איזה כיף היה היום!!!
- פותח הנושא Az_24
- פורסם בתאריך
שיר של שלמה באמת יכול לעשות את היום
אני משתגעת בעבודה, רוצה הביתה, ופתאום שמים בגלגל"צ את "כמו אז" אחרי פעמיים של "להציל אותך" במשך היום... מה היינו עושים בלי שלמה??? ואמא שלי החליטה על מתנת גיוס הכי מדהימה, אנחנו הולכות להופעה בצוותא שבועיים לפני הגיוס שלי!!!!!!!!!
אני כבר לא יכולה לחכות!!!
אני משתגעת בעבודה, רוצה הביתה, ופתאום שמים בגלגל"צ את "כמו אז" אחרי פעמיים של "להציל אותך" במשך היום... מה היינו עושים בלי שלמה??? ואמא שלי החליטה על מתנת גיוס הכי מדהימה, אנחנו הולכות להופעה בצוותא שבועיים לפני הגיוס שלי!!!!!!!!!
דליה מכפר עין הוד
New member
המילים של "גבר הולך לאיבוד"
1977 גבר הולך לאיבוד גבר הולך לאיבוד גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת בין שיחי השרך, הוא מתנדנד כשהרוח נכנסת, הוא נעזב, הוא נושר בסתיו, אל תהיי כועסת, הוא מאוהב. תבואי אליו לפעמים, הוא נרגע כשאת פה. יש לו דרכים משונות, את אוהבת אותו. גבר עוזב לפעמים דרך מרפסת, מזמזם שיר ישן, נפצע בעורפו מעץ השסק, נצבט בשושן, בוץ דבר בעקביו, אל תהיי כועסת, הוא מאוהב. הוא בא אלייך לפעמים, את נרגעת כשהוא מלטף, יש לו דרכים משונות, לומר לך שהוא אוהב. יש לפעמים שריק על המרפסת, כמו יום שבת, ורוח דרומית בשקט נכנסת, ואף אחד. את חושבת עליו, וחתול בעשב, בורח זנב... שיבוא אלייך פתאום, ישתוק, ילטף, יש לו דרכים משונות, לומר לך שהוא אוהב. ------------------------------------------------- רק עלה הנה מה שאת, יונה ששילחתי לראות הקלו המים ואם תם כל הדור והחטא הנוכל מחדש לשחת יונתי. שום דבר, לא מצאת במדבר. רק עלה. למה את שותקת למה את ממלאה פיך זית פתחתי לך חלון ראיתי בעופך ובניאופך אבל הלב התפלל לשובך למי יש כוח להישאר לבד בהרי האררט. ------------------------------------------------- את מספרת את מספרת שבין כל הדברים שהזמן זוכר הייתי גם אני. ואני מקשיב בשקט בחוץ צונח הגשם מישהו מסיע עננים. לרגע נדמה שהגשם הוא בוכה, אחר כך הוא פוסק ושוב אני, אני, צוחק בשקט. שמש מלטפת תמונה דומה לילדותי. אבל גם אז אני אוהב אותך, ביום בהיר, רואים בתים, עד קצה העיר. בתים גבוהים עד אלוהים שלך, בתים גבוהים עד אלוהים שלי. כן כך אני רגוע כשעינייך נופלות בתוך עיני. נופלות כמו מילים ושוב איתך, בין הבתים עוברים, ימים שלא נשכח. ------------------------------------------------- אל תוך העיר אל תוך העיר נופלים הכוכבים אחד אחד וריח לחם ופחים קופאים מקור, אני יודע להבדיל היטב בין סתם כוכב ובין שבר אור. הרחובות הולכים לישון, כאילו אנשים, חתולים עוברים, בדרך הראשית. הדוושה במכונית עושה לי רעשים, אולי היא שרה שיר. זה לא נכון, איני חושש לומר שאת יפה את המילים, ימים רבים אני שומר, העיר הזאת נרדמת ואלי אני עכשיו, אומר מילים הרבה. אני נזכר עכשיו תביני, כי היה לי טוב. כשאין לי שיר, אני נזכר בך וחולם. את מה שיש לומר, עכשיו, מחר, אני אכתוב, הנה היום עולה. ------------------------------------------------- האיש ההוא איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא אשר היה כערבות הבוכיות למרגלות ההר נולד, ליד הנחל בחורף שר בין ערבות בוכיות בקיץ בין אורות בצעי המים לחמו שילח על פני הנחל לדגה מקני הסוף כרת לו עפיפון וכשהיה לאיש, מגבעולי הערבות הבוכיות נטה סוכה מאבן המבצר האפורה בנה לו בית על מי הנחל טחנה הקים זרע שדות, שלח אונו על פני הים באניות סוחר אך יש אשר יניח כלי מלאכתו ויהיה פתאום לאיש אחר איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, אשר היה כערבות הבוכיות? למרגלות ההר נולד, ליד הנחל יידוד פזור נפש על ההר או בבכאים. ובנופלו בבוקר לא עבות אחד על אדמתו יקנו לו אחוזת עולם ליד אמות המים השקטות איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא אשר היה כערבות הבוכיות וכמו מבצר עתיק היה בסוף הדרך. איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא אשר היה כערבות הבוכיות ------------------------------------------------- את אינך יודעת... את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית! מה זקופות רגלייך, מה נפלא הקו המרמז עד חמדת שוקייך בעזמה וברך, בגנדרנות ובחן, כעקבות בת-גלים על גבי תל-חול שלאחר הכרית- את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית! את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית! עינייך שני שקדים חצובים כרום-ים, שבויות סוד=בראשית, וכעדים למסתרי גזרה בשפת עדי-עד לך קוראים ומפתים ומקסמים בצו- קפאת ולא ענית - את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית! את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית! ובאושרי, ברגעים את כולך שלי במשובה וסער און-פראים, את תפוסה ולא תפוסה, ביד ולא ביד, נכבשה וחופשיה כניצוץ פליט אש, כאפרוח קן-סיס - את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית! ------------------------------------------------- בלילות אני מתגעגע למסיבה האחרונה, הופיעו כל החברה שהיו, גם משה גוץ ואליהוא. והם סיפרו שם סיפורים והבטחות וקיטורים ושתי בדיחות מלוכלכות. אני הייתי שם ובין סיפור ובין קיטור חשתי שהזמן עבר ושהקיץ מת. ולא יהיה עוד שום דבר, דומה. וכשהניחו שם תקליט ושיר ישן ממוסיקה אנגלית, הייתי שם ולא הייתי שם. וכשדיברו על המולדת הישנה, נתקע לי קוץ בלב ובנשמה. עכשיו בלילות אני נוסע וחשך מסביב בלילות אני מתגעגע, למה שפעם היתה לי, תל אביב. וכשאני שב במכונית, לבד הביתה ומאוחר. ברדיו שוב שיר לא חשוב. ושתי עיני שוב אדומות ולא מבכי ואיפה הן אותן גומות שבלחיי. ואיפה משה גוץ? שהתערב בכל שיחה רק כדי לומר דבר למישהו. ואיפה הוא ילד הפלא אליהוא? במסיבה האחרונה לא ראיתי כוכבים בכלל בחוץ ומשה גוץ מצא תרוץ, ועל כל שבר של סיפור, כולם חייכו ודמעה אחת ברורה, איתי בכו. עכשיו בלילות אני נוסע וחשך מסביב בלילות אני מתגעגע, למה שפעם היתה לי, תל אביב. ------------------------------------------------- כמו ציפור אדם כמו ציפור כל עוד נפשו בו שר; בין שהוא בגפו שמר לו, בין שהוא מאושר - יען כי הכל עליו מלבין לאיטו, רק השיר אין לו כמישה. מה שמושך שאיננו ציפור לאחוז בשיר, שאולי המילים חזקות וקלות מגלי האויר ושעה שישוב האפר על הארץ, יתנשא שירו לעבים. לא ציפור השיר - אך קליל - שכן אין זהב לשרים ורק מלחמות להם עם הרוחות ועם הסוהרים. ואם יהיה מבול בעולם, יש לו תיבת אררט בראש אחד ההרים. יעוף כיונה, אחרי העורב, לאהוב אילנות וילדים ונשים, כל מה שהוא, מגזע הקשים, היפים והנואשים שאין להם גואל, זולת הגבר, הבכי והשיר. כל המילים והלחנים: שלמה ארצי למעט: רק עלה, מילים: נתן יונתן. האיש ההוא, מילים: נתן יונתן את אינך יודעת, מילים: שאול טשרניחובסקי בלילות אני מתגעגע, לחן: חנן יובל כמו ציפור, מילים: נתן יונתן
1977 גבר הולך לאיבוד גבר הולך לאיבוד גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת בין שיחי השרך, הוא מתנדנד כשהרוח נכנסת, הוא נעזב, הוא נושר בסתיו, אל תהיי כועסת, הוא מאוהב. תבואי אליו לפעמים, הוא נרגע כשאת פה. יש לו דרכים משונות, את אוהבת אותו. גבר עוזב לפעמים דרך מרפסת, מזמזם שיר ישן, נפצע בעורפו מעץ השסק, נצבט בשושן, בוץ דבר בעקביו, אל תהיי כועסת, הוא מאוהב. הוא בא אלייך לפעמים, את נרגעת כשהוא מלטף, יש לו דרכים משונות, לומר לך שהוא אוהב. יש לפעמים שריק על המרפסת, כמו יום שבת, ורוח דרומית בשקט נכנסת, ואף אחד. את חושבת עליו, וחתול בעשב, בורח זנב... שיבוא אלייך פתאום, ישתוק, ילטף, יש לו דרכים משונות, לומר לך שהוא אוהב. ------------------------------------------------- רק עלה הנה מה שאת, יונה ששילחתי לראות הקלו המים ואם תם כל הדור והחטא הנוכל מחדש לשחת יונתי. שום דבר, לא מצאת במדבר. רק עלה. למה את שותקת למה את ממלאה פיך זית פתחתי לך חלון ראיתי בעופך ובניאופך אבל הלב התפלל לשובך למי יש כוח להישאר לבד בהרי האררט. ------------------------------------------------- את מספרת את מספרת שבין כל הדברים שהזמן זוכר הייתי גם אני. ואני מקשיב בשקט בחוץ צונח הגשם מישהו מסיע עננים. לרגע נדמה שהגשם הוא בוכה, אחר כך הוא פוסק ושוב אני, אני, צוחק בשקט. שמש מלטפת תמונה דומה לילדותי. אבל גם אז אני אוהב אותך, ביום בהיר, רואים בתים, עד קצה העיר. בתים גבוהים עד אלוהים שלך, בתים גבוהים עד אלוהים שלי. כן כך אני רגוע כשעינייך נופלות בתוך עיני. נופלות כמו מילים ושוב איתך, בין הבתים עוברים, ימים שלא נשכח. ------------------------------------------------- אל תוך העיר אל תוך העיר נופלים הכוכבים אחד אחד וריח לחם ופחים קופאים מקור, אני יודע להבדיל היטב בין סתם כוכב ובין שבר אור. הרחובות הולכים לישון, כאילו אנשים, חתולים עוברים, בדרך הראשית. הדוושה במכונית עושה לי רעשים, אולי היא שרה שיר. זה לא נכון, איני חושש לומר שאת יפה את המילים, ימים רבים אני שומר, העיר הזאת נרדמת ואלי אני עכשיו, אומר מילים הרבה. אני נזכר עכשיו תביני, כי היה לי טוב. כשאין לי שיר, אני נזכר בך וחולם. את מה שיש לומר, עכשיו, מחר, אני אכתוב, הנה היום עולה. ------------------------------------------------- האיש ההוא איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא אשר היה כערבות הבוכיות למרגלות ההר נולד, ליד הנחל בחורף שר בין ערבות בוכיות בקיץ בין אורות בצעי המים לחמו שילח על פני הנחל לדגה מקני הסוף כרת לו עפיפון וכשהיה לאיש, מגבעולי הערבות הבוכיות נטה סוכה מאבן המבצר האפורה בנה לו בית על מי הנחל טחנה הקים זרע שדות, שלח אונו על פני הים באניות סוחר אך יש אשר יניח כלי מלאכתו ויהיה פתאום לאיש אחר איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, אשר היה כערבות הבוכיות? למרגלות ההר נולד, ליד הנחל יידוד פזור נפש על ההר או בבכאים. ובנופלו בבוקר לא עבות אחד על אדמתו יקנו לו אחוזת עולם ליד אמות המים השקטות איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא אשר היה כערבות הבוכיות וכמו מבצר עתיק היה בסוף הדרך. איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא אשר היה כערבות הבוכיות ------------------------------------------------- את אינך יודעת... את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית! מה זקופות רגלייך, מה נפלא הקו המרמז עד חמדת שוקייך בעזמה וברך, בגנדרנות ובחן, כעקבות בת-גלים על גבי תל-חול שלאחר הכרית- את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית! את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית! עינייך שני שקדים חצובים כרום-ים, שבויות סוד=בראשית, וכעדים למסתרי גזרה בשפת עדי-עד לך קוראים ומפתים ומקסמים בצו- קפאת ולא ענית - את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית! את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית! ובאושרי, ברגעים את כולך שלי במשובה וסער און-פראים, את תפוסה ולא תפוסה, ביד ולא ביד, נכבשה וחופשיה כניצוץ פליט אש, כאפרוח קן-סיס - את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית! ------------------------------------------------- בלילות אני מתגעגע למסיבה האחרונה, הופיעו כל החברה שהיו, גם משה גוץ ואליהוא. והם סיפרו שם סיפורים והבטחות וקיטורים ושתי בדיחות מלוכלכות. אני הייתי שם ובין סיפור ובין קיטור חשתי שהזמן עבר ושהקיץ מת. ולא יהיה עוד שום דבר, דומה. וכשהניחו שם תקליט ושיר ישן ממוסיקה אנגלית, הייתי שם ולא הייתי שם. וכשדיברו על המולדת הישנה, נתקע לי קוץ בלב ובנשמה. עכשיו בלילות אני נוסע וחשך מסביב בלילות אני מתגעגע, למה שפעם היתה לי, תל אביב. וכשאני שב במכונית, לבד הביתה ומאוחר. ברדיו שוב שיר לא חשוב. ושתי עיני שוב אדומות ולא מבכי ואיפה הן אותן גומות שבלחיי. ואיפה משה גוץ? שהתערב בכל שיחה רק כדי לומר דבר למישהו. ואיפה הוא ילד הפלא אליהוא? במסיבה האחרונה לא ראיתי כוכבים בכלל בחוץ ומשה גוץ מצא תרוץ, ועל כל שבר של סיפור, כולם חייכו ודמעה אחת ברורה, איתי בכו. עכשיו בלילות אני נוסע וחשך מסביב בלילות אני מתגעגע, למה שפעם היתה לי, תל אביב. ------------------------------------------------- כמו ציפור אדם כמו ציפור כל עוד נפשו בו שר; בין שהוא בגפו שמר לו, בין שהוא מאושר - יען כי הכל עליו מלבין לאיטו, רק השיר אין לו כמישה. מה שמושך שאיננו ציפור לאחוז בשיר, שאולי המילים חזקות וקלות מגלי האויר ושעה שישוב האפר על הארץ, יתנשא שירו לעבים. לא ציפור השיר - אך קליל - שכן אין זהב לשרים ורק מלחמות להם עם הרוחות ועם הסוהרים. ואם יהיה מבול בעולם, יש לו תיבת אררט בראש אחד ההרים. יעוף כיונה, אחרי העורב, לאהוב אילנות וילדים ונשים, כל מה שהוא, מגזע הקשים, היפים והנואשים שאין להם גואל, זולת הגבר, הבכי והשיר. כל המילים והלחנים: שלמה ארצי למעט: רק עלה, מילים: נתן יונתן. האיש ההוא, מילים: נתן יונתן את אינך יודעת, מילים: שאול טשרניחובסקי בלילות אני מתגעגע, לחן: חנן יובל כמו ציפור, מילים: נתן יונתן
דליה מכפר עין הוד
New member
המילים של "אהבתיהם" חלק א´
2000 נוף ילדות בנוף הבתים הישנים אשר היו צילי בימי ילדות, חלפו הרבה שנים, חלפו הרבה שנים. נוף הבתים כבר מתפורר וקירותיו נעלמים חלפו הרבה שנים. חלפו הרבה שנים. בגן העדן של ילדות אשר היה פורח הייתי חלק מהנוף היום אני אורח. בגן העצים המתקלפים אשר היו צילי מימי ילדות כבר נשברו הענפים, קפצה זקנה פתאום. אני הולך ואת איתי והם כולם נעלמים קפצה זקנה פתאום איזה יום היום. בגן העדן של ילדות אשר היה פורח הייתי חלק מהנוף היום אני אורח. -------------------------------- שעות בין הערביים יש שעות למשל בין ערביים יש רגעים למשל הטוים יש בני זונות פוליטיקאים וגנבים יש מקומות למשל ששכחתי למרות שהייתי בהם יש הבטחות למשל שהבטחתי ולא אקיים. מה לחשוב למשל בין הערביים מה לשיר לך אהובתי לוקח ת´גיטרה ומנגן לך דרך הידיים את נשמתי. יש שעות למשל בין ערביים יש בקרים שהערת אותי בנשיקות יש זיכרון אחד מתוך איזה קיץ די רחוק איך רצתי פעם בין ערביים אחרייך כמו פרחחים טוב, אהבה ראשונה בחיים, לא שוכחים. מה לחשוב למשל בין הערביים מה לשיר לך אהובתי לוקח ת´גיטרה ומנגן לך דרך הידיים את נשמתי. יש שעות למשל בין ערביים יש סמים שנותנים להמונים יש מקומות למשל כמו בית שחוזרים יש מקומות בהם היינו שנתיים, יש מקומות שנשארנו דקות, יש חלומות שחלמתי עלייך ולא אזכור. מה לחשוב עכשיו בין הערביים מה לשיר לך אהובתי לוקח ת´גיטרה ומנגן לך דרך הידיים את נשמתי ---------------------------------- בשבילה אתה מלך העולם שם בתוך מיטה, מול קיר ענק כחול, קר וזול, לפעמים אתה, נאנח בלי קול ובכל זאת, אמא שם שומרת גם כשאתה גדול מחליפה לך בגדים אומרת שאתה: מלך הגברים בשבילה אתה יכול להיות מה שבא לך לראש, למשל, מלך החיות, או מלך ההרים, אם תטפס אי שם, קום תהיה כל מה שבא לך, כי בשבילה אתה תמיד מלך העולם. "שם אתה תמיד, כל מה שתרצה, רק תבחר", כך אומרת היא ואתה שואל: "מה עוד אפשר מה שלא הייתי בטח לא אהיה..." מחליפה לך בגדים, אומרת שאתה: מלך הגברים בשבילה אתה יכול להיות מה שבא לך לראש, למשל, מלך החיות, או מלך ההרים, אם תטפס אי שם, קום תהיה כל מה שבא לך, כי בשבילה אתה תמיד מלך העולם. בשבילה אתה מלך השירים בשבילה אתה יכול להיות, מה שבא לך לראש, למשל, מלך החיות, או מלך ההרים, אם תטפס אי שם, קום תהיה כל מה שבא לך, כי בשבילה אתה תמיד מלך העולם, מלך העולם. -------------------------------- גברים הולכים לאיבוד גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת בין שיחי השרך, הוא מתנדנד כשהרוח נכנסת, הוא נעזב, הוא נושר בסתיו, אל תהיי כועסת, הוא מאוהב. תבואי אליו לפעמים, הוא נרגע כשאת פה. יש לו דרכים משונות, את אוהבת אותו. גבר עוזב לפעמים דרך מרפסת, מזמזם שיר ישן, נפצע בעורפו מעץ השסק, נצבט בשושן, בוץ דבר בעקביו, אל תהיי כועסת, הוא מאוהב. הוא בא אלייך לפעמים, את נרגעת כשהוא מלטף, יש לו דרכים משונות, לומר לך שהוא אוהב. יש לפעמים שריק על המרפסת, כמו יום שבת, ורוח דרומית בשקט נכנסת, ואף אחד. את חושבת עליו, וחתול בעשב, בורח זנב... שיבוא אלייך פתאום, ישתוק, ילטף, יש לו דרכים משונות, לומר לך שהוא אוהב. --------------------------------- שיר פרידה זה שיר פרידה אז בואי רק אמרי שלום אני אומר תודה - ואת יודעת שחלום סופו להתגשם, אני אומר תודה - ואחר כך נושם. כמו חופים שים עוזב, אני עובר עכשיו ממך. בין דמעות ובין כאב, אני הולך אני... זה שיר פרידות. תמיד אומרים בין השורות, שכמו חידות, פרידות גם הן אינן פטורות. אין בי מנוחה, רוחך שבי גם היא בוכה. כמו חופים שים עוזב... כל הפרידות הן עצובות, כאב המילים חותך, טלפנתי שנה ולא ענית, אני הולך ממך. ---------------------------------- עלש לא הבנתי איך ומדוע איך כל יום מתארך לשבוע לא ידעתי איפה ואיך הייתי לבד עד בואך מנווית פזמן יזרלי ווינתה יארבי שופ מנחלי. ברית נשופק יאנור עייני. עלש יא רוחי וואעלש. לא הבנתי מה שם קרה לך אם ירדת או עלית למעלה לא ידעתי איפה ואיך מרחוק שמעתי קולך הלב לא אמר כי טעיתי מהטעם שלך לא נגמלתי אמור אלוהים לי מדוע אני שט לבדי עם הרוח עלש יא רוחי וואעלש כליתיני אומשיתי וואעלש. -------------------------------------------------------------------------------- הרדיו הישן ונשארתי אצלך כשהיית לבושה, בבגדים של כלה מוכנה. עוד מעט ואלך, את ודאי מרגישה, לא אשאיר סימן. גם אבי התאהב פעם אחת באחת, ועכשיו הוא זקן עדין. וברדיו רועד הזמר כשהוא שר על חיים ורודים. אל תכבי את הרדיו הישן אל תרדמי לי לפני שאשן אל תכבי את האור לפני שנקשיב לו עוד. עובר עוד שיר ברדיו הישן, אני משאיר אותך אני עף לשם, רק תחכי שעוד אחזור, שעוד אחזור. לא אומרת לי כלום, תשאר או תלך, לא אומרת אמת גדולה, והרדיו ממול כל הלילה דולק, וברק בחלון שלה. והשיר, שיר עלוב ובכל זאת מוכר מי זה שר, זה אני או הוא? עקרונות זכרונות אינם העיקר, מה נשאר סך הכל לא כלום. אל תכבי את הרדיו הישן... ברדיו הישן, ברדיו הישן, ברדיו הישן שומעים שיר ואני נעלם. במרתף הישן באמצע העיר, במקום העגול הסדוק, רק זוג אחד עוד נשאר מאותם הימים, ולנצח הם ירקדו. אבל פה זה לא שם, פה בורחים ממתיקות, מוכרחים, כי הכל כבר נגמר רק ברדיו הישן שר זמר, קול סדוק ונצחי, טוב, הוא רק זמר. אל תכבי את הרדיו הישן... ברדיו הישן, ברדיו הישן, ברדיו הישן שומעים שיר ואני נעלם. --------------------------------- אהבתיה היא בלבי עכשיו בתוך לבי כמו הרבה צללים כמו הרבה שבילים כמו עשן היא רק שלי עכשיו היא בחובי כנוף הרבה עלים כמי נהר כחולים עכשיו היא כאן אהבתיה אני יודע זאת פתאום אהבתיה פתאום עכשיו פתאום היום כן היא שלי עכשיו כמו השיר עולה היא מתוכי עולה בכל כוחי כמ השיר אני קורא בקול בני האדם ומרחבי אי-שם וכל רוחות הים והגלים אם תשמעי אותי ואת שירי המתפרץ כים, צועק אל העולם, רק תשמעי. אהבתיה אני יודע זאת פתאום אהבתיה פתאום עכשיו, פתאום היום כן היא שלי עכשיו כמו השיר עולה היא מתוכי עולה בכל כוחי כמו השיר כל המילים והלחנים: שלמה ארצי, למעט: בשבילה אתה מלך העולם, לחן: white Plains a.i.r music עלש, מילים בעברית: יהודה מסס ושלמה ארצי. מילים במרוקאית: מייק קרוצ´י לחן: שמעון בוסקילה. אהבתיה, מילים: תרצה אתר לחן: יעקב הולנדר אנחנו לא צריכים, מילים: אבי קורן לחן: שמואל אימברמן את ואני, מילים: אהוד מנור לעתים, מילים ולחן: ג´וני שועלי הפקה מוסיקלית: שלמה ארצי, גיל פלדמן, לואי להב. יועץ אומנותי: יהודה עדר
2000 נוף ילדות בנוף הבתים הישנים אשר היו צילי בימי ילדות, חלפו הרבה שנים, חלפו הרבה שנים. נוף הבתים כבר מתפורר וקירותיו נעלמים חלפו הרבה שנים. חלפו הרבה שנים. בגן העדן של ילדות אשר היה פורח הייתי חלק מהנוף היום אני אורח. בגן העצים המתקלפים אשר היו צילי מימי ילדות כבר נשברו הענפים, קפצה זקנה פתאום. אני הולך ואת איתי והם כולם נעלמים קפצה זקנה פתאום איזה יום היום. בגן העדן של ילדות אשר היה פורח הייתי חלק מהנוף היום אני אורח. -------------------------------- שעות בין הערביים יש שעות למשל בין ערביים יש רגעים למשל הטוים יש בני זונות פוליטיקאים וגנבים יש מקומות למשל ששכחתי למרות שהייתי בהם יש הבטחות למשל שהבטחתי ולא אקיים. מה לחשוב למשל בין הערביים מה לשיר לך אהובתי לוקח ת´גיטרה ומנגן לך דרך הידיים את נשמתי. יש שעות למשל בין ערביים יש בקרים שהערת אותי בנשיקות יש זיכרון אחד מתוך איזה קיץ די רחוק איך רצתי פעם בין ערביים אחרייך כמו פרחחים טוב, אהבה ראשונה בחיים, לא שוכחים. מה לחשוב למשל בין הערביים מה לשיר לך אהובתי לוקח ת´גיטרה ומנגן לך דרך הידיים את נשמתי. יש שעות למשל בין ערביים יש סמים שנותנים להמונים יש מקומות למשל כמו בית שחוזרים יש מקומות בהם היינו שנתיים, יש מקומות שנשארנו דקות, יש חלומות שחלמתי עלייך ולא אזכור. מה לחשוב עכשיו בין הערביים מה לשיר לך אהובתי לוקח ת´גיטרה ומנגן לך דרך הידיים את נשמתי ---------------------------------- בשבילה אתה מלך העולם שם בתוך מיטה, מול קיר ענק כחול, קר וזול, לפעמים אתה, נאנח בלי קול ובכל זאת, אמא שם שומרת גם כשאתה גדול מחליפה לך בגדים אומרת שאתה: מלך הגברים בשבילה אתה יכול להיות מה שבא לך לראש, למשל, מלך החיות, או מלך ההרים, אם תטפס אי שם, קום תהיה כל מה שבא לך, כי בשבילה אתה תמיד מלך העולם. "שם אתה תמיד, כל מה שתרצה, רק תבחר", כך אומרת היא ואתה שואל: "מה עוד אפשר מה שלא הייתי בטח לא אהיה..." מחליפה לך בגדים, אומרת שאתה: מלך הגברים בשבילה אתה יכול להיות מה שבא לך לראש, למשל, מלך החיות, או מלך ההרים, אם תטפס אי שם, קום תהיה כל מה שבא לך, כי בשבילה אתה תמיד מלך העולם. בשבילה אתה מלך השירים בשבילה אתה יכול להיות, מה שבא לך לראש, למשל, מלך החיות, או מלך ההרים, אם תטפס אי שם, קום תהיה כל מה שבא לך, כי בשבילה אתה תמיד מלך העולם, מלך העולם. -------------------------------- גברים הולכים לאיבוד גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת בין שיחי השרך, הוא מתנדנד כשהרוח נכנסת, הוא נעזב, הוא נושר בסתיו, אל תהיי כועסת, הוא מאוהב. תבואי אליו לפעמים, הוא נרגע כשאת פה. יש לו דרכים משונות, את אוהבת אותו. גבר עוזב לפעמים דרך מרפסת, מזמזם שיר ישן, נפצע בעורפו מעץ השסק, נצבט בשושן, בוץ דבר בעקביו, אל תהיי כועסת, הוא מאוהב. הוא בא אלייך לפעמים, את נרגעת כשהוא מלטף, יש לו דרכים משונות, לומר לך שהוא אוהב. יש לפעמים שריק על המרפסת, כמו יום שבת, ורוח דרומית בשקט נכנסת, ואף אחד. את חושבת עליו, וחתול בעשב, בורח זנב... שיבוא אלייך פתאום, ישתוק, ילטף, יש לו דרכים משונות, לומר לך שהוא אוהב. --------------------------------- שיר פרידה זה שיר פרידה אז בואי רק אמרי שלום אני אומר תודה - ואת יודעת שחלום סופו להתגשם, אני אומר תודה - ואחר כך נושם. כמו חופים שים עוזב, אני עובר עכשיו ממך. בין דמעות ובין כאב, אני הולך אני... זה שיר פרידות. תמיד אומרים בין השורות, שכמו חידות, פרידות גם הן אינן פטורות. אין בי מנוחה, רוחך שבי גם היא בוכה. כמו חופים שים עוזב... כל הפרידות הן עצובות, כאב המילים חותך, טלפנתי שנה ולא ענית, אני הולך ממך. ---------------------------------- עלש לא הבנתי איך ומדוע איך כל יום מתארך לשבוע לא ידעתי איפה ואיך הייתי לבד עד בואך מנווית פזמן יזרלי ווינתה יארבי שופ מנחלי. ברית נשופק יאנור עייני. עלש יא רוחי וואעלש. לא הבנתי מה שם קרה לך אם ירדת או עלית למעלה לא ידעתי איפה ואיך מרחוק שמעתי קולך הלב לא אמר כי טעיתי מהטעם שלך לא נגמלתי אמור אלוהים לי מדוע אני שט לבדי עם הרוח עלש יא רוחי וואעלש כליתיני אומשיתי וואעלש. -------------------------------------------------------------------------------- הרדיו הישן ונשארתי אצלך כשהיית לבושה, בבגדים של כלה מוכנה. עוד מעט ואלך, את ודאי מרגישה, לא אשאיר סימן. גם אבי התאהב פעם אחת באחת, ועכשיו הוא זקן עדין. וברדיו רועד הזמר כשהוא שר על חיים ורודים. אל תכבי את הרדיו הישן אל תרדמי לי לפני שאשן אל תכבי את האור לפני שנקשיב לו עוד. עובר עוד שיר ברדיו הישן, אני משאיר אותך אני עף לשם, רק תחכי שעוד אחזור, שעוד אחזור. לא אומרת לי כלום, תשאר או תלך, לא אומרת אמת גדולה, והרדיו ממול כל הלילה דולק, וברק בחלון שלה. והשיר, שיר עלוב ובכל זאת מוכר מי זה שר, זה אני או הוא? עקרונות זכרונות אינם העיקר, מה נשאר סך הכל לא כלום. אל תכבי את הרדיו הישן... ברדיו הישן, ברדיו הישן, ברדיו הישן שומעים שיר ואני נעלם. במרתף הישן באמצע העיר, במקום העגול הסדוק, רק זוג אחד עוד נשאר מאותם הימים, ולנצח הם ירקדו. אבל פה זה לא שם, פה בורחים ממתיקות, מוכרחים, כי הכל כבר נגמר רק ברדיו הישן שר זמר, קול סדוק ונצחי, טוב, הוא רק זמר. אל תכבי את הרדיו הישן... ברדיו הישן, ברדיו הישן, ברדיו הישן שומעים שיר ואני נעלם. --------------------------------- אהבתיה היא בלבי עכשיו בתוך לבי כמו הרבה צללים כמו הרבה שבילים כמו עשן היא רק שלי עכשיו היא בחובי כנוף הרבה עלים כמי נהר כחולים עכשיו היא כאן אהבתיה אני יודע זאת פתאום אהבתיה פתאום עכשיו פתאום היום כן היא שלי עכשיו כמו השיר עולה היא מתוכי עולה בכל כוחי כמ השיר אני קורא בקול בני האדם ומרחבי אי-שם וכל רוחות הים והגלים אם תשמעי אותי ואת שירי המתפרץ כים, צועק אל העולם, רק תשמעי. אהבתיה אני יודע זאת פתאום אהבתיה פתאום עכשיו, פתאום היום כן היא שלי עכשיו כמו השיר עולה היא מתוכי עולה בכל כוחי כמו השיר כל המילים והלחנים: שלמה ארצי, למעט: בשבילה אתה מלך העולם, לחן: white Plains a.i.r music עלש, מילים בעברית: יהודה מסס ושלמה ארצי. מילים במרוקאית: מייק קרוצ´י לחן: שמעון בוסקילה. אהבתיה, מילים: תרצה אתר לחן: יעקב הולנדר אנחנו לא צריכים, מילים: אבי קורן לחן: שמואל אימברמן את ואני, מילים: אהוד מנור לעתים, מילים ולחן: ג´וני שועלי הפקה מוסיקלית: שלמה ארצי, גיל פלדמן, לואי להב. יועץ אומנותי: יהודה עדר
דליה מכפר עין הוד
New member
המילים של "אהבתיהם" חלק ב´
אנחנו לא צריכים כבר יבשו עינינו מדמעות, ופינו כבר נותר אילם מקול. מה עוד נבקש אמור מה עוד? כמעט ביקשנו לנו את הכל. את הגשם תן רק בעתו, ובאביב פזר לנו פרחים, ותן שיחזור שוב לביתו, יותר מזה אנחנו לא צריכים. כבר כאבנו אלף צלקות, עמוק בפנים הסתרנו אנחה, כבר יבשו עינינו מלבכות, אמור שכבר עמדנו במבחן. את הגשם תן רק בעתו, ובאביב פזר לנו פרחים, ותן לה להיות שנית איתו, יותר מזה אנחנו לא צריכים. כבר כיסינו תל ועוד אחד, טמנו את ליבנו בין ברושים, עוד מעט תפרוץ האנחה, קבל זאת כתפילה מאוד אישית. את הגשם תן רק בעתו, ובאביב פזר לנו פרחים, ותן לנו לשוב ולראותו, יותר מזה אנחנו לא צריכים..... --------------------------------- כבר עבר די זמן וכבר עבר די זמן מאז שהיינו פה, שים לב איך משהו פה השתנה. שינו את הבמה, אתה זוכר איך חיינו פה, בין שיר לשיר בין דמעה למנגינה. כתבתי למישהו מכתב, צירפתי צילום דהוי, שנינו אוחזים נערה, נאחזים במשהו. בעיר הזאת יש אלף נערות, אולי, רק אני גר לבד, עם כלב, ששומר עלי. וכבר עבר די זמן מאז הצילום ההוא, התחתנתי בינתיים, למה אתה לא עובר. האהבה היא משהו, לפעמים היא עוד טעות, על המלחמה אני לא רוצה לדבר. כתבתי למישהי מכתב, מכתב אבוד בלי כתובת, על השולחן נותרה פתקה של אהבה. כתבתי לה: "אני אוהב אותך, אוהב עד מוות. אני אוהב אותך עד אהבה". תשב, תשב ניסע להופעה שנית נשכח מאיפה באנו. חושב, חושב מסע כזה בעננים וודאי יועיל גם לנו. אנחנו כמו שירים, מתנהלים בקצב. ראיתי אנשים בוכים בעצב, דיברתי כבר אלפי מילים ברצף, אז מה רציתי להגיד, בעצם? שכבר עבר די זמן, הזמן האמיתי, כבר לא מוביל אותי לשום מקום. אני חושב על הורי, שעשו אותי, אני חושב על ילדי שעשיתי עד היום. כן, כבר עבר די זמן, הקיץ שוב מתחיל, מסיר את הבגדים, נהיה לי קל. העשב מתייבש, נחש בעשבים לוחש ומתכחש לעוד קורבן. תשב תשב... --------------------------------- את ואני את עולה כמו שמש היושבת מעלי ורושמת את קרניה ביומי את קרובה כמו גשם על ראשי ועל פני והמים שבפי לטעמי את ואני. את ואני, כן. כמו ברק ורעם, עד קצבי הים. את ואני. את ואני, כן. זה נשמע חזק יותר מהעולם. שנינו יום ולילה סובבים ללא לאות זה מזה באים וזה אל זה שבים כמו צבעי הקשת עוד נקשור ענן בחוט ונאמר לו, שמע, באים ימים טובים. את ואני. את ואני, כן. כמו ברק ורעם, עד קצבי הים. את ואני. את ואני, כן. זה נשמע חזק יותר מהעולם. ---------------------------------- לעתים לעתים ת לא קולטת שאני איתך ואין אחרת בכל יום שעובר אני אוהב אותך יותר מסתגר בחדרי חדרים שלא יראו בי אבל מה את מבינה, מה את מבינה. לא אמרתי שאת לא בסדר רק שלא מוצא בי כבר מה להכיר תסתכלי על עצמך איך את מתלבשת כאילו הולכת למסיבת ריקודים ואני עם רוחות הסתיו בשלכת עץ ערום כביום היוולדי מה את מבינה, מה את מבינה לעתים את לא קולטת שרק אותך אני רוצה ובלעדייך אני כמו סהרורי מתהלך בדרכים לא מביט לצדדים כי אין אחרת מה את מבינה, מה את מבינה. ----------------------------------- לא יודע מה עובר לך בראש לא יודע מה עובר לך בראש, לא יודע מה עובר באמת, ניסיתי הכל אפילו לשאול, לא יודע מה עובר לך בראש. לא יודע מה קורה באמת, לא יודע איך נתחיל לדבר, ניסיתי הכל אפילו לכעוס, לא יודע מה קורה באמת. לא בוכה, אין כבר דמעות להרטיב, מדברת עם מי שמוכן להקשיב. הולך לי בגשם, בין חצות לשלוש, לא יודע מה עובר לך בראש. לא יודעים מה יהיה באמת, אהובי תסתכל בי כעת. תגידי לי כן, תגידי לי לא, לא יודעים מה יהיה באמת. לא בוכים, אין כבר דמעות להרטיב, מדברים רק עם מי שמסכים להקשיב, הולכים בתוך גשם, בין חצות לשלוש, לא יודע(ת) מה עובר לך בראש. ----------------------------------- המיסטיקנים הסינים (מעביר דף) ועכשיו זה הזמן לדעת כבר מה צפוי לנו מהשמיים האם את יודעת למה התכוונה זאת שאמרה שהחוכמה היא כמו מים ונדמה שנהיינו, בלית ברירה יותר ויותר קרובים אנחנו כמו זט=וג לאורך שדרה פשוט הולכים והולכים. ולאור הדברים הפשוטים באמת אנחנו חיים את חיינו למשל בלי הסברים רק לקבל ולתת זה לא קל אבל מה יש עוד ביננו? אני נזכר לפעמים בילדות שהיתה לפני זמן המחשב וההי-טק על פסי הרכבת מחכה לקטר וכשהוא בא אני צועק. כן היו אלה חיים טובים כמו שאומרים האופטימים ולפעמים חיים מוזרים כך אומרים - המיסטיקנים הסינים. ואולי אלה חיים גדולים הרי חיינו אותם בטירוף תסתכלי עלי ותראי קצת שמח קצת עצוב. וכשאני שוב לובשת שמלה לבנה אתה שואל מה קרה לך ולנו הרי פעם לבשת את אותה השמלה בנובמבר כשהתחתנו כן ברור לי שאת רוצה לפעמים לחזור אל הדברים שהיו גם אני רוצה את אותם הדברים בגלל אותו הדבר בדיוק. כן היו... ועכשיו אל תדבר רק תבוא אלי בשקט בשקט בחדר כמו שני חברים שאבדו בחלל שימי לב כבר אמצע נובמבר שוב נופלים העלים - זה הזמן השקט מה צפוי לנו מחר לא נדע אני עוטף אותך בחום ורוקד ומעביר לנו עוד דף. כן היו... -----------------------------------------------
אנחנו לא צריכים כבר יבשו עינינו מדמעות, ופינו כבר נותר אילם מקול. מה עוד נבקש אמור מה עוד? כמעט ביקשנו לנו את הכל. את הגשם תן רק בעתו, ובאביב פזר לנו פרחים, ותן שיחזור שוב לביתו, יותר מזה אנחנו לא צריכים. כבר כאבנו אלף צלקות, עמוק בפנים הסתרנו אנחה, כבר יבשו עינינו מלבכות, אמור שכבר עמדנו במבחן. את הגשם תן רק בעתו, ובאביב פזר לנו פרחים, ותן לה להיות שנית איתו, יותר מזה אנחנו לא צריכים. כבר כיסינו תל ועוד אחד, טמנו את ליבנו בין ברושים, עוד מעט תפרוץ האנחה, קבל זאת כתפילה מאוד אישית. את הגשם תן רק בעתו, ובאביב פזר לנו פרחים, ותן לנו לשוב ולראותו, יותר מזה אנחנו לא צריכים..... --------------------------------- כבר עבר די זמן וכבר עבר די זמן מאז שהיינו פה, שים לב איך משהו פה השתנה. שינו את הבמה, אתה זוכר איך חיינו פה, בין שיר לשיר בין דמעה למנגינה. כתבתי למישהו מכתב, צירפתי צילום דהוי, שנינו אוחזים נערה, נאחזים במשהו. בעיר הזאת יש אלף נערות, אולי, רק אני גר לבד, עם כלב, ששומר עלי. וכבר עבר די זמן מאז הצילום ההוא, התחתנתי בינתיים, למה אתה לא עובר. האהבה היא משהו, לפעמים היא עוד טעות, על המלחמה אני לא רוצה לדבר. כתבתי למישהי מכתב, מכתב אבוד בלי כתובת, על השולחן נותרה פתקה של אהבה. כתבתי לה: "אני אוהב אותך, אוהב עד מוות. אני אוהב אותך עד אהבה". תשב, תשב ניסע להופעה שנית נשכח מאיפה באנו. חושב, חושב מסע כזה בעננים וודאי יועיל גם לנו. אנחנו כמו שירים, מתנהלים בקצב. ראיתי אנשים בוכים בעצב, דיברתי כבר אלפי מילים ברצף, אז מה רציתי להגיד, בעצם? שכבר עבר די זמן, הזמן האמיתי, כבר לא מוביל אותי לשום מקום. אני חושב על הורי, שעשו אותי, אני חושב על ילדי שעשיתי עד היום. כן, כבר עבר די זמן, הקיץ שוב מתחיל, מסיר את הבגדים, נהיה לי קל. העשב מתייבש, נחש בעשבים לוחש ומתכחש לעוד קורבן. תשב תשב... --------------------------------- את ואני את עולה כמו שמש היושבת מעלי ורושמת את קרניה ביומי את קרובה כמו גשם על ראשי ועל פני והמים שבפי לטעמי את ואני. את ואני, כן. כמו ברק ורעם, עד קצבי הים. את ואני. את ואני, כן. זה נשמע חזק יותר מהעולם. שנינו יום ולילה סובבים ללא לאות זה מזה באים וזה אל זה שבים כמו צבעי הקשת עוד נקשור ענן בחוט ונאמר לו, שמע, באים ימים טובים. את ואני. את ואני, כן. כמו ברק ורעם, עד קצבי הים. את ואני. את ואני, כן. זה נשמע חזק יותר מהעולם. ---------------------------------- לעתים לעתים ת לא קולטת שאני איתך ואין אחרת בכל יום שעובר אני אוהב אותך יותר מסתגר בחדרי חדרים שלא יראו בי אבל מה את מבינה, מה את מבינה. לא אמרתי שאת לא בסדר רק שלא מוצא בי כבר מה להכיר תסתכלי על עצמך איך את מתלבשת כאילו הולכת למסיבת ריקודים ואני עם רוחות הסתיו בשלכת עץ ערום כביום היוולדי מה את מבינה, מה את מבינה לעתים את לא קולטת שרק אותך אני רוצה ובלעדייך אני כמו סהרורי מתהלך בדרכים לא מביט לצדדים כי אין אחרת מה את מבינה, מה את מבינה. ----------------------------------- לא יודע מה עובר לך בראש לא יודע מה עובר לך בראש, לא יודע מה עובר באמת, ניסיתי הכל אפילו לשאול, לא יודע מה עובר לך בראש. לא יודע מה קורה באמת, לא יודע איך נתחיל לדבר, ניסיתי הכל אפילו לכעוס, לא יודע מה קורה באמת. לא בוכה, אין כבר דמעות להרטיב, מדברת עם מי שמוכן להקשיב. הולך לי בגשם, בין חצות לשלוש, לא יודע מה עובר לך בראש. לא יודעים מה יהיה באמת, אהובי תסתכל בי כעת. תגידי לי כן, תגידי לי לא, לא יודעים מה יהיה באמת. לא בוכים, אין כבר דמעות להרטיב, מדברים רק עם מי שמסכים להקשיב, הולכים בתוך גשם, בין חצות לשלוש, לא יודע(ת) מה עובר לך בראש. ----------------------------------- המיסטיקנים הסינים (מעביר דף) ועכשיו זה הזמן לדעת כבר מה צפוי לנו מהשמיים האם את יודעת למה התכוונה זאת שאמרה שהחוכמה היא כמו מים ונדמה שנהיינו, בלית ברירה יותר ויותר קרובים אנחנו כמו זט=וג לאורך שדרה פשוט הולכים והולכים. ולאור הדברים הפשוטים באמת אנחנו חיים את חיינו למשל בלי הסברים רק לקבל ולתת זה לא קל אבל מה יש עוד ביננו? אני נזכר לפעמים בילדות שהיתה לפני זמן המחשב וההי-טק על פסי הרכבת מחכה לקטר וכשהוא בא אני צועק. כן היו אלה חיים טובים כמו שאומרים האופטימים ולפעמים חיים מוזרים כך אומרים - המיסטיקנים הסינים. ואולי אלה חיים גדולים הרי חיינו אותם בטירוף תסתכלי עלי ותראי קצת שמח קצת עצוב. וכשאני שוב לובשת שמלה לבנה אתה שואל מה קרה לך ולנו הרי פעם לבשת את אותה השמלה בנובמבר כשהתחתנו כן ברור לי שאת רוצה לפעמים לחזור אל הדברים שהיו גם אני רוצה את אותם הדברים בגלל אותו הדבר בדיוק. כן היו... ועכשיו אל תדבר רק תבוא אלי בשקט בשקט בחדר כמו שני חברים שאבדו בחלל שימי לב כבר אמצע נובמבר שוב נופלים העלים - זה הזמן השקט מה צפוי לנו מחר לא נדע אני עוטף אותך בחום ורוקד ומעביר לנו עוד דף. כן היו... -----------------------------------------------
דליה מכפר עין הוד
New member
אצלי באייסיקיו
הוא מופיע בדף האישי
הוא מופיע בדף האישי
דליה מכפר עין הוד
New member
המילים של "חום יולי אוגוסט" חלק א´
חום יולי אוגוסט 1988 ארץ חדשה גשם כבר יורד וזה חורף תל אביב חסומה וגם חיפה. שב ילד שב, אני אומר לך שב ושנינו נוסעים בדרכי עפר. מביט מבעד לזגוגית, יש לנו ארץ למה עוד אחת, בחוץ שקיעה של יום שני וערבים מתפללים, כי איזה חג. חבר למן מסע כזה בחורף מסתכל בי, רגליו קצרות, אבל ראשו חכם, אנחנו במנוסה, הכל פה זז אומר לי אתה גם אבא, אתה גם בן אדם. מביט מבעד לזגוגית עיניים יש לו רגישות כן, כן. מוזר איך האויב הזר נראה לו אנושי וגם פוחד. יש לי אשה זאת אמא שלך ניסע ניסע אולי נגיע עד מחר אם לא נאט, לא נביט, לא נשים לב לפרטים, לא נגיע - לארץ חדשה. שתי כבשים עולות על אם הדרך לא נדרוס אותן אנחנו לא דורסים. שב ילד שב, אני אומר לך שב חלב בשפע זה לא אומר ניסים. שולף מצלמה של כיס חושב שגן העדן מדוייק מכחיש שקר לו ומצלם כדי שנזכור מה שהיה. קראתי בעיתון על אחת בת מאה, שכל חייה עשתה מעשים טובים. שב ילד, שב, אני אומר לך שב, לא כל האנשים נולדו רעים. מזמן, היא מתה די מזמן, אביך הוא ימות גם יום אחד. לא, גן העדן לא קיים, אולי קיימת ארץ חדשה. יש לי אשה זאת אמא שלך... גשם כבר יורד וזה חורף פעם זה הכל היה ורוד שב ילד, שב למה להתרפק. משהו חורק בזיכרון. מביט מבעד לשלטים עיניים יש כדי להסתכל. תגיד שואל אותי, האם האם יתנו לנו בכלל להיכנס? חברים למן מסע כזה בחורף כבר חסר לי אבי ישן, זקן ומסתגר. איתו הלכתי דרך העיניים שכבר אין לי עכשיו ילדי שלי איתי הולך. מביט מבעד לזגוגית יש לנו ארץ - למה עוד אחת? בחוץ שקיעה של יום שני, בפנים אני והוא כמו איש אחד. ------------------------------------------------- טלפני טלפני את נוסעת לשם, את באה מכאן את אוספת את כל הבגדים. ויוצאת אל הדרך, הדרך קשה, הכל כל כך פתאומי. ובתי הקולנוע מלאים אדם ואני מלא פחדים. טלפני טלפני כי אם לא אז אדאג, גם אמך די דואגת תדעי. כן, אני כבר נפלתי וקמתי וגם השמיים כאילו נופלים כשאתה לא מוכן ואתה לא מוגן והכל כל כך פתאומי. והעיר רטובה מהגשם הדק ופנייך הן סוג מעודן, את נושאת מזוודה, את נוסעת מרחק, טלפני טלפני. כדי שלא אדאג לך, לא אני לא אשב בשקט כשהגשם יבוא והרוח תישוב אדאג עוד יותר. איך לא אדאג לך, טלפני, אז אולי לא אדאג מבפנים יהיה לי קשה, מבחוץ לא אראה שום דבר. את נוסעת לשם, את באה מכאן, מה נתתי לך כל חיי מי אני, מה נשאר בחדרך הקטן, רק הספר ההוא שקניתי לך. שמרי על עצמך מפני בני האדם, הם יאכלו אותך, ניסו גם אותי. טלפני, טלפני כי אם לא אז אדאג, ואצא אלייך מדעתי. ----------------------------------------------- עבד הממהר ליד הצומת יש מחנק מחמסינים ומאובך עבד על חמור, אנחנו בתוך מכונית קח טמפו פעמיים גרעינים בזול בזול איש, אומר עבד בעברית מלאת חצץ ואבנים. "זמן צהוב" קורא גרוסמן למצב הרע, "הכל פוליטיקה" אומר, עבד הממהר הוא משוטט כמו ארנב מן מטרה נעה, הוא משוטט מבית עד באר. ליד הצומת יש מחנק מחמסינים ומאובך אין פה אהבה רק גללים של חמורים ערבים בלילה. מהירים, דקים כגומא, השליכו רימונים, לא סל תמרים מדובללים. אין כוח עוד בת"א ובקלקיליה "הכל פוליטיקה" אומר, עבד הממהר. שיבולים פורחות, אביב, ממש אידיליה, ציוץ גובר מבית עד באר. צריך לומר את זה, צריך לשיר את זה בצער עוד לא למדנו כלום כך התברר. "עם הזמן עוד תלמדו עלינו משהו, יש צורך" אומר עבד וממהר, שפוף ולא מתחרט. "איך השמיים שלכם הם כמו שלנו, הם כמו של עוד. והשדה שלי, אני שלו כמו פרי לעץ". עם החמור עבר ליד באר המים כדור או אבן זה לא פייר פגעו בעבד הממהר הכל מבני אדם, לא משמיים, עוד לא למדנו כלום, כך התברר. צריך לומר את זה, צריך לשיר את זה בצער עוד לא למדנו כלום כך התברר. ----------------------------------------------------- חום יולי אוגוסט (הפלוגה) חום יולי אוגוסט אז היה כבד מאוד שעת צהריים הפלוגה הלכה בואדי. תרשום בספר דף, מדובר במלחמות תרשום פצועים שרועדים, וזה נורמאלי. הנעורים יפים הקיץ אינסופי, ועקנין הגיע לפלוגה אלוף קרית גת. שרף צריפים, ברח לבית ג´וברין, המשטרה בעקבותיו, רק פה נרגע קצת. את מה שאני זוכר מזה אני רושם מרחפים באלונקות שניים בלי שם, בזמן האחרון אצלי תמונות חוזרות משם בזיכרון המעומעם שלי היום, מסך כבד של מלחמות והזיות. חום יולי אוגוסט אז אצטרובל אחד נושר מסוק נוחת אני שוכב לבד בשטח. כשהמסוק נעלם אני פתאום רעב מת לאכול אותך בבסיס האם לנצח. אני חוזר עם פס אלייך לביתך, סוגר ת´חדר, גם אלוהים לא יכנס פה, פתאום אביך נכנס, נראה כמו בוכה, בתעלה פלוגה שלמה חטפה אש נ"ס ב"טמפו"? את מה שאני זוכר מזה אני רושם תופס מונית חיפנית, קופץ לדיסקוטק זונות על הגדר, אצלי בגוף רק שד בוער, הולך לרקוד עם חיילים מתים בלב. תרשום תרשום, רושם רושם. ---------------------------------------------------- באיזשהו מקום אך באיזשהו מקום בים העצב הגדול דוחפת לה הרוח רפסודה רטובה, ועל ענן רוכב לו: מרחף לו רון נער זך כמו מים, מחפש תשובה. אך באיזשהו מקום, בים העצב והכאב ישנה איזשהי רפסודה והיא נקראת אהבה, כתב שם רון לפני שהתאהב נער זך כמו מים, מחפש תשובה. החיים הרי קשים פה, בוקר, ערב, צהריים, האהבה, רועדת היא כמו ציפור ביד. ואנחנו נחלשים, הרוסים, עוד מעט נפליג מפה לאיזשהו מקום. כי באיזשהו מקום, בים העצב הדפוק יש רפסודה, היא נסחפת, היא תשוב, כן, באיזשהו מקום בעולמינו ההפוך יש סיכוי למי שמנסה בכוחותיו האחרונים לשוט. ----------------------------------------------------- לב שבור לרסיסים ושבוע אחרי שבוע הם ניגנו על פי לוח פעם אחת בעיר זרה ופעם בכפר. עלו על הבמה, שטפו כמו ים, נשבו כמו רוח, ניצוץ אחד מדליק מדורת הצלחה. ובאותה שנה הבאתי לך תקליט, גברים עושים דברים כלל לא הגיוניים, הלהקה מילאה מרתף בתחנה המרכזית, מילאנו את הראש בחלומות פגזיים. אני כלל לא בטוח שפעם זה קרה לנו, הכל כמו סרט שאינו חיים, כמו עוף דמיוני, היו לנו באהבה שלנו רגעים באנאליים במלחמות היו לנו כמה נידונים. רק אז ביום שישי הרגשנו צורך לרקוד אבל, "איפה רוקדים?" שאלת אותי. בתחנה המרכזית בתוך מרתף מחורבן, נשמע אותם אז ישבר לנו הלב לרסיסים. הם ניגנו זה הכל. למדנו את הקצב. שלושה ימים בתוך מרתף הרוס כמו שדה קרב. שם למדנו לרקוד, כי אסור היה בבית הספר, רקדנו עד שמישהו יפול על ברכיו. עד שמישהו ירגיש כאב, עד שמישהו יגיד, אני קם ועוזב. שנות השישים התנפנפו להן כמו הקוקו שלך ברוח, מהתיכון לשדה הקרב, משם לאיזה באר מרוחק, אני יושב סופר עשרים שנה, רקדן פצוע, מרוב יאוש, מרוב חידות, מרוב אף אחד. ושנה אחרי שנה הבאתי לך תקליט כמו מתנה קטנה במקום לומר מילים הלהקה ניגנה שם עד שהשוטרים אמרו "מספיק" עד שהלב שלנו שם נשבר לרסיסים. הם ניגנו זה הכל... אני קם ועוזב בלילה כפות בתוך פיז´מה גם בקיטש יש שמץ של אמת, הכל הולך אני משאיר לך את הבית, את הלב השארתי שם שבור לרסיסים מוטל, ליד ליבך. הם ניגנו זה הכל...
חום יולי אוגוסט 1988 ארץ חדשה גשם כבר יורד וזה חורף תל אביב חסומה וגם חיפה. שב ילד שב, אני אומר לך שב ושנינו נוסעים בדרכי עפר. מביט מבעד לזגוגית, יש לנו ארץ למה עוד אחת, בחוץ שקיעה של יום שני וערבים מתפללים, כי איזה חג. חבר למן מסע כזה בחורף מסתכל בי, רגליו קצרות, אבל ראשו חכם, אנחנו במנוסה, הכל פה זז אומר לי אתה גם אבא, אתה גם בן אדם. מביט מבעד לזגוגית עיניים יש לו רגישות כן, כן. מוזר איך האויב הזר נראה לו אנושי וגם פוחד. יש לי אשה זאת אמא שלך ניסע ניסע אולי נגיע עד מחר אם לא נאט, לא נביט, לא נשים לב לפרטים, לא נגיע - לארץ חדשה. שתי כבשים עולות על אם הדרך לא נדרוס אותן אנחנו לא דורסים. שב ילד שב, אני אומר לך שב חלב בשפע זה לא אומר ניסים. שולף מצלמה של כיס חושב שגן העדן מדוייק מכחיש שקר לו ומצלם כדי שנזכור מה שהיה. קראתי בעיתון על אחת בת מאה, שכל חייה עשתה מעשים טובים. שב ילד, שב, אני אומר לך שב, לא כל האנשים נולדו רעים. מזמן, היא מתה די מזמן, אביך הוא ימות גם יום אחד. לא, גן העדן לא קיים, אולי קיימת ארץ חדשה. יש לי אשה זאת אמא שלך... גשם כבר יורד וזה חורף פעם זה הכל היה ורוד שב ילד, שב למה להתרפק. משהו חורק בזיכרון. מביט מבעד לשלטים עיניים יש כדי להסתכל. תגיד שואל אותי, האם האם יתנו לנו בכלל להיכנס? חברים למן מסע כזה בחורף כבר חסר לי אבי ישן, זקן ומסתגר. איתו הלכתי דרך העיניים שכבר אין לי עכשיו ילדי שלי איתי הולך. מביט מבעד לזגוגית יש לנו ארץ - למה עוד אחת? בחוץ שקיעה של יום שני, בפנים אני והוא כמו איש אחד. ------------------------------------------------- טלפני טלפני את נוסעת לשם, את באה מכאן את אוספת את כל הבגדים. ויוצאת אל הדרך, הדרך קשה, הכל כל כך פתאומי. ובתי הקולנוע מלאים אדם ואני מלא פחדים. טלפני טלפני כי אם לא אז אדאג, גם אמך די דואגת תדעי. כן, אני כבר נפלתי וקמתי וגם השמיים כאילו נופלים כשאתה לא מוכן ואתה לא מוגן והכל כל כך פתאומי. והעיר רטובה מהגשם הדק ופנייך הן סוג מעודן, את נושאת מזוודה, את נוסעת מרחק, טלפני טלפני. כדי שלא אדאג לך, לא אני לא אשב בשקט כשהגשם יבוא והרוח תישוב אדאג עוד יותר. איך לא אדאג לך, טלפני, אז אולי לא אדאג מבפנים יהיה לי קשה, מבחוץ לא אראה שום דבר. את נוסעת לשם, את באה מכאן, מה נתתי לך כל חיי מי אני, מה נשאר בחדרך הקטן, רק הספר ההוא שקניתי לך. שמרי על עצמך מפני בני האדם, הם יאכלו אותך, ניסו גם אותי. טלפני, טלפני כי אם לא אז אדאג, ואצא אלייך מדעתי. ----------------------------------------------- עבד הממהר ליד הצומת יש מחנק מחמסינים ומאובך עבד על חמור, אנחנו בתוך מכונית קח טמפו פעמיים גרעינים בזול בזול איש, אומר עבד בעברית מלאת חצץ ואבנים. "זמן צהוב" קורא גרוסמן למצב הרע, "הכל פוליטיקה" אומר, עבד הממהר הוא משוטט כמו ארנב מן מטרה נעה, הוא משוטט מבית עד באר. ליד הצומת יש מחנק מחמסינים ומאובך אין פה אהבה רק גללים של חמורים ערבים בלילה. מהירים, דקים כגומא, השליכו רימונים, לא סל תמרים מדובללים. אין כוח עוד בת"א ובקלקיליה "הכל פוליטיקה" אומר, עבד הממהר. שיבולים פורחות, אביב, ממש אידיליה, ציוץ גובר מבית עד באר. צריך לומר את זה, צריך לשיר את זה בצער עוד לא למדנו כלום כך התברר. "עם הזמן עוד תלמדו עלינו משהו, יש צורך" אומר עבד וממהר, שפוף ולא מתחרט. "איך השמיים שלכם הם כמו שלנו, הם כמו של עוד. והשדה שלי, אני שלו כמו פרי לעץ". עם החמור עבר ליד באר המים כדור או אבן זה לא פייר פגעו בעבד הממהר הכל מבני אדם, לא משמיים, עוד לא למדנו כלום, כך התברר. צריך לומר את זה, צריך לשיר את זה בצער עוד לא למדנו כלום כך התברר. ----------------------------------------------------- חום יולי אוגוסט (הפלוגה) חום יולי אוגוסט אז היה כבד מאוד שעת צהריים הפלוגה הלכה בואדי. תרשום בספר דף, מדובר במלחמות תרשום פצועים שרועדים, וזה נורמאלי. הנעורים יפים הקיץ אינסופי, ועקנין הגיע לפלוגה אלוף קרית גת. שרף צריפים, ברח לבית ג´וברין, המשטרה בעקבותיו, רק פה נרגע קצת. את מה שאני זוכר מזה אני רושם מרחפים באלונקות שניים בלי שם, בזמן האחרון אצלי תמונות חוזרות משם בזיכרון המעומעם שלי היום, מסך כבד של מלחמות והזיות. חום יולי אוגוסט אז אצטרובל אחד נושר מסוק נוחת אני שוכב לבד בשטח. כשהמסוק נעלם אני פתאום רעב מת לאכול אותך בבסיס האם לנצח. אני חוזר עם פס אלייך לביתך, סוגר ת´חדר, גם אלוהים לא יכנס פה, פתאום אביך נכנס, נראה כמו בוכה, בתעלה פלוגה שלמה חטפה אש נ"ס ב"טמפו"? את מה שאני זוכר מזה אני רושם תופס מונית חיפנית, קופץ לדיסקוטק זונות על הגדר, אצלי בגוף רק שד בוער, הולך לרקוד עם חיילים מתים בלב. תרשום תרשום, רושם רושם. ---------------------------------------------------- באיזשהו מקום אך באיזשהו מקום בים העצב הגדול דוחפת לה הרוח רפסודה רטובה, ועל ענן רוכב לו: מרחף לו רון נער זך כמו מים, מחפש תשובה. אך באיזשהו מקום, בים העצב והכאב ישנה איזשהי רפסודה והיא נקראת אהבה, כתב שם רון לפני שהתאהב נער זך כמו מים, מחפש תשובה. החיים הרי קשים פה, בוקר, ערב, צהריים, האהבה, רועדת היא כמו ציפור ביד. ואנחנו נחלשים, הרוסים, עוד מעט נפליג מפה לאיזשהו מקום. כי באיזשהו מקום, בים העצב הדפוק יש רפסודה, היא נסחפת, היא תשוב, כן, באיזשהו מקום בעולמינו ההפוך יש סיכוי למי שמנסה בכוחותיו האחרונים לשוט. ----------------------------------------------------- לב שבור לרסיסים ושבוע אחרי שבוע הם ניגנו על פי לוח פעם אחת בעיר זרה ופעם בכפר. עלו על הבמה, שטפו כמו ים, נשבו כמו רוח, ניצוץ אחד מדליק מדורת הצלחה. ובאותה שנה הבאתי לך תקליט, גברים עושים דברים כלל לא הגיוניים, הלהקה מילאה מרתף בתחנה המרכזית, מילאנו את הראש בחלומות פגזיים. אני כלל לא בטוח שפעם זה קרה לנו, הכל כמו סרט שאינו חיים, כמו עוף דמיוני, היו לנו באהבה שלנו רגעים באנאליים במלחמות היו לנו כמה נידונים. רק אז ביום שישי הרגשנו צורך לרקוד אבל, "איפה רוקדים?" שאלת אותי. בתחנה המרכזית בתוך מרתף מחורבן, נשמע אותם אז ישבר לנו הלב לרסיסים. הם ניגנו זה הכל. למדנו את הקצב. שלושה ימים בתוך מרתף הרוס כמו שדה קרב. שם למדנו לרקוד, כי אסור היה בבית הספר, רקדנו עד שמישהו יפול על ברכיו. עד שמישהו ירגיש כאב, עד שמישהו יגיד, אני קם ועוזב. שנות השישים התנפנפו להן כמו הקוקו שלך ברוח, מהתיכון לשדה הקרב, משם לאיזה באר מרוחק, אני יושב סופר עשרים שנה, רקדן פצוע, מרוב יאוש, מרוב חידות, מרוב אף אחד. ושנה אחרי שנה הבאתי לך תקליט כמו מתנה קטנה במקום לומר מילים הלהקה ניגנה שם עד שהשוטרים אמרו "מספיק" עד שהלב שלנו שם נשבר לרסיסים. הם ניגנו זה הכל... אני קם ועוזב בלילה כפות בתוך פיז´מה גם בקיטש יש שמץ של אמת, הכל הולך אני משאיר לך את הבית, את הלב השארתי שם שבור לרסיסים מוטל, ליד ליבך. הם ניגנו זה הכל...
דליה מכפר עין הוד
New member
המילים של "חום יולי אוגוסט" חלק ב´
היית איתי הרי וכשמתחיל סיפור חיי את שם וזה הרבה באהבה ובשנאה היית איתי הרי. אנחנו לא נהר גדול איש לא שם אלינו לב. שנינו לשנינו בעולם היית איתי הרי. אביך בכה כשהתחתנת, אמך בכתה אחרי. כלום לא יצא כמתוכנן, היית איתי הרי. לאט לאט כשנתפשט דברי איתי דברי אמת מילים לפני מילים אחרי היית איתי הרי. וכשנגמור לאהוב נתחיל לא פעם זה קורה השיר איננו נבואות תהיי איתי הרי. --------------------------------------- בגרמניה לפני המלחמה כשהייתי קטן היה לי טבע מוזר, לא לשמוע אותך אך כל מה שסיפרת נסגר אצלי בתוך הלב, הלב כמו תא מטען. כל מה שסיפרת מתחיל כשהיית צעירה. כשהיית צעירה אהבת גבר אחד. באה מלחמה סגרה עליו בבת אחת. צהריים אחד הוא נלקח, ברכבת, כמו כבש. אך לפני המלחמה החצוצרות ניגנו, ורקדתם שניכם, את והוא. מאושרים בריקוד, בלי חשש ופקפוק בגרמניה לפני המלחמה. כל אחד זקוק לאמא, אמא מה אוכל אותך. דלת המטבח נעולה גם עכשיו בחוץ שוקע שמש, העולם נרגע אצלך הכל אחרת, הכל לשווא, האם הסתיימה המלחמה? בגרמניה לפני המלחמה, היית יפה, זה מכאיב. הזמן לא עמד הגוף לא נצחי. מי רוקד תחת ירח, רק הזיכרון, מי האיש בתמונה, מי הילד בארון. בגרמניה לפני המלחמה, היה נדמה לך מה היה נדמה לך? -------------------------------------------------- אני כבר מצטער אני כבר מצטער על מה שאמרתי הנוף של הילדות שלי תקוע בהרים. נראה כמו ציור, לא בדיוק כמו שתיארתי. אבל אליו אני מתגעגע בלילות קרים. מה אמרתי לך בעצם שיש להצטער עליו, סך הכל רציתי להיות קרוב אלייך יותר מרגיש כמו אדיוט שאני מאוהב מרגיש כמו טיפש שאני מצטער. כל ההבדל ביננו הוא רק בניסיון אני חרשתי אלף, את עברת מאה גם זה שאת אישה ונכנסת להריון ילדת לי ילדה וילד אחד. אני כבר מצטער שהתחלתי לדבר הנוף של הילדות שלי נראה לי מטמטם משקיף אל הדמיו ושם, שם אני רואה מה שאני רוצה לראות, אפילו מה שאין. הו את, סלחי לי על מה שאמרתי. כך מפסידים ברגע משהו נצחי ת´זיונים שלנו, את הרוך, האמונה, ת´ילד הקטן שמדבר מצחיק. הנוף של הילדות שלי מה הוא חשוב בעצם הזמן עובר, אני שיכור, אני קודר, הסוף שלי - הסוף שלנו הוא מהול בעצב, אני מרגיש כמו טיפש אבל, אני מצטער. -------------------------------------------- רומניה נסיעה לרומניה בלילה גנוב, כי הבחין שזמנו אוזל., הוא אבד לי כבר פעם בתוך איזו חנות צעצועים, או משהו כזה. כמו שעולים לא פעם על כבש מטוס, כמו שעוצרים מכונית בחריקה, כמו שעומדים לדעת מה עומד לקרות, כמו לפני המכה. בן אדם במנוסה - זו סיבה למסע, חליפה בסגנון הישן. מזירת הקרבות, שעתיים טיסה, אל זירת אבות אבותיו. נמל תעופה מלא יהודים מתאמצים להיראות אוניברסל. תן לי סיבה לחיות הוא אומר ומביט בתאריך, שמונים ושבע בסתיו. תכף יתברר שכולם טסים הלילה עד רומניה, ככה הוא אומר ומייד מוסיף הכל בא מלמעלה. אז למה תוקף אותי פתאום אותו פחד, כן כמה, כמה זמן נשאר לנו יחד. נמל תעופה ליד הדלפק הוא חש איך ליבו מתופף, קוצר רוח נתקף, סיגריה ביקש, למרות שהפסיק לעשן. זכרתי תחנת רכבת, ערב חג, אני ילד ליד חיפה, יושב על ספסל, הוא קונה לי כוס לימונד, סתו שישים ואחת. לא היה לי ברור לאן כולם נוסעים, איפה בכלל חיפה הכל החל לזוז, אפילו הרציף, דעתי נטרפה. אז למה, תקף אותי פתאום אותו פחד, הו אבא, כמה זמן נשאר לנו יחד. הכרזות ברמקול וחשמל באוויר, הכל לא נבין גם אחר כך ראיתי אותו בימי הטובים, עבר זמן על שנינו, הו אבא. ברומניה קבורים הוריו ואפילו סבו, והמים עולים צלולים מהבור, עודני זקוק לליטוף שאחר לבוא, סתו אחד הוא יבוא. לא הוא לא מעז לביט בי אם, הוא יביט יכאב לו, כך היה תמיד מתבודד כמו אי, לא לא באשמתו. אז למה, תוקף אותי פתאום אותו פחד כן כמה, כמה זמן נשאר לנו יחד. ------------------------------------------------- נבראתי לך כתב ידך הלא מוכר לי וקולך המהפנט. צלצולך הטלפוני שכנע אותי לצאת מהבית החם לרחוב הקשה - אל העולם. התפתלתי כשקראת לי כי אסור היה לי אז. לפרש את סימנייך כאותות של אהבה. כבר שכחתי מתי עפתי ומתי את כל חושי איבדתי כך. האם שמת לב אני ביקשתי רק דברים שאין מקומות אבודים סימנים של אש. חיי בתל-אביב הסדרים רומנטיים התבוננות פנימית ומה שהאמנתי. כך יצאתי אל הדרך כשהגעתי באתי. נעמדתי בדלת, מה ידעתי לא ידעתי, התפשטתי וזזתי כמו מטורף בחדר. אלוהים, אמרת, שבוע תשאר פה, גם אני הרגשתי כך כי אני נבראתי לך. אנשים שלא עמדו בקצב החיים הזה השתגעו, התאבדו או הלכו לעזאזל. בחשכה בבית החם זה קורה. האם שמת לב... כך יצאתי אל הדרך כשהגעתי באתי. נעמדתי בדלת, מה ידעתי לא ידעתי, התפשטתי וזזתי כמו מטורף בחדר. שנינו יחד כבר שבוע כמו גן עדן מסוכן לנו כל כך כי אני נבראתי לך ------------------------------------ תחת שמי ים התיכון תחת שמי ים התיכון עושה ירח הפוגה ומתקפל "דאגות", אומר לי איש עם מכחול ומצייר אותך דומה, או לא, או כן. עכשיו יש את הזמן לשכב פרקדן חצי עולם לוקח סם בגוף שלי צמרמורת, שיר "רוקסן", צמרמורת יש לי מקיפוח גם. תחת שמי ים התיכון היה לך זמן להתאפר ולהקסים יוצאת לרחוב בשמץ של ביטחון חוזרת בזנב מקופל בין הרגליים. חצי עולם בדוחק מתקיים חצי עולם שונא חצי בגוף שלי צמרמורת מתערב מי אויב ומי ידיד. תחת שמי ים תיכון ערב על אבטיחים יורד אשליות מתוקות זהבים על הצוואר וזה זורק אותך מפה לשם אותי משם לפה כמו מנגינת בלט. עד שישוב הים מזעפו לא, לא נדע, עולה עולה, עולה לנו, כמה זה עולה לנו. תחת שמי ים התיכון ידייך מלטפות אותי ליטוף נדיר עוד מעט יבואו בחירות את חיה פוליטית מזדהה עם מיעוטים. עכשיו יש את הזמן במזרחית חצי עולם כבר שר יוון, בגוף שלי צמרמורת בלאו הכי מטרור ואהבה. תחת שמי ים תיכון, ערב על אבטיחים יורד...
היית איתי הרי וכשמתחיל סיפור חיי את שם וזה הרבה באהבה ובשנאה היית איתי הרי. אנחנו לא נהר גדול איש לא שם אלינו לב. שנינו לשנינו בעולם היית איתי הרי. אביך בכה כשהתחתנת, אמך בכתה אחרי. כלום לא יצא כמתוכנן, היית איתי הרי. לאט לאט כשנתפשט דברי איתי דברי אמת מילים לפני מילים אחרי היית איתי הרי. וכשנגמור לאהוב נתחיל לא פעם זה קורה השיר איננו נבואות תהיי איתי הרי. --------------------------------------- בגרמניה לפני המלחמה כשהייתי קטן היה לי טבע מוזר, לא לשמוע אותך אך כל מה שסיפרת נסגר אצלי בתוך הלב, הלב כמו תא מטען. כל מה שסיפרת מתחיל כשהיית צעירה. כשהיית צעירה אהבת גבר אחד. באה מלחמה סגרה עליו בבת אחת. צהריים אחד הוא נלקח, ברכבת, כמו כבש. אך לפני המלחמה החצוצרות ניגנו, ורקדתם שניכם, את והוא. מאושרים בריקוד, בלי חשש ופקפוק בגרמניה לפני המלחמה. כל אחד זקוק לאמא, אמא מה אוכל אותך. דלת המטבח נעולה גם עכשיו בחוץ שוקע שמש, העולם נרגע אצלך הכל אחרת, הכל לשווא, האם הסתיימה המלחמה? בגרמניה לפני המלחמה, היית יפה, זה מכאיב. הזמן לא עמד הגוף לא נצחי. מי רוקד תחת ירח, רק הזיכרון, מי האיש בתמונה, מי הילד בארון. בגרמניה לפני המלחמה, היה נדמה לך מה היה נדמה לך? -------------------------------------------------- אני כבר מצטער אני כבר מצטער על מה שאמרתי הנוף של הילדות שלי תקוע בהרים. נראה כמו ציור, לא בדיוק כמו שתיארתי. אבל אליו אני מתגעגע בלילות קרים. מה אמרתי לך בעצם שיש להצטער עליו, סך הכל רציתי להיות קרוב אלייך יותר מרגיש כמו אדיוט שאני מאוהב מרגיש כמו טיפש שאני מצטער. כל ההבדל ביננו הוא רק בניסיון אני חרשתי אלף, את עברת מאה גם זה שאת אישה ונכנסת להריון ילדת לי ילדה וילד אחד. אני כבר מצטער שהתחלתי לדבר הנוף של הילדות שלי נראה לי מטמטם משקיף אל הדמיו ושם, שם אני רואה מה שאני רוצה לראות, אפילו מה שאין. הו את, סלחי לי על מה שאמרתי. כך מפסידים ברגע משהו נצחי ת´זיונים שלנו, את הרוך, האמונה, ת´ילד הקטן שמדבר מצחיק. הנוף של הילדות שלי מה הוא חשוב בעצם הזמן עובר, אני שיכור, אני קודר, הסוף שלי - הסוף שלנו הוא מהול בעצב, אני מרגיש כמו טיפש אבל, אני מצטער. -------------------------------------------- רומניה נסיעה לרומניה בלילה גנוב, כי הבחין שזמנו אוזל., הוא אבד לי כבר פעם בתוך איזו חנות צעצועים, או משהו כזה. כמו שעולים לא פעם על כבש מטוס, כמו שעוצרים מכונית בחריקה, כמו שעומדים לדעת מה עומד לקרות, כמו לפני המכה. בן אדם במנוסה - זו סיבה למסע, חליפה בסגנון הישן. מזירת הקרבות, שעתיים טיסה, אל זירת אבות אבותיו. נמל תעופה מלא יהודים מתאמצים להיראות אוניברסל. תן לי סיבה לחיות הוא אומר ומביט בתאריך, שמונים ושבע בסתיו. תכף יתברר שכולם טסים הלילה עד רומניה, ככה הוא אומר ומייד מוסיף הכל בא מלמעלה. אז למה תוקף אותי פתאום אותו פחד, כן כמה, כמה זמן נשאר לנו יחד. נמל תעופה ליד הדלפק הוא חש איך ליבו מתופף, קוצר רוח נתקף, סיגריה ביקש, למרות שהפסיק לעשן. זכרתי תחנת רכבת, ערב חג, אני ילד ליד חיפה, יושב על ספסל, הוא קונה לי כוס לימונד, סתו שישים ואחת. לא היה לי ברור לאן כולם נוסעים, איפה בכלל חיפה הכל החל לזוז, אפילו הרציף, דעתי נטרפה. אז למה, תקף אותי פתאום אותו פחד, הו אבא, כמה זמן נשאר לנו יחד. הכרזות ברמקול וחשמל באוויר, הכל לא נבין גם אחר כך ראיתי אותו בימי הטובים, עבר זמן על שנינו, הו אבא. ברומניה קבורים הוריו ואפילו סבו, והמים עולים צלולים מהבור, עודני זקוק לליטוף שאחר לבוא, סתו אחד הוא יבוא. לא הוא לא מעז לביט בי אם, הוא יביט יכאב לו, כך היה תמיד מתבודד כמו אי, לא לא באשמתו. אז למה, תוקף אותי פתאום אותו פחד כן כמה, כמה זמן נשאר לנו יחד. ------------------------------------------------- נבראתי לך כתב ידך הלא מוכר לי וקולך המהפנט. צלצולך הטלפוני שכנע אותי לצאת מהבית החם לרחוב הקשה - אל העולם. התפתלתי כשקראת לי כי אסור היה לי אז. לפרש את סימנייך כאותות של אהבה. כבר שכחתי מתי עפתי ומתי את כל חושי איבדתי כך. האם שמת לב אני ביקשתי רק דברים שאין מקומות אבודים סימנים של אש. חיי בתל-אביב הסדרים רומנטיים התבוננות פנימית ומה שהאמנתי. כך יצאתי אל הדרך כשהגעתי באתי. נעמדתי בדלת, מה ידעתי לא ידעתי, התפשטתי וזזתי כמו מטורף בחדר. אלוהים, אמרת, שבוע תשאר פה, גם אני הרגשתי כך כי אני נבראתי לך. אנשים שלא עמדו בקצב החיים הזה השתגעו, התאבדו או הלכו לעזאזל. בחשכה בבית החם זה קורה. האם שמת לב... כך יצאתי אל הדרך כשהגעתי באתי. נעמדתי בדלת, מה ידעתי לא ידעתי, התפשטתי וזזתי כמו מטורף בחדר. שנינו יחד כבר שבוע כמו גן עדן מסוכן לנו כל כך כי אני נבראתי לך ------------------------------------ תחת שמי ים התיכון תחת שמי ים התיכון עושה ירח הפוגה ומתקפל "דאגות", אומר לי איש עם מכחול ומצייר אותך דומה, או לא, או כן. עכשיו יש את הזמן לשכב פרקדן חצי עולם לוקח סם בגוף שלי צמרמורת, שיר "רוקסן", צמרמורת יש לי מקיפוח גם. תחת שמי ים התיכון היה לך זמן להתאפר ולהקסים יוצאת לרחוב בשמץ של ביטחון חוזרת בזנב מקופל בין הרגליים. חצי עולם בדוחק מתקיים חצי עולם שונא חצי בגוף שלי צמרמורת מתערב מי אויב ומי ידיד. תחת שמי ים תיכון ערב על אבטיחים יורד אשליות מתוקות זהבים על הצוואר וזה זורק אותך מפה לשם אותי משם לפה כמו מנגינת בלט. עד שישוב הים מזעפו לא, לא נדע, עולה עולה, עולה לנו, כמה זה עולה לנו. תחת שמי ים התיכון ידייך מלטפות אותי ליטוף נדיר עוד מעט יבואו בחירות את חיה פוליטית מזדהה עם מיעוטים. עכשיו יש את הזמן במזרחית חצי עולם כבר שר יוון, בגוף שלי צמרמורת בלאו הכי מטרור ואהבה. תחת שמי ים תיכון, ערב על אבטיחים יורד...
דליה מכפר עין הוד
New member
המילים של "חום יולי אוגוסט" חלק ג´
ימים כאלה משאירה פתקה על המקרר למה היא רומזת איזה רגש מתעורר ימים כאלה שאוהבים נדירים עכשיו. נוסעת לירושלים אל המנזר לא היא לא נוצריה, היא רק זקוקה לעזרה, ימים כאלה שבגוף קר, אני זקוק לה נורא. משאירה יומן חיים קטן כמו יומן תלמיד כזה שהיא כתבה מלא קשקושים ועצבני, לא מלא תקווה, לא מלא מילים, לא מסגיר פרטים. עומדת בתורים גדולים, הזמן לא עומד, הוריה, שיהיו בריאים, אליהם לא תלך, ימים כאלה, אני לומד ומחכה שיעברו. קורא מה בעיתון ריכלו עלי ועליה, כלבים נובחים שינבכו, ימים כאלה מרוב בהלה אני ממש פוחד. מזעיק חבר אחד רופא, לא זה לא רציני הוא מזריק לי תרופה, ימים כאלה אני נרדם, ובשנתי בוכה. תגיד לי אם חטאתי לך, צערה גובר, אני אומר לה: "לא", וחש כאילו משקר לא מלא תקווה, אני נושך שפתי, מחכה לבוא שיר. איזה מן אישה אני אוהב? מלחמת התשה לא תסתיים, היא מביאה אותי עוד שעל להזדמנות האחרונה. איזה דבר טינה נאמר עכשיו למה לא נשכב כדי שהכל יטוייח, ימים כאלה פחות או יותר אני נלחם על חיי. נוסע בינתיים בתוך מכונית אין לי יעד, אין לי בית, אין לי זיונים, ימים כאלה ללא תשוקה, ימי סיומים. משאירה פתקה על המקרר, אותך אני אוהבת גם כשזה נראה לשווא, ימים כאלה מחפשת אותך, אל תברח עכשיו. איזה רגש מתעורר, סבל או אבל, ימים כאלה עד שיום אחד, הכל יגמר. מי יאמר ראשון סליחה, קשה, קשה לנשום, אוויר לא בא מן הים, ימים כאלה נלחם על כבודי, היא נלחמת גם. נמל תעופה עם ילד כמה מזוודות לא אמרה לי תלך לא אמרתי אחזור כותב את השיר בתוך המטוס ועף לניו יורק. -------------------------------------------------- או שזה הזמן או שזה הזמן למות או שזה הזמן רק לשלם את המחיר. על כל טעות ועוד טעות על כל מה שטעיתי פעם בדרכים. או שזה הזמן לישון, או סתם להתייאש בתוך מיטה, אם תהיי שם, אם כבר לא, אני חושש שלא תהיי כבר מה איתך. יושב ליד הבאר ושניים שם רוקדים לקראת מחר, רק במקרה עברתי או שזה הזמן גרם לכך. יש עצה בעינייך אוהב אותך עדיין יש עצב, למה לא תהיי איתי. יש עצב בנשמה אולי זה לא הזמן, אז איזה זמן, כן, איזה זמן הכי מתאים. ----------------------------------------------------- כמו חצר גדולה אני בתמימותי ראיתי אז את העולם כמו חצר גדולה. היו ימי חמסין ופתאומית הופיעו שם שני רוכבים ועגלה, "ו הפוליטיקה של בן-גוריון" אמרה שכנה שבנה נפל בקרב במאחז, מתוך העגלה הורידו הרוכבים ילדה, מוסתרת טוב בתוך ארגז. חופשי מתלות כבר לא אהיה, אני תלוי בזמן, תלוי בזכרונות ההם, אדם נשאר תמיד אדם מלא, גם כשהוא חולם. ילדה מתוך ארגז חיבקה אותי חיבוק עמוק, עד מצולה, אני בתמימותי ראיתי אז את העולם כמו חצר גדולה. זו שהסתתרה בתוך ארגז סבלה מאוד מן השואה ומן הקור ביום העצמאות הפריחו זיקוקין דינור, אבל היא לא יצאה לאור אמרו שהיא איבדה את ההורים, אך לא אמרו דברים ברורים ממש בקול. לא, לא אמרו שהיא תגמור את החיים בתוך ארגז גדול. ויום אחד קרה מקרה באמצע הכיכר נחת קרקס עם אוהל שנפתח אני בתמימותי ראיתי את העולם במהופך. "שוב בן-גוריון שלח את חייליו לשדות הקרב", אמרה שכנה חולה, אני בתמימותי ראיתי אז את העולם כמו חצר גדולה. ומאז תנועת צבא בדרך היא סימן למלחמה, ותנועה בחדר היא סימן חיים. בואי ונרקוד בחושך לצורך הגנה, בואי ונשים תקליט זול של ריקודים. הודות לאיש אשר הוציא אותי משם נהייתי מפוכח, ימי חמסין היכו באבנים ויום אחד גם הקרקס הלך. אמרו נסע לנפולי, היו אז ויכוחים בעד ונגד ובעד הכל שטויות אמרו, בשני קולות דיברו, מי שהיו ללא דעה. למה פה אני עוד ער, כמו זאת שבארגז אני כבר לא ישן שנים, מן החמסין גופי בוער - געי בי בפנים. היה שם בקרקס בולע אש שיום אחד בלהבות עלה אני בתמימותי ראיתי אז את העולם כמו חצר גדולה.
ימים כאלה משאירה פתקה על המקרר למה היא רומזת איזה רגש מתעורר ימים כאלה שאוהבים נדירים עכשיו. נוסעת לירושלים אל המנזר לא היא לא נוצריה, היא רק זקוקה לעזרה, ימים כאלה שבגוף קר, אני זקוק לה נורא. משאירה יומן חיים קטן כמו יומן תלמיד כזה שהיא כתבה מלא קשקושים ועצבני, לא מלא תקווה, לא מלא מילים, לא מסגיר פרטים. עומדת בתורים גדולים, הזמן לא עומד, הוריה, שיהיו בריאים, אליהם לא תלך, ימים כאלה, אני לומד ומחכה שיעברו. קורא מה בעיתון ריכלו עלי ועליה, כלבים נובחים שינבכו, ימים כאלה מרוב בהלה אני ממש פוחד. מזעיק חבר אחד רופא, לא זה לא רציני הוא מזריק לי תרופה, ימים כאלה אני נרדם, ובשנתי בוכה. תגיד לי אם חטאתי לך, צערה גובר, אני אומר לה: "לא", וחש כאילו משקר לא מלא תקווה, אני נושך שפתי, מחכה לבוא שיר. איזה מן אישה אני אוהב? מלחמת התשה לא תסתיים, היא מביאה אותי עוד שעל להזדמנות האחרונה. איזה דבר טינה נאמר עכשיו למה לא נשכב כדי שהכל יטוייח, ימים כאלה פחות או יותר אני נלחם על חיי. נוסע בינתיים בתוך מכונית אין לי יעד, אין לי בית, אין לי זיונים, ימים כאלה ללא תשוקה, ימי סיומים. משאירה פתקה על המקרר, אותך אני אוהבת גם כשזה נראה לשווא, ימים כאלה מחפשת אותך, אל תברח עכשיו. איזה רגש מתעורר, סבל או אבל, ימים כאלה עד שיום אחד, הכל יגמר. מי יאמר ראשון סליחה, קשה, קשה לנשום, אוויר לא בא מן הים, ימים כאלה נלחם על כבודי, היא נלחמת גם. נמל תעופה עם ילד כמה מזוודות לא אמרה לי תלך לא אמרתי אחזור כותב את השיר בתוך המטוס ועף לניו יורק. -------------------------------------------------- או שזה הזמן או שזה הזמן למות או שזה הזמן רק לשלם את המחיר. על כל טעות ועוד טעות על כל מה שטעיתי פעם בדרכים. או שזה הזמן לישון, או סתם להתייאש בתוך מיטה, אם תהיי שם, אם כבר לא, אני חושש שלא תהיי כבר מה איתך. יושב ליד הבאר ושניים שם רוקדים לקראת מחר, רק במקרה עברתי או שזה הזמן גרם לכך. יש עצה בעינייך אוהב אותך עדיין יש עצב, למה לא תהיי איתי. יש עצב בנשמה אולי זה לא הזמן, אז איזה זמן, כן, איזה זמן הכי מתאים. ----------------------------------------------------- כמו חצר גדולה אני בתמימותי ראיתי אז את העולם כמו חצר גדולה. היו ימי חמסין ופתאומית הופיעו שם שני רוכבים ועגלה, "ו הפוליטיקה של בן-גוריון" אמרה שכנה שבנה נפל בקרב במאחז, מתוך העגלה הורידו הרוכבים ילדה, מוסתרת טוב בתוך ארגז. חופשי מתלות כבר לא אהיה, אני תלוי בזמן, תלוי בזכרונות ההם, אדם נשאר תמיד אדם מלא, גם כשהוא חולם. ילדה מתוך ארגז חיבקה אותי חיבוק עמוק, עד מצולה, אני בתמימותי ראיתי אז את העולם כמו חצר גדולה. זו שהסתתרה בתוך ארגז סבלה מאוד מן השואה ומן הקור ביום העצמאות הפריחו זיקוקין דינור, אבל היא לא יצאה לאור אמרו שהיא איבדה את ההורים, אך לא אמרו דברים ברורים ממש בקול. לא, לא אמרו שהיא תגמור את החיים בתוך ארגז גדול. ויום אחד קרה מקרה באמצע הכיכר נחת קרקס עם אוהל שנפתח אני בתמימותי ראיתי את העולם במהופך. "שוב בן-גוריון שלח את חייליו לשדות הקרב", אמרה שכנה חולה, אני בתמימותי ראיתי אז את העולם כמו חצר גדולה. ומאז תנועת צבא בדרך היא סימן למלחמה, ותנועה בחדר היא סימן חיים. בואי ונרקוד בחושך לצורך הגנה, בואי ונשים תקליט זול של ריקודים. הודות לאיש אשר הוציא אותי משם נהייתי מפוכח, ימי חמסין היכו באבנים ויום אחד גם הקרקס הלך. אמרו נסע לנפולי, היו אז ויכוחים בעד ונגד ובעד הכל שטויות אמרו, בשני קולות דיברו, מי שהיו ללא דעה. למה פה אני עוד ער, כמו זאת שבארגז אני כבר לא ישן שנים, מן החמסין גופי בוער - געי בי בפנים. היה שם בקרקס בולע אש שיום אחד בלהבות עלה אני בתמימותי ראיתי אז את העולם כמו חצר גדולה.
דליה מכפר עין הוד
New member
המילים של "חצות"
יום אחד יום אחד קם עייף מתלבט אם לעלות לאוטובוס המתרחק. אם לקפוץ ממטוס בלי מצנח אם לומר לך מילים כי מילים הלילה מוחק. מפנה ערימת עננים מאמול על גופך מהיום מתפנק. וחושב ממה הים עשוי אם לא מקצת דמעה? אל תעזבי אותי לשאלות אם אני שואל רק לווי אותי כי לבד לאיבוד הולך. זה לא מאהבה זה לא מרחמים זה הכל כי הכל הוא זמני. אם כבר אהבה למה אי השקט אם את בסביבה למה לא פוגש אותך בין השורות בין כל אי הסדר. זה הכל כי הכל הוא זמני. אם הלילה בא למה אי הבוקר אם הבוקר בא למה קם עייף בטעט בין השורות בין כל אי הסדר זה הכל כי הכל הוא זמני. יום אחד קם עייף אם תגעי בי מעט רק תגעי בחלקי המילים. מאחר להעיף בשמיים מבט עננים הם הרהור די שולי. מפנה לך מקום מפזר אם אפשר ילדים על עינייך בוכות. וחושב לאן הים זורם בתום פגישות החול. אל תעזבי אותי לשאלות אם אני שואל צלצלי אלי בדקות כי הזמן אוזל זה לא מאהבה זה לא מרחמים זה הכל כי הכל הוא זמני. ------------------------------------------------ לנגב בואי אקח אותך לנגב אחרי הכל הכוכב האחרון ש ראית בעיר היה כוכב גיטרות רוק אנד רול עם עיניים קרות כש תשבי פה לידי לא בנגב לא יעלו את מחיר השמיים את מחיר הכביש התלול. בואי אקח אותך לנגב שם האלוהים גדול לפחות כמו כל אלה שמסתובבים לך בעיר ומבטיחים הבטחות. רק שבי פה לידי פה יש לי דלק עד שבוע הבא מחירי הבדידות מחיר שנינו באהבה. ושלא יהיה לך עצוב כי לפעמים אני שמח או מתנחם בך בגוף ואחר כך שוכח ומעבר למדבר אני פורח בדמיון אני אל תאמרי לי שנגמר אני אקח אותך. בואי אקח אותך לנגב גם סרטי חצות נגמרים כשבחוץ קר איש לא הבטיח לך גשם עצוב פחות מזה שבכית כבר רק שבי פה לידי פה חתולים מחשבים את קיצם לאחור אם תעשי כמותם לא נגיע רחוק. בואי אקח אותך לנגב עוד מעט יעלו את האור פה שמש אחת תזרח אם נאחר ניקח אוטובוס אחרון. רק שבי פה לידי פה תחנות הביניים אוזלות במחיר חלום אחד לא קונים עוד חלום. ושלא יהיה לך... --------------------------------------------- מהן המילים מהן המילים אם לא שתיקה תמיד נוסעים איתן לארץ רחוקה מגדל נופל הגשר הוא חבר לעוד גשרים אותם אתה עובר לשווא. מה הם הגשרים אם לא עכשיו עכשיו ועוד עכשיו הוא זמן הולך ושב על עקבותיו. מהו הסיפור בילקוטך מעט מחר מעט היום וילדותך אני מביט - עפר ויהלום זה מתפורר וזה מבריק פתאום באור. מהן המילים אם לא לזכור אתמול ועוד אתמול הזמן שיעבור איתך תמיד הולכת לפניך שתיקתך. ----------------------------------------------- בואי ונתיר עכשיו בתוך הסדר היומי פשוט בתוך החדר ננסה לשוב לאהבה אחת. מוטב להישאר קשורים בגב החוט להאחז במשהו לפני שכוחותינו עוזבים בבת אחת. עכשיו תהיי גלויה כי גיליתי לך הכל בתוך שמיכה מאוחרת טמנתי לך אותי. זה לא עניין של ים כי הים יכול לסבול אבל איך אשנה את עצב דעתי. אני נכנע איך אני נכנע לך השמיים רחוקים מדי לגעת בענן. עכשיו בתוך הסדר היומי פשוט בתוך החדר משהו קשוב אלינו העוברים בכף מוטב להשיאר קשורים בגב בחוט להאחז במשהו לפני שכוחותינו עוזבים בבת אחת. עכשיו תהיי פשוטה כי גיליתי לך הכל בתוך שמיכה מאוחרת נרדמתי לך אותי. אפילו שנותרתי מוטל על גב החול אפילו שזה ערב בואי ונתיר. ----------------------------------------------------- שעת החרטה אחרי ההופעה בדרך העוברת זמזמת שיר כמו רדיו אנושי אח"כ כשכמעט סיימת לפזר את השירים בצד הכביש חשבת איך תרגיש. כשפתאום בחושך תקח שוב מידיה תאנח איתה תחלק איתה משהו של אושר הרי אתה יודע שעכשיו זו שעת החרטה. אחרי ההופעה כשהאורות מאחוריך ודרך ארוכה עוד לפניך בלי קיצור הרגשת איך נמלא פתאום הלילה כמו חייך בסימני שתיקה בסימני איחור. אבל עדיין יש עוד אושר לקחת מידיה להאנח איתה להגיד בחושך זה לא יותר מדי כי עכשיו זו שעת החרטה. אחרי ההופעה נותרת ללא כוח תקוע בקרשים מביט אל האולם אבל כל אותה שעה ברדיו הפתוח היא חיכתה לשיר שלא כתבת מעולם. חצי שעה של אושר לקחת מידיך להאנח איתך להתחבק איתך ביקשה בחושך הרי גם לגביה זו היתה שעת החרטה. ----------------------------------------- במטוס סילון במטוס סילון לארצות הברית רק עם דיילת וענן. 2 דקות לנחות 2 דקות להמריא ובין שני אלה יש עוד זמן. אז אני פונה לפתע לדיילת ואומר לה: "יש לי שאלה אחת להעביר אם אפשר לחיות למטה כאילו זה למעלה" הרי היא ציפור שחיה באוויר. 2 עיניה מחייכות שאלה של השקפה אם חיים יותר נכון אז לא משנה איפה. במטוס סילון בשיחה מקרית רק עם דיילת וענן 2 דקות לנחות 2 דקות להמריא באמצע מפזר שינה ונרדם פשוט לקראת הנחיתה ההיא למטה מהרהר קצת בדבריה אם נכון. שאפשר לחיות למטה כאילו זה למעלה אז למה חגורות הביטחון? שתי עיניה מרגיעות שאלה של השקפה הקפה יגיע עוד מעט עוד מעט אז אל תפחד. במטוס סילון לקצר דרכים ובשיחה להאריך. 2 דקות לנחות 2 דקות להמריא הדיילת מוסיפה דברים. "אם אתה עובר ת´לילה אז סימן שכבר עברת את מרחק הלב מן המחר וחיית קצת למטה וחיית קצת למעלה העיקר חיית כי בסוף תנחת" אני מביט בה ומחייך שאלה של השקפה עכשיו אני יודע איך היא הציפור במעופה. ---------------------------------------------------- לא עוזב את העיר והוא לפני סיום סוגר כבר את השער מרפה מן העניין חומק אל תוך השיר והיא לפני סיום שואלת: "האם אתה נשאר האם השיר ימנע מבעדינו להמשיך?" לא עוזב את העיר הוא אומר לה עבור אף אחד אנחנו שניים תמיד ביננו אלוהים אחד. ואת עבורי כמו שתיקה ודקה וכך או כך לא עוזב גם אותך. ואחר כך משום שתכלת הרדיו מעודד רק סימני החוף מעוררים ספק והיא מתוך סיום שואלת האם יהיה מדי אם היא פתאום תפרוץ בבכי לא מתאפק. שמות לפני סיום והוא פתאום מבטיח מתוך חלום זהיר הם נשענים אל ים למות לפני סיום והיא על קו רקיע מתוחה כמו עיר קטנה דמויית שרב. -------------------------------------------- מעגלים אהבת ממני שיר ואמרת לי שיר מוליד שמועות בעניננו די אם נאמר כי שנינו ולא עוד. למרות שאין פה יד מכוונת לידך אני שמועות לכן טוב אם שיר עובר את סף כל הפנים. עכשיו אנחנו שלווים בתוך המהומה הזאת מעגלים של לתת ולקחת אי אפשר לחזור. אהבת ממני שיר לפעמים, אני חסר אותך אנחנו אנשים ביישנים הלוואי וניפתח. טובת השיר דורשת פה חושך איך נוכל לבחור שני אנשים עדיין לא אושר מי מעיז באור. עכשיו אנחנו... אהבת ממני שיר ואמרת לי שיר מוליד שמועות בעניננו די אם נאמר כי שנינו ולא עוד. --------------------------------------- הלילה השני ואז פתאום הרגשתי שאני עלול למות בלעדייך, למות ללא גבול ולא לעבור את הלילה השני. כי בראשון הרגשתי שהזמן ההוא, ראשון בין ידייך והייתי כלוא ונגמר באישונים. ועל הקיר השעונים דיברו שעות רבות לזמן לא היו סיבות למות. להיגמר. אני מכיר - את הפנים האלה על הטוב ועל הרע בהם אני לומד לוותר. ואז פתאום הרגשתי שאני עלול לוותר על חיי, לוותר ולו בגלל עינייך, שהביטו בי. מתוך פתאום ויתרתי כבר מזמן בקלות על מה שעברנו דרכים לא סלולות אולי כי עברנו לילה מסביב. ואז פתאום הרגשתי שאני עלול להיפרד מעלייך, להיפרד מעלי ועזבתי ונסעתי לי. אבל עכשיו אני יודע שאני עלול למות בלעדייך למות ללא גבול ולא לעבור את הלילה השני.
יום אחד יום אחד קם עייף מתלבט אם לעלות לאוטובוס המתרחק. אם לקפוץ ממטוס בלי מצנח אם לומר לך מילים כי מילים הלילה מוחק. מפנה ערימת עננים מאמול על גופך מהיום מתפנק. וחושב ממה הים עשוי אם לא מקצת דמעה? אל תעזבי אותי לשאלות אם אני שואל רק לווי אותי כי לבד לאיבוד הולך. זה לא מאהבה זה לא מרחמים זה הכל כי הכל הוא זמני. אם כבר אהבה למה אי השקט אם את בסביבה למה לא פוגש אותך בין השורות בין כל אי הסדר. זה הכל כי הכל הוא זמני. אם הלילה בא למה אי הבוקר אם הבוקר בא למה קם עייף בטעט בין השורות בין כל אי הסדר זה הכל כי הכל הוא זמני. יום אחד קם עייף אם תגעי בי מעט רק תגעי בחלקי המילים. מאחר להעיף בשמיים מבט עננים הם הרהור די שולי. מפנה לך מקום מפזר אם אפשר ילדים על עינייך בוכות. וחושב לאן הים זורם בתום פגישות החול. אל תעזבי אותי לשאלות אם אני שואל צלצלי אלי בדקות כי הזמן אוזל זה לא מאהבה זה לא מרחמים זה הכל כי הכל הוא זמני. ------------------------------------------------ לנגב בואי אקח אותך לנגב אחרי הכל הכוכב האחרון ש ראית בעיר היה כוכב גיטרות רוק אנד רול עם עיניים קרות כש תשבי פה לידי לא בנגב לא יעלו את מחיר השמיים את מחיר הכביש התלול. בואי אקח אותך לנגב שם האלוהים גדול לפחות כמו כל אלה שמסתובבים לך בעיר ומבטיחים הבטחות. רק שבי פה לידי פה יש לי דלק עד שבוע הבא מחירי הבדידות מחיר שנינו באהבה. ושלא יהיה לך עצוב כי לפעמים אני שמח או מתנחם בך בגוף ואחר כך שוכח ומעבר למדבר אני פורח בדמיון אני אל תאמרי לי שנגמר אני אקח אותך. בואי אקח אותך לנגב גם סרטי חצות נגמרים כשבחוץ קר איש לא הבטיח לך גשם עצוב פחות מזה שבכית כבר רק שבי פה לידי פה חתולים מחשבים את קיצם לאחור אם תעשי כמותם לא נגיע רחוק. בואי אקח אותך לנגב עוד מעט יעלו את האור פה שמש אחת תזרח אם נאחר ניקח אוטובוס אחרון. רק שבי פה לידי פה תחנות הביניים אוזלות במחיר חלום אחד לא קונים עוד חלום. ושלא יהיה לך... --------------------------------------------- מהן המילים מהן המילים אם לא שתיקה תמיד נוסעים איתן לארץ רחוקה מגדל נופל הגשר הוא חבר לעוד גשרים אותם אתה עובר לשווא. מה הם הגשרים אם לא עכשיו עכשיו ועוד עכשיו הוא זמן הולך ושב על עקבותיו. מהו הסיפור בילקוטך מעט מחר מעט היום וילדותך אני מביט - עפר ויהלום זה מתפורר וזה מבריק פתאום באור. מהן המילים אם לא לזכור אתמול ועוד אתמול הזמן שיעבור איתך תמיד הולכת לפניך שתיקתך. ----------------------------------------------- בואי ונתיר עכשיו בתוך הסדר היומי פשוט בתוך החדר ננסה לשוב לאהבה אחת. מוטב להישאר קשורים בגב החוט להאחז במשהו לפני שכוחותינו עוזבים בבת אחת. עכשיו תהיי גלויה כי גיליתי לך הכל בתוך שמיכה מאוחרת טמנתי לך אותי. זה לא עניין של ים כי הים יכול לסבול אבל איך אשנה את עצב דעתי. אני נכנע איך אני נכנע לך השמיים רחוקים מדי לגעת בענן. עכשיו בתוך הסדר היומי פשוט בתוך החדר משהו קשוב אלינו העוברים בכף מוטב להשיאר קשורים בגב בחוט להאחז במשהו לפני שכוחותינו עוזבים בבת אחת. עכשיו תהיי פשוטה כי גיליתי לך הכל בתוך שמיכה מאוחרת נרדמתי לך אותי. אפילו שנותרתי מוטל על גב החול אפילו שזה ערב בואי ונתיר. ----------------------------------------------------- שעת החרטה אחרי ההופעה בדרך העוברת זמזמת שיר כמו רדיו אנושי אח"כ כשכמעט סיימת לפזר את השירים בצד הכביש חשבת איך תרגיש. כשפתאום בחושך תקח שוב מידיה תאנח איתה תחלק איתה משהו של אושר הרי אתה יודע שעכשיו זו שעת החרטה. אחרי ההופעה כשהאורות מאחוריך ודרך ארוכה עוד לפניך בלי קיצור הרגשת איך נמלא פתאום הלילה כמו חייך בסימני שתיקה בסימני איחור. אבל עדיין יש עוד אושר לקחת מידיה להאנח איתה להגיד בחושך זה לא יותר מדי כי עכשיו זו שעת החרטה. אחרי ההופעה נותרת ללא כוח תקוע בקרשים מביט אל האולם אבל כל אותה שעה ברדיו הפתוח היא חיכתה לשיר שלא כתבת מעולם. חצי שעה של אושר לקחת מידיך להאנח איתך להתחבק איתך ביקשה בחושך הרי גם לגביה זו היתה שעת החרטה. ----------------------------------------- במטוס סילון במטוס סילון לארצות הברית רק עם דיילת וענן. 2 דקות לנחות 2 דקות להמריא ובין שני אלה יש עוד זמן. אז אני פונה לפתע לדיילת ואומר לה: "יש לי שאלה אחת להעביר אם אפשר לחיות למטה כאילו זה למעלה" הרי היא ציפור שחיה באוויר. 2 עיניה מחייכות שאלה של השקפה אם חיים יותר נכון אז לא משנה איפה. במטוס סילון בשיחה מקרית רק עם דיילת וענן 2 דקות לנחות 2 דקות להמריא באמצע מפזר שינה ונרדם פשוט לקראת הנחיתה ההיא למטה מהרהר קצת בדבריה אם נכון. שאפשר לחיות למטה כאילו זה למעלה אז למה חגורות הביטחון? שתי עיניה מרגיעות שאלה של השקפה הקפה יגיע עוד מעט עוד מעט אז אל תפחד. במטוס סילון לקצר דרכים ובשיחה להאריך. 2 דקות לנחות 2 דקות להמריא הדיילת מוסיפה דברים. "אם אתה עובר ת´לילה אז סימן שכבר עברת את מרחק הלב מן המחר וחיית קצת למטה וחיית קצת למעלה העיקר חיית כי בסוף תנחת" אני מביט בה ומחייך שאלה של השקפה עכשיו אני יודע איך היא הציפור במעופה. ---------------------------------------------------- לא עוזב את העיר והוא לפני סיום סוגר כבר את השער מרפה מן העניין חומק אל תוך השיר והיא לפני סיום שואלת: "האם אתה נשאר האם השיר ימנע מבעדינו להמשיך?" לא עוזב את העיר הוא אומר לה עבור אף אחד אנחנו שניים תמיד ביננו אלוהים אחד. ואת עבורי כמו שתיקה ודקה וכך או כך לא עוזב גם אותך. ואחר כך משום שתכלת הרדיו מעודד רק סימני החוף מעוררים ספק והיא מתוך סיום שואלת האם יהיה מדי אם היא פתאום תפרוץ בבכי לא מתאפק. שמות לפני סיום והוא פתאום מבטיח מתוך חלום זהיר הם נשענים אל ים למות לפני סיום והיא על קו רקיע מתוחה כמו עיר קטנה דמויית שרב. -------------------------------------------- מעגלים אהבת ממני שיר ואמרת לי שיר מוליד שמועות בעניננו די אם נאמר כי שנינו ולא עוד. למרות שאין פה יד מכוונת לידך אני שמועות לכן טוב אם שיר עובר את סף כל הפנים. עכשיו אנחנו שלווים בתוך המהומה הזאת מעגלים של לתת ולקחת אי אפשר לחזור. אהבת ממני שיר לפעמים, אני חסר אותך אנחנו אנשים ביישנים הלוואי וניפתח. טובת השיר דורשת פה חושך איך נוכל לבחור שני אנשים עדיין לא אושר מי מעיז באור. עכשיו אנחנו... אהבת ממני שיר ואמרת לי שיר מוליד שמועות בעניננו די אם נאמר כי שנינו ולא עוד. --------------------------------------- הלילה השני ואז פתאום הרגשתי שאני עלול למות בלעדייך, למות ללא גבול ולא לעבור את הלילה השני. כי בראשון הרגשתי שהזמן ההוא, ראשון בין ידייך והייתי כלוא ונגמר באישונים. ועל הקיר השעונים דיברו שעות רבות לזמן לא היו סיבות למות. להיגמר. אני מכיר - את הפנים האלה על הטוב ועל הרע בהם אני לומד לוותר. ואז פתאום הרגשתי שאני עלול לוותר על חיי, לוותר ולו בגלל עינייך, שהביטו בי. מתוך פתאום ויתרתי כבר מזמן בקלות על מה שעברנו דרכים לא סלולות אולי כי עברנו לילה מסביב. ואז פתאום הרגשתי שאני עלול להיפרד מעלייך, להיפרד מעלי ועזבתי ונסעתי לי. אבל עכשיו אני יודע שאני עלול למות בלעדייך למות ללא גבול ולא לעבור את הלילה השני.
דליה מכפר עין הוד
New member
המילים של "שניים" חלק א´
האהבה הישנה האהבה הישנה, זאת שברחה לי מונחת שם ואף אחד כבר לא נוגע מזמן לפני כל הסרטים הפורנוגרפיים היה עוד משהו פשוט להתגעגע הכינורות המתוקים לא מנגנים לי לא אשקר לך שאצלי הכל בסדר אין שום פטנטים - העולם נהיה כבר גימיק אז בואי ונחזור לאינטימיות בחדר בשלט רחוק - מביט רחוק את שוב לובשת לך שמלת כלה ואני תקוע בחליפת חיינו. שלט רחוק - מביט רחוק לא אני לא אניח לך עד שהאהבה תחזור אלינו. את יודעת לא הייתי שר לך סתם כך, הנביאים כבר מתו ואין מי שינבא לי חלליות עפות למעלה ומלמטה פתאום זה שיר געגועים או שנדמה לי. שלט רחוק - מביט רחוק את שוב לובשת לך שמלת כלה ואני תקוע בחליפת חיינו. שלט רחוק - מביט רחוק לא אני לא אניח לך עד שהאהבה תחזור אלינו. -------------------------------------------- לאן, לאן, לאן ושואל מה את עושה, והם אומרים שהם לא יודעים, ומחפש תירוץ לדבר עלייך, ואחד מציע שאסע, בעקבות הידועים, ולוקח ת/מכונית ונוסע אחרייך. בכניסה לכביש המהיר, שסוללים כל החיים, המכונית היא בית בעולם של קוקה קולה, קונה לך ממתקים שאהבת למצוץ, כי זה טעים בשביל כוס קפה איתך הייתי שם גם אלף דולר. אני נוסע, לא יודע לאן, לאן, לאן את היית בשבילי הכל וזה לא היה מזמן. ושומע את קולך כמו אז, בין הדלת והחוץ, צועקת: "אלוהים רחם עלי, שים לי קצת יוד", חצי חיים עברו, ואיפה הם, מחשב בזהירות, כמה עוד נשאר לבנאדם לחיות. על דרך אפר ספוגת גשמים עולה כדי לקצר את המסלול, המכונית היא לפעמים כמו גונדולה, חושב על כל המיואשים שהתאהבו והתחתנו, בשביל כוס קפה איתך הייתי שם גם אלף דולר. אני נוסע, לא יודע לאן, לאן, לאן פעם היית בשבילי הכל וזה לא היה מזמן. ושואל אם ראו אותך, אף אחד כבר לא ראה ומחפש תרוץ לדבר עלייך. מטח יריות של מטורף אחד על ראש הממשלה אני בוכה עליו, כשאני בוכה עלייך. מכל החרא בעולם, תראי איך אני נראה, הולך עם כאב בצד מרוב אהבה שלא עוברת, ולאט לאט נרדם במכונית, כי לפעמים היא גם מיטה, וחולם על כוס קפה איתך, על מה את חולמת? אני נוסע, לא יודע לאן, לאן, לאן את היית בשבילי הכל וזה לא היה מזמן. -------------------------------------------------- סיפור רומנטי שתי רגלייך התנועעו בקצב המטורף, אדם מרגיש כשהוא הולך להתרסק, שאלתי שם כשלא ראו, מי את, מאיפה באת? סיפור רומנטי-כן. בגשם של נובמבר את בין כל המסובכים, נראית לי הדבר הכי הכי פשוט, השאלה הכי גדולה: לאן כולם הולכים, ביום כזה גשום. האיש עם הגיטרה הכחולה הרים חולצה לכוכבים, הילד שמכר לך זר הלך, הברבור שבאגם נהיה נסיך. היד על הכתף ששמתי לך, דיברה במקום מילים, כך מסתבר, סיפור רומנטי - כן סיפור רומנטי - כן בתוך הגשם של נובמבר. שמע, אמר לי איזה איש, תיקח אותה לאט. ניסיתי איך לא, להתאפק, ולא לקחתי כלום ממך, רק את התנועה, סיפור רומנטי - כן. האיש עם הגיטרה הכחולה... שתי רגלייך התנועעו בקצב המטורף, אדם מרגיש כשהוא הולך להתרסק, אנשי הלילה נרגעו, רק לא אני ואת, סיפור רומנטי - כן. סיפור רומנטי - כן סיפור רומנטי - כן בתוך הגשם של נובמבר. ------------------------------------------------ אוטובוס מס´ 1 עולה על אוטובוס מס´ 1, נרדם לרגע, מתעורר, באוטובוס הממוזג יושבים כולם, אני רואה, רופא עם תואר מדופלם, כלה עם הינומת שטן, ואיש אחד קדוש. וגם יושב שם הקצין מחיל המלחמות, והמשורר המעציב, את כל בני עמו, ושני זקנים מנומנמים, וילד עם פנס ביד, בגלל החושך. ויש הרבה, עוד יש הרבה שלנסיעה הזאת עולים, למשל ההיא ששרה בטכסי האבל הגדולים, וזה שמאגרות הבנק, לקח לעצמו במזומן, ואלה שנתנו לו. ושני זקנים מנומנמים בגלל הטלטולים, חוזרים כמו טייפ על המילים ששרו פעם בנעורים, וההוא, כן, שאגב, לא נראה כמו גנב, אז איך תקראו לו? כולם חוזרים למקום הפשע לה לה לה לה לה , קרקס נוסע בתוך גשם, לה לה לה לה לה, הם צועקים: "תפתח ת´רדיו!", רוצים לדעת מה נשמע, בארץ הקטנה. חוזרים למקום הפשע, לה לה לה לה לו, תסגור את המיזוג שם, תפתח את החימום, חוזרים למקום הפשע, חוזרים למקום הפשע, באוטובוס מס´ 1. גם בני עשרים גם בני שלושים, צורחים בסטריאו : "תנו לעבור", נתלים על ברזלים, נהרגים בשביל טיפת כבוד, והאחרון שבקשישים, איש בולגרי עטור נשים, שר שני קולות לעד. ורק אחד זה הנהג, כאילו עצומות עיניו, אולי יודע משהו, לאן נוסעים, כי מעליו תלויים הכוכבים, והמפות והרובים, של אוטובוס מס´ 1. כולם חוזרים למקום הפשע... עולה על אוטובוס מס´ 1, נרדם לרגע, מתעורר, באוטובוס הממוזג יושב העם, אני רואה, רופא עם תואר מדופלם, כלה עם הינומת שטן, ואיש אחד קדוש. -------------------------------------------- זיכרון ורוד כשלא היה כבר מה להגיד, מול ירח מלא חלב, ישבנו שותקים כמו קיר, לא ידעתי אם לסלוח לך. מסביב הסתבכו דברים, אביך מת באוגוסט מר, לא זוכר כבר את השקרים, זיכרון זה דבר קצר. כשלא היה כבר מה לעשות, כשמתנו משיעמום, המתקנו שם איזה סוד, שני זרוקים מול כל היקום. לפעמים כל אחד ביקש: "תני סיגריה, תתן לי אש" התמסטלנו מרגשות, זיכרון זה דבר ורוד. כשלא היה כבר את מי להאשים, לא אותך לא את אף אחד, התיישבתי כתבתי שיר ורצחת לי אותו כששרת. התנשקנו אני חושב,בחדרי כל המדרגות, הקיץ ההוא כישף, אותך ואותי מאוד. ---------------------------------------------- מנגב לך ת´דמעות לוקחת חצי כדור להרגיע את עצמה, וזורקת משפט של הימור: "אתה, או אני, או אתה?" ואני בתוכי סגור, מילותי כבר אינן יוצאות, וחוץ מללחוש את שמה, מנגב לה את הדמעות. תבכי לי עכשיו, תבכי אני אומר, זה כואב, זה יכאב, אבל בסוף זה ישתחרר, תבכי במקומי, אני כבר לא יכול לבכות אני, תפקידי, לנגב לך את הדמעות. "תראה", היא אומרת לי, "ערפל מכסה ת´כביש, הבעיות מתחילות בראש, החיים מפחידים מספיק" ואני בתוכי סגור, לא יכול שום דבר לראות, וחוץ מללחוש את שמה, מנגב לה את הדמעות. תבכי לי עכשיו, תבכי אני אומר, זה כואב, זה יכאב, אבל בסוף זה ישתחרר, תבכי במקומי, אני כבר לא יכול לבכות אני, תפקידי, לנגב לך את הדמעות. ------------------------------------------- זה מה שנשאר ואני לא שומע כבר ממך יותר כלום, אומר לעצמי, הרבה זמן עבר, חדשות לא טובות, את עוזבת אותי, ואיש עם מקל אומר: "תסתכל", זה מה שנשאר. זה מה שנשאר, רק כמה רגעים, הרבה בדמיון, מעט בחיים, זה מה שנשאר, אני מדליק את האור, אומר לעצמי, מחר זה מחר, מחר היא תחזור, זה מה שנשאר. ובאופן כללי הכל עוד לא פתור, השמיים כחולים, אבל מה עם השאר, האיש שלך שוב, הולך לאיבוד, להקה מתוקה, שרה על מועקה, זה מה שנשאר. זה מה שנשאר... ואני לא רוצה כבר מאף אחד כלום, אולי צפוי פה שינוי, אומר הספר, ואני קם ומדליק את מכשיר הטמטום, רואה ערוץ של סרטים, ערוץ של סוטים, זה מה שנשאר. זה מה שנשאר... ואני לא שומע כבר ממך יותר כלום, אומר לעצמי, הרבה זמן עבר, חדשות לא טובות, גם על פני היקום, ואיש עם מקל אומר: "תסתכל", זה מה שנשאר.
האהבה הישנה האהבה הישנה, זאת שברחה לי מונחת שם ואף אחד כבר לא נוגע מזמן לפני כל הסרטים הפורנוגרפיים היה עוד משהו פשוט להתגעגע הכינורות המתוקים לא מנגנים לי לא אשקר לך שאצלי הכל בסדר אין שום פטנטים - העולם נהיה כבר גימיק אז בואי ונחזור לאינטימיות בחדר בשלט רחוק - מביט רחוק את שוב לובשת לך שמלת כלה ואני תקוע בחליפת חיינו. שלט רחוק - מביט רחוק לא אני לא אניח לך עד שהאהבה תחזור אלינו. את יודעת לא הייתי שר לך סתם כך, הנביאים כבר מתו ואין מי שינבא לי חלליות עפות למעלה ומלמטה פתאום זה שיר געגועים או שנדמה לי. שלט רחוק - מביט רחוק את שוב לובשת לך שמלת כלה ואני תקוע בחליפת חיינו. שלט רחוק - מביט רחוק לא אני לא אניח לך עד שהאהבה תחזור אלינו. -------------------------------------------- לאן, לאן, לאן ושואל מה את עושה, והם אומרים שהם לא יודעים, ומחפש תירוץ לדבר עלייך, ואחד מציע שאסע, בעקבות הידועים, ולוקח ת/מכונית ונוסע אחרייך. בכניסה לכביש המהיר, שסוללים כל החיים, המכונית היא בית בעולם של קוקה קולה, קונה לך ממתקים שאהבת למצוץ, כי זה טעים בשביל כוס קפה איתך הייתי שם גם אלף דולר. אני נוסע, לא יודע לאן, לאן, לאן את היית בשבילי הכל וזה לא היה מזמן. ושומע את קולך כמו אז, בין הדלת והחוץ, צועקת: "אלוהים רחם עלי, שים לי קצת יוד", חצי חיים עברו, ואיפה הם, מחשב בזהירות, כמה עוד נשאר לבנאדם לחיות. על דרך אפר ספוגת גשמים עולה כדי לקצר את המסלול, המכונית היא לפעמים כמו גונדולה, חושב על כל המיואשים שהתאהבו והתחתנו, בשביל כוס קפה איתך הייתי שם גם אלף דולר. אני נוסע, לא יודע לאן, לאן, לאן פעם היית בשבילי הכל וזה לא היה מזמן. ושואל אם ראו אותך, אף אחד כבר לא ראה ומחפש תרוץ לדבר עלייך. מטח יריות של מטורף אחד על ראש הממשלה אני בוכה עליו, כשאני בוכה עלייך. מכל החרא בעולם, תראי איך אני נראה, הולך עם כאב בצד מרוב אהבה שלא עוברת, ולאט לאט נרדם במכונית, כי לפעמים היא גם מיטה, וחולם על כוס קפה איתך, על מה את חולמת? אני נוסע, לא יודע לאן, לאן, לאן את היית בשבילי הכל וזה לא היה מזמן. -------------------------------------------------- סיפור רומנטי שתי רגלייך התנועעו בקצב המטורף, אדם מרגיש כשהוא הולך להתרסק, שאלתי שם כשלא ראו, מי את, מאיפה באת? סיפור רומנטי-כן. בגשם של נובמבר את בין כל המסובכים, נראית לי הדבר הכי הכי פשוט, השאלה הכי גדולה: לאן כולם הולכים, ביום כזה גשום. האיש עם הגיטרה הכחולה הרים חולצה לכוכבים, הילד שמכר לך זר הלך, הברבור שבאגם נהיה נסיך. היד על הכתף ששמתי לך, דיברה במקום מילים, כך מסתבר, סיפור רומנטי - כן סיפור רומנטי - כן בתוך הגשם של נובמבר. שמע, אמר לי איזה איש, תיקח אותה לאט. ניסיתי איך לא, להתאפק, ולא לקחתי כלום ממך, רק את התנועה, סיפור רומנטי - כן. האיש עם הגיטרה הכחולה... שתי רגלייך התנועעו בקצב המטורף, אדם מרגיש כשהוא הולך להתרסק, אנשי הלילה נרגעו, רק לא אני ואת, סיפור רומנטי - כן. סיפור רומנטי - כן סיפור רומנטי - כן בתוך הגשם של נובמבר. ------------------------------------------------ אוטובוס מס´ 1 עולה על אוטובוס מס´ 1, נרדם לרגע, מתעורר, באוטובוס הממוזג יושבים כולם, אני רואה, רופא עם תואר מדופלם, כלה עם הינומת שטן, ואיש אחד קדוש. וגם יושב שם הקצין מחיל המלחמות, והמשורר המעציב, את כל בני עמו, ושני זקנים מנומנמים, וילד עם פנס ביד, בגלל החושך. ויש הרבה, עוד יש הרבה שלנסיעה הזאת עולים, למשל ההיא ששרה בטכסי האבל הגדולים, וזה שמאגרות הבנק, לקח לעצמו במזומן, ואלה שנתנו לו. ושני זקנים מנומנמים בגלל הטלטולים, חוזרים כמו טייפ על המילים ששרו פעם בנעורים, וההוא, כן, שאגב, לא נראה כמו גנב, אז איך תקראו לו? כולם חוזרים למקום הפשע לה לה לה לה לה , קרקס נוסע בתוך גשם, לה לה לה לה לה, הם צועקים: "תפתח ת´רדיו!", רוצים לדעת מה נשמע, בארץ הקטנה. חוזרים למקום הפשע, לה לה לה לה לו, תסגור את המיזוג שם, תפתח את החימום, חוזרים למקום הפשע, חוזרים למקום הפשע, באוטובוס מס´ 1. גם בני עשרים גם בני שלושים, צורחים בסטריאו : "תנו לעבור", נתלים על ברזלים, נהרגים בשביל טיפת כבוד, והאחרון שבקשישים, איש בולגרי עטור נשים, שר שני קולות לעד. ורק אחד זה הנהג, כאילו עצומות עיניו, אולי יודע משהו, לאן נוסעים, כי מעליו תלויים הכוכבים, והמפות והרובים, של אוטובוס מס´ 1. כולם חוזרים למקום הפשע... עולה על אוטובוס מס´ 1, נרדם לרגע, מתעורר, באוטובוס הממוזג יושב העם, אני רואה, רופא עם תואר מדופלם, כלה עם הינומת שטן, ואיש אחד קדוש. -------------------------------------------- זיכרון ורוד כשלא היה כבר מה להגיד, מול ירח מלא חלב, ישבנו שותקים כמו קיר, לא ידעתי אם לסלוח לך. מסביב הסתבכו דברים, אביך מת באוגוסט מר, לא זוכר כבר את השקרים, זיכרון זה דבר קצר. כשלא היה כבר מה לעשות, כשמתנו משיעמום, המתקנו שם איזה סוד, שני זרוקים מול כל היקום. לפעמים כל אחד ביקש: "תני סיגריה, תתן לי אש" התמסטלנו מרגשות, זיכרון זה דבר ורוד. כשלא היה כבר את מי להאשים, לא אותך לא את אף אחד, התיישבתי כתבתי שיר ורצחת לי אותו כששרת. התנשקנו אני חושב,בחדרי כל המדרגות, הקיץ ההוא כישף, אותך ואותי מאוד. ---------------------------------------------- מנגב לך ת´דמעות לוקחת חצי כדור להרגיע את עצמה, וזורקת משפט של הימור: "אתה, או אני, או אתה?" ואני בתוכי סגור, מילותי כבר אינן יוצאות, וחוץ מללחוש את שמה, מנגב לה את הדמעות. תבכי לי עכשיו, תבכי אני אומר, זה כואב, זה יכאב, אבל בסוף זה ישתחרר, תבכי במקומי, אני כבר לא יכול לבכות אני, תפקידי, לנגב לך את הדמעות. "תראה", היא אומרת לי, "ערפל מכסה ת´כביש, הבעיות מתחילות בראש, החיים מפחידים מספיק" ואני בתוכי סגור, לא יכול שום דבר לראות, וחוץ מללחוש את שמה, מנגב לה את הדמעות. תבכי לי עכשיו, תבכי אני אומר, זה כואב, זה יכאב, אבל בסוף זה ישתחרר, תבכי במקומי, אני כבר לא יכול לבכות אני, תפקידי, לנגב לך את הדמעות. ------------------------------------------- זה מה שנשאר ואני לא שומע כבר ממך יותר כלום, אומר לעצמי, הרבה זמן עבר, חדשות לא טובות, את עוזבת אותי, ואיש עם מקל אומר: "תסתכל", זה מה שנשאר. זה מה שנשאר, רק כמה רגעים, הרבה בדמיון, מעט בחיים, זה מה שנשאר, אני מדליק את האור, אומר לעצמי, מחר זה מחר, מחר היא תחזור, זה מה שנשאר. ובאופן כללי הכל עוד לא פתור, השמיים כחולים, אבל מה עם השאר, האיש שלך שוב, הולך לאיבוד, להקה מתוקה, שרה על מועקה, זה מה שנשאר. זה מה שנשאר... ואני לא רוצה כבר מאף אחד כלום, אולי צפוי פה שינוי, אומר הספר, ואני קם ומדליק את מכשיר הטמטום, רואה ערוץ של סרטים, ערוץ של סוטים, זה מה שנשאר. זה מה שנשאר... ואני לא שומע כבר ממך יותר כלום, אומר לעצמי, הרבה זמן עבר, חדשות לא טובות, גם על פני היקום, ואיש עם מקל אומר: "תסתכל", זה מה שנשאר.
דליה מכפר עין הוד
New member
המילים של "שניים" חלק ב´
שיר על כל השאיפות זה שיר על האמביציות שלנו, זה שיר על כל השאיפות, שיר על מה שרצינו להיות, שיר על כל ההשקפות. המקור שלנו, בא מהלב, גם שיכור רוצה להתאהב, נכה רוצה ללכת שוב, ועיוור רוצה לראות, לא חשוב מה, לא חשוב מה, וטיפש כמוני, רוצה להתאהב שנית, אפילו בך. זה שיר על החולמים ביננו, שיר על כל הקוראים לעזרה, הרי כולנו נולדנו דומים איכשהו, תסתכל, תסתכלי במראה. המעיין שלנו איננו נפסק, עד שתבוא הפצצה הגדולה. עזוב לא רוצה להיות נעזב, וחרש לא רוצה לחיות בדממה, לחיות בדממה, רק טיפש כמוני, רוצה להתאהב שנית, אפילו בך. זה שיר על הסגידות שלנו, זה שיר על אלילי הרוק המתנפצים, שיר על הבגידות בדמיון, עם כל הגברים, עם כל הנשים, הולך תחת הירח, רוצה לעוף, אבל רגלי בלעדיה נטועות בקרקע, כמו נכה שרוצה ללכת שוב, כמו עיוור שרוצה עיניים, אפילו לדקה, אפילו לדקה רק טיפש כמוני, רוצה להתאהב שנית, אפילו בך. --------------------------------------- מגע אנושי בנובמבר כתבה לי מכתב די קורע, בדצמבר בגשם נסעה אל הוריה, כי גם היא נהרסה כמו כל האנשים, רצתה להרגיש קצת, מגע אנושי. עכשיו היא יוצאת לרחוב כדי לקבוע, שהיא לא לבד, שיש מליונים כמוה, שרוצים לאהוב ולאבד ת´חושים, להרגיש מקרוב קצת, מגע אנושי. התחלתי פתאום לקנא בה בשקט, איך היא קמה יום יום כשהיא מחייכת, ואומרת במקום להתבודד ולהאשים, בואי נתפורר קצת, במגע אנושי. לא אין לי הסבר וגם היא בטח אין לה, לאט לאט מתברר שאני חלק ממנה, וכשאין הגנות רק שדות נטושים, לא עובר לנו יום בלי, מגע אנושי. ---------------------------------------- הייתי והיינו הייתי פעם בארץ אחרת, עברתי ליד פסנתר ניגנתי, ליד אילת אבדתי במדבר הפרא, אפילו פעם ביום כיפור צמתי. באמצע פרצה מלחמה ממושכת, על כל פנים הייתי גם שם, הייתי איתך כשבא לי ללכת, הייתי שנים, הייתי דקה. ובאמצע כשאמרו לי שמישהו מת, נניח החבר הכי טוב באמת, בכיתי ממש כי גם שם הייתי, שני סנטימטרים מעצב מלא. הייתי ליד עצי אשוח בקור עז, בחג המולד באמצע פריז, עם כל היהודים הייתי היסטוריה, הייתי גם בזרועות של אבי. הייתי ביום השואה הראשון, וביום השני וביום השלישי, בכיתי לפני שהלכתי לישון, שני סנטימטרים ממיטת אמי. הייתי כאילו פנקס פתוח, או אז בתיכון, ילד עפיפון, הייתי הסוס בשדה כשהרוח, העיפה אותי עד לגדות הירקון. היינו בלילה שבו קרה הרצח, היינו בלילות שלא קרה בהם כלום, רקדנו מרוב שכרות לנצח, קנינו ביחד בקניון סוכר חום. הלכתי עם כל הילדים לבית הספר, העליבו אותי קראו לי שמות, כתבו עלי ביקורת חמישה עמודי כסאח, יצאתי מזה עם כל הכבוד. הייתי ממש מרחק קילומטרים בתא טלפון עם אסימון מפרפר, חזרתי כדי לומר לך אהבתי, אבל את כבר היית עם מישהו אחר. הייתי ביום שעלו לירח, ביום שחזרו ביום שניסו, הייתי זה שנתן לך ת´פרח, ביום הנישואין, ביום החיזור. עכשיו אני כאן, זה קשקוש בתחת, יושב וכותב וחולם והוזה, הייתי קצת כך והייתי קצת ככה, וטוב שהיית איתי בכל זה. הייתי והיינו, הייתי והיינו, הייתי והיינו. ------------------------------------------ שניים מה אני מבקש לי לא הרבה את זה כל מה שיש לי בסביבה בין הצער לאושר מחפש לי טיפת אהבה מה שאני מבקשת זה דומה לפעמים מתכנסת ושונאת לפעמים מסתפקת בלנשק לך ת´דמעה ככה זה כשיש שניים מסתבר זה תמיד פעמיים לדבר זה נותן לי ת´כוח להתגבר גם על מאה מכות ככה זה כשיש שניים, זה הרבה, זה תמיד פעמיים, לדבר - לא זה לא בשמיים זה מה ש´ גורם לי לבכות לא תבכי - לא הפעם, אל תלכי לא אחזיק מעמד מול ים הבכי, ואם בא לך לזוז קצת תרקדי, אני פה בסביבה שים לי יד על פני זה שוב מזכיר איך נישקת אותי פעם מול העיר נעורינו היו אז מתוקים כי שם הייתה אהבה ככה זה כשיש שניים, מסתבר זה תמיד פעמיים, לדבר זה נותן לי ת´כוח להתגבר גם על מאה מכות ככה זה כשזה שניים זה הרבה זה תמיד פעמיים לדבר לא זה לא בשמיים זה מה ש... גורם לי לבכות ----------------------------------------- נקח לנו יום לאט לאט נתגנב מהעיר נתבונן בזריחת השמש ולא יראו אותי,ולא יראו אותך ולא ידעו מה עשינו אמש. ואם את רוצה לדעת באיזה תנאים נוכל לחיות יחד עוד אני אגיד לך משהו שלא אמרתי בחיים את לא מפסיקה להופיע לי בחלומות בוא ניקח לנו יום, בואי ניקח לנו יום ראשון שני או שלישי, ולא יראו אותי ולא יראו אותך... בואי ניקח לנו יום נשכב כל היום לא נעבוד ונשכח איזה יום ולא יראו אותך ולא יראו אותי ולא נצא מהמיטה ונישאר חבוקים ולא יראו אותך... ולא יראו אותי.... לאט לאט, נשכב על הגב ואז תגידי לבשתי לכבודך חולצה ותגידי: בוא ותקלף אותה ממני עכשיו כמו שמקלפים ביצה וניקח את הזמן לא ניפגוש אף אחד ונשמע מרחוק טלוויזיה ואגב העולם יוכל לחיות בלעדינו עכשיו ----------------------------------------- היא לא יודעת מה עובר עלי עכשיו אני מרגיש כאילו, לא יודע כלום, עכשיו אני מחיש-את צעדי, היא מסתכלת בחלון, רואה אותי עובר בחוץ, היא לא יודעת מה עובר עלי. בתוך עיניה הכחולות, ירח חם תלוי, עכשיו היא עצובה כמוני, בוודאי, היא מוציאה את בגדי, אוכלת לבדה ת´תות, היא לא יודעת מה עובר עלי. אמנם אין אהבה שאין לה סוף, אבל הסוף הזה נראה לי מקולל, הולך בין האנשים ברחוב, צועק או או או או או, תגידו לה. עכשיו אני ממשיך כאילו, לא הכל אבוד, זה זז בבטן והורס את לילותי, אני חושב שהאהבה שלי איתה, זה הדבר הכי חשוב, היא לא יודעת מה עובר עלי. אמנם אין אהבה... כשהיא נוסעת אני נשאר, לא זז מכאן אף פעם. הולך בעיר ומתפתל מגעגועי. חוזר לחדר ונגמר, כותב שירים ושר אותם, היא לא יודעת מה עובר עלי. אמנם אין אהבה... -------------------------------------- שישה היינו שישה, כתוב על הקיר, נשארתי אחד, אם סופרים גם אותי, כל החברים שהיו לי, עוברים לי בראש עכשיו. זה שהלך אחרי כסף גדול, וזה שמלך על שלושה רחובות, כל החברים שהיו לי, עוברים לי בראש עכשיו. אחד שם מתנדנד בנדנדות שבגנים, החברים שלי היה היו תמיד קצת משונים, אחד קפוא על הגדר, כי לא ידע לגדול, אחד מנוקב מכדור תשעה מילימטר, אוי. כל החברים שהיו לי, עוברים לי בראש עכשיו. שישה ירדנו לאילת, אם לא סופרים את ההיא, שעשתה לנו ביד, כל החברים שהיו לי, עוברים לי בראש עכשיו. שישה, הזמן מתכווץ, ברחובות ת"א, יש על שמנו עוד עץ, כל החברים שהיו לי, עוברים לי בראש עכשיו. אחד הימר תמיד על הקלף הלא נכון, החברים שלי היה היו חסרי קצת ביטחון, אחד נעלם והשמועות רדפו אותו לכל מקום, זה שדיבר בשם כולם, מדבר עכשיו רק לעצמו. כל החברים שהיו לי, עוברים לי בראש עכשיו. שישה, כתוב על הקיר, נשארתי אחד, אם סופרים גם אותי, כל החברים שהיו לי, עוברים לי בראש עכשיו.
שיר על כל השאיפות זה שיר על האמביציות שלנו, זה שיר על כל השאיפות, שיר על מה שרצינו להיות, שיר על כל ההשקפות. המקור שלנו, בא מהלב, גם שיכור רוצה להתאהב, נכה רוצה ללכת שוב, ועיוור רוצה לראות, לא חשוב מה, לא חשוב מה, וטיפש כמוני, רוצה להתאהב שנית, אפילו בך. זה שיר על החולמים ביננו, שיר על כל הקוראים לעזרה, הרי כולנו נולדנו דומים איכשהו, תסתכל, תסתכלי במראה. המעיין שלנו איננו נפסק, עד שתבוא הפצצה הגדולה. עזוב לא רוצה להיות נעזב, וחרש לא רוצה לחיות בדממה, לחיות בדממה, רק טיפש כמוני, רוצה להתאהב שנית, אפילו בך. זה שיר על הסגידות שלנו, זה שיר על אלילי הרוק המתנפצים, שיר על הבגידות בדמיון, עם כל הגברים, עם כל הנשים, הולך תחת הירח, רוצה לעוף, אבל רגלי בלעדיה נטועות בקרקע, כמו נכה שרוצה ללכת שוב, כמו עיוור שרוצה עיניים, אפילו לדקה, אפילו לדקה רק טיפש כמוני, רוצה להתאהב שנית, אפילו בך. --------------------------------------- מגע אנושי בנובמבר כתבה לי מכתב די קורע, בדצמבר בגשם נסעה אל הוריה, כי גם היא נהרסה כמו כל האנשים, רצתה להרגיש קצת, מגע אנושי. עכשיו היא יוצאת לרחוב כדי לקבוע, שהיא לא לבד, שיש מליונים כמוה, שרוצים לאהוב ולאבד ת´חושים, להרגיש מקרוב קצת, מגע אנושי. התחלתי פתאום לקנא בה בשקט, איך היא קמה יום יום כשהיא מחייכת, ואומרת במקום להתבודד ולהאשים, בואי נתפורר קצת, במגע אנושי. לא אין לי הסבר וגם היא בטח אין לה, לאט לאט מתברר שאני חלק ממנה, וכשאין הגנות רק שדות נטושים, לא עובר לנו יום בלי, מגע אנושי. ---------------------------------------- הייתי והיינו הייתי פעם בארץ אחרת, עברתי ליד פסנתר ניגנתי, ליד אילת אבדתי במדבר הפרא, אפילו פעם ביום כיפור צמתי. באמצע פרצה מלחמה ממושכת, על כל פנים הייתי גם שם, הייתי איתך כשבא לי ללכת, הייתי שנים, הייתי דקה. ובאמצע כשאמרו לי שמישהו מת, נניח החבר הכי טוב באמת, בכיתי ממש כי גם שם הייתי, שני סנטימטרים מעצב מלא. הייתי ליד עצי אשוח בקור עז, בחג המולד באמצע פריז, עם כל היהודים הייתי היסטוריה, הייתי גם בזרועות של אבי. הייתי ביום השואה הראשון, וביום השני וביום השלישי, בכיתי לפני שהלכתי לישון, שני סנטימטרים ממיטת אמי. הייתי כאילו פנקס פתוח, או אז בתיכון, ילד עפיפון, הייתי הסוס בשדה כשהרוח, העיפה אותי עד לגדות הירקון. היינו בלילה שבו קרה הרצח, היינו בלילות שלא קרה בהם כלום, רקדנו מרוב שכרות לנצח, קנינו ביחד בקניון סוכר חום. הלכתי עם כל הילדים לבית הספר, העליבו אותי קראו לי שמות, כתבו עלי ביקורת חמישה עמודי כסאח, יצאתי מזה עם כל הכבוד. הייתי ממש מרחק קילומטרים בתא טלפון עם אסימון מפרפר, חזרתי כדי לומר לך אהבתי, אבל את כבר היית עם מישהו אחר. הייתי ביום שעלו לירח, ביום שחזרו ביום שניסו, הייתי זה שנתן לך ת´פרח, ביום הנישואין, ביום החיזור. עכשיו אני כאן, זה קשקוש בתחת, יושב וכותב וחולם והוזה, הייתי קצת כך והייתי קצת ככה, וטוב שהיית איתי בכל זה. הייתי והיינו, הייתי והיינו, הייתי והיינו. ------------------------------------------ שניים מה אני מבקש לי לא הרבה את זה כל מה שיש לי בסביבה בין הצער לאושר מחפש לי טיפת אהבה מה שאני מבקשת זה דומה לפעמים מתכנסת ושונאת לפעמים מסתפקת בלנשק לך ת´דמעה ככה זה כשיש שניים מסתבר זה תמיד פעמיים לדבר זה נותן לי ת´כוח להתגבר גם על מאה מכות ככה זה כשיש שניים, זה הרבה, זה תמיד פעמיים, לדבר - לא זה לא בשמיים זה מה ש´ גורם לי לבכות לא תבכי - לא הפעם, אל תלכי לא אחזיק מעמד מול ים הבכי, ואם בא לך לזוז קצת תרקדי, אני פה בסביבה שים לי יד על פני זה שוב מזכיר איך נישקת אותי פעם מול העיר נעורינו היו אז מתוקים כי שם הייתה אהבה ככה זה כשיש שניים, מסתבר זה תמיד פעמיים, לדבר זה נותן לי ת´כוח להתגבר גם על מאה מכות ככה זה כשזה שניים זה הרבה זה תמיד פעמיים לדבר לא זה לא בשמיים זה מה ש... גורם לי לבכות ----------------------------------------- נקח לנו יום לאט לאט נתגנב מהעיר נתבונן בזריחת השמש ולא יראו אותי,ולא יראו אותך ולא ידעו מה עשינו אמש. ואם את רוצה לדעת באיזה תנאים נוכל לחיות יחד עוד אני אגיד לך משהו שלא אמרתי בחיים את לא מפסיקה להופיע לי בחלומות בוא ניקח לנו יום, בואי ניקח לנו יום ראשון שני או שלישי, ולא יראו אותי ולא יראו אותך... בואי ניקח לנו יום נשכב כל היום לא נעבוד ונשכח איזה יום ולא יראו אותך ולא יראו אותי ולא נצא מהמיטה ונישאר חבוקים ולא יראו אותך... ולא יראו אותי.... לאט לאט, נשכב על הגב ואז תגידי לבשתי לכבודך חולצה ותגידי: בוא ותקלף אותה ממני עכשיו כמו שמקלפים ביצה וניקח את הזמן לא ניפגוש אף אחד ונשמע מרחוק טלוויזיה ואגב העולם יוכל לחיות בלעדינו עכשיו ----------------------------------------- היא לא יודעת מה עובר עלי עכשיו אני מרגיש כאילו, לא יודע כלום, עכשיו אני מחיש-את צעדי, היא מסתכלת בחלון, רואה אותי עובר בחוץ, היא לא יודעת מה עובר עלי. בתוך עיניה הכחולות, ירח חם תלוי, עכשיו היא עצובה כמוני, בוודאי, היא מוציאה את בגדי, אוכלת לבדה ת´תות, היא לא יודעת מה עובר עלי. אמנם אין אהבה שאין לה סוף, אבל הסוף הזה נראה לי מקולל, הולך בין האנשים ברחוב, צועק או או או או או, תגידו לה. עכשיו אני ממשיך כאילו, לא הכל אבוד, זה זז בבטן והורס את לילותי, אני חושב שהאהבה שלי איתה, זה הדבר הכי חשוב, היא לא יודעת מה עובר עלי. אמנם אין אהבה... כשהיא נוסעת אני נשאר, לא זז מכאן אף פעם. הולך בעיר ומתפתל מגעגועי. חוזר לחדר ונגמר, כותב שירים ושר אותם, היא לא יודעת מה עובר עלי. אמנם אין אהבה... -------------------------------------- שישה היינו שישה, כתוב על הקיר, נשארתי אחד, אם סופרים גם אותי, כל החברים שהיו לי, עוברים לי בראש עכשיו. זה שהלך אחרי כסף גדול, וזה שמלך על שלושה רחובות, כל החברים שהיו לי, עוברים לי בראש עכשיו. אחד שם מתנדנד בנדנדות שבגנים, החברים שלי היה היו תמיד קצת משונים, אחד קפוא על הגדר, כי לא ידע לגדול, אחד מנוקב מכדור תשעה מילימטר, אוי. כל החברים שהיו לי, עוברים לי בראש עכשיו. שישה ירדנו לאילת, אם לא סופרים את ההיא, שעשתה לנו ביד, כל החברים שהיו לי, עוברים לי בראש עכשיו. שישה, הזמן מתכווץ, ברחובות ת"א, יש על שמנו עוד עץ, כל החברים שהיו לי, עוברים לי בראש עכשיו. אחד הימר תמיד על הקלף הלא נכון, החברים שלי היה היו חסרי קצת ביטחון, אחד נעלם והשמועות רדפו אותו לכל מקום, זה שדיבר בשם כולם, מדבר עכשיו רק לעצמו. כל החברים שהיו לי, עוברים לי בראש עכשיו. שישה, כתוב על הקיר, נשארתי אחד, אם סופרים גם אותי, כל החברים שהיו לי, עוברים לי בראש עכשיו.
דליה מכפר עין הוד
New member
המילים של "שניים" חלק ג´
דו"ח רצח ביום שישי בדאלאס טקסס, 22 נובמבר שישים ושלוש, נרצח ג´ון קנדי שקראו לו, "ביג אס", יריה אחת בצוואר ושתיים בראש, הלוויתו נערכה בסוף נובמבר, הארוויי אוסוולד ירה בו מאיזו סיבה היינו בצופים, שיחקנו כדורגל, דו"ח רצח מתחיל בלי מילת אהבה. ביום שבת בתל אביב עיר בלי שמיים, 4 בנובמבר תשעים וחמש, נרצח... כנראה פעמיים, שתי יריות מאקדח של מתנקש, הלוויתו נערכה יומיים אחר כך, מטורף אחד ירה בו מטווח קצר, היינו בבית ישבנו סתם ככה, אחר כך הלכנו לבכות בכיכר. כמה דמעות, כמה נרות כמה שגעון, עוד אפשר לזהות. כמה ימים כמה חשיכה, יעברו עד ש הכל ישכח. ביום ראשון במקום לא ידוע, 23 נובמבר תשעים וחמש, אני כותב את השיר מתוך געגוע, לאן אסע עכשיו ומה אבקש? הימים ימי זעם אומרים שזה ככה, הימים ימי פעם, עם ימי עכשיו, איך תבוא מנוחה על ארץ הפחד, ורק השאלה מי עוד יירצח? כמה דמעות, כמה נרות כמה שגעון, עוד אפשר לזהות. כמה ימים כמה חשיכה, יעברו עד ש הכל ישכח. ----------------------------------------- צרות בת"א מכיר אחת מתל אביב, שלא עזבה אותה תמיד, וזה קורה למי שחי בשלו, היה לי חדר באביב, היה לי עץ כמעט שלי, עכשיו נשארתי רק עם איזה חלום. ואני לא יודע, לפעמים משתגע, מי זה דופק על דלתי? זאת שאיננה, ביננו עודנה, מפריעה את מנוחתי. עוגה בטעם שוקולד, טעם שוקולד, פלוס רגע אהבה נדיר, געגועים לפיקאסו, שצייר עד הסוף, שדיים גדולים של נשים. שימי לי בפה, עוגה של שולקולד אה אה... קורה שהצרות של העולם שוב נופלות, על כתפי הצרות, כמו טיל, וככה זה נמשך, אני שוב אוהב אותך, ופתאום את לא אוהבת אותי. ואני לא יודע, פשוט משתגע, מי זה אותו אלוהים, ספרתי עד מאה, והוא לא הופיע, זה פאתטי כבר להאמין. עוגה בטעם שוקולד, טעם שוקולד, פלוס רגע אהבה נדיר, געגועים לפיקאסו, שצייר עד הסוף, שדיים גדולים של נשים. שימי לי בפה, עוגה של שולקולד אה אה... או תקוות, או עוד קצת עוד, כן כן תני לי את זה ממותק, כל חיי על חבל דק, ניתק. מכיר אחת בתל אביב, שנירדמת מוקדם, בחלומות שלה אני עוד רוקד, סיפרו לי את החיים, אבל לא את מותם, אמרו תבין כשתהיה כבר זקן, ואני לא יודע, אני פשוט משתגע, מי זה דופק על דלתי? זאת שאיננה, ביננו עודנה, מפריעה את מנוחתי. עוגה בטעם שוקולד, טעם שוקולד, פלוס רגע אהבה נדיר, געגועים לפיקאסו, שצייר עד הסוף, שדיים גדולים של נשים. שימי לי בפה, עוגה של שולקולד אה אה... ------------------------------------------ אבסורד אומרים שלא רחוק מחדרה, בין הים לבין החולות, יש מקום שבו זורחת השמש בלילות. רק אצלנו לא תמיד היא זורחת, רק אצלנו משום מה אור חסום, יש אנשים שהתרגלו לחיות ככה, איזה אבסורד. אז מה לעשות, אני כבר לא יודע, אולי יש איזה סוד שיודעים רק מעטים. אה... כמו אדיוט, אני רץ תמיד אחריה, ואומר לה: "בואי ותהיי איתי". אומרים שעיתונים משקרים כי, האמת נמצאת בינך לבינך, ולאן שלא תיסע אתה לוקח רק את עצמך. אצל שנינו פתאום מתפתחת אהבה עם כאב והיסוס יש אנשים שהתרגלו לחיות ככה. איזה אבסורד. מה לעשות... ואומרים, מה לא אומרים על חיינו, שהם קצרים וחסרי כל ביסוס, שאנחנו רק קרבים אל מותינו, איזה אבסורד. ומוזר איך בין שמש זורחת, לשמש שוקעת בים, לא מצאו תרופה לנשמה הפצועה של בני האדם. מה לעשות... ---------------------------------------------------- אור בקצה המנהרה ישבתי אז באוטובוס, מתנדנד כמו על סוס, דוהר למרחקים, היתה לו עניבת פרפר, ואולי פרפר על עניבה, ולה שמלת פרחים. אני יכול עכשיו לזכור את שניהם די אומללים, ומהחלון רוחות שרב. והיא בוכה, והוא מוחה את דמעותיה ומנחם, יש אור בקצה המהרה. המון שנים עברו מאז, השינויים כבר נקבעו, הייתי כאחד הנערים. מתחת לעצי שדירה, שמזמן כבר נגדעו, ניסיתי עם ההיא. אני יכול לזכור בכעס, אותה מתחת לפנס, דופקת לי מכות, ואותי רץ בתוך העיר, עם הפנים הבוערים, מחפש ת´אור. חלומות דמיוניים זה כל הסיכוי לחיות בלי להישבר כל יום כשרע, לעבור את השנים למצוא איים של טוב, בקצה המנהרה. לעשן סיגריה, לחבק אישה בחום, לקרוא ספרים מתחת למנורה, לעזוב בחושך, לחפש רק את האור, בקצה המנהה. יושב עכשיו במכונית, לוקח נשימה גדולה, ביום כזה עוזבים הכל. שבע וחצי בשעון, זה קורה לכל אחד, שהחולשות גוברות. אני יכול עכשיו לצעוק, הרי זה לא נגד החוק, יכול לקרוא שוב לעזרה, מצד שני יכול לזכור, אותו אומר לה: "תראי אור בקצה המנהרה". כל אחד נפגע, כל אחד נבגד, כל אחד סוחב רק את עצמו, כל אחד אוהב, כל אחד עוזב, לכל אחד יש אור, בחושך הגדול. אני יכול עכשיו לצעוק, הרי זה לא נגד החוק, יכול לקרוא שוב לעזרה, מצד שני יכול לזכור, אותו אומר לה: "תראי אור בקצה המנהרה". --------------------------------------------------- ריקוד סוף המאה שנינו רוקדים הפוך, מסתכלים אל הירח, רכבת אחרונה יוצאת, מלאת נוסעים, משהו דפוק, אבל מה, אני לא יודע, העצים נופלים, העלים נופלים. שני אנשים לבד בחושך, תצמדי אלי הכי קרוב לגוף, האהבה תמיד הולכת, נגד המציאות. שני אנשים לבד בחושך, איך תקראי לזה, אם לא פשוט "ריקוד", אם תעזבי אותי באמצע, אני פשוט אפול. שנינו רוקדים הפוך, מסתכלים אל הירח, ואנשים באים ומצטרפים אל הפיתוי, וכדי שלא יטעו יש שלט "סוף המאה", ופרסומת רצות: "תשתה את הסיכוי". שני אנשים לבד בחושך, תצמדי אלי הכי קרוב לגוף, האהבה תמיד הולכת, נגד המציאות. שני אנשים לבד בחושך, איך תקראי לזה, אם לא פשוט "ריקוד", אם תעזבי אותי באמצע, אני אפול פשוט. אז את נותנת לי יד, ואני מנסה לרקוד איתך, כבר רקדתי איזה מאה אלף ריקודים, וגם האנשים מסביב רוקדים, ומישהו אומר אולי נדליק איזה ניאונים, ואת מבקשת: "רק בחושך, רק בחושך". שנינו רוקדים הפוך מסתכלים אל הירח, הוא לא יודע כלום, אולי הוא מנייר, צד אחד אפל, צד אחד זורח, איך תקראי לזה אם לא "ריקוד סוף המאה".
דו"ח רצח ביום שישי בדאלאס טקסס, 22 נובמבר שישים ושלוש, נרצח ג´ון קנדי שקראו לו, "ביג אס", יריה אחת בצוואר ושתיים בראש, הלוויתו נערכה בסוף נובמבר, הארוויי אוסוולד ירה בו מאיזו סיבה היינו בצופים, שיחקנו כדורגל, דו"ח רצח מתחיל בלי מילת אהבה. ביום שבת בתל אביב עיר בלי שמיים, 4 בנובמבר תשעים וחמש, נרצח... כנראה פעמיים, שתי יריות מאקדח של מתנקש, הלוויתו נערכה יומיים אחר כך, מטורף אחד ירה בו מטווח קצר, היינו בבית ישבנו סתם ככה, אחר כך הלכנו לבכות בכיכר. כמה דמעות, כמה נרות כמה שגעון, עוד אפשר לזהות. כמה ימים כמה חשיכה, יעברו עד ש הכל ישכח. ביום ראשון במקום לא ידוע, 23 נובמבר תשעים וחמש, אני כותב את השיר מתוך געגוע, לאן אסע עכשיו ומה אבקש? הימים ימי זעם אומרים שזה ככה, הימים ימי פעם, עם ימי עכשיו, איך תבוא מנוחה על ארץ הפחד, ורק השאלה מי עוד יירצח? כמה דמעות, כמה נרות כמה שגעון, עוד אפשר לזהות. כמה ימים כמה חשיכה, יעברו עד ש הכל ישכח. ----------------------------------------- צרות בת"א מכיר אחת מתל אביב, שלא עזבה אותה תמיד, וזה קורה למי שחי בשלו, היה לי חדר באביב, היה לי עץ כמעט שלי, עכשיו נשארתי רק עם איזה חלום. ואני לא יודע, לפעמים משתגע, מי זה דופק על דלתי? זאת שאיננה, ביננו עודנה, מפריעה את מנוחתי. עוגה בטעם שוקולד, טעם שוקולד, פלוס רגע אהבה נדיר, געגועים לפיקאסו, שצייר עד הסוף, שדיים גדולים של נשים. שימי לי בפה, עוגה של שולקולד אה אה... קורה שהצרות של העולם שוב נופלות, על כתפי הצרות, כמו טיל, וככה זה נמשך, אני שוב אוהב אותך, ופתאום את לא אוהבת אותי. ואני לא יודע, פשוט משתגע, מי זה אותו אלוהים, ספרתי עד מאה, והוא לא הופיע, זה פאתטי כבר להאמין. עוגה בטעם שוקולד, טעם שוקולד, פלוס רגע אהבה נדיר, געגועים לפיקאסו, שצייר עד הסוף, שדיים גדולים של נשים. שימי לי בפה, עוגה של שולקולד אה אה... או תקוות, או עוד קצת עוד, כן כן תני לי את זה ממותק, כל חיי על חבל דק, ניתק. מכיר אחת בתל אביב, שנירדמת מוקדם, בחלומות שלה אני עוד רוקד, סיפרו לי את החיים, אבל לא את מותם, אמרו תבין כשתהיה כבר זקן, ואני לא יודע, אני פשוט משתגע, מי זה דופק על דלתי? זאת שאיננה, ביננו עודנה, מפריעה את מנוחתי. עוגה בטעם שוקולד, טעם שוקולד, פלוס רגע אהבה נדיר, געגועים לפיקאסו, שצייר עד הסוף, שדיים גדולים של נשים. שימי לי בפה, עוגה של שולקולד אה אה... ------------------------------------------ אבסורד אומרים שלא רחוק מחדרה, בין הים לבין החולות, יש מקום שבו זורחת השמש בלילות. רק אצלנו לא תמיד היא זורחת, רק אצלנו משום מה אור חסום, יש אנשים שהתרגלו לחיות ככה, איזה אבסורד. אז מה לעשות, אני כבר לא יודע, אולי יש איזה סוד שיודעים רק מעטים. אה... כמו אדיוט, אני רץ תמיד אחריה, ואומר לה: "בואי ותהיי איתי". אומרים שעיתונים משקרים כי, האמת נמצאת בינך לבינך, ולאן שלא תיסע אתה לוקח רק את עצמך. אצל שנינו פתאום מתפתחת אהבה עם כאב והיסוס יש אנשים שהתרגלו לחיות ככה. איזה אבסורד. מה לעשות... ואומרים, מה לא אומרים על חיינו, שהם קצרים וחסרי כל ביסוס, שאנחנו רק קרבים אל מותינו, איזה אבסורד. ומוזר איך בין שמש זורחת, לשמש שוקעת בים, לא מצאו תרופה לנשמה הפצועה של בני האדם. מה לעשות... ---------------------------------------------------- אור בקצה המנהרה ישבתי אז באוטובוס, מתנדנד כמו על סוס, דוהר למרחקים, היתה לו עניבת פרפר, ואולי פרפר על עניבה, ולה שמלת פרחים. אני יכול עכשיו לזכור את שניהם די אומללים, ומהחלון רוחות שרב. והיא בוכה, והוא מוחה את דמעותיה ומנחם, יש אור בקצה המהרה. המון שנים עברו מאז, השינויים כבר נקבעו, הייתי כאחד הנערים. מתחת לעצי שדירה, שמזמן כבר נגדעו, ניסיתי עם ההיא. אני יכול לזכור בכעס, אותה מתחת לפנס, דופקת לי מכות, ואותי רץ בתוך העיר, עם הפנים הבוערים, מחפש ת´אור. חלומות דמיוניים זה כל הסיכוי לחיות בלי להישבר כל יום כשרע, לעבור את השנים למצוא איים של טוב, בקצה המנהרה. לעשן סיגריה, לחבק אישה בחום, לקרוא ספרים מתחת למנורה, לעזוב בחושך, לחפש רק את האור, בקצה המנהה. יושב עכשיו במכונית, לוקח נשימה גדולה, ביום כזה עוזבים הכל. שבע וחצי בשעון, זה קורה לכל אחד, שהחולשות גוברות. אני יכול עכשיו לצעוק, הרי זה לא נגד החוק, יכול לקרוא שוב לעזרה, מצד שני יכול לזכור, אותו אומר לה: "תראי אור בקצה המנהרה". כל אחד נפגע, כל אחד נבגד, כל אחד סוחב רק את עצמו, כל אחד אוהב, כל אחד עוזב, לכל אחד יש אור, בחושך הגדול. אני יכול עכשיו לצעוק, הרי זה לא נגד החוק, יכול לקרוא שוב לעזרה, מצד שני יכול לזכור, אותו אומר לה: "תראי אור בקצה המנהרה". --------------------------------------------------- ריקוד סוף המאה שנינו רוקדים הפוך, מסתכלים אל הירח, רכבת אחרונה יוצאת, מלאת נוסעים, משהו דפוק, אבל מה, אני לא יודע, העצים נופלים, העלים נופלים. שני אנשים לבד בחושך, תצמדי אלי הכי קרוב לגוף, האהבה תמיד הולכת, נגד המציאות. שני אנשים לבד בחושך, איך תקראי לזה, אם לא פשוט "ריקוד", אם תעזבי אותי באמצע, אני פשוט אפול. שנינו רוקדים הפוך, מסתכלים אל הירח, ואנשים באים ומצטרפים אל הפיתוי, וכדי שלא יטעו יש שלט "סוף המאה", ופרסומת רצות: "תשתה את הסיכוי". שני אנשים לבד בחושך, תצמדי אלי הכי קרוב לגוף, האהבה תמיד הולכת, נגד המציאות. שני אנשים לבד בחושך, איך תקראי לזה, אם לא פשוט "ריקוד", אם תעזבי אותי באמצע, אני אפול פשוט. אז את נותנת לי יד, ואני מנסה לרקוד איתך, כבר רקדתי איזה מאה אלף ריקודים, וגם האנשים מסביב רוקדים, ומישהו אומר אולי נדליק איזה ניאונים, ואת מבקשת: "רק בחושך, רק בחושך". שנינו רוקדים הפוך מסתכלים אל הירח, הוא לא יודע כלום, אולי הוא מנייר, צד אחד אפל, צד אחד זורח, איך תקראי לזה אם לא "ריקוד סוף המאה".
דליה מכפר עין הוד
New member
המילים לשלושת הסינגלים החדשים
להציל אותך תחת כל שמיים ליד כל עץ עומד הייתי בא תמיד אלייך להציל אותך וכשהיית שוקעת כמו שמש דיכאון הייתי בא באמצע כעס או באמצע יום תמיד אחר הצהרים שאין סימן בחוץ היית צוללת כהרף עין לעבר הילדות היית הולכת לחפש את מה שאין מזמן היית אומרת יש כספת וכולנו שם פזמון: וגם אם הייתי בצד השני של העולם ואת היית פה גם אם לא יכולתי להציל אותך מכולם, הייתי מנסה לבוא וגם אם לא הרגשת כבר כלום, אפילו לא את עצמך הייתי בא להציל אותך, להציל אותך, אפילו ממך. Hey! i need somebody Hey! is their anybody hey! i need someone to hey me תחת כל שמיים כולנו בני אדם חיים עם פחד בעיניים בכל גיל ובכל זמן אם צלצלי, אני לוחש לך, אעוף אלייך כמו טיל להציל אותך מכל הרשע, רק מי יציל אותי? פזמון! וגם אם הייתי בצד השני של העולם ואת היית פה גם אם לא יכולתי להציל אותך מכולם, הייתי מנסה לבוא וגם אם לא הרגשת כבר כלום, אפילו לא את עצמך הייתי בא להציל אותך, להציל אותך, אפילו ממך. ----------------------------------- בשקט בשקט" בשקט בשקט נרגעו הרוחות אולי אין כבר סיבה לדאגה בזהירות בזהירות מלטף אותך עוד שאף אחד לא יפגע מאה אלף שירים נכתבו בשביל מי הנה עוד שיר שאותך יפצה מה את רוצה ממני הרי אני בעצמי לא יודע כבר מה אני רוצה בשקט בשקט נכנס לליבך ומוצא שם איזה מקום הדבק בינינו רגיש עד לכאב בקלות אפשר להרוס את הכל מאה אלף דמעות נשפכו בשביל מה הלב כבר כמעט עומד להתפוצץ מה את רוצה ממני תגידי לי מה לא יודע כבר מה אני רוצה בשקט בשקט אני משתדל להבין את הנפש שלך הו כמה קל לנו להיסגר וכמה קשה להיפתח מאה אלף בני אדם נהרגו בשביל מה אולי גם על זה צריך להעצר מה אנחנו רוצים תגידי לי מה לא יודע כבר מה אני רוצה אז בשקט בשקט תשבי לידו אל תגידי מילים רק תגעי בו. אז בשקט בשקט תגידי לו אם את עוד אוהבת אותי לעולמים. ------------------------------------------ דבר איתי על המצב דבר איתי על המצב ובינתיים תודה על כל חיבוק על כל גרם של שמיים מעוד שקיעה לעוד זריחה מעוד עצבות לעוד בדיחה אחרי שנים עוד לא תבין את עצמך קפה חזק שומר שלא תיפול שוב למלכודת נשיקת פרידה כדי להחזיק מעמד עוד חודש הזמן עובר אז מה חסר מעט זה לפעמים הרבה אחרי שנים אין סיכומים יש רק ספק ואולי אין איש יודע למה באנו הנה נחש את מי פגשתי באמצע השדות מה לעשות בשקט מה לעשות ברעש אל תגיד פיקששתי אל תתחיל לבכות כשהאור כבר עולה בחוץ תגיד הנה יש לי פתח הזדמנות תבדוק דרכון מזרח תיכון גם היא נלחצת תגיד נכון אין בטחון בזמן העצב ושוב כמו צב תעמיס את כל חייך על הגב וזה כואב אין לי טענות לאף אחד ואולי אין איש יודע למה באנו הנה נחש את מי פגשתי באמצע השדות מה לעשות בשקט מה לעשות ברעש אל תגיד פיקששתי אל תתחיל לבכות כשהאור כבר עולה בחוץ תגיד הנה יש לי פתח הזדמנות עולם פוליטי אם טעינו אין כבר כח נסה דברים קטנים כמו למשל לנסוע עד שנבין את החיים הם בטח יגמרו תעשה כביסה צא למסע תתחיל לעוף
להציל אותך תחת כל שמיים ליד כל עץ עומד הייתי בא תמיד אלייך להציל אותך וכשהיית שוקעת כמו שמש דיכאון הייתי בא באמצע כעס או באמצע יום תמיד אחר הצהרים שאין סימן בחוץ היית צוללת כהרף עין לעבר הילדות היית הולכת לחפש את מה שאין מזמן היית אומרת יש כספת וכולנו שם פזמון: וגם אם הייתי בצד השני של העולם ואת היית פה גם אם לא יכולתי להציל אותך מכולם, הייתי מנסה לבוא וגם אם לא הרגשת כבר כלום, אפילו לא את עצמך הייתי בא להציל אותך, להציל אותך, אפילו ממך. Hey! i need somebody Hey! is their anybody hey! i need someone to hey me תחת כל שמיים כולנו בני אדם חיים עם פחד בעיניים בכל גיל ובכל זמן אם צלצלי, אני לוחש לך, אעוף אלייך כמו טיל להציל אותך מכל הרשע, רק מי יציל אותי? פזמון! וגם אם הייתי בצד השני של העולם ואת היית פה גם אם לא יכולתי להציל אותך מכולם, הייתי מנסה לבוא וגם אם לא הרגשת כבר כלום, אפילו לא את עצמך הייתי בא להציל אותך, להציל אותך, אפילו ממך. ----------------------------------- בשקט בשקט" בשקט בשקט נרגעו הרוחות אולי אין כבר סיבה לדאגה בזהירות בזהירות מלטף אותך עוד שאף אחד לא יפגע מאה אלף שירים נכתבו בשביל מי הנה עוד שיר שאותך יפצה מה את רוצה ממני הרי אני בעצמי לא יודע כבר מה אני רוצה בשקט בשקט נכנס לליבך ומוצא שם איזה מקום הדבק בינינו רגיש עד לכאב בקלות אפשר להרוס את הכל מאה אלף דמעות נשפכו בשביל מה הלב כבר כמעט עומד להתפוצץ מה את רוצה ממני תגידי לי מה לא יודע כבר מה אני רוצה בשקט בשקט אני משתדל להבין את הנפש שלך הו כמה קל לנו להיסגר וכמה קשה להיפתח מאה אלף בני אדם נהרגו בשביל מה אולי גם על זה צריך להעצר מה אנחנו רוצים תגידי לי מה לא יודע כבר מה אני רוצה אז בשקט בשקט תשבי לידו אל תגידי מילים רק תגעי בו. אז בשקט בשקט תגידי לו אם את עוד אוהבת אותי לעולמים. ------------------------------------------ דבר איתי על המצב דבר איתי על המצב ובינתיים תודה על כל חיבוק על כל גרם של שמיים מעוד שקיעה לעוד זריחה מעוד עצבות לעוד בדיחה אחרי שנים עוד לא תבין את עצמך קפה חזק שומר שלא תיפול שוב למלכודת נשיקת פרידה כדי להחזיק מעמד עוד חודש הזמן עובר אז מה חסר מעט זה לפעמים הרבה אחרי שנים אין סיכומים יש רק ספק ואולי אין איש יודע למה באנו הנה נחש את מי פגשתי באמצע השדות מה לעשות בשקט מה לעשות ברעש אל תגיד פיקששתי אל תתחיל לבכות כשהאור כבר עולה בחוץ תגיד הנה יש לי פתח הזדמנות תבדוק דרכון מזרח תיכון גם היא נלחצת תגיד נכון אין בטחון בזמן העצב ושוב כמו צב תעמיס את כל חייך על הגב וזה כואב אין לי טענות לאף אחד ואולי אין איש יודע למה באנו הנה נחש את מי פגשתי באמצע השדות מה לעשות בשקט מה לעשות ברעש אל תגיד פיקששתי אל תתחיל לבכות כשהאור כבר עולה בחוץ תגיד הנה יש לי פתח הזדמנות עולם פוליטי אם טעינו אין כבר כח נסה דברים קטנים כמו למשל לנסוע עד שנבין את החיים הם בטח יגמרו תעשה כביסה צא למסע תתחיל לעוף
דליה מכפר עין הוד
New member
המילים של "לילה לא שקט" חלק א´
שדות של אירוסים שם היו בתים פזורים איים איים שם ילדותי ומה איתי אני אקדח טעון געגועים וזה חוזר, את מבינה, חוזר אלי בחדר כל שיר הוא זיכרון בלתי נמנע. באיצטדיון נדהם וצר מלהכיל עם כל בני האדם אני יושב מחכה שהקונצרט יתחיל הלהקה כבר מוכנה האצבע על ההדק כל שיר הוא זיכרון בלתי נמנע. אז לא היתה לי מכונית גדולה אז לא ידעתי מה יש בשוליו של הרחוב היחידי שמעברו היו כמוסים סודות, שדות של אירוסים. שם היו בתים דומים בלילה מי הבדיל ולפעמים משם באים אלי עוד ילדים אולי לא ילדים זו לא אותה המדינה כבר לא אותו החדר רק שיר כמו זיכרון בלתי נמנע. עכשיו על כביש מהיר במכונית שאת קנית אני נוהג זהיר מאנשים, מחלומות, מרוח גזענית, זו לא אותה המדינה כבר לא אותו החדר כל שיר כמו זיכרון בלתי נמנע אז לא היתה לי מכונית גדולה אז לא ידעתי מה יש בשוליו של הרחוב היחידי שמעברו היו כמוסים סודות, שדות של אירוסים. ------------------------------------- סייסטה מקומית ירח לא נופל סתם ללא סיבה רק אנחנו פה ניפול ניפול בלי גבול ואני לא מסתפק בך לאהבה ונשאר כמה דקות וזז ללא כיוון. כשנהיה בני ארבעים נוכל לנסוע לשנה שנתיים ונחזור אם נחזור בכלל לעולמים. ובינתיים רק ירח חג בגובה השמיים והכלבים נובחים עלי תמיד. יושבים נחים כמו סייסטה מקומית, מסתבכים מתווכחים מתנגחים רק בעברית מחכים למלחמה לאישה הנכונה לעוקץ בחיים לצאת הלבנה. סייסטה מקומית. יושב בבית קפה יום שישי אפור יהיה פה מן הסתם, גם בעתיד. חושב על סוף תפל הפשיזם פה הפשיזם שם את הסוף מכתיב. אך הפוליטיקה כבדה מדי כמו השדיים בחולצה של דליה, זאת שגרה בוודאי בכפר עין הוד הסוף שלנו כמו חידה וודאי ובינתיים רק בחושך דליה מדליקה אותנו עוד. יושבים נחים כמו סייסטה מקומית... ירח לא נופל סתם ללא סיבה הוא פשוט נתפס, מובס בתוך ענן ואני מקור קופא, מת לאהבה וחוזר אלייך, אם את עוד ישנה. כשנהיה בני ארבעים נוכל לחזור להיות רומנטיים, כמו שהיינו אז לפני שנים רבות ובנתיים רק משיר אחד בלי משמעות דמעתי לא בכיתי, לא נעים לבכות. יושבים נחים כמו סייסטה מקומית... מזילים דמעה קשוחה בסרטים בחשיכה הגיבורים שלי הגיבורים שלך סייסטה, סייסטה מקומית. משתטחים על אדמה המולדת הגדולה מחכים לגאולה סייסטה, סייסטה מקומית... נחנקים, נדפקים, מתרפקים, מסתפקים, סייסטה... ------------------------------------------------ גם זה לטובה לא נרדמתי פה הצלחה שם כישלון הבדידות קשוחה לא נרדמתי והשמיים שבחלון שחורים כמו פחם. לא נדהמתי חיילים עברו גדר, עברו לארץ רחוקה התקדמתי בעקבותיהם, לאן לאיזה קו? התפשטתי בין הצלחה לבין כישלון יש אכזבה אז חשבתי לא מאוחר כדי לגלות אהבה. ואז בלי גאווה חצינו קו בלתי נראה אחרי לילה של אהבה רצינו עוד אם אינני טועה מה יהיה היום מה יהיה מחר עוד נראה הכל אותו דבר. כשנשרפתי במועקה ובכאב התרחש בי נס התקרבתי איך הקרבה איננה נראית למי שמחפש. כשאמרתי תני לי שנה אני מתעכב הקרח עוד יימס את אמרת לי אל תיכנע ומה אתה כועס לא כעסתי בין הצלחה לבין כישלון יש אכזבה התכנסתי ביני לבינך יש עוד מקום גם זה לטובה. ואז בלי גאווה שנינו כנראה אחרי לילה של אהבה רצינו עוד אם אינני טועה מה יהיה היום מה יהיה מחר עוד נראה הכל אותו דבר. לא נרדמתי... הכל אותו דבר הכל אותו דבר לא נדהמתי... הכל אותו דבר הכל אותו דבר התקדמתי... הכל אותו דבר הכל אותו דבר אז חשבתי... הכל אותו דבר הכל אותו דבר התפשטתי הכל אותו דבר הכל אותו דבר לא כעסתי הכל אותו דבר הכל אותו דבר. ------------------------------------------------ ליד הבית שגרתי בו ליד הבית שגרתי בו היתה לי פעם אהבה זה לא מקרה שעברתי פה. מחלתי כבר על הכבוד, שחלתי כבר על שום דבר והיא האם עוד בחיים, כלומר עוד פה. היה פה ברוש עכשיו כבר אין ושביל אחד הוביל לעד רק מטורף חוזר רעב, אל נעוריו במקום לכבוש ולהילחם, במקום למות באיזה קרב חזרתי כדי להתנחם עד מחרת. אל הבית שגרתי בו, אל אותן ההתחלות זה לא מקרה שעברתי פה. פה שקט, אצלי כבר לא. ליד הבית שגרתי בו חלון אחד היה מואר זה לא מקרה שעברתי פה. שם התפשטנו בעירום, שם זה התחיל ושם זה נגמר כמו תמיד, בהבטחות לחתונות. עכשיו כבה אצלה האור, חשבתי עוד אם לעלות זו רק בדידות, לא כישלון, זה לא נחשב. בכיכרות עם ההמון הפגנו נגד מלחמות אבל הגדוד נפל שדוד בשדה הקרב. ליד הבית שגרתי בו בתי חרושת נסגרים זה לא מקרה שעברתי פה מן השמיים רק טיפות, הגשם טוב לאיכרים והוא יורד והוא מרטיב את השדות. מה שהיה עכשיו כבר אין ובחלון וילון הורד היא הלכה לישון, היא עכשיו כבר אם, היא אולי לבד. מי עוד רוצה להתאהב בלי לפחד מאף אחד להתאהב בלי לפחד מאף אחד. ------------------------------------------------ נרקוד נשכח אני רחוק שוב מהבית חבוש מגבעת של אבי, כל הסרטים שחור לבן אחרת לא נבין ואת בתוך הג´ינס שלך בסרט בחיים אולי ולבמאי יש את כולם הוא כמו האלוהים, בודדת את רוקדת שולטת בצעדייך לפתע את מועדת אני ניגש אלייך. אני לא מתייאש כשהתזמורת מפסיקה סוגרים פה בחמש אז יש לנו דקה. כשאת נצמדת אל כתפי מטוס של קרב ממריא הרבה דברים קורים כשאת לוחשת לעברי: בוא ונרקוד נשכח נרקוד ביחד בוא ונרקוד נשכח. בוא ונרקוד נשכח נרקוד ביחד בוא ונרקוד נשכח. אני רחוק שוב מהבית אני שוב במיעוט את בתמונה מוידאו רך אני מהמציאות. ואת בתוך הג´ינס שלך רוקדת כמו מרים, אולי כחול כחול הג´ינס שלך עינייך זולגות ים. המצלמה ננעלת והצלם גונח הוא יעשה לך ילד אחר כך יתפכח. אני לא מתייאש כשהתזמורת מפסיקה סוגרים פה בחמש אז יש לנו דקה. כשאת נצמדת אל כתפי מטוס של קרב ממריא הרבה דברים קורים כשאת לוחשת לעברי: בוא ונרקוד נשכח נרקוד ביחד בוא ונרקוד נשכח. בוא ונרקוד נשכח את כל הפחד בוא ונרקוד נשכח. אני רחוק שוב מהבית לוגם קפה הפוך בספר שאני קורא גם ג´ורג´ זרוק דפוק ולך יש את הג´ינס שלך אך מה יש מתחתיו יש מה בחדר יש לך אף אחד אולי הלך אליו. בודדת את נודדת בלי להקה בלי עדר כמוני מפחדת להזדקן לבד בחדר. אני לא מתייאש כשהתזמורת מפסיקה סוגרים פה בחמש אז יש לנו דקה. כשאת נצמדת אל כתפי... אני קרוב שוב אל הבית משמאל מטע זיתים במאי מארץ רחוקה עושה ממך סרטים את תרקדי בתוך הג´ינס שלך אני על הבמה אלמד אף אחד עוד לא ניצח בשום מלחמה. בואי נרקוד נשכח נרקוד ביחד בואי נרקוד נשכח בואי נרקוד נשכח את כל הפחד בואי נרקוד נשכח. ----------------------------------------- לילה לא שקט שוב בלילה אני חולם עליך במדי צבא שהיו מדיך הליקופטר חג במדבר החם ואתה פוחד והיא כבר יש לה ילד פה היא מצלצלת שאבוא ואני מתחמק ואני מתאמץ אך היא לא כל אחת. אני אומר לה זה חוזר כן, זה לא עוזב היא משקה אותי קפה חם ומלטפת את כולי. אז היא שואלת זה עוזר תעשן ותחזר היא מתפשטת גם כשלא חם ומפתה אותי. אך בלילה אני חולם עליך עם אותם פנים שהיו פניך ואותם קוצים קטנים שאז לא הספקת לגלח. ואני יורד מן המיטה ומתייחד אך לא איתה כן אני מתחמק כן אני מתאמץ אבל היא מביטה. אני אומר לה זה חוזר כן, זה לא עוזב היא משקה אותי קפה חם ומלטפת את כולי. אז היא שואלת זה עוזר תעשן ותחזר היא מתפשטת גם כשלא חם ומפתה אותי. שוב בלילה אני חולם עליך מתעורר כיוון שחלמתי איך הם הם יורים בך ופוגעים בך ואתה בוכה. אולי מצאת מנוחה בין חיילים מותר לך כן אני מתנחם ושוכב איתה, כן כאילו במקומך. אני אומר לה זה חוזר כן, זה לא עוזב היא משקה אותי קפה חם ומלטפת את כולי. אז היא שואלת זה עוזר תעשן ותחזר היא מתפשטת גם כשלא חם ומפתה אותי.
שדות של אירוסים שם היו בתים פזורים איים איים שם ילדותי ומה איתי אני אקדח טעון געגועים וזה חוזר, את מבינה, חוזר אלי בחדר כל שיר הוא זיכרון בלתי נמנע. באיצטדיון נדהם וצר מלהכיל עם כל בני האדם אני יושב מחכה שהקונצרט יתחיל הלהקה כבר מוכנה האצבע על ההדק כל שיר הוא זיכרון בלתי נמנע. אז לא היתה לי מכונית גדולה אז לא ידעתי מה יש בשוליו של הרחוב היחידי שמעברו היו כמוסים סודות, שדות של אירוסים. שם היו בתים דומים בלילה מי הבדיל ולפעמים משם באים אלי עוד ילדים אולי לא ילדים זו לא אותה המדינה כבר לא אותו החדר רק שיר כמו זיכרון בלתי נמנע. עכשיו על כביש מהיר במכונית שאת קנית אני נוהג זהיר מאנשים, מחלומות, מרוח גזענית, זו לא אותה המדינה כבר לא אותו החדר כל שיר כמו זיכרון בלתי נמנע אז לא היתה לי מכונית גדולה אז לא ידעתי מה יש בשוליו של הרחוב היחידי שמעברו היו כמוסים סודות, שדות של אירוסים. ------------------------------------- סייסטה מקומית ירח לא נופל סתם ללא סיבה רק אנחנו פה ניפול ניפול בלי גבול ואני לא מסתפק בך לאהבה ונשאר כמה דקות וזז ללא כיוון. כשנהיה בני ארבעים נוכל לנסוע לשנה שנתיים ונחזור אם נחזור בכלל לעולמים. ובינתיים רק ירח חג בגובה השמיים והכלבים נובחים עלי תמיד. יושבים נחים כמו סייסטה מקומית, מסתבכים מתווכחים מתנגחים רק בעברית מחכים למלחמה לאישה הנכונה לעוקץ בחיים לצאת הלבנה. סייסטה מקומית. יושב בבית קפה יום שישי אפור יהיה פה מן הסתם, גם בעתיד. חושב על סוף תפל הפשיזם פה הפשיזם שם את הסוף מכתיב. אך הפוליטיקה כבדה מדי כמו השדיים בחולצה של דליה, זאת שגרה בוודאי בכפר עין הוד הסוף שלנו כמו חידה וודאי ובינתיים רק בחושך דליה מדליקה אותנו עוד. יושבים נחים כמו סייסטה מקומית... ירח לא נופל סתם ללא סיבה הוא פשוט נתפס, מובס בתוך ענן ואני מקור קופא, מת לאהבה וחוזר אלייך, אם את עוד ישנה. כשנהיה בני ארבעים נוכל לחזור להיות רומנטיים, כמו שהיינו אז לפני שנים רבות ובנתיים רק משיר אחד בלי משמעות דמעתי לא בכיתי, לא נעים לבכות. יושבים נחים כמו סייסטה מקומית... מזילים דמעה קשוחה בסרטים בחשיכה הגיבורים שלי הגיבורים שלך סייסטה, סייסטה מקומית. משתטחים על אדמה המולדת הגדולה מחכים לגאולה סייסטה, סייסטה מקומית... נחנקים, נדפקים, מתרפקים, מסתפקים, סייסטה... ------------------------------------------------ גם זה לטובה לא נרדמתי פה הצלחה שם כישלון הבדידות קשוחה לא נרדמתי והשמיים שבחלון שחורים כמו פחם. לא נדהמתי חיילים עברו גדר, עברו לארץ רחוקה התקדמתי בעקבותיהם, לאן לאיזה קו? התפשטתי בין הצלחה לבין כישלון יש אכזבה אז חשבתי לא מאוחר כדי לגלות אהבה. ואז בלי גאווה חצינו קו בלתי נראה אחרי לילה של אהבה רצינו עוד אם אינני טועה מה יהיה היום מה יהיה מחר עוד נראה הכל אותו דבר. כשנשרפתי במועקה ובכאב התרחש בי נס התקרבתי איך הקרבה איננה נראית למי שמחפש. כשאמרתי תני לי שנה אני מתעכב הקרח עוד יימס את אמרת לי אל תיכנע ומה אתה כועס לא כעסתי בין הצלחה לבין כישלון יש אכזבה התכנסתי ביני לבינך יש עוד מקום גם זה לטובה. ואז בלי גאווה שנינו כנראה אחרי לילה של אהבה רצינו עוד אם אינני טועה מה יהיה היום מה יהיה מחר עוד נראה הכל אותו דבר. לא נרדמתי... הכל אותו דבר הכל אותו דבר לא נדהמתי... הכל אותו דבר הכל אותו דבר התקדמתי... הכל אותו דבר הכל אותו דבר אז חשבתי... הכל אותו דבר הכל אותו דבר התפשטתי הכל אותו דבר הכל אותו דבר לא כעסתי הכל אותו דבר הכל אותו דבר. ------------------------------------------------ ליד הבית שגרתי בו ליד הבית שגרתי בו היתה לי פעם אהבה זה לא מקרה שעברתי פה. מחלתי כבר על הכבוד, שחלתי כבר על שום דבר והיא האם עוד בחיים, כלומר עוד פה. היה פה ברוש עכשיו כבר אין ושביל אחד הוביל לעד רק מטורף חוזר רעב, אל נעוריו במקום לכבוש ולהילחם, במקום למות באיזה קרב חזרתי כדי להתנחם עד מחרת. אל הבית שגרתי בו, אל אותן ההתחלות זה לא מקרה שעברתי פה. פה שקט, אצלי כבר לא. ליד הבית שגרתי בו חלון אחד היה מואר זה לא מקרה שעברתי פה. שם התפשטנו בעירום, שם זה התחיל ושם זה נגמר כמו תמיד, בהבטחות לחתונות. עכשיו כבה אצלה האור, חשבתי עוד אם לעלות זו רק בדידות, לא כישלון, זה לא נחשב. בכיכרות עם ההמון הפגנו נגד מלחמות אבל הגדוד נפל שדוד בשדה הקרב. ליד הבית שגרתי בו בתי חרושת נסגרים זה לא מקרה שעברתי פה מן השמיים רק טיפות, הגשם טוב לאיכרים והוא יורד והוא מרטיב את השדות. מה שהיה עכשיו כבר אין ובחלון וילון הורד היא הלכה לישון, היא עכשיו כבר אם, היא אולי לבד. מי עוד רוצה להתאהב בלי לפחד מאף אחד להתאהב בלי לפחד מאף אחד. ------------------------------------------------ נרקוד נשכח אני רחוק שוב מהבית חבוש מגבעת של אבי, כל הסרטים שחור לבן אחרת לא נבין ואת בתוך הג´ינס שלך בסרט בחיים אולי ולבמאי יש את כולם הוא כמו האלוהים, בודדת את רוקדת שולטת בצעדייך לפתע את מועדת אני ניגש אלייך. אני לא מתייאש כשהתזמורת מפסיקה סוגרים פה בחמש אז יש לנו דקה. כשאת נצמדת אל כתפי מטוס של קרב ממריא הרבה דברים קורים כשאת לוחשת לעברי: בוא ונרקוד נשכח נרקוד ביחד בוא ונרקוד נשכח. בוא ונרקוד נשכח נרקוד ביחד בוא ונרקוד נשכח. אני רחוק שוב מהבית אני שוב במיעוט את בתמונה מוידאו רך אני מהמציאות. ואת בתוך הג´ינס שלך רוקדת כמו מרים, אולי כחול כחול הג´ינס שלך עינייך זולגות ים. המצלמה ננעלת והצלם גונח הוא יעשה לך ילד אחר כך יתפכח. אני לא מתייאש כשהתזמורת מפסיקה סוגרים פה בחמש אז יש לנו דקה. כשאת נצמדת אל כתפי מטוס של קרב ממריא הרבה דברים קורים כשאת לוחשת לעברי: בוא ונרקוד נשכח נרקוד ביחד בוא ונרקוד נשכח. בוא ונרקוד נשכח את כל הפחד בוא ונרקוד נשכח. אני רחוק שוב מהבית לוגם קפה הפוך בספר שאני קורא גם ג´ורג´ זרוק דפוק ולך יש את הג´ינס שלך אך מה יש מתחתיו יש מה בחדר יש לך אף אחד אולי הלך אליו. בודדת את נודדת בלי להקה בלי עדר כמוני מפחדת להזדקן לבד בחדר. אני לא מתייאש כשהתזמורת מפסיקה סוגרים פה בחמש אז יש לנו דקה. כשאת נצמדת אל כתפי... אני קרוב שוב אל הבית משמאל מטע זיתים במאי מארץ רחוקה עושה ממך סרטים את תרקדי בתוך הג´ינס שלך אני על הבמה אלמד אף אחד עוד לא ניצח בשום מלחמה. בואי נרקוד נשכח נרקוד ביחד בואי נרקוד נשכח בואי נרקוד נשכח את כל הפחד בואי נרקוד נשכח. ----------------------------------------- לילה לא שקט שוב בלילה אני חולם עליך במדי צבא שהיו מדיך הליקופטר חג במדבר החם ואתה פוחד והיא כבר יש לה ילד פה היא מצלצלת שאבוא ואני מתחמק ואני מתאמץ אך היא לא כל אחת. אני אומר לה זה חוזר כן, זה לא עוזב היא משקה אותי קפה חם ומלטפת את כולי. אז היא שואלת זה עוזר תעשן ותחזר היא מתפשטת גם כשלא חם ומפתה אותי. אך בלילה אני חולם עליך עם אותם פנים שהיו פניך ואותם קוצים קטנים שאז לא הספקת לגלח. ואני יורד מן המיטה ומתייחד אך לא איתה כן אני מתחמק כן אני מתאמץ אבל היא מביטה. אני אומר לה זה חוזר כן, זה לא עוזב היא משקה אותי קפה חם ומלטפת את כולי. אז היא שואלת זה עוזר תעשן ותחזר היא מתפשטת גם כשלא חם ומפתה אותי. שוב בלילה אני חולם עליך מתעורר כיוון שחלמתי איך הם הם יורים בך ופוגעים בך ואתה בוכה. אולי מצאת מנוחה בין חיילים מותר לך כן אני מתנחם ושוכב איתה, כן כאילו במקומך. אני אומר לה זה חוזר כן, זה לא עוזב היא משקה אותי קפה חם ומלטפת את כולי. אז היא שואלת זה עוזר תעשן ותחזר היא מתפשטת גם כשלא חם ומפתה אותי.
דליה מכפר עין הוד
New member
המילים של "לילה לא שקט" חלק ב´
אם לא נגור ביחד אם לא נגור ביחד איזה שבוע הזכרונות שלי יציפו את החדרים. לחשוב עלינו ככה, לעבור שינוי מה אעשה אם לא נגור, אני כבר לא צעיר. צבע ישן, ריח של דרך, אור חיוור זורקים אותי תמיד למקום אחר. בתוך קולנוע אוריון, בחושך לא באור יום היית אז מצמררת רך את גופי ביד. היום קולנוע אורלי, אתמול קולנוע אוריון אני יושב בסרט אך שום יד כבר לא תיגע. צבע ישן, ריח של דרך, אור חיוור זורקים אותי תמיד למקום אחר. אם לא נגור ביחד איזה שנתיים כמו בארץ נידחת בלעדייך אם לא נגור ביחד אחרי שעתיים אני אמות מפחד ותשוקה. אם לא נגור ביחד השערות ילבינו עם כל הזכרונות לחוד יהיה לנו קשה אם פעם כאורחת תשובי אל ביתינו אז אנשק אותך בצער ואולי אבכה. צבע ישן, ריח של דרך, אור חיוור זורקים אותי תמיד למקום אחר. --------------------------------------------- הרדיו הישן ונשארתי אצלך כשהיית לבושה, בבגדים של כלה מוכנה. עוד מעט ואלך, את ודאי מרגישה, לא אשאיר סימן. גם אבי התאהב פעם אחת באחת, ועכשיו הוא זקן עדין. וברדיו רועד הזמר כשהוא שר על חיים ורודים. אל תכבי את הרדיו הישן אל תרדמי לי לפני שאשן אל תכבי את האור לפני שנקשיב לו עוד. עובר עוד שיר ברדיו הישן, אני משאיר אותך אני עף לשם, רק תחכי שעוד אחזור, שעוד אחזור. לא אומרת לי כלום, תשאר או תלך, לא אומרת אמת גדולה, והרדיו ממול כל הלילה דולק, וברק בחלון שלה. והשיר, שיר עלוב ובכל זאת מוכר מי זה שר, זה אני או הוא? עקרונות זכרונות אינם העיקר, מה נשאר סך הכל לא כלום. אל תכבי את הרדיו הישן... במרתף הישן באמצע העיר, במקום העגול הסדוק, רק זוג אחד עוד נשאר מאותם הימים, ולנצח הם ירקדו. אבל פה זה לא שם, פה בורחים ממתיקות, מוכרחים, כי הכל כבר נגמר רק ברדיו הישן שר זמר, קול סדוק ונצחי, טוב, הוא רק זמר. אל תכבי את הרדיו הישן... ------------------------------------------ זה השיר שנולד זה השיר שנולד מתוך כמה שאהבתי אותך בשעה שהייתי לבד מבוגר ועייף כל כך. וסגרתי ת´רדיו כי כך אאזין בעיקר לעצמי בשעה שאני נפתח כמו שער לכל פנימי. וסיבת הדברים ידועה אם בסוף נישאר לבד לפחות עכשיו אם לא אז אתוודה על אותה אהבה שאהבתי אותך ממילא כל כולי נרעד כעת כולי נרעד כעת. כך חש מי שנולד כך מרגיש אולי מי שאוהב. והמשכתי לקרוא בספרים ושילמתי את שכר הדירה כשקיבלתי מכתב פיטורים לא פחדתי מטוב ועד רע. וסיבת הדברים ידועה אם בסוף נישאר לבד לפחות עכשיו אם לא אז אתוודה על אותה אהבה שאהבתי אותך ממילא כל כולי נרעד כעת כולי נרעד כעת. כך חש מי שנולד כך מרגיש אולי מי שאוהב.
אם לא נגור ביחד אם לא נגור ביחד איזה שבוע הזכרונות שלי יציפו את החדרים. לחשוב עלינו ככה, לעבור שינוי מה אעשה אם לא נגור, אני כבר לא צעיר. צבע ישן, ריח של דרך, אור חיוור זורקים אותי תמיד למקום אחר. בתוך קולנוע אוריון, בחושך לא באור יום היית אז מצמררת רך את גופי ביד. היום קולנוע אורלי, אתמול קולנוע אוריון אני יושב בסרט אך שום יד כבר לא תיגע. צבע ישן, ריח של דרך, אור חיוור זורקים אותי תמיד למקום אחר. אם לא נגור ביחד איזה שנתיים כמו בארץ נידחת בלעדייך אם לא נגור ביחד אחרי שעתיים אני אמות מפחד ותשוקה. אם לא נגור ביחד השערות ילבינו עם כל הזכרונות לחוד יהיה לנו קשה אם פעם כאורחת תשובי אל ביתינו אז אנשק אותך בצער ואולי אבכה. צבע ישן, ריח של דרך, אור חיוור זורקים אותי תמיד למקום אחר. --------------------------------------------- הרדיו הישן ונשארתי אצלך כשהיית לבושה, בבגדים של כלה מוכנה. עוד מעט ואלך, את ודאי מרגישה, לא אשאיר סימן. גם אבי התאהב פעם אחת באחת, ועכשיו הוא זקן עדין. וברדיו רועד הזמר כשהוא שר על חיים ורודים. אל תכבי את הרדיו הישן אל תרדמי לי לפני שאשן אל תכבי את האור לפני שנקשיב לו עוד. עובר עוד שיר ברדיו הישן, אני משאיר אותך אני עף לשם, רק תחכי שעוד אחזור, שעוד אחזור. לא אומרת לי כלום, תשאר או תלך, לא אומרת אמת גדולה, והרדיו ממול כל הלילה דולק, וברק בחלון שלה. והשיר, שיר עלוב ובכל זאת מוכר מי זה שר, זה אני או הוא? עקרונות זכרונות אינם העיקר, מה נשאר סך הכל לא כלום. אל תכבי את הרדיו הישן... במרתף הישן באמצע העיר, במקום העגול הסדוק, רק זוג אחד עוד נשאר מאותם הימים, ולנצח הם ירקדו. אבל פה זה לא שם, פה בורחים ממתיקות, מוכרחים, כי הכל כבר נגמר רק ברדיו הישן שר זמר, קול סדוק ונצחי, טוב, הוא רק זמר. אל תכבי את הרדיו הישן... ------------------------------------------ זה השיר שנולד זה השיר שנולד מתוך כמה שאהבתי אותך בשעה שהייתי לבד מבוגר ועייף כל כך. וסגרתי ת´רדיו כי כך אאזין בעיקר לעצמי בשעה שאני נפתח כמו שער לכל פנימי. וסיבת הדברים ידועה אם בסוף נישאר לבד לפחות עכשיו אם לא אז אתוודה על אותה אהבה שאהבתי אותך ממילא כל כולי נרעד כעת כולי נרעד כעת. כך חש מי שנולד כך מרגיש אולי מי שאוהב. והמשכתי לקרוא בספרים ושילמתי את שכר הדירה כשקיבלתי מכתב פיטורים לא פחדתי מטוב ועד רע. וסיבת הדברים ידועה אם בסוף נישאר לבד לפחות עכשיו אם לא אז אתוודה על אותה אהבה שאהבתי אותך ממילא כל כולי נרעד כעת כולי נרעד כעת. כך חש מי שנולד כך מרגיש אולי מי שאוהב.
דליה מכפר עין הוד
New member
המילים של דרכים"
אף פעם לא תדעי ובלילות דלתות פניך נעולות ובימים אף פעם לא תדעי. אף פעם לא תדעי כמה נסעתי בגללך דרכים בכף ידי דרכים בכף ידך כל פעם שמטוס או משהו נוגע בשחקים אני שומע נסיעה אל תחכי... אדם נפרד תמיד ממישהו אני זוכר בכית זה משונה, אך יש בי משהו שלא מכיר. ובלילות תהיי כתובה על חלומות ובימים אף פעם לא תדעי. הזמן המהורהר תלוי על השעון מחוג לכל דבר קוצב את השעות כל פעם שאשה או מישהי נוגעת את הכביש אני נזכר בך ומרגיש כמו שהיית בי. את ישנה ודאי ומישהו נושם אותך עמוק. ידי אינן ידי האיש ההוא ידי המקנאות. ובלילות את לא תראי בחושך... לא ובימים אף פעם לא תדעי. בשקט כמו גנב על בהונות גופך בנדודי שינה בהרהורי החטא. תמיד אני חשוד במשהו שוטר מדבר אלי האם כדאי לומר לו שאני לבד. ופעם כשהכל יהיה יותר פשוט אפילו המילה אומר לך משהו שלא נראה חשוב אבל נשמע נפלא. ------------------------------------------------ צוותא זה כבר כמה ימים שבצוותא מופיע זמר מחופש עם שירים מאתמול שאיש לא יבין ושאיש לא יתפוס. ורק את באולם, לבדך, מקשיבה ובוכה בשבילו. על מה את בוכה שירים זה גיטרות וחלומות. כן אחרי השירים אקח אותך ואת צעירה ורוח של עיר תנשב בודדים כן, הרוח נושבת קרירה. וסדרן מנומנם מקיבוץ בגליל שעזב את הכל ישאל מה השעה ואת תעני שבכית ואין לך שעות. כך עובר לו יום ועוד יום וכאילו השמש היא עוברת אותנו נמוך כי אנחנו כמו כל אחד אם נהיה פה מחר צלצלי אלי בתשע כי אחר כך אצא מי יודע מתי אחזור. זה כבר כמה ימים שבצוותא מלא והרבה אנשים מחפשים במי מדובר ועל מי נכתב השיר. ורק את באולם לבדך מקשיבה או אולי נרדמת. לא רואה את עינייך כי עסוק באורות ועסוק בלהיות זמר. כן, אחרי השירים אקח אותך ואת צעירה בסרטים גיבורים עם פרופיל מוצלח גם שלך נראה לא רע. ובמאי מעוניין מדיזינגוף יאמר שיש לך עתיד תגידי שכן יודעת זה בלוף החיים לא דומים לסרטים. בחיים עובר לו יום ועוד יום.... זה כבר כמה ימים שבצוותא תלויה מודעה קרועה על חשבון המזמין תהיה או אולי לא תהיה הופעה. ורק את באולם תהיי שם כדי לבכות הצגת בכורה ואולי אז אקום ואגש ונרקוד שהסוף לא יהיה כל כך רע. ---------------------------------------------- אחרי הכל את שיר אחרי הכל את שיר לא עוד בשר ודם לא עוד אשה חיה, אבל את שיר קיים והוא עטוף מילים. מילים ומנגינה וקצב מסויים אחרי הכל את שיר קיים. אז לפעמים כשקר לי בשקט מתיישב איתך, ושר בלי מילים, אני שר לי אחרי הכל את שיר נכתב. כל המילים שאת לחשת בי כל המילים שאת לחשת הן שיר עכשיו אוהבת ועוד מה שחשת בי מילים, מילים, מילים בשיר נכתב. אני קרוב בשיר כמו הנשימה באהבה נפתח ונסיים במה? ונסיים במי? אולי בך אולי בי אולי בלי מילים אחרי הכל עכשיו את שיר שלי. ------------------------------------------ אתמול חלפו הציפורים אתמול חלפו הציפורים בתוך העיר כנערות בתוך ראשי אל תכעסי עלי בגלל שמות רבים אותם אמרתי. בדרך כלל אני זהיר כדאי להתכופף אפילו בחלום ולהגיד שלא ידעתי אבל אתמול חלפו הציפורים... אתמול חלפו הפרשים בתוך ראשך ידך היתה כמו סכין אני כועס עכשיו בגלל שמות רבים שלא ידעתי. כאב כזה אינו נושך אפילו בחלום כדאי להתכופף הלוא הרגשת כי כשבאתי אבל אתמול חלפו הפרשים... היום חלפו העננים מעל העיר כמו נוצות של מלאכים ולא כעסנו עוד בגלל החלומות שלא אמרנו. אבל בפנים היה קריר כדאי להיכנס מתחת לשמיכה ולהגיד שלא ידענו איך באה לתוכינו השמחה... ------------------------------------------------ שינויי מזג האוויר שינויי מזג האוויר הביאו אותי לחשוב שמלבדם אני עצוב גם בגללך. ליד הבית שהיה ביתי סללו רחוב אני יודע משהו פה משתנה. הנה ענן דומה לעוד עננים שכבר חלפו ובכל זאת עוד אני רואה צורות. פעם הייתי מקרב את כל הגוף לנשיקות הייתי בא אצלך לומד הכל. פעם היו בי עוד אנשים נותרו לי רק שמות גם ים מוחק שמות כתובים בחול. אבל עכשיו אני יודע שבכל זאת את איתי וביחד, שנינו יחד נולדים. חילופי האנשים הביאו אותי לחשוב שמלבדך לא נשאר לי אף אחד לאהוב. ליד הבית שהיה ביתי סללו רחוב אני יודע משהו על רע ועל טוב. הנה הים דומה לעוד ים ועוד ים ועוד נמשך. תמיד יש ים תמיד ישנה סירה. פעם הייתי... מה שאמרת ומה שלא הביא אותי לחשוב שהמילים שלנו נפגשות. ליד הבית שהיה ביתי סללו רחוב נתנו לו שם, תמיד נותנים שמות. הנה גם את פעם את דומה לים ופעם לא. פעם את שם ופעם את פה. פעם הייתי... ------------------------------------------------- פתאום כשלא באת עכשיו אחרי יומיים שלושה שנסעת ולקחת את כל מה שהייתי איתך גיליתי תמונות על הקיר הלבן וכמה עננים באפור על תקרת המטבח. ממש באותו היום שנסעת צלצל השעון והעיר את הבית כולו ושמש חורפית בתריסים נכנסה וראיתי פנים בקפה דומות לא דומות. פתאום כשלא באת אני רציתי כל כך ופתאום כשלא באת נעשה לי קר. והדלקתי את האור בחדר הסמוך וחיכיתי לך שעות בלי אוויר וגוף. אחר כך גלשה התקרה לרצפה והשחקים נמלאו ציפור ונסעתי רחוק כמו יונה של בר והייתי חולם והייתי ער. לאט לאט כבה האור לבדו, ונותרתי חשוך והייתי לבד. מן הקיר הלבן גלשו התמונות עצובות עצובות כי פתאום כשלא באת. פתאום כשלא באת... --------------------------------------------- שיר חייל אני שומע שוב ברגעי השלווה את ג´ניס ג´ופלין שרה בלוז ישן על בובי מק-גיי. רביעיה הקאמרית מנגנת מוזיקה צלולה מעבירה בי שוב אותן צמרמורות עונג ידועות. אבל אני חייל - ואל תבכי לי ילדה. אני מוסיף ללכת מוסיף בשביל הצר מושך במעלה הדורות רב - החתחתים מעלי ציפורים דואות חופשיות והרוח במרחבים - כמו קוראת תגר אבל אני חייל - ואל תבכי לי ילדה. אהבתי - רגעי זכרונות וגעגועים טרופים על השולחן סיפורים של צ´כוב כאבן שאין לה הופכין. כי אני הוא אדם מחופש לחייל, כפות בכתונת משוגעים - אז בכי לי ילדה על רגעי הבדידות, על הציפיות על השנים, ובכי על שני לבבות אוהבים ורחוקים. ------------------------------------------------- עפיפונים עפיפונים הפכו פתאום למטוסים של שיר הילד מאבד חלום הגבר מישהי האנשים ממה הם אנשים? אפילו שאת שם אני רוצה אותך קרוב, כאילו לידי ומשהו ששרת אני נזכר ובא בי שיר אני הולך בין הבתים מחול איטי. אחר כך מתיישב לזכור את ילדותי אבל מטוס אפור מרעיש את כל המחשבות את שם אז איך אוכל לבוא? מפליג במטוסים נוגע ארצות מילים זרות. השמש בכיסים שתזכיר לי מאיפה. תמיד נוסעים על גבי העפיפון. אולי על גב העפיפון אבוא כדי לומר לך את השיר אבל אין חוט לסחוב אין רוח בשחקים הילד שוב בוכה הגבר לא מחכים. עפיפונים באים עפיפונים הולכים הילד שהייתי הגבר שאני אולי גם את אף פעם לא היית.
אף פעם לא תדעי ובלילות דלתות פניך נעולות ובימים אף פעם לא תדעי. אף פעם לא תדעי כמה נסעתי בגללך דרכים בכף ידי דרכים בכף ידך כל פעם שמטוס או משהו נוגע בשחקים אני שומע נסיעה אל תחכי... אדם נפרד תמיד ממישהו אני זוכר בכית זה משונה, אך יש בי משהו שלא מכיר. ובלילות תהיי כתובה על חלומות ובימים אף פעם לא תדעי. הזמן המהורהר תלוי על השעון מחוג לכל דבר קוצב את השעות כל פעם שאשה או מישהי נוגעת את הכביש אני נזכר בך ומרגיש כמו שהיית בי. את ישנה ודאי ומישהו נושם אותך עמוק. ידי אינן ידי האיש ההוא ידי המקנאות. ובלילות את לא תראי בחושך... לא ובימים אף פעם לא תדעי. בשקט כמו גנב על בהונות גופך בנדודי שינה בהרהורי החטא. תמיד אני חשוד במשהו שוטר מדבר אלי האם כדאי לומר לו שאני לבד. ופעם כשהכל יהיה יותר פשוט אפילו המילה אומר לך משהו שלא נראה חשוב אבל נשמע נפלא. ------------------------------------------------ צוותא זה כבר כמה ימים שבצוותא מופיע זמר מחופש עם שירים מאתמול שאיש לא יבין ושאיש לא יתפוס. ורק את באולם, לבדך, מקשיבה ובוכה בשבילו. על מה את בוכה שירים זה גיטרות וחלומות. כן אחרי השירים אקח אותך ואת צעירה ורוח של עיר תנשב בודדים כן, הרוח נושבת קרירה. וסדרן מנומנם מקיבוץ בגליל שעזב את הכל ישאל מה השעה ואת תעני שבכית ואין לך שעות. כך עובר לו יום ועוד יום וכאילו השמש היא עוברת אותנו נמוך כי אנחנו כמו כל אחד אם נהיה פה מחר צלצלי אלי בתשע כי אחר כך אצא מי יודע מתי אחזור. זה כבר כמה ימים שבצוותא מלא והרבה אנשים מחפשים במי מדובר ועל מי נכתב השיר. ורק את באולם לבדך מקשיבה או אולי נרדמת. לא רואה את עינייך כי עסוק באורות ועסוק בלהיות זמר. כן, אחרי השירים אקח אותך ואת צעירה בסרטים גיבורים עם פרופיל מוצלח גם שלך נראה לא רע. ובמאי מעוניין מדיזינגוף יאמר שיש לך עתיד תגידי שכן יודעת זה בלוף החיים לא דומים לסרטים. בחיים עובר לו יום ועוד יום.... זה כבר כמה ימים שבצוותא תלויה מודעה קרועה על חשבון המזמין תהיה או אולי לא תהיה הופעה. ורק את באולם תהיי שם כדי לבכות הצגת בכורה ואולי אז אקום ואגש ונרקוד שהסוף לא יהיה כל כך רע. ---------------------------------------------- אחרי הכל את שיר אחרי הכל את שיר לא עוד בשר ודם לא עוד אשה חיה, אבל את שיר קיים והוא עטוף מילים. מילים ומנגינה וקצב מסויים אחרי הכל את שיר קיים. אז לפעמים כשקר לי בשקט מתיישב איתך, ושר בלי מילים, אני שר לי אחרי הכל את שיר נכתב. כל המילים שאת לחשת בי כל המילים שאת לחשת הן שיר עכשיו אוהבת ועוד מה שחשת בי מילים, מילים, מילים בשיר נכתב. אני קרוב בשיר כמו הנשימה באהבה נפתח ונסיים במה? ונסיים במי? אולי בך אולי בי אולי בלי מילים אחרי הכל עכשיו את שיר שלי. ------------------------------------------ אתמול חלפו הציפורים אתמול חלפו הציפורים בתוך העיר כנערות בתוך ראשי אל תכעסי עלי בגלל שמות רבים אותם אמרתי. בדרך כלל אני זהיר כדאי להתכופף אפילו בחלום ולהגיד שלא ידעתי אבל אתמול חלפו הציפורים... אתמול חלפו הפרשים בתוך ראשך ידך היתה כמו סכין אני כועס עכשיו בגלל שמות רבים שלא ידעתי. כאב כזה אינו נושך אפילו בחלום כדאי להתכופף הלוא הרגשת כי כשבאתי אבל אתמול חלפו הפרשים... היום חלפו העננים מעל העיר כמו נוצות של מלאכים ולא כעסנו עוד בגלל החלומות שלא אמרנו. אבל בפנים היה קריר כדאי להיכנס מתחת לשמיכה ולהגיד שלא ידענו איך באה לתוכינו השמחה... ------------------------------------------------ שינויי מזג האוויר שינויי מזג האוויר הביאו אותי לחשוב שמלבדם אני עצוב גם בגללך. ליד הבית שהיה ביתי סללו רחוב אני יודע משהו פה משתנה. הנה ענן דומה לעוד עננים שכבר חלפו ובכל זאת עוד אני רואה צורות. פעם הייתי מקרב את כל הגוף לנשיקות הייתי בא אצלך לומד הכל. פעם היו בי עוד אנשים נותרו לי רק שמות גם ים מוחק שמות כתובים בחול. אבל עכשיו אני יודע שבכל זאת את איתי וביחד, שנינו יחד נולדים. חילופי האנשים הביאו אותי לחשוב שמלבדך לא נשאר לי אף אחד לאהוב. ליד הבית שהיה ביתי סללו רחוב אני יודע משהו על רע ועל טוב. הנה הים דומה לעוד ים ועוד ים ועוד נמשך. תמיד יש ים תמיד ישנה סירה. פעם הייתי... מה שאמרת ומה שלא הביא אותי לחשוב שהמילים שלנו נפגשות. ליד הבית שהיה ביתי סללו רחוב נתנו לו שם, תמיד נותנים שמות. הנה גם את פעם את דומה לים ופעם לא. פעם את שם ופעם את פה. פעם הייתי... ------------------------------------------------- פתאום כשלא באת עכשיו אחרי יומיים שלושה שנסעת ולקחת את כל מה שהייתי איתך גיליתי תמונות על הקיר הלבן וכמה עננים באפור על תקרת המטבח. ממש באותו היום שנסעת צלצל השעון והעיר את הבית כולו ושמש חורפית בתריסים נכנסה וראיתי פנים בקפה דומות לא דומות. פתאום כשלא באת אני רציתי כל כך ופתאום כשלא באת נעשה לי קר. והדלקתי את האור בחדר הסמוך וחיכיתי לך שעות בלי אוויר וגוף. אחר כך גלשה התקרה לרצפה והשחקים נמלאו ציפור ונסעתי רחוק כמו יונה של בר והייתי חולם והייתי ער. לאט לאט כבה האור לבדו, ונותרתי חשוך והייתי לבד. מן הקיר הלבן גלשו התמונות עצובות עצובות כי פתאום כשלא באת. פתאום כשלא באת... --------------------------------------------- שיר חייל אני שומע שוב ברגעי השלווה את ג´ניס ג´ופלין שרה בלוז ישן על בובי מק-גיי. רביעיה הקאמרית מנגנת מוזיקה צלולה מעבירה בי שוב אותן צמרמורות עונג ידועות. אבל אני חייל - ואל תבכי לי ילדה. אני מוסיף ללכת מוסיף בשביל הצר מושך במעלה הדורות רב - החתחתים מעלי ציפורים דואות חופשיות והרוח במרחבים - כמו קוראת תגר אבל אני חייל - ואל תבכי לי ילדה. אהבתי - רגעי זכרונות וגעגועים טרופים על השולחן סיפורים של צ´כוב כאבן שאין לה הופכין. כי אני הוא אדם מחופש לחייל, כפות בכתונת משוגעים - אז בכי לי ילדה על רגעי הבדידות, על הציפיות על השנים, ובכי על שני לבבות אוהבים ורחוקים. ------------------------------------------------- עפיפונים עפיפונים הפכו פתאום למטוסים של שיר הילד מאבד חלום הגבר מישהי האנשים ממה הם אנשים? אפילו שאת שם אני רוצה אותך קרוב, כאילו לידי ומשהו ששרת אני נזכר ובא בי שיר אני הולך בין הבתים מחול איטי. אחר כך מתיישב לזכור את ילדותי אבל מטוס אפור מרעיש את כל המחשבות את שם אז איך אוכל לבוא? מפליג במטוסים נוגע ארצות מילים זרות. השמש בכיסים שתזכיר לי מאיפה. תמיד נוסעים על גבי העפיפון. אולי על גב העפיפון אבוא כדי לומר לך את השיר אבל אין חוט לסחוב אין רוח בשחקים הילד שוב בוכה הגבר לא מחכים. עפיפונים באים עפיפונים הולכים הילד שהייתי הגבר שאני אולי גם את אף פעם לא היית.
דליה מכפר עין הוד
New member
המילים של "כרטיס ללונה פארק" חלק א
אגדת 21 את היית כבר בת 21 בשמיים נצנץ לך כוכב, בלילות גבר הסבל שלך, בימים לבשת מסכה, אילו ידענו לחיות, בתוכי אני מודה לא ידענו איך, אמר אבי: "ראיתי בחיים את הזמן חולף". את היית כבר בת 21 נכתבו על זה הרבה קלישאות "אני רוצה לאהוב, רוצה לאהוב" שברת עם זה את כל הקירות התפתית בקלות לנשיקות, כי בלילות הקור את ביקשת לך חום, ולפעמים כשהיית בבדידות עולמית, שכבת עם מי? רגש בא לי רגש בערב, להיות במקום קטן, זוגות עברו לי ברחוב מול העיניים, שערך היה מוזהב, אם יש עוד בעיניים דמעות, ברחתי לבית הורי כדי לשבת לבכות, נרדמתי לבוש ובשלוש בדיוק, התעוררתי מסיוט. הזמן עובר, אבי הזקן אמר: "הזמן עובר בטיסה". לו הייתי חוזר על אותם הדברים שעשיתי מתחילתם עד סופם. בא לי לקחת תרמיל ולנסוע עוד פעם אחת, ברכבת מעופפת גבוה גבוה, לאן שאת נסעת, כשהיית כבר בת 21. ערמות אהבה היו בחוץ לא נגעת בהן, מצאת לך תרוץ, אני נזכר בשניכם בתוך הצפיפות, בך ובאחי ההרוג. אילו ידעתי תפילות הייתם פה וזה היה עוזר אבל אתם נשארתם בני 21 עד היום הזה. הזמן עובר, אבי החולם אמר: "הזמן עובר בטיסה". לו הייתי חוזר על אותם הדברים שעשיתי מתחילתם עד סופם. בא לי לקחת תרמיל ולנסוע עוד פעם אחת, ברכבת מעופפת גבוה גבוה, לאן שאת נסעת, כשהיית כבר בת 21. 21, 21 שיערך היה זהב אמיתי, בדיוק נגמרה מלחמה אחת ושניה תכף תתחיל. מה מאז דומה להיום? אותה אופנת שיערות, אותה בדידות קיומית, "לא מתערב", אמר אבי הזקן, "הזמן ממילא חולף". רגש בא לי רגש בערב להיות במקום קטן, אני נכנס אני יוצא לדרך, שערך היה מוזהב, אילו ידעתי תפילות, לפעמים מתפלל בתוכי במיטה, ארבעה בני אדם יש לי בעולם, שמור לי אותם. והזמן עובר... ------------------------------------------- נכנסת לחיי "נכנסת לחיי אולי זה גורל עיוור, מיום שהגעת חיכיתי לך עד... שנכנסת לחיי עכשיו תיכנסי יותר" לוחש לה החתן אצבעה שותתת דם. והוא מתנדנד והיא כמו מלכה עם זר ואני מביט עם כל הרומנים סביב. תזמורת חתונות מנגנת שיר של מסעות, נזכר, איך נכנסת לחיי במקום אחר, בזמן עבר. "נכנסת לחייו" צורחים לה קרובים קרובים, צורחת מכאב אצבעה שותתת דם. לפנות בוקר כשקר, הוא פורם את בגדיה שם, נכנסה לחייו נכנסה לחייו. תזמורת חתונות מנגנת שיר של מסעות, נזכר, איך נכנסת לחיי במקום אחר, בזמן עבר. ----------------------------------------------- מעבר לנהר אם יום אחד אתה תחזור, ביום כיפור או חג שבועות, אני שומר את החגור, מה שנשאר ממך. הולכים הולכים במדים ומדברים, עזבה אותי ברגילה הראשונה, שני חיילים, אחד מלא שירים, אחד חייו בסכנה. מרוב יאוש, את המשקפת מכוון, מביט מעבר לנהר. והכל ממשיך הכל ממשיך אתה מעבר לנהר. יש שיבושים והכל ממשיך ואתה מעבר לנהר זה מקום שעוד לא הייתי בו מעבר לנהר. מלא בנשמות גנובות, מעבר לנהר. אתה לא דופק, אתה לא סופג אתה מעבר לנהר. אתה לא יודע מה הולך, מעבר לנהר. אתה שקט אתה חוגג מעבר לנהר. או לא יודע מה קורה לנו, מה קורה לנו או לא לא לא. נדלק איזה אור אתה תחזור באוטובוס או בפרטית. אולי פתאום ינחת מסוק, באמצע הרחוב שלי. בכוונה השארתי אור בבית שימוש, גם היא מחכה בלי בגדים בתוך הטוש. בקנה הסוף, צורחים שלושה: "הקשר מת, האש קרבה לגוף", מרוב יאוש את המשקפת מכוון, מביט מעבר לנהר. והכל ממשיך הכל ממשיך ואתה מעבר לנהר. השלטונות עוד חוגגים ואתה מעבר לנהר. זונות שוכבות ליד הים, ואתה מעבר לנהר. אתה בלוז שלי בלילה, מעבר לנהר. אתה לא דופק, אתה לא סופג אתה מעבר לנהר. אתה לא יודע מה הולך, מעבר לנהר. אתה שקט אולי חוגג, מעבר לנהר. או לא יודע מה קורה לנו, מה קורה לנו או לא לא לא. והכל ממשיך הכל ממשיך ואתה מעבר לנהר... הכל ממשיך הכל ממשיך אתה מעבר לנהר. יש שיבושים והכל ממשיך אתה מעבר לנהר. זה מקום שעוד לא הייתי בו מעבר לנהר מלא בנשמות גנובות מעבר לנהר. זונות שוכבות ליד הים מעבר לנהר. אתה הבלוז שלי בלילה אתה הבלוז שלי הלילה... ----------------------------------------- רוקר חיי שב אולי תנגן שוב, ידיך כבר קרות, פשוט פשוט, מול הסירות, מול האוניות. יושב, מול החלון, ישיבת זרוקים, איך אתה היית פעם רוקר ענקי. שב על הגג, יש לך שמיים, שב על הים, יש לך מים, שב ליד פסנתר, ´תה רוקר חיי עדיין, נגן, נגן, נגן, נגן נגן עד... שהסיוט פה יעלם. יושב, בין אור לבין חושך, בלי שום מטרות, חי כמו דג בתוך מלכודת, גר בתוך עצמו. זוכר, אותי רץ ביום גשם, מחפש כרטיס ספסרים במאה שקל מכרו אותך מטריף. מת מבושה, קח אותי אלייך בידיים, הייתי שלך כשהלכת על מים, שב ליד פסנתר, ´תה רוקר חיי, אני מה אני? נגן, נגן, נגן, נגן נגן עד... שהסיוט פה יעלם. יש בית קברות למכוניות חלודת הזמן, שם קוברים את הסוסיתות, אבל לא בני אדם. אין יום בלי אי צדק, אין יום בלי טירוף, נגן במקום ללחוץ על ההדק, יהיה פחות הרוג. מת מבושה קח אותי אליך בידיים הייתי שלך כשהלכת על מים שב ליד פסנתר, ´תה רוקר חיי, אני מה אני? נגן, נגן, נגן, נגן נגן עד... שהסיוט פה יעלם. --------------------------------------------- זמן העצב הגדול זמן העצב הגדול, כשהיית ילד, "אב הלך אבא יחזור", כך הבטיחו לך אלה. אמא צעקה לעזרה, אתה נותרת בחשיכה, התחננת לרגע, צעקת לרגע אף אחד לא יציל אותך. מזמן העצב הגדול בתקליט הישן, שנות השישים האבודות, שנות האושר הזעם. בתוך מכונית יושב ילד קטן, מצלם זיכרון שהולך ככה: אבי ואמי שני פליטים של הזמן, מביטים אל הים, כבר אין סכנה וברדיו, שר קארוזו הגדול. הו קארוזו הגדול, לא האמנתי לרגע שנחיה זמן העצב הגדול, בואי לטפי אותי על גופי הערום וגעי בחזה, זמן העצב הגדול, ימי שושנים, לילות משי ועוני, זמן העצב הגדול. קחו אותו כבר ממני. זמן העצב הגדול אתה ילד דומה לי, עם דמעות מתפוצצות, בחייך ענה לי. בוא נקשיב ללהקות בבגדים שחורים, לא מנגנות כבר שירי קרן קיימת, זמן העצב עובר מאבי ואמי לך, עד מותך, תקשיב לרדיו, קולו של המלך קארוזו הגדול. הו קארוזו הגדול, לא האמנתי לרגע שנחיה זמן העצב הגדול, בואי לטפי אותי על גופי הערום ביקשתי ממך, זמן העצב הגדול, ימי שושנים, לילות משי ועוני, זמן העצב הגדול. קחו אותו כבר ממני.
אגדת 21 את היית כבר בת 21 בשמיים נצנץ לך כוכב, בלילות גבר הסבל שלך, בימים לבשת מסכה, אילו ידענו לחיות, בתוכי אני מודה לא ידענו איך, אמר אבי: "ראיתי בחיים את הזמן חולף". את היית כבר בת 21 נכתבו על זה הרבה קלישאות "אני רוצה לאהוב, רוצה לאהוב" שברת עם זה את כל הקירות התפתית בקלות לנשיקות, כי בלילות הקור את ביקשת לך חום, ולפעמים כשהיית בבדידות עולמית, שכבת עם מי? רגש בא לי רגש בערב, להיות במקום קטן, זוגות עברו לי ברחוב מול העיניים, שערך היה מוזהב, אם יש עוד בעיניים דמעות, ברחתי לבית הורי כדי לשבת לבכות, נרדמתי לבוש ובשלוש בדיוק, התעוררתי מסיוט. הזמן עובר, אבי הזקן אמר: "הזמן עובר בטיסה". לו הייתי חוזר על אותם הדברים שעשיתי מתחילתם עד סופם. בא לי לקחת תרמיל ולנסוע עוד פעם אחת, ברכבת מעופפת גבוה גבוה, לאן שאת נסעת, כשהיית כבר בת 21. ערמות אהבה היו בחוץ לא נגעת בהן, מצאת לך תרוץ, אני נזכר בשניכם בתוך הצפיפות, בך ובאחי ההרוג. אילו ידעתי תפילות הייתם פה וזה היה עוזר אבל אתם נשארתם בני 21 עד היום הזה. הזמן עובר, אבי החולם אמר: "הזמן עובר בטיסה". לו הייתי חוזר על אותם הדברים שעשיתי מתחילתם עד סופם. בא לי לקחת תרמיל ולנסוע עוד פעם אחת, ברכבת מעופפת גבוה גבוה, לאן שאת נסעת, כשהיית כבר בת 21. 21, 21 שיערך היה זהב אמיתי, בדיוק נגמרה מלחמה אחת ושניה תכף תתחיל. מה מאז דומה להיום? אותה אופנת שיערות, אותה בדידות קיומית, "לא מתערב", אמר אבי הזקן, "הזמן ממילא חולף". רגש בא לי רגש בערב להיות במקום קטן, אני נכנס אני יוצא לדרך, שערך היה מוזהב, אילו ידעתי תפילות, לפעמים מתפלל בתוכי במיטה, ארבעה בני אדם יש לי בעולם, שמור לי אותם. והזמן עובר... ------------------------------------------- נכנסת לחיי "נכנסת לחיי אולי זה גורל עיוור, מיום שהגעת חיכיתי לך עד... שנכנסת לחיי עכשיו תיכנסי יותר" לוחש לה החתן אצבעה שותתת דם. והוא מתנדנד והיא כמו מלכה עם זר ואני מביט עם כל הרומנים סביב. תזמורת חתונות מנגנת שיר של מסעות, נזכר, איך נכנסת לחיי במקום אחר, בזמן עבר. "נכנסת לחייו" צורחים לה קרובים קרובים, צורחת מכאב אצבעה שותתת דם. לפנות בוקר כשקר, הוא פורם את בגדיה שם, נכנסה לחייו נכנסה לחייו. תזמורת חתונות מנגנת שיר של מסעות, נזכר, איך נכנסת לחיי במקום אחר, בזמן עבר. ----------------------------------------------- מעבר לנהר אם יום אחד אתה תחזור, ביום כיפור או חג שבועות, אני שומר את החגור, מה שנשאר ממך. הולכים הולכים במדים ומדברים, עזבה אותי ברגילה הראשונה, שני חיילים, אחד מלא שירים, אחד חייו בסכנה. מרוב יאוש, את המשקפת מכוון, מביט מעבר לנהר. והכל ממשיך הכל ממשיך אתה מעבר לנהר. יש שיבושים והכל ממשיך ואתה מעבר לנהר זה מקום שעוד לא הייתי בו מעבר לנהר. מלא בנשמות גנובות, מעבר לנהר. אתה לא דופק, אתה לא סופג אתה מעבר לנהר. אתה לא יודע מה הולך, מעבר לנהר. אתה שקט אתה חוגג מעבר לנהר. או לא יודע מה קורה לנו, מה קורה לנו או לא לא לא. נדלק איזה אור אתה תחזור באוטובוס או בפרטית. אולי פתאום ינחת מסוק, באמצע הרחוב שלי. בכוונה השארתי אור בבית שימוש, גם היא מחכה בלי בגדים בתוך הטוש. בקנה הסוף, צורחים שלושה: "הקשר מת, האש קרבה לגוף", מרוב יאוש את המשקפת מכוון, מביט מעבר לנהר. והכל ממשיך הכל ממשיך ואתה מעבר לנהר. השלטונות עוד חוגגים ואתה מעבר לנהר. זונות שוכבות ליד הים, ואתה מעבר לנהר. אתה בלוז שלי בלילה, מעבר לנהר. אתה לא דופק, אתה לא סופג אתה מעבר לנהר. אתה לא יודע מה הולך, מעבר לנהר. אתה שקט אולי חוגג, מעבר לנהר. או לא יודע מה קורה לנו, מה קורה לנו או לא לא לא. והכל ממשיך הכל ממשיך ואתה מעבר לנהר... הכל ממשיך הכל ממשיך אתה מעבר לנהר. יש שיבושים והכל ממשיך אתה מעבר לנהר. זה מקום שעוד לא הייתי בו מעבר לנהר מלא בנשמות גנובות מעבר לנהר. זונות שוכבות ליד הים מעבר לנהר. אתה הבלוז שלי בלילה אתה הבלוז שלי הלילה... ----------------------------------------- רוקר חיי שב אולי תנגן שוב, ידיך כבר קרות, פשוט פשוט, מול הסירות, מול האוניות. יושב, מול החלון, ישיבת זרוקים, איך אתה היית פעם רוקר ענקי. שב על הגג, יש לך שמיים, שב על הים, יש לך מים, שב ליד פסנתר, ´תה רוקר חיי עדיין, נגן, נגן, נגן, נגן נגן עד... שהסיוט פה יעלם. יושב, בין אור לבין חושך, בלי שום מטרות, חי כמו דג בתוך מלכודת, גר בתוך עצמו. זוכר, אותי רץ ביום גשם, מחפש כרטיס ספסרים במאה שקל מכרו אותך מטריף. מת מבושה, קח אותי אלייך בידיים, הייתי שלך כשהלכת על מים, שב ליד פסנתר, ´תה רוקר חיי, אני מה אני? נגן, נגן, נגן, נגן נגן עד... שהסיוט פה יעלם. יש בית קברות למכוניות חלודת הזמן, שם קוברים את הסוסיתות, אבל לא בני אדם. אין יום בלי אי צדק, אין יום בלי טירוף, נגן במקום ללחוץ על ההדק, יהיה פחות הרוג. מת מבושה קח אותי אליך בידיים הייתי שלך כשהלכת על מים שב ליד פסנתר, ´תה רוקר חיי, אני מה אני? נגן, נגן, נגן, נגן נגן עד... שהסיוט פה יעלם. --------------------------------------------- זמן העצב הגדול זמן העצב הגדול, כשהיית ילד, "אב הלך אבא יחזור", כך הבטיחו לך אלה. אמא צעקה לעזרה, אתה נותרת בחשיכה, התחננת לרגע, צעקת לרגע אף אחד לא יציל אותך. מזמן העצב הגדול בתקליט הישן, שנות השישים האבודות, שנות האושר הזעם. בתוך מכונית יושב ילד קטן, מצלם זיכרון שהולך ככה: אבי ואמי שני פליטים של הזמן, מביטים אל הים, כבר אין סכנה וברדיו, שר קארוזו הגדול. הו קארוזו הגדול, לא האמנתי לרגע שנחיה זמן העצב הגדול, בואי לטפי אותי על גופי הערום וגעי בחזה, זמן העצב הגדול, ימי שושנים, לילות משי ועוני, זמן העצב הגדול. קחו אותו כבר ממני. זמן העצב הגדול אתה ילד דומה לי, עם דמעות מתפוצצות, בחייך ענה לי. בוא נקשיב ללהקות בבגדים שחורים, לא מנגנות כבר שירי קרן קיימת, זמן העצב עובר מאבי ואמי לך, עד מותך, תקשיב לרדיו, קולו של המלך קארוזו הגדול. הו קארוזו הגדול, לא האמנתי לרגע שנחיה זמן העצב הגדול, בואי לטפי אותי על גופי הערום ביקשתי ממך, זמן העצב הגדול, ימי שושנים, לילות משי ועוני, זמן העצב הגדול. קחו אותו כבר ממני.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.