אח של בעלי

[תמר36]

אני אומרת, בן אדם שנותן שיגרכו עליו

אז ידרכו עליו. לדעתי לא משנה מה נאמר כאן לא יהיו שינויים. זו הבחורה, זה הבעל, זוהי משפחתו ונראה לי שאילו הם חייהם על אף האי נוחות. יש אנשים שאין ביכולתם לשנות. מצטערת שזו דעתי.

 

[תמר36]

יגרכו=ידרכו

 

[כלה מתוסכלת לשעבר]

אולי תקחי אקמול בפעם הבאה שהוא בא

אני כמעט בטוחה שלא אמרת לבעלך חצי ממה שכתבת כאן... אני טועה ? מצטערת אם אני צינית ... אבל כמו רבות כאן אני מזועזעת ממה שאת מסוגלת לסבול ולטאטא מתחת לשטיח... אני חושבת שאת צריכה לדבר אם מישהו כדי שתתחילי להכיר בערך עצמך. כואב לי עליך.

 

[אנפה2]

פשוט אחרי שעה הית שואלת אותו.

אולי תרצה שאכין לך כוס קפה לפני שתלך", הו בטח היה מבין את הרמז.

 

[רותהמואביה]

אני חושבת שהוא ברח מאשתו, ומצא אצלך מקלט

 

[kalah]

אני מוצאת את עצמי מתאמצת למצוא מילים

אני מעריכה את כל מה שכתבת על תכונות האופי של בעלך ועל למה את אוהבת אותו. את עצמך את אוהבת? ואלו החיים שבחרת לעצמך? בית עם תמונות של אנשים שמתו, עם רהיטים לא שלך- לפחות מיטה חדשה משלכם בחדר שינה יש לכם? ומה בדיוק הבעיה לפנות חדר לכבוד הילד ולצבוע אותו ולרהט אותו? ומה הבעיה להחליף מנעול בדלת? אני לא ממש מבינה איך אפשר לבחור לחיות ככה מראש. העיקר להתחתן כי הוא אדם טוב לב, אז לקחת מישהו שהמשפחה שלו קודמת לאשתו ולמשפחה החדשה משלו שעומדת להתרחב (מזל טוב ואיחולי הריון בריא וארוך

)?! "תכיני שולחן"?

 

[אניאורחת]

גם לי יש משהו לומר

ראשית, מזל טוב על ההריון. שיעבור בקלות ובשלום (יש גם פורום להריון ולידה). קראתי בעבר את ספורייך. באמת הצטייר בעבר שאת לא ממש אוהבת את בעלך, אלא התחתנת מתוך נוחות ובגלל השעון הביולוגי שדופק ושאת רק מחבבת אותו. גם אז לא חשבתי שאת צריכה להתגרש. גירושין זה הצעד הקל ביותר והפזיז ביותר. כמעט כל בעיה אפשר לפתור. מהודעתך היום נראה שאת כן אוהבת ומעריכה את בעלך, יש בסיס לחיי שיתוף, וזה מעולה. אני גם לא מתרגשת מהזעזוע של "תכיני שולחן". אם לך זה לא מפריע - אז זה לא מפריע. לשאלתך הספציפית על האח : אין חכם כבעל נסיון. בטח חשבת שהנה הנה הוא הולך לו. ולכן לא נקטת באמצעים כלשהם. אבל אילו היית יודעת מראש : בטח לא היית מתקשרת לבעלך. היית אומרת לאח, לאחר ארוח של 5 דקות, שאת יוצאת עוד 10 דקות לאיזו מדורה. ושבעלך מאד יצטער כשישמע שפספס את אחיו, ושיהיה נחמד אם הוא יקפוץ אליכם מחר בערב.... כשהוא כבר היה בבית וראית שהוא ל עומד לעזוב בעצם לא היו לך הרבה ברירות. אפשרות אחת היא הדרך בה נקטת ואפשרות שניה היא לקרוא לבעלך אל המטבח, כאילו את צריכה את עזרתו, ולשאול אותו מתי תצאו למדורות. ואם הוא נורא יעלב ויתרגז שמסלקים את אחיו מהבית (כי אמרת שמשפחתו מאד חשובה לו) - הייתי מציעה לו להציע לאחיו לצאת אתכם. אולי הוא יסרב ופשוט ילך. ואולי הוא כן יצטרף - אבל גם אתם תצאו קצת. לגבי הבית : אם לא נכנסים עם המפתח שלהם - לא הייתי מחליפה מנעול, כי יש בזה צד הצהרתי לא נעים. כן הייתי מעצבת את הבית - בהתחלה בקטן. נניח : חדר עבודה. לשנות מיקום רהיטים, לכסות אותם בבדים יפים (אם זה בעייתי לצבוע), לצבוע את הקירות בצבעים נעימים, להוסיף קשוטים עכשוויים ועוד....מה שאת אוהבת. לתת למיטות כיסויים יפים שמשנים את כל החדר. להשאיר תמונות של חמך וחמותך, אבל אולי לסדר אותן בצורה יותר נעימה, לפנות קירות לתמונות שאת אוהבת ועוד. הבית יקבל לאט לאט צביון שלך - והאחים גם יתחילו להבין שיש לך כאן מילה. כמובן שכל הנ"ל הוא רק לבינתיים. אם המצב ימשיך להיות כמו שהוא עכשיו - שווה לקבוע זמן מדוייק למעבר דירה (אפילו לשכירות, עם כל חסרונותיה). שיהיה בהצלחה.

 

[פרצלה]

בגלל שאת לא מתרגשת

מה"תכיני שולחן" והיא לא מתרגשת. יש עדיין נשים שחיות בצורה הזו. ומזה אני מתרגשת. בהחלט עצוב. תנחומי לך על חוסר ההתפתחות.

 

[אניאורחת]

מי אמר שפחות טוב להן

מאשה פמיניסטית?! אמא של בעלי היא אשה מ"נשים של פעם". היא מבשלת, היא מנקה, היא מכבסת וכדומה. בעלה עורך קניות ואם יש בעיה בתיקון בבית - הוא עושה. היא מכינה את האוכל לשולחן בתוך צלחות, היא מרימה מהשולחן, היא שוטפת כלים. יכולה להיות סיטואציה שכולם יושבים לאכול ולאחר שהיא טרחה והביאה וכבר יושבת עם כולם, בעלה יזדקק לדבר נוסף, יבקש ממנה והיא תקום להביא. אז האשה הזו מסכנה? ממש לא. טוב לה ככה, אלו החיים שהיא מכירה והיא גם אוהבת שהיא עושה את כל הדברים. היא המנהלת של הבית - ובשורה התחתונה היא גם המחליטה של הבית. היא לא משרתת. היא עקרת בית. טוב לה והיא מאושרת. אני חושבת שאם תתחילי להכניס לראש לאשה מסוג זה שצריך שיוויון וגם הוא צריך לעזור ולא יזיק אם הוא יקום להביא לה ולא להיפך וכו' - ראשית, לא תצליחי לשכנע אותה וגם אם תצליחי - אז תהרסי את אושרה ואושר משפחתה. לא חסרות נשים אומללות שרק מקטרות כל היום ורבות עם בעליהן על שהם לא עוזרים ולא מכבסים ולא שומרים על סדר. מריבות ומריבות שמביאות לחיים לא מאושרים לאף אחד מהצדדים ולעתים אף לגרושין. אז אם האשה חושבת שלהגיש לשולחן בעצמה לפי רצון בעלה הופך אותה למשרתת - שתתנגד. אבל אם לא - למה להכניס לה את זה לראש? אם טוב לה ככה ולה טוב ככה - אז שיהיה ככה. האושר הוא המטרה הסופית ולא התהליך.

 

[TheSegal]

אבל לא לזה היא התכוונה

אין לאף אחד בעיה עם זה שאישה היא המבשלת בבית, אבל יש בעיה עם זה שפוקדים עליה לבשל. אמא שלי "עקרת בית" והיא מבשלת ומנקה ומכבסת והכל היא עושה, אבל אם אבא שלי היה מעיז להגיד כזה דבר לאמא שלי היא הייתה מפרקת לו את הצורה.

 

[אניאורחת]

אין לה בעיה ש"פוקדים" עליה לבשל

היא בכלל לא התלוננה על זה. אז למה לחמם גזרה נוספת ללא צורך?! אמא שלך היתה כועסת אם אביך היה אומר לה לבשל/להגיש וכדומה. אבל חמותי בכלל לא תכעס אם בעלה יבקש ממנה כוס מים - כאשר שניהם יושבים ליד השולחן וגם הוא יכול לקום. אין לה עם זה בעיה ומעולם לא הייתה לה. אז אם טוב להם ככה בחיים, וטוב להם - למה לשים זכוכית מגדלת על המשפט "תכיני שולחן" ולחמם?1

 

[פרצלה]

כי המסכנה מעולם לא ידעה משהו אחר

כבוד,אהבה,הערכה,שיפנקו אותה קצת. אומללות אני מרחמת עליה גם בשבילך,כי אין בך חמלה עליה. אני מקווה שאת לפחות לא מתזזת אותה ומשתדלת להקל עליה את הסבל

 

[אניאורחת]

מי מסכנה?! חמותי?!

את ממש לא מכירה את חמותי. היא מאושרת מהרבה נשים שרק עסוקות כל היום בלבכות למה הבעל לא עוזר בבית. חמי נותן לחמותי גם כבוד, גם אהבה. אבל חלוקת התפקידים בבית היא די ברורה - ולא בהסכם מודע. הוא "שר החוץ" והיא "שר הפנים" ובשורה התחתונה היא המנהלת של הבית ושל הילדים - ולא הוא. יש ביניהם שיתוף פעולה - אבל בבית זה התחום שלה. ואין מה להקל עכליה את הסבל - כי אין סבל.

 

[פרצלה]

אין שום רע בחלוקת תפקידים מוגדרת

אבל לשבת כמו שייח ולהקים אותה אחרי שתטרחה להביא לו כוס מיים..... צר לי,נישמע רע.

 

[TheSegal]

אבל לא מדובר פה על כוס מים

מדובר פה על להתחיל להכין ארוחה מאפס בשביל אורח לא צפוי... ואני מצטטת: "אוב, אז השעה כבר בערך 20:00, וכמה זמן אפשר לשבת על פירות ועוגה, ובעלי מתחיל להרגיש לא נעים ליד אח שלו, כי הוא כבר 3 שעות אצלנו ואולי כבר רעב, אז בעלי אומר לי, תכיני שולחן. עכשיו אני כבר בחצי קריזה בהפנמה. מה לעזאזל אני אתחיל לבשל להם עכשיו ?"

 

[כלה מתוסכלת לשעבר]

תיקון...

היא רק הוציאה מה שיש ... אני לא מבינה היא רשמה משהו אחד ואתן משנות לה בכלל למשהו אחר... ועכשיו אני מצטטת : "טוב, אז השעה כבר בערך 20:00, וכמה זמן אפשר לשבת על פירות ועוגה, ובעלי מתחיל להרגיש לא נעים ליד אח שלו, כי הוא כבר 3 שעות אצלנו ואולי כבר רעב, אז בעלי אומר לי, תכיני שולחן. עכשיו אני כבר בחצי קריזה בהפנמה. מה לעזאזל אני אתחיל לבשל להם עכשיו ? הוצאתי מה שהיה במקרר, חמוצים, סלטים, חיממתי תפו"א בתנור של יום שישי, צלי עם פטריות וכו', וערכתי כזה "מיני שולחן". קצת כבד לשעה כזאת, אבל זה מה שהיה לי."

 

[נונה17]

קודם כל

אני לא בטוחה שטוב לה ככה, עובדה שהיא טורחת להתלונן על זה כל פעם. אם היה טוב היא לא היתה מתלוננת. חוץ מזה, את מדברת על אמא של בעלך ואנחנו מדברים כאן על אישה צעירה. פעם זה היה מקובל הרבה יותר. היום הרבה פחות. חוץ חוץ מזה - אני אישית נגד. נכון שזכותה של כל אחת לבחור באורח החיים שלה וכמובן אי אפשר לכפות על מישהי לצאת לעבוד ולהתחלק עם בעלה בעבודות הבית (בבקשה תורידו את המונח "לעזור" מהלקסיקון. מעצבן אותי פחד), אבל התלות הכלכלית והבדלי המעמדות שנוצרים כתוצאה מכך הם לא דבר רצוי לדעתי.

 

[אניאורחת]

השאלה אם זו גם דעתה

היא לא התלוננה על שבעלה אמר לה להכין שולחן. היא התלוננה שהאח שלו שורץ אצלם, ובעבר היא התלוננה שהאחים דביקים מדי ובעלה מעדיף אותם על פניה. לא קראתי שהיא מתלוננת שבעלה מבקש ממנה "לשרת". חוץ מזה, שהוא זה שעובד. היא לא עובדת מחוץ לבית (ככה שאף אחד לא "כופה עליה לצאת לעבוד"). ואם היא אשה צעירה, אבל היא חונכה לחיות בצורה כזו ולה זה לא מפריע והיא לא מתלוננת על כך - למה ש"נאיר את עיניה" ונאמר לה לזרוק את בעלה לכל הרוחות?!

 

[פרצלה]

הנה באים הפלנסוטנים.....

 

[כלה מתוסכלת לשעבר]

תגובה לא ראויה לחלוטין