"איזהו גיבור...."

"איזהו גיבור...."

הגעתי עם האופנוע. עם כל הציוד לסדנא לאפיית לחמים הקבועה שלי.
3 חבילות של קילו קמח מלא. קמח לבן וכמובן קמח שיפון שכל כך פופלרי עכשיו
שמרים טריים כמה קוביות, מעט בצק מחמצת מגודל יפה בתוך צנצנת זכוכית, מערוך, סינרים
וזהו בעצם. המבוכה הראשונית עברה מהר. הכרנו כבר לפני כן בתמונות. היו אמורות להגיע עוד בנות דתיות מהמגזר. לשלב את זה בהפרשת חלה.. עוד טרנד שכבר התמסחר כל כך..
גבר מעביר סדנה לאפיית לחמים וחלות לשבת בבית, למה לא. נשמע להן מגניב. עשו טלפונים, יגיעו לפחות 10 ככה הבטיחה... ישוב רחוק.. צפונית לירושלים. כולן דוסיות. התלבשתי בהתאם. גם אני כעת דוס למהדרין. מכנסיים חגיגיות, חולצה לבנה. שיתלכלך. בשביל זה יש מכונת כביסה.
הבטתי בה. יפה יותר מימה שדמיינתי. קצת מלאה. עם שמלה מאופקת. חיוך שקט. לבנה בהירה לגמרי. עם משקפיים חמודות. ביישנית. אימא טרייה עם תינוק שעוד יונק. כל הזמן בידיים..שאר האמהות צריכות להגיע. מדברים מפטפטים. ממתינים להן. בנתיים אני מסדר את הכלים. הסינרים. השולחן הענק במרפסת..הקערות עם הקוביות שמרים מחכות.. בנתיים אף אחד לא מגיעה..
מוזר היא אמרה. כבר 3 בנות ביטלו עד עכשיו לא יכולות להגיע משהו צץ ככה זה איתן תמיד...
בנתיים
התינוק בוכה.. צריך להחליף..
רגע
הולכת להניק...
הלכה לחדר הסמוך...
התיישבתי על הספה הנוחה בסלון. המראה הכל כך שגרתי בבתים של המגזר....ארון ספרים ענק מלא בספרי קודש.. אורן זכוכית נפרד לכלי כסף מהודרים. תצוגת התכלית הידועה. הכול מאופק. שקט. מדויק. בית נקי מבריק. איפה כל בני הבית ? כל אחד בענייניו. כולם יגיעו מאוחר יותר בהמשך היום. פינתה במיוחד בית לצורך הסדנא.
שננתי בראש לעצמי את המהלכים הרגילים, הצגת הרעיון, הפשטה, הסברה קלילה. הדגמה. חלוקת החומרים לכולן. הדוגמא משותפת להתפחה... עבודת ידיים מיומנת, עדינה ועוצמתית במקביל, המינון הנכון בזמן הנכון, תחושה. מגע. ריח. מסע של חושניות של צבע ומרקם ותזמון נכון, כמה דומה תהליך הכנת הלחם לדברים אחרים...
לפתע היא קראה לי...
מדברת בטלפון תוך כדי הנקה... כשגבה אליי, בחדר הסמוך... ביקשה שאקח ממנה את הסלולרי רגע.. כי היא צריכה להניק.. לדבר עם אחת הבנות לשאול אם תגיע או לא.. דברתי.. בסוף גם ההיא לא מגיעה...הבטתי תוך כדי בגבה...בחדר שינה.. ליד מיטת התינוק המרופדת והצעצועים שהכרתי היטב מתקופת הגידול של ילדי שלי....כתף לבנה אחת שלה היתה חשופה אפשר היה לראות מהגב...לא התאפקתי ותוך כדי הקשבה צעדתי מעט ..לאט לאט להתקרב מעט ולהציץ מעל לכתפה...כמו שחשבתי.. הקימור הלבן היפה כל כך שמתעגל בסופו ישר לפיו של תינוק יונק..שערות ראשה מעט נופלות מסיטה אותן.. מראה יפה כל כך.. טהור
אילו ידעה כמה יפה בעיניי רק להביט בה ככה. מעניקה חיים. מצמיחה. שיא הנשיות שאין למעלה ממנה
היא חשה בי. יכולתי לדעת. קפאתי בחשש. השיחה הסתיימה. היא חשה שאני מאחוריה ולא הסתובבה. הכנתי את עצמי להסתובב במהירות ולחזור לסלון לשבת בפינה שלי. להתרכז. להתרכז בסדנא, נשארו עוד 3 בנות שאולי יגיעו. אחרת הלכה הסדנה. תהיה בפוקוס בן אדם צעקתי לעצמי בתוך הראש .. תהיה בפוקוס לכל הרוחות ! היא דתייה ! היא מניקה ! והיא נשואה לכל הרוחות איתך. תשכח מיזה. תהיה בפוקוס. הסתבובתי מהר חרישית ללכת חסרה לסלון. אלוהים תעזור לי בבקשה.
ואז היא קראה לי.
תוך כדי הנקה. מהגב. "אתה יכול לקחת ממני את החיתול הזה רגע, ואת המגבונים ? אני משכיבה את הילד ומייד נגשת אלייך". הכול מהגב. היא מושיטה לי לאחורי הגב שלה את החיתול והמגבונים. לקחתי,החזקתי. לא יודע מה לעשות איתם, מה לעשות עם עצמי. נבוך. היא ניגשה למיטת התינוק רוכנת במתיקות ומרדימה אותו. אבל אי אפשר היה של להבחין בכתף החשופה שהחולצה הגדולה עדיין לא היתה עליה...היא הניחה אותו נשקה. כיסתה. ליטפה, ואז התיישרה...ואוופסס "סליחה" היא אמרה.. ומהרה להרים את הצד בחולצה חזרה לכתף.. הכול קרה מהר כל כך.. אבל הספקתי עוד לראות את מה שלא הייתי אמור לראות....
וזה היה יפה.
ומזמין
והבנתי שזה היה מכוון. שאראה
או שלא
לא ידעתי.
הסתובבתי לסלון, והיא הספיקה במעבר לגשת אליי, לשאול אם אפשר להכין לי משהו חם לשתות, מצטערת שהזניחה אותי.. מניחה ככה לרגע את כף ידה על ידי עם חיוך ביישני...שוב.. גיליתי להפתעתי.. שהיוזמה באה דווקא ממנה..למשהו שאני לא הייתי מעיז...
לפני שהרגע חלף, עצמתי את עיניי, לחיים או למוות. והחזקתי את כף ידה החמה בידי, ואמרתי לא תודה.. אני לא שותה חם כשחם לי...
"חם לך" היא שאלה ? "למה חם לך. ? יום חורפי בחוץ"
"כן, בחוץ חורפי, אבל בפנים חם. עוד יותר בפנים לוהט" לא יכולתי להתאפק.. אני והשניניות שלי. למה אני לא לומד לסתום את הפה כשצריך לסתום. המבט לה היה כבוש ברצפה. פניה הסמיקו. אפילו שהיה קצת חשוך במסדרון הקטן בין החרדים היה אפשר לראות שהיא הבינה הכול. לא היה צריך לדבר מילה. אפילו אל מילה אחת. הכף יד שלי ושלה היו אחד בתוך השני. ואף אחד לא העיז אפילו להשיר מבט. מתנו מבושה. הרגשתי איך שערות ראשי סומרות. מהתרגשות עצומה. מפחד. וייחד עם זה לא רצינו בשום אופן לנתק את המגע ידיים. כמו טלפתיה ידענו שאם הידיים מתנקות עכשיו לא יהיה יותר חיבור לעולם. אני קם עכשיו וחוזר לסדנא שאין וחוזר הביתה כלעומת שבאתי...
הייתי חייב לשאול: "איך זה שאף אחת לא הגיעה בסוף ?" באמת שלא יודעת.. הזמנתי כמה אבל כולן כל כך עסוקות.. למי שי כוח לרדוף אחריהן.. לא רוצות לא צריך.. תתנגד לעשות סדנא לאפיית לחמים אישית" ? היא חייכה בביישנות. מרימה לרגע את הראש להביט בי, ומחזירה את הפנים מייד לרצפה. הידיים עדיין אחד בשניה. היד שלה חמה. גם שלי.
"אני אשמח לעשות סדנא אישית לאפיית לחמים" אמרתי בקול רך ונמוך ...התקרבתי רבע צעד קטן.. ובהחלטה של רגע, שמתי את עף ידי הפתוחה הפנויה על הלחי שלה. הלחי היתה חמה. בוערת. הבנתי. היא בוערת בדיוק כמוני. היא עזבה את ידי השניה ושמה את ידה על לחיה הבוערת מצמידה חזק יותר את היד שלי.. מצמידה את היד שלי ונוטה את ראשה צמוד יותר לכף ידי הגדולה.. כאילו מבקשת ליטוף עדין. וזה בא, ואז זה כאילו כמו חשיבה מתואמת, בלי שום הכנה מראש. שנינו התחבקנו. בבת אחת. אני חשבתי שזה יהיה רק חיבוק. לא יותר. הצמדות. גוף לגוף. יכולתי לחוש דרך השמלה שלה את פעימות הלב המטורפות. החום בחזה הנלחץ.
היא רק הניחה את הראש על כתפי. כאילו כדי להרגע. שמעתי אותה לוחשת לי באוזן.. "אתה יודע, אני על סף התקף לב עכשיו. זה ברור לך נכון , כל המחסומים שלי מתפרקים. למה אתה עושה לי את זה ?"
התבלבלתי. זזתי מעט אחורה עם גופי, הסתכלתי בה. ניסיתי להבין לאן היא חותרת. המוח הגברי עובד כל כך בסיסי ופשוט. או שכן או שלא. או אפס או אחד. זה המוח שלנו. למה שלכן כל כך מסובך ? הכול היה בראש שלי. מילה לא הוצאתי. רק ניסיתי להבין דרך העיניים לאן עליי לפנות. אבל העיניים שלה היו כבושות בבושה בקרקע. הרגשתי שהיא רועדת..הרגשתי בעוד משהו..באתי לסגת. היא הרגישה, ואז בבת אחת הרימה את הראש. תפסה בראשי והדביקה לי נשיקה..
אלוהים איזו נשיקה זאת היתה. כמה להט ובלבול ומבוכה היתה בנשיקה הזאת. נענתי לה. מופתע שוב ושוב שהיוזמה בסוף דווקא באה ממנה. לא ממני. הנשיקה הפכה ללוהטת. לנואשת. עם הלשון סביב הפנים בעורף בכל מקום, הידיים נשלחו כעת..היא פרמה לי במהירות כפתורים בחולצה. כמעט קורעת לי אותה.. מבוהלת.. מנשקת אותי. שולחת ידיים לחזה שלי .. מלטפת נוגעת ממששת.. מתקרבים מנשקים שוב בלהט.. הכול במסדרון. בעמידה. התינוק ישן בשלווה, נצמדנו יותר. תפסתי בראשה, הצמדתי לה נשיקה לוהטת, ואז דחפתי אותה לקיר. הצמדתי אותה לקיר. יד אחת נשלחה במהירות לחפון שד אחד למעוף אותו, שפתיי ליקקו בעדינות נישקו ונשכו את העורף.. שמעתי את האנחה שלה.. ואחריה עוד אנחה...אף מילה לא דוברה.. היא נישקה אותי בעורף בחזה.. כמעט התחילה לרדת למטה.. ידה כבר נשלחה לאיזור חלציי רק כדי לוודא עם חיוך שמשהו שם כבר נהיה קשה כמו אבן זקוף ומוכן... בקשתי ממנה לקום.. היא רעדה כולה. יכולתי לראות בעיניה את התשוקה והפחד, וההתרגשות, כמו שני נערים בגיל הטיפשעשרה..שוב היא הורידה את מבטה בבישנות לרצפה.. אחזתי בכתפיה היפות והורדתי את שני הכתפיות למטה, סובבתי אותה אט אט כדי שגבה יהיה שוב אליי כמו אז. כשראיתי אותה מניקה אימא אדמה.. כעת.. כשגבה אליי שלחתי שני ידיים לחפון את שדיה החמים הרכים יותר בכוח שוב היא נאנחה גונחת אוחזת בידיי ומצמידה אותם אליה לבטנה.. כאילו מנחה את ידי למטה.. את הדרך לשם המשכתי לבד.. אצבעות ידיי האחת צובטת פיטמה מתוקה חומה גדולה, ויד שניה יורדת במשעול גן העדן האסור..חשתי שם רטיבות.. היא נזלה שם.. כולה נוטפת...היא הצמידה את ידה לידי מבקשת כמבקשת שאצבעות ידיי לא יפסיקו...מפשילה את ראשה אחורנית.. מביטה בי כמעט בחושך.. ואמרה: "שתדע לך שאף גבר לא נגע בי חוץ מבעלי. מעולם. מעולם. אתה הראשון". נשקתי אותה בעורפה, כל גופה היה מוכן להתמסר...כל כך השתוקקנו לזה..חודשים טפחנו את זה בדמיונינו בהתכתבויות אינספור...ואז הייתי חייב.. פשוט הייתי חייב.. למ
 
המשך

...ואז הייתי חייב.. פשוט הייתי חייב.. למען הפרוטקול הפנימי המוסרי שלי...להגיד משפט אחד.. הסתכלתי בעיניה. היא פתחה אותם לרגע מביטה בי מבעד לנשיקות. וראיתי בעיניה דבר אחד ברור- קח אותי עכשיו. אם רק תרצה אני שלך. זכית בי. קח אותי ! זה היה המבט בעיניה. הכי מתמסר שאפשר. אבל אני הייתי חייב להגיד את המשפט הזה שהיה לי לאחריו אולי את כל החיים להצטער שאמרתי אותו: "ברור לך שמהרגע שזה יקרה.. לא תהיה דרך חזרה".....
...
...
הייתה שתיקה של אלף שנה. הכול קפא לפתע. הזמן נעצר מלכת. ואז היא אמרה:
"אבל אני רוצה שתהיה לי דרך חזרה" . "אני חייבת שתהיה לי דרך חזרה, גם אם זה אומר לא לעשות את זה"....
הסתכלתי בעיניה שהיו כעת פעורות לרווחה, והתחלה של דמעות בעיניים הכל כל יפות שלה. "ואתה אפילו לא יודע כמה אני רוצה אותך, אתה בכלל לא מסוגל לדמיין כמה אני משתוקקת שתכנס לתוכי, שתאהב אותי. אני מדמיינת אותך ואותי עושים אהבה כבר חודשים. בכל מקום, אני כל הזמן חיכיתי שזה יקרה כבר. הכנתי את עצמי לזה זמן כל כך רב. אבל ..אני רוצה שתהיה לי דרך חזרה, לא רוצה להצטער אחר כך כל חיי אחר כך....לא יודעת מה לעשות, מה שתרצה נעשה אהוב שלי. מה שתרצה. אני שלך עכשיו, לאן שתקח אותנו לשם אני אלך איתך"...
היא רעדה
וגם אני רעדתי כעת
וידעתי בדיוק מה שצריך לעשות. ואת זה עשיתי. סובבתי אותה בחזרה מולי. שמתי במהירות את חולצתה עליה. נשקתי אותה ברכות אין סופית. באהבה הכי טהורה שהיתה לי אליה בלחי.
הסתובבתי במהירות והלכתי לסלון לא נגעתי בכלום. השארתי הכול מאחוריי. את הציוד. את החומרים. לקחתי את הסלולרי ואת המפתחות פתחתי את דלת הכניסה לבית, כולי עם סחרחורת ודמעות. ולה שעומד להתפקע מעוצמת הכאב והרגש.
ברחתי משם במהירות. בדרך סמסתי לה: "אין לך מושג כמה אני אוהב אותך. וכמה את יקרה לי. ובדיוק בגלל זה אני עושה את זה"
בדרך הביתה נסעתי כמו משוגע, ראשי בכביש וליבי אצלה.. קול של שטן מאנייק צרח לי בירכתי המוח – טיפש טיפש מטומטם. אפס. טיפש. היא היתה בידיים שלך. היא רצתה את זה בדיוק כמוך. למה לא עשיתם את זה ? למה לא לקחת אותה ?! היא כל כך ביקשה. זה היה בידיים שלך. מכונית טסה וחתכה אותי צופרת. כמעט עשיתי תאונה מחוסר ריכוז. דמעות ירדו לי לאט בדרך. דמעות מלוחות כל כך. שורפות. לא הייתי מוכן לנגב אותן. שישרפו. אני רוצה שישרוף.
קבלתי סמס בחזרה לאחר מספר דקות. היה שם משפט אחד ולאחריו מילה אחת שהיתה שווה את הכול. , מילה אחת שגרמה לי להתחיל לבכות. ולדעת שעשיתי את הדבר הנכון.
היה כתוב שם: "אתה הגבר הכי גיבור שהכרתי מימיי".

"תודה".
 

giligil55

Member
פנטזיה או מציאות


האם זה באמת חשוב אם הסיפור אמיתי או רק פנטזיה
 

MyRik

New member
לדעתי זה מאד חשוב אם סיפור אמיתי או לא

כי.... למרות בפנזיות עסקינן לפעמים אם נרצה או לא נרצה הן נפגשות אם האמת והמציאות
כפי שקרה לי כאן לא מזמן
 
ברור שכן

נכון שמבחינה "סיפרותית" זה לא כל כך משנה.
הסיפור כתוב נפלא!

אבל כשחושבים על אדם, על עוצמות ריגשיות, יכולת שליטה ודברים כאלה..
אז השאלה אם מדובר בפנטזיה או בהתמודדות אמתית שהוא עמד בה
זה משנה

וגם...
אצלי, בכל אופן,
הידיעה שמדובר במציאות ולא בדמיון
משפיעה, מדליקה ומחרמנת הרבה יותר...

אולי זה רק אני?
 
כי יש גבולות שלא עוברים

אם הוא לא היה כובש את יצרו ,היא לא יכלה לחזור למציאות חייה
בלי לכאוב על חטא בל יכופר ,לחיות איתו כל חייה , ככה היא חשה את ההתרגשות
אבל הש"ג עצר והוריד את המחסום ומר על החוק של ההלכה עבורה
והיא כשומרת מצוות , יכולה לחזור לחייה עם סוד , ועם תחושת ההתרגשות שלו ושלה
אבל מעשה מכחול בשפורפרת לא התבצע

לו היה מתבצע לפי ההלכה ,בית הדין כופים על בעלה לגרש אותה, כי הוא אסורה על בעלה ובועלה
מכירה גבר אחד,כזה שבא אלי , חבר ילדוץ שחזר בתשובה והפך לחרדי ילד תמים ושקט
שמעשה כזה של זיון חפוז של אשתו ומורה הנהיגה שלה נחשף בבית משפט , כחלק מתביעת גרושים שלו עם אשתו
שזה הרס את עולמן ואת משפחתו , הוא התפרנס כסופר סת"ם, ומעקב אחרי מורה הנהיגה שלה נחשף בבית הדין
הרבנים קראו לו והורו לו לגרש אותה , אחרת לא יוכל להמשיך להיות סופר סת"ם בקהילה
הזוג ניסה שלום בית אבל משמים לא עזרו בסוף הוא התגרש חזר חסר כל לחיות אצל הוריו המסורתיים
חי וכתב בבית כנסת שאמץ אותו , אבל לא היו רוכשים לכתבי הקודש שהוא כתב , עד שהרב שלו התערב
הוא התחתן עם רווקה דתה כדי שיהיה לו היכן להתגורר קרוב להוריו החולים , האם נפטרה והוא סועד את אביו הסיעודי
הבן אדם הפך לצל , משהו חי מת רחוק מילדיו האהובים שודו מהקהילה בה גדלו , והועברו לפנימיות מטעם הרווחה
האמא עברה דירה לאיזור חרדי אחר , הסיבה לגירושים נשמרה בסוד כדי לא לפגוע בשידוך של הבנות והבנים
ויש מעשיםשל מים גנובים שיפה להם השתיקה בקרב שומרי המצוות , כי שם אין פשרות , שם המשפחה סובלת
פעם אחרונה שראיי את האבא הוא נראה זקן עייף וחולה למרות שהוא היה גבר נאה והוא רק בן 50 !!!
חייו נהרסו בשל המכחול בשפורפרת של אשתו הרוסיה החוזרת בתשובה ששידכו לו הרבנים והיא ילדה לו ילדים
וגם חייה של האשה הם אומללים רחוק מיליה ועובדת לפרנסתה , כי לכתיבה שלו אין ביקוש , הוא נענש על מעשיה
וגם נישואי של פרק ב לבת הרב וחיים איתה בבית שומר מצוות לא שיפר את מצבו המקצועי
מדי פעם יוצא לו למכור כמה מזוזות , אבל ספרי תורה לא מבקשים ממנו , הוא חי מקצבת נכות כי הכירו בו כנפגע נפש
כך בשל הנאה רגעית של אשה ומורה נהיגה נהרסו חיי 2 משפחות של שומרי מצוות , של המורה ושל התלמידה הסוררת
 

yaron522

New member
ומי קובע את הגבולות?

לראות הכל בעין מסורתית/דתית הרי מונעת את כל הקסם הזה של הפנטזיות המיניות ...
 
אסביר על הגבולות שלי

יש אילו השומרים קלה כחמורה , ויש כמוני השומרים על המסורת של האבות הקדומים ,
מודה אני נוטה יותר לצד הדתי באורח חיי , לכן מכירה את הגבולות ואת הסייגים , וזה בא לידי ביטוי בכתיבה שלי
שבא לי כותת על שומרי מצוות , אם בא לי להתפרע כותבת את הסקסיות שבי שלא מתרחשת במציאות אלא רק בסיפורי הפנטזיות
כי אני רוצה אהבה עוטפת ופרטית , לחוש אהבה , לא מחפשת סערות ברקים ורעמים אוהבת את האביב

אבל זה לא חוכמה כי אני לא נשואה לאף אחד , אז אני מותרת לעצמי
אצלי בחיים יש גם וגם לוקחת מהבית היהודי וגם ההנאה שלי בחיים בין גבר לאישה

כשיצרתי קשר זוגי הייתי רק איתו , אפילו שלא היה פשוט וקל לחיות לצד אדם לא מיני ,שאני סוערת את זה אתה קורא בסיפורים שלי
אבל עכשיו אני מחוייבת רק לי לעצמי ולאנוכי , ויחד חיים בהרמוניה , כותבת ככה וגם ככה , תשים לב לא כותבת על אהבה בין הגברים

אבא אמר לי את צריכה הרבה חברים לא גבר אחד והוא צדק ,
לי אין חברות הרבה , יותר חברים גברים , כי אני מבינה את הראש שלהם אבל המיניות שלי בכתיבה מתפרעת
בחיים אני הרבה יותר עדינה צנועה בת בית , אומרים שאני ילדה טובה , וזה אומר שזה מתקיים זה לצד זה
אשה צריכה לשמור על הפרטיות שלה , לא לרוץ ולספר, , לא להיות נושא לרכילות בסביבה שלי שהיא מסורתית
אבל את העוצמה הטמונה בי מרגיש כל גבר שנמצא לצידי וגם את האיפוק והשמירה על הגבולות
כאשה שלבשה מדים ועשתה קרירה של מפקדת בצבא , אני עדינה מאד ונשית בתוכי פנימה
לא יודעת איך הצלחתי להחביא נשיות שמתפרצת עכשיו ,
ברצון להיות נאהבת זו הפנטזיה שלי בלי לעבור גבולות אסורים , אוהבת את הליטופים והחיבוקים
אבל מעבר לזה יודע רק מי שאני הרשתי לו לגעת במעיין הנסתר בתוכי , זה היוצר את הסיפורים בלילה במקום לחפש סטוצים
ואת העדינות של האשה שבי ידע רק האחד והיחיד שאני אסכים להיות לו לרעיה
 
אנ מניחה שהתגובה לא הייתה עבורי

אלא שורשרה אליי בטעות.
אבל אהבתי לקרוא את ההסבר שלך.
במיוחד אהבתי את המשפט המדבר על האישה שצריכה לשמור על הפרטיות שלה, מול העוצמות שלהלגבר פרטי שלה.
 
אהבתי את דברייך נסיכת הכוכב

אבל רק סתם שתדעי שמירה על עקרונות האבות הקדומים זה לא בדיוק מה שאת חושבת

האבות הקדומים של העם היהודי שמרו ועוד איך על כלה כבחמורה, ואף אחד שם לא נגע בשני אפילו ללא חופה וקידושין
אין כזה דבר בכלל ביהדות היתר לגעת ללא חופה וקידושין.
והאבות הקדומים שלנו היו סמל ומופת לצניעות יתרה...

איפה הם ואיפה בית הזונות הגדול שלנו כאן היום....
 
תקרא את מגילת רות

החופה זו המצאה של דורות של אחרי החורבן וכך גם הכתובה
הגבר לקח את הנערה להיות לו לאישה ע"י מוהר לאביה, הא קנה את הנערה להיות לו לרעיה , אז היו לו מספר נשים
ועל ידי זה שהוא שכב איתה , הוא קידש אותה בגופו כשהוא בעל אותה , והזריע אותה בזרעו כל חודש
גבר מתחייב בכתובה לפרנסה להלבישה ולתת לה ת עונתה , גבר שלא נותן לה את עונתה זה עילה לגירושין והרבנות תומכה בה
 
עובדתית לא מדויק.לא כל מה שקורה ומה שקרה

מופיע בפירוט מלא במגילה

הוא נשא אותה לאישה כדת וכדין !
היתה שם חופה והיה שם קידושין. והסיפור שזאת המצאה של דורות אחרי החורבן אין לה שום אחיזה באמת
ויש לי גם דרך מצוינת להוכיח את זה שחור על גבי לבן.

המשנה והתלמוד הבבלי שנכתב ברובו אלפי שנים לפני החורבן יש בו מסכתות שלמות שמדברות ומפרטות עד לפרטי פרטים על נושא הקידושין והכתובה והחופה
הרי יש מסכת שלמה בגמרא שנקראת מסכת קידושין !!!
חופה ערך גם אברהם אבינו לבניו, ויש לזה אסמכתות בתורה שבכתב אפילו וכל שכן בתורה שבעל פה.
זה לא המצאה
האבות הקדושים בתנך ערכו חופה וקידושין וכל מפרשי המקרא מעידים על כך. וכן זה נמסר במסורה ממשה רבינו.. בתורה שבעל פה.
יש את המשנה שם זה מופיע מאות פעמים ויש את התלמוד שנכתב מאוחר יותר שם יש את מסכת קידושין שדנה במאות הלכות הקשורות לנושא הקידושין
ומעולם לא היה ביהדות נישואין ללא חופה וקידושין. וכתובה

אגב, בתלמוד עצמו - אכן יש פתיחה של המסכת הידועה שאומרת שאישה נקנת בשלושה דברים: ואחד מהם זאת ביאה.
אם תרצי אני יכול אפילו להביא לך את המסכת הספיצפית שבה דנים התנאים והאמוראים על בסיס תורת משה רבינו מה הם שלושת הדברים שבהם אישה נקנת
מה הפירוט מה מותר ומה אסור ובאילו תנאים ולבסוף אגב נפסק הלכה למעשה שאין אפשרות מעשית לקניה באמצעות ביאה, וזה נפסל. זה מעולם לא יצא מהדיון ההלכתי התיאורטי לעולם המעשי.
נפסק לבסוף שחייבים בחופה וקידושין וע"י שני עדים כשרים

והדבר האחרון שכתבת אכן נכון: גבר שלא נותן לה את עונתה חייב בגט. וכבר היו דברים כאלה מעולם. וזה בהחלט היווה בפועל עילה לגט !
 
למעלה