איזו מין שלווה

איזו מין שלווה ../images/Emo9.gif

יום כיפור מסמל שקט ושלווה, למרות שבשנים האחרונות הללו מופרים ע"י רוכבי האופניים, אבל יש בזה הרבה מן החופש שקיים פתאום- האפשרות לנסוע בלי פחד שידרסו חס וחלילה ע"י מכונית. יום כיפור תמיד מסמל אצלי הרבה קריאה, הרבה ניסיונות לצום והכל תמיד למען אמא שלי, שתמיד לחצה עליי לשמור על מסורת, ולכאורה נתנה לי את חופש הבחירה, אבל הנה גם אתמול, כשאני על סף להיות בת 23, והיא ראתה שלקחתי עימי לחבר את הלפטופ התערבה והתעצבנה למה לוקחת את הלפטופ ואם מתכוונת לעבוד עליו, והחלטתי שהפעם אני סולחת ומכפרת על החטאים שלי שהם קצת שונים והם כלפי עצמי והם לתת לאחרים להתערב לי בחיים, להחליט עבורי כשלכאורה זכות הבחירה היא אצלי, אז הפעם לא צמתי, לא ניסיתי, לא רציתי, וגם עבדתי במחשב וראיתי סרטים ולשם שינוי, זה היה יום מאוד מיוחד עבורי ומאוד שליו. מצאתי הפעם את השלווה שלי בחיבוק מכורבל עם החבר, בשיא האינטימיות והקירבה, סתם לא עושים כלום, אבל עושים הרבה בנפש, ברגש, ומוצאים סוף סוף את השלווה שלהם. איפה אתן מוצאות את השלווה שלכן ובמה היא מתבטאת
 
מלאכי את מלכה ../images/Emo47.gif

איזה תענוג לקרוא את שכתבת ! כל הכבוד לך, אני כל כך שמחה בשבילך אם על מה שעשית אבל בעיקר על כך שחשת שלווה וביטחון במה שבחרת לעשות. מלכה
 
../images/Emo9.gif

אז זהו שמתברר שאני לא כזאת "גיבורה" וכן צצים להם רגשות אשמה, אלו בדיוק שניסיתי להדחיק אתמול. אוף, למה פעם אחת אני לא יכולה להיות אנוכית, לעשות משהו לעצמי ולא להרגיש עם זה כל כך רע??
 
כי את לא אנוכית !

את עשית מה שנכון וטוב לך. ויתרה מכך, לא עשית זאת ליד מי שזה מפריע לו. עשית את זה במקום אחר ומכאן ממש אי אפשר לקרוא לך אנוכית. רגשות אשמה צצים ? הודי להם ושחררי אותם בכך שתיזכרי כמה טוב היה לך !! כמה טוב ונעים ושלו היה לך במעשה שלך.
 
הטוב שהיה לי לא שווה כשמרגישה

שאיכזבתי אותה. ומסתבר שהיא כועסת עליי כי לא התקשרתי אחרי הצום לשאול איך היה ולומר גמר חתימה טובה, אלא רק שאלתי כשחזרתי. גררר לפעמים אני מרגישה האמא ולא הילדה בקשר הזה- כאילו מה זאת הפולניות המטורפת הזאת?? ציפית למשהו- תגידי מראש, אין בעיה הייתי מתקשרת, סתם לא חשבתי על זה.
 
מלאכי יקרה

למה את מנסה ממש בכוח למצוא איפה את לא בסדר ? שימי לב האם אין כאן דפוס שחוזר על עצמו ושאלי את עצמך האם את מוכנה להשתחרר מכך ויתרה מכך - האם את מוכנה לקדש את האמצעים למען המטרה. אני לא חושבת שזו פולניות מטורפת מצד אמא שלך על כך שלא התקשרת בתום הצום - בדקי עם עצמך, מדוע באמת לא עשית זאת אם ידעת שזה חשוב לה ? אני לא חושבת שבן אדם שמבקש לעצמו שיתקשרו אליו, אכן יבקש זאת במילים של ממש. אז מה את עושה עכשיו למעשה, מבטלת את כל ההחלטה שלך, את כל ההנאה שלך, את כל השלווה שהרגשת, בגלל מה ??
 
אבל אני לא ידעתי שזה חשוב לה...

זאת הפעם הראשונה שעשיתי את יום כיפור מחוץ לבית, כך שלא חשבתי שזה יהיה חשוב לה שאני אתקשר, פשוט לא עלה בדעתי, זה לא היה בכוונה או משהו. למה שהיא לא תבקש שאתקשר?- כמו שהיא ידעה לבקש כשנסענו לנופש לאילת שאני אתקשר מידי פעם וכמובן שהתקשרתי... בפולניות המטורפת התכוונתי לכך שהיא לא משחררת אותי, ולכן אני כל כך פוחדת לשתף אותה בדבר שכל כך מרגש אותי, שכל כך גורם לי אושר כי יודעת כבר מה הולך להיות ומה מצפה לי...
 
אז למה את מלקה את עצמך ?

לא ידעת שזה חשוב לה ומכאן לא התקשרת. אז למה כל כך להלקות את עצמך ומכאן לבטל את כל מה שהרגשת ??
 
כי תמיד אני מאכזבת את כולם...

את אמא שלי שאני בקושי נמצאת בבית (מה היא תעשה כשאני אצא מהבית??? לא פלא שפוחדת לשתף אותה במעבר שלנו לגור ביחד ודוחה ודוחה את זה) ולא התקשרתי אליה כמו שהיא ציפתה ולא צמתי אלא השתמשתי במחשב למרות שהיא ביקשה שאני אשתדל שלא. את החברות שלי בכך שאני כל הזמן בעבודה או מותשת מכל העבודה כי זה על הרגליים כל הזמן וזה מעייף אז הן טוענות שאני בקושי עושה מאמצים להיפגש ולדבר איתן- לא משנה שאני זאת שיוזמת את הטלפונים כמעט תמיד ושלמשל אותה חברה שהתלוננה עשתה יום הולדת ועשיתי את כל המאמצים להגיע לפני הזמן וטסתי מהעבודה להתקלח ולהתארגן ובאתי לפני הזמן במקום לנוח קצת בבית כמו אחרים שעשו, ולפחות אני לא כמו חברה אחרת שבגלל שיש לה תקופת מבחנים לא באה ליום הולדת שלי בכמה שנים האחרונות. זה מעצבן כי כולם מצפים ממני לדברים ולא משנה מה עושה מאכזבת את כולם. אתן מוזמנות לקרוא מה שכתבתי בבלוג (אפשר להיכנס דרך הכרטיס האישי) על זה.
 
ואיפה את ?

האם את עצמך את מאכזבת או מעדיפה לאכזב, האם את שמה את כולם לפנייך ? כולם מצפים ממך לדברים, מה את מצפה מעצמך, איפה את שמה את עצמך. בדקי עם עצמך יקירתי, או איתנו כמובן, מאיפה נובע הצורך הזה לרצות את כולם ולשים את עצמך אי שם מאחור. לתת לאחרים גם אם זה על חשבונך, על חשבון כך שאת מלקה את עצמך. קראי את ההודעה הראשונה שלך - כמה שלווה, כמה הנאה ,כמה סיפוק עצמי והנה... למה ? אגב, את מוזמנת לצרף לכאן את מה שכתבת בבלוג.
 
בלתי אפשרי למלא את הציפיות והרצונות

שלי, כשמתעצבנים וכועסים עלייך כשאתה לא עושה מה שאחרים עושים, אז אתה לומד פשוט לעשות מה שאחרים רוצים ולנסות למצוא את האמצע שיהיה בסדר לכולם. והנה מה שכתבתי בבלוג: רגע לפני שקיעה אתה נופל מרוב אכזבות, מרוב תהיות שנבנו, ופגעו בך. רגע לפני השכמה, אתה בוחן את כל האפשרויות, ואז מחפש תשובה, תשובה שלא קיימת אלא מעתה. רגע לפני כולם, תקווה נושקת לשמיים, חיבוקים מתעופפים באוויר, ואותי רק אכזבה מציפה. - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - זהו שיר שכתבתי לעצמי במחשבות והוצאתי על הדף ממש הרגע, וזה מדבר על האכזבה שאני גורמת לאנשים בכך שאני רק מנסה לחיות: מצד אחד מאכזבת את אמא שלי שלוחצת עליי לקחת יותר משמרות להרוויח כסף, שלוחצת עליי לא להתפטר למרות שכל כך רע לי בעבודה ומצד שני- מאכזבת את החברות שלא יכולה להיפגש איתן הרבה כי תמיד עיפה אחרי העבודה או שהולכת לבייביסיטר בלילה, או שלא מרשה לעצמי מבחינה כלכלית כי המקום יקר. סה"כ מנסה לחיות, אבל מאכזבת את כולם. אז מה זה שווה?? מלאכי עליון.
 
מלאכי מתוקה שכמותך

את עדיין לא משיבה לי למה את שמה את כולם לפנייך. למה הרצונות של כולם חשובים לפנייך למה לא לאכזב את כולם חשוב לפני שאת מאכזבת את עצמך.
 
../images/Emo93.gif, לא הצלחתי להתחמק../images/Emo35.gif../images/Emo3.gif

לא יודעת, כנראה משהו שלמדתי מאמא שלי שתמיד שמה את כולם לפניה, תמיד עושה הכל לכולם, קונה הכל לכולם ונשארת מאחור. ואולי זה בגלל שאני מרגישה שמאכזבת את כולם, אז פשוט מוותרת לטובת הרגשות אשמה. ועוד משהו- אין לכם מושג כמה זה קשה לי שאני מרגישה שלא יכולה לשתף את אמא שלי בשמחה שיש לי במעבר כי כבר יודעת מה מצפה, תמיד היא קשה,תמיד היא מטיחה בי הרצאות של למה לא וכו' ואני יודעת שזה מדאגה ואהבה אבל צריך לשחרר את הגוזל... לאחרים זה נראה כל כך קל ו... לא יודעת, אני פשוט רואה את כל הקשיים שמצפים לי ופוחדת לומר- לאן הגעתי... פוחדת לומר לאמא שלי שמשהו טוב כל כך עומד לקרות לי בגלל שאני פוחדת מהתגובה וההתערבות שלה.
 
תגידי, את חושבת שאמא שלך מאושרת ?

טוב לה בחיים עם הדרך שבה היא דואגת לכל העולם ומשאירה את עצמה מאחור? אני ממליצה לך כן לשתף את אמא שלך בתכנון של המעבר וזאת מכמה סיבות ראשית, שלא תהא לה הזדמנות לכעוס (ובצדק) למה לא סיפרת לה קודם, ואת מודיעה לה רק ברגע האחרון. שנית, שיהיה לך זמן להכין אותה, לנסות בכל זאת לשתף אותה (וגם אם היא תעשה פרצוף בהתחלה, תמשיכי, תנסי להדביק אותה בשמחה שלך וגם תסבירי לה כמה זה חשוב לך). שלישית, היא תתערב זו הבחירה שלך. מה לתת לה להתערב ולעזור לגוזל שלה ומה לא. הבחירה רק שלך. את יודעת למה ? כי מלאכי לומדת עכשיו לשים את עצמה בראש סדר העדיפויות שלה.
 
לא, זה לא עושה לה טוב

ובגלל זה כל היום מה שהיא עושה זה לקטר ולבכות ורע לה ומריר לה ואמרתי לה כבר לא פעם ולא פעמיים שזה בגלל זה וחבל שהיא לא עוצרת את המעגל הזה שחוזר שוב ושוב... זה לא שאני אספר לה על המעבר ברגע האחרון- מתכוונת משהו כמו שלושה חודשים לפני, אם אני אספר לה עכשיו היא תתחיל לומר שזה לא מתאים, שלא יהיה לי מספיק כסף, שאדחה את זה, שאנחנו ממהרים, שאני לא אסתדר, ובמקום להנות מהרעיון של לצאת מהבית ומהמעבר היא תציק לי כל הזמן וכך גם אבא שלי. בואי נגיד שלא סתם אין לי רישיון נהיגה, התחלתי ללמוד בגיל 18 מבלי לספר לאבא שלי שלא הסכים שאלמד נהיגה וכך גם לאח שלי אין רישיון ואחותי בקושי הצליחה להוציא רישיון אבל הוציאה כי היא המועדפת...והפסקתי- כי אין תמיכה ועכשיו כשרוצה שוב- אין לי את הכסף לזה. אבא שלי טחן לי בראש כל הזמן שזה מפחיד לנהוג, שאי אפשר לדעת מה יקרה, שאפשר למות- מה שתרצי... כשהוא גילה על השיעורי נהיגה- הוא המשיך לטחון על זה... וזהו, פשוט נשברתי...והפסקתי.
 
אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהנה...

אמא שלך שמה את כולם לפניה והיא לא מאושרת. אני מניחה שאת יודעת מה השאלה שלי עכשיו נכון ? וכן, אני לא ארד ממך ואת לא תצליחי להתחמק ממני :)
 
כן, אני יודעת ../images/Emo4.gif

השאלה היא בטח למה אני עושה מה שאמא שלי עושה כשרואה שלא טוב לה עם מה שהיא עושה... שאלה טובה
ולא רוצה שתרדי ממני, לפעמים אני מוציאה תשובות לשאלות שלא מצאתי להן תשובה דרך הצקות של אחרים- תשאלי את יונתן
 
עדיין לא מצאתי אותה בתוכי....

נראה לי שאני אקדים את הפגישה עם הפסיכולוגית שלי. התחלתי לקחת את הטיפול רק פעם בחודש כי המחיר עלה כי הסבסוד נגמר אחרי X פגישות אז החלטתי רק פעם בחודש אבל נראה לי שזקוקה לשיחה איתה...
 
מצוין.

עצם העובדה שאת מודעת ורוצה לעשות זה כבר חצי הדרך :) אני חושבת שאת יודעת את התשובה, היא לא בתוכך, היא מונחת לפנייך אולי לא מצאת את הדרך...
 
למעלה