך לבחור בו, אלא בסה"כ אומר שהסיכוי שמישהו יבחר בו יהיה יותר גבוה. לדעתי, איקידו היא אחת מאמנויות הלחימה המסוכנות והמטעות הקיימות. הרוח ההרמונית שמניעה את ההליכה ב"דרך" (ה"דו") שורשיה עמוק באיקיג'וג'יטסו ולטעמי חשוב לזכור ולהבין שמאחורי כל תנועה של זרימה והצטרפות קיימת הבחירה בפעולה מסוג זה, בחירה שנובעת מהיכולת לבצע את התנועה שאינה גורמת נזק ואת הפעולה הקטלנית. ולשם כך כדאי לדעת להתקיף כמו שצריך. באיזשהו מקום אני עכשיו חושב שאולי דווקא בהפרדה הזו יש משהו שמלמד קצת פרופורציות. אני חושב שחשוב להבין שלא ניתן ליישם את טכניקות האיקידו על כל אחד ועל כל התקפה, ואני חושב שהבנה כזו לא פוגעת ברצון להמשיך ולהתאמן אלא היא מחזקת אותה. זה קצת כמו ההבדל בין התאהבות ואהבה, בין תפיסה נאיבית ופנטזיונרית של המציאות לעומת תפיסה מפוכחת ומודעת. ובנוגע להתקפות - ישנם מורים וישנם מורים. מורי הדוג'ו שלי עובדים איתנו על מגוון של התקפות ומגוון רמות של אינטנסיביות. הקונטקסט של ההגנה העצמית נוכח כל הזמן, בהבנה שתפיסת היד היא התחלה של התקפה ולא משהו שעומד בפני עצמו, שאגרוף יכול לבוא בכמה אופנים, שתפיסת הבגד יכולה לגרור אחריה ברכיה או סטירה. אני חושב שמה שאני אוהב באיקידו בו אני מתאמן זו העבודה האגרסיבית ששומרת על העקרונות של האיקידו - ניטרול התקפה במינימום נזק לתוקף. אבל זה האיקידו שמתאים לי. רק בריאות חברים, רק בריאות.
 

isaacl

New member
המרשים ביותר

בכל התמונות שם זו זוהר הארליכית. יש עתיד.
 
סחתיין על הדוברות רן!

אני מתאמן ב"איקידו ישראל" שבפלורנטין, תל אביב. המורים שלי הם גדעון חובר, רונן צוקרשטיין, מיכאל מרגליות וישראל טונג'י. הדוג'ו שלנו פועל תחת הדרכתו של סנסאי נבי ווראל, תלמידו של טמורה שיהאן. ואחרי שעניתי
למה אתה שואל?
 

isaacl

New member
בהצלחה

אני שואל משום שאני צריך להשכיל מעט. כשהתחלתי ללמוד אייקידו הכרתי את כל הנפשות הפועלות. מאז קרו כמה דברים בארץ. הבנתי מדבריך שאתה מתאמן באופן שונה ממה שאני מכיר בהרבה מקומות, והגיע הזמן שאדע מה שקורה. מן המורים שלך, אני מכיר באופן אישי יותר רק את ישראל טונג'י.
 

Vegaro

New member
הגנה עצמית בקונטקסט רחב יותר?

מספר מענות לחלק מהטענות שלך, אשמח לשמוע דעות לגביהן. האם העובדה שאייקידו מתמקד יותר מרוב אומנויות הלחימה על לימוד אוקמי אינה מספקת הגנה עצמית יעילה כנגד כמעט כל גורמי הפציעה העיקריים להן חשוף האדם המודרני? האין אוקמי היא מיומנות הגנה עצמית בסיסית קריטית, והאם באיידיקו לא לומדים אותה הרבה יותר מהר מ3 שנים? העובדה שבחלק מהאומנויות הלחימה הנחשבות יותר פרקטיות אוקמי זה נושא זנוח יחסית, חורה לי. שנית, עפ"י הקריטריונים שלך להגנה עצמית (עמידה כנגד לוחם קרטה מיומן, לדוגמא), גם בג'ודו יש הרבה מן החסר, ובג'וג'יטסו ברזילאי. אבל האם זה קריטריון ריאלי או יחידי לשיפוט של מה יעיל כהגנה עצמית? כוונתי היא, שאני לא מאמין שקיימת שיטה שמציעה פתרון אולטימטיבי ויעיל לכל סיטואציה של הגנה עצמית, והרחוב הזה שאתה מדבר עליו מסוכן וקטלני עבור כל אחד מאיתנו. אבל אני מאמין שאייקידו מספקת קשת רחבה מספיק של פתרונות למגוון מספיק של סיטואציות כדי להחשב כיעילה. לבסוף: אולי הצעד היעיל והמהיר ביותר להגנה עצמית שרוב האנשים יכולים לעשות הוא לקנות שוקר או משהו בסגנון, ולהתאמן בריצה מהירה :)
 

Ryuha

New member
דעתי...

אני אשתדל להתייחס לכל מה שעלה בשרשור זה. כמובן שכל הכתוב הוא דעתי בלבד ואינני מייצג איש מלבדי. הצורה שבה אני רואה את האייקידו היא שונה באופן מהותי ממה שנאמר כאן. אני חושב שאו סנסאי מעולם לא ניסה או התיימר ללמד איזו משנה סדורה בעלת קוריקולום מוגדר. לדעתי אואשיבה עשה משהו דומה מאוד למה שעשה מייסד האי-צ'ואן. נסיון להשתחרר מהצורה. אואשיבה למד סגנונות רבים בידים ריקות ובנשק. (בין השאר: דאיטו ריו ג'וג'וטסו, יאגיו ריו, הוזואין ריו, קאשימה שינטו ריו, אונו-הא איטו ריו, שינקאגה ריו ועוד). כל האומנויות הללו מבוססות על קאטות מוגדרות היטב. לדעתי אואשיבה חיפש משהו שונה (עובדה שאף אחת מהאומנויות שלמד לא הניחה את דעתו- והוא המשיך לחפש). אואשיבה חיפש לסנן את העקרונות המשותפים לכל האומנויות הללו (ואת העקרונות ה"רוחניים" של כת האומוטו-קיו - שגם אותה זנח לבסוף) למקשה אחת. והנה נולד האייקידו. הגישה הזו- של סינון עקרונות והתמקדות בהם ולא בתנועות ספציפיות - הייתה גישה מהפכנית בזמנו של אואשיבה. רבים לא הבינו זאת. כמעט כל תלמידיו הבכירים הודו בשלב כזה או אחר שלא הבינו כלום ממה שאואשיבה לימד. הוא היה מגיע לדוג'ו מדגים תנועה או שתיים ואז מרצה במשך דקות ארוכות על עקרונות האייקידו ודרך פעולתו של היקום. רוב התלמידים בזמנו הודו כי כל זה לא עניין אותם כהוא זה, ובליבם הם רק התפללו שהזקן יגמור כבר לדבר כדי שיוכלו "להרביץ". את עקרונות האייקידו אואשיבה הדגים בעזרת טכניקות שונות שלמד בדרך ובגיל מבוגר יותר בעיקר באמצעות כלי נשק. (כל עבודת הג'ו של אואשיבה בכלל התבססה על לחימה בחנית - כלי בו היה מומחה עוד מתקופת שירותו הצבאי ) תלמידיו ראו - ולרוב רק חיקו את תנועותיו, בלי להבין את כל ההגיון מאחוריהן. כי ככה לומדים היפנים...אסור לשאלו שאלות, רק לראות ולעשות. סנסאי אמר שעושים ככה - אז עושים ככה. נקודה. כל תלמיד פיתח לו את האייקידו שלו על סמך מה שראה. חלק ראו את אואשיבה מתאמן עם ג'ו- והרי לכם אייקי ג'ו. חלק ראו אותו מתאמן בחרב - והרי לכם אייקי קן. רוב תלמידיו בטוקיו (שזכו לראות אותו לעיתים רחוקות מאוד - משהו כמו יום בשבוע) מעולם לא ראו אותו מתאמן בנשק (את רוב אימוניו ערך אואשיבה בביתו שבאיוומה) והנה- האימון בג'ו ובחרב אינו חלק מאייקידו. אואשיבה לא טרח ללמד התקפות נוסח קראטה מכיוון שהתמקד בכלי נשק. עבורו התמודדות אל מול תוקף חמוש היוותה את האתגר האולטימטיבי והדרך הטובה ביותר להביא לידי ביטוי את עקרונות האייקידו. אך הוא מעולם לא אסר על תקיפות כאלו או אחרות ! אם נוברים היטב בתמונות ובסרטים ישנים שלו ניתן בברור לראות אותו מרים ברכיה פה ושם, שולח אגרופים על ימין ועל שמאל. חותך עם טנטו, עם מניפת ברזל וכל הבא ליד. בתקופה קדומה יותר הוא אף לימד שימוש בשוריקנים (עד שאחד מתלמידיו נעץ שוריקן בזרועו של בנו בטיפשות רבה) בתמונה נדירה ניתן אף לראות אותו מבצע חניקה על הקרקע. אואשיבה טען לכל אורך הדרך: "לאייקידו אין כל צורה" לדעתי יש לראות את האייקידו כפורמט פתוח. פורמט שניתן לשלב לתוכו כמעט כל דבר, כל עוד הדבר אינו עומד בסתירה לעקרונות האייקידו. אני חושב שראש פתוח ופרספקטיבה רחבה רק יחזירו אותנו לדרכו של או סנסאי - דרך שהלכה קצת לאיבוד בניבכי הפוליטיקה והפלגנות. או סנסאי הצביע עבורינו על הירח, לדעתי רבים הסתכלו רק על האצבע.
 
למעלה