איזו מין שלווה

[גלית מלאכית]

השלווה השלווה... ../images/Emo99.gif

אני מוצאת את השלווה שלי במדיטציות עם נרות וקטורת, בקריאת ספר טוב, באמבטיית קצף עם שמנים ארומתיים ונרות, בזמן צפיה בסדרהסרט טובים בטלויזיה, ובכל מה שיכול להרגיע אותי... השלווה מתבטאת בתחושת רוגע, נוחיות, אהב העצמי שלי, חיוכים ומראות נפלאים!!

 

[הילה בסגול]

כמוני כמוך

בדיוק מה שכתבת אלו הדברים שהכי מרגיעים אותי ובנוסף בעלי שהוא קול ההיגיון שלי כי לפעמים אני מוצאת את עצמי חרדה אובר...

 

[קטיפ]

לבהות בגלים ולהקשיב להם

זו דרכי להרגע לברוח..לים, פשוטו כמשמעו לשכב ולבהות בגלים ולהקשיב לרחש הים זה מרגיע בטירוף דרך אחרת פשוט לנסוע במכונית ולהרחיק את המחשבות..פשוט להתרחק תרתיי משמע קטיפונת ~~~~~~~~~

 

[גלית מלאכית]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif ../images/Emo13.gif

 

[שם3ים]

מלאכי...

קראתי את השיחה עם הילה בסגול. ואת יודעת, אני מזדהה. לא רק עם העניין של 'אמא' אלא של רגשות שמה. פתאום עולה לי תמונה של כורי עכביש. בכל הדימוי הזה הוא לאחרונה מלווה אותי. שאניבעצם נכנסת לתוך כורי העכביש, ברגע של תחושת אשמה. ומאוד קשה לצאת מזה. אני חושבת על הסיטואציה שסיפרת. מאוד בפשטות. במילותייך את. "לא ידעתי שזה חשוב לה" אז על מה האשמה? "אמא, אני אוהבת אותך. אני שומעת את כאבך. ומצטערת שכך את חשה. לא התכוונתי לפגוע בך." וזה לא שאת צריכה לומר את זה כך או אחרת. זה פשוט מה שאת נתת לי. הבהירות. ההתקרבות שלי ליציאה מרגשות האשמה, וללקיחת אחרויות. לבגרות. להבנה שההורים, גם הם ילדים פגועים. אבל לא אנו שפגענו בהם. והכאב שהיא חשה, היה עוד הרבה לפני שהגעת לעולם. וההרגל שהיא מביא, להאשים, במקום פשוט לומר לך שהיית חסרה לה..זה ההרגל שלה.זה הדפוס שלה. ואת זה גם לעצמי אני אומרת. ברגע של בהירות. ומשדהה עם הכאב שלך. עם כורי העכביש שלך. מרגישה גם כפרפר לכוד. המנסה להשתחרר. שלך, שם ים. נ.ב. תודה ששיתפת.