אח של בעלי

[ליהיא 5]

אח של בעלי

היי

, אני אתן רקע כדי שיהיה מובן יותר. אני ובעלי גרים בבית הוריו ז"ל מאז שנישאנו. לבעלי 5 אחים ואחיות, ובפיהם הבית שאנו גרים בו הוא "הבית של אמא", ככל הנראה זה נותן להם מן לגיטימציה להרגיש אצלנו "כמו בבית", אבל לפעמים אני מרגישה שזה עובר את הגבול. כי בכל זאת, כיום אני ובעלי גרים בבית ולפעמים אני מרגישה "פלישה לפרטיות". אני אתן דוגמא טריה ממש מאתמול ותאמרו לי אם אני צודקת או מגזימה : אתמול, ערב מוצאי שבת וערב ל"ג בעומר, אח שלי בעלי הגיע אלינו לפני 17:00 אחה"צ. הוא הגיע לבד (לא יודעת איפה היתה אשתו, והילדים שלו הלכו לחגוג במדורות). כבר עכשיו אני אשאל אותכם -

מתי נראה לכם שהוא הלך

תענו לעצמכם מה טווח ביקור נורמלי מבחינתכם ואז תמשיכו לקרוא, (אם בא לכם ...

) טוב, אז הוא הגיע, בעלי היה מחוץ לבית עם חברים. קיבלתי אותו יפה, בחיוך מנומס וכו'', הוא התיישב ואז אחרי בערך 5 דקות נכנסתי לחדר והתקשרתי לבעלי שיבוא, כי לי אין כל כך הרבה מה לשבת ולדבר עם אח שלו, ויש מן מבוכה באויר

, שמנסים לשבור בדיבורי סרק כמו על מזג אויר וכו'. עד שבעלי הגיע, הגשתי כיבוד קל, מה שהיה בבית עוגה, פירות, עוגיות, שתיה קלה וכו' .... וישבנו בסלון ובהינו בטלוויזיה ולפעמים שברנו שתיקה באיזו "שטות". בעלי הגיע. הקרח כאילו נשבר והם יושבים, מדברים, טלוויזיה, קצת מוסיקה, מפטפטים פה שם, ואנחנו כבר בשעה 20:00

. הבן אדם יושב איתנו 3 שעות רצוף, בעלי צריך לארח לו חברה בסלון וגם אני בלית ברירה, כי אין לי כל כך הרבה מה לעשות בחדרים ובמטבח ביום שבת בערב. אז יושבים שלושתנו, בוהים בטלוויזיה בעיקר, ועיקר המלהג הוא האח. מספר לנו סיפורים מלפני עשרים שנה, משעממים, כל הזמן מתרברב בהצלחות שלו בקניות שהוא עושה לבית, שאף אחד לא יכול לעבוד אליו והוא לא פראייר, והוא הוא מטפל בתחמנים ועוד כל מיני שטויות כאלה שאלוהים יודע מאיפה הם צצים לו. עכשיו, אני כל היום רציתי שאני ובעלי נצא בערב לטייל בשכונה, ככה ליד הבית, להסתובב בין המדורות אולי לשתות משהו קל ולאכול, להרגיש קצת את החג וממש לא תכננתי לרבוץ מול הטלויזיה. אז נאמר שכאן, בסביבות השעה 20:00, האח היה "מתקפל" והולך, הכל היה בסדר מבחינתי, ועדיין יכולנו לצאת קצת לטייל, כי זה עדיין מוקדם וכו'.אבל לא, לאח יש תוכניות אחרות. הוא רוצה "להשתקע". טוב, אז השעה כבר בערך 20:00, וכמה זמן אפשר לשבת על פירות ועוגה, ובעלי מתחיל להרגיש לא נעים ליד אח שלו, כי הוא כבר 3 שעות אצלנו ואולי כבר רעב, אז בעלי אומר לי, תכיני שולחן. עכשיו אני כבר בחצי קריזה בהפנמה. מה לעזאזל אני אתחיל לבשל להם עכשיו ? הוצאתי מה שהיה במקרר, חמוצים, סלטים, חיממתי תפו"א בתנור של יום שישי, צלי עם פטריות וכו', וערכתי כזה "מיני שולחן". קצת כבד לשעה כזאת, אבל זה מה שהיה לי. אכלו. השעה כמעט 21:00 והרעיון שלי לצאת לטייל כבר מתחיל להראות סימנים אבודים. אני מפנה את השולחן, שוטפת כלים, חוזרת לסלון, עדיין מתנהלת שיחה משעממת שה"אח" ו"גאוניותו" במרכז העניינים. תוך רבע שעה, בעלי נרדם יושב על הספה. מסכן, בטח מה זה השתעמם. אני מנסה להעיר אותו כי הדבר שאני הכי פחות רוצה, הוא להשאר "לבד" לארח לאח חברה. לא הולך לי, בעלי שוקע בשינה עמוקה, מנסה לפתוח עיניים ועוד פעם "צולל". בסוף נרדם נרדם. חבל על הזמן לנסות להעיר אותו, כי רק בולדוזר יעיר אותו ולא בא לי לעשות סצינות ליד האח, אז אני מניחה לו. השעה בערך 21:30. עכשיו, מה יעשה, אורח לא קרוא, שהגיע בשעה 17:00, יושב אצלנו כבר 4 וחצי שעות, אכל, שתה, דיבר, ורואה שאח שלו כבר נרדם על הספה

לא יקום ויילך

איפה

הערב עוד צעיר ...האח לא ממהר לשום מקום ....

תמונת מצב: הקריזה שלי בשיאים, אני רותחת בתוכי, אבל כלפי חוץ - הכל בסדר. אני נינוחה, מנומסת, מחוייכת, מארחת פיקס. בעלי - ישן. אח של בעלי - בוהה בטלוויזיה תוך הפסקות מתוזמנות "להכניס עוד סיפור" על כמה שהוא "מר מוצלח". אלוהים, חשבתי שאני מתפוצצת עוד דקה. הדקות נמשכו כמו נצח. בשלב מסויים התחלתי להרגיש שגם עלי משתלטת השינה מרוב שעמום, ונורא פחדתי שאני ארדם, כי זה "מה זה פדיחה" ששנינו נרדם לו מול העיניים. נכפה עלי "לארח" אותו עוד 4 (!!!!!) שעות נוספות, לבד. אני לא אלאה אותכם יותר מדי. בקיצור - נהרס לי מוצאי שבת וערב חג, בעלי שאין סיכוי שאם היינו יוצאים היה נרדם בשעה כזאת - בילה את כניסת החג בשינה, אני בפיוזים ועצבים מרוטים ורק האח -מבסוט מעצמו "ומטפיחות שלו על השכם". כזה ייצור משעמם - אלוהים אדירים. הגיע השעה 24:30, וסוף סוף, האח מואיל בטובו לקום לאט לאט מהספה ולפלוט " נראה לי שאני כבר אלך ". והוא הלך. הערתי את בעלי בקושי, שיילך לישון במיטה בחדר, וגם אני מלאה בעצבים הלכתי לישון, מבואסת טיחו, רק מריחה את ריח תפוחי האדמה שנישא באוויר, אבל כבר לא יכולתי להגיד לבעלי שנצא בשעה כזאת, כי הוא צריך לקום בשעה 6:00 לעבודה. וזהו..... נחכה לל"ג בעומר של שנה הבאה, ואם מישהו מצלצל בדלת שנה הבאה - אני לא בבית. מה אתם הייתם עושים במקומי ? אם בכלל ?

 

[נונה17]

כמה דברים עצבנו אותי כאן

ואני צריכה להיזהר (בגילי הלחץ דם כבר לא משהו

): 1. האח הגיע בלי הזמנה?? סליחה?? כשבאים למישהו הביתה קובעים מראש. לדעתי בעלך צריך לדבר איתו על זה. אולי בתת מודע אחיו של בעלך עדיין רואה בזה "הבית שלו" אבל זה כבר לא המצב. האם את משתפת את בעלך בתחושותייך? 2. מה זאת אומרת "תכיני שולחן" ואת מבשלת, מפנה ושוטפת והשניים יושבים בסלון?? סליחה?? בעלך אפנדי ואת המשרתת שלו? איפה השיתוף בעבודות הבית?? עוד מעט תגידי שהוא מרים רגליים כדי שתוכלי לשטוף מתחתיו... גם על זה את צריכה לדבר עם בעלך, לדעתי.

 

[טרום כלה]

איזה סטיקי דביקי

מה זה זה ? עלוקה חבל על הזמן ! אם זה לא היה סיפור עצוב - זה היה מצחיק. קרה לי פעם עם חבר שלו ששנינו נרדמנו לו בפנים - אבל הוא לפחות הבין והלך. לא נעים בכלל. אני הייתי אומרת לו שאני עייפה וצריכה ללכת לישון ומציעה לו "להשאר לישון" - אני חושבת שאחרי זה הוא בטוח היה קם והולך - הרי לא נראה לי שהוא היה נשאר לישון. או שהייתי מעירה את בעלי - אומרת לו שלא יפה להרדם כי אח שלו כאן ואני חייבת ללכת לישון. ככה - אני ישנה בחדר - ואם בעלי רוצה - שירדם לו בפנים בסלון - לבד.

 

[ליהיא 5]

לא יכולה להציע לו לישון אצלנו

כי הוא גר מרחק 10 דקות הליכה מהבית שלנו, וזה יהיה ממש בולט שאני "עוקצת" אותו, ולהעיר את בעלי זה כמו " להעיר פילים", זה סצינה

, שלא ממש רציתי לערוך ליד אח של בעלי.... בעצם , חבל, זה יכל להכניס קצת אקשן

לערב המשעמם

 

[לואיזה5]

ליהיא ליהיא מה יהיה?

נראה לי שאת אוהבת רק לקטר. מה לעשות כבר נתנו לך עצות בדפים קודמים. אבל כנראה שאת רק רוצה עצות, ולא מיישמת. דפדפי כמה דפים אחורה, ותקראי בדיוק מה היינו עושות במקומך. בהצלחה.

 

[לואיזה5]

הנה הגברת באותה האדרת בדיוק מלפני חודש כנסי

ליהיא 5 כנסי לדף המתאים התגובות שנכתבו לך שם, רלוונטיות לשאלתך היום. שום דבר לא השתנה וגם לא ישתנה אצלך, מלבד האורחים כנראה

אירוח פתאומי של משפחת הבעלו ליהיא 5 ו 12:16 | 16/04/07 ייתכן שהשאלה שלי תיראה מעט מוזרה, אבל אני אעלה את הנושא בכל זאת ..... קצת רקע: אני ובעלי גרים בבית הוריו ז"ל, ופעם ב...., שהאחים והאחיות שלו מגיעים אלינו (כי הם מוסטים מהאחות הגדולה הצ'יף - ), והם תמיד מגיעים באופן פתאומי, כי הם מרגישים שזה הבית שלהם כי הם בעצם גדלו בו, תמיד משתררת באוויר תחושה וצפיה כאילו אני צריכה "לפתוח להם שולחן". וזה להיות מוכנה מבחינת תבשילים (אם זה צהריים או ערב) וכמובן תמיד צריך להיות מתוקים ועוגות ופירות וכו'. כמו בכל בית, קורה לפעמים שדווקא אותו היום שמגיע מישהו (בן דוד, דוד וכו'), במקרה הכל נגמר, או לא הכנתי, או לא הכנתי מספיק כדי "לפתוח שולחן" ושזה קורה, אני תמיד מרגישה רגש נחיתות, כאילו שאני מאכזבת את בעלי, כי הוא מצפה שאני אארח את המשפחה שלו תמיד על הצד הטוב ביותר. אני תמיד הייתי בדיעה שלא מה שחשוב הוא להגיש ולכבד, כי זה לא העניין, ואפשר בכיף לשבת ולדבר רק על כוס קפה ולהעביר אחלה שיחה פתוחה וכייפית, אבל במשפחה שלו, זה לא מקובל. אצלהם במשפחה אירוח מוצלח ונשיות נמדדים לפי כמות האוכל שאישה מרעיפה על האורח. המצב הזה תמיד עושה אותי מתוחה, שאולי עכשיו בדיוק מישהו יבוא, ובדיוק לא הכנתי משהו מיוחד או לא קניתי. ואם קורה מצב שהיה מישהו והבית היה בדיוק "ריק" והוא ישב רק על כוס קפה, אני מרגישה עם זה ממש רע, ומתביישת מאוד ומאוד לא נוח לי, כי בעצם לפי הקריטריונים שלהם, לא " נתתי להם כבוד", למרות שזה לא כך במציאות, כי אני תמיד שמחה שמגיעים ואני מקבלת תמיד בסבר פנים יפות ובחיוך, אבל בפנים אני מרגישה על הפנים.... זה קורה גם לכן עם משפחת הבעל ? או בכלל ? או שאני מחמירה עם עצמי והבעיה אצלי ?

 

[ליהיא 5]

תודה על התגובות ../images/Emo13.gif

נכון, צודקות, המצב לא קל לי מחד, אבל מאידך, להתגרש מבחינתי בגלל משפחת בעלי, לא נראה לי שזה הדבר הנכון. אנחנו נשואים קצת יותר מ-10 חודשים, אנחנו מנסים לבנות חיים משותפים, אז נכון שמשפחתו של בעלי לא הכי קלה ולא הכי נוחה, ולא הייתי "מגרילה" אותה כמועדפת, אבל זה מה שיש בינתיים. אני חושבת שבחיים צריך לגלות סבלנות ולראות כמה צעדים/שנים קדימה. אני מתמודדת עם קשיים קשים מאוד, אבל בשורה התחתונה - אני אוהבת את בעלי. מי שזוכרת שכתבתי כאן בעבר - כתבתי שאנחנו לפני התחלת טיפולי פוריות בהפריה חוץ גופית, כי אצל בעלי התגלתה בעיית זרע, כנראה שמישהו למעלה שמע אותי ואת התפילות שלי, וקרה לנו אותו נס רפואי שהרופאים לא היו מוכנים להעלות אפילו על הדעת ונכנסתי להריון ספונטני שנודע לי עליו רק לפני שבועיים. אני בשבוע 6+2.

ביום רביעי יש לי אולטרא סאונד ואני מצפה לראות דופק פעם ראשונה, בעזרת השם .....

אני לא יכולה בשלב כזה להעלות על הדעת גירושים, מה שבטוח גם ישבור את בעלי אם אני אעזוב אותו עכשיו, וגם אני לא רוצה לעזוב אותו, כי אחרי הכל אני אוהבת אותו. נכון, הוא שמרני, ופרימיטיבי ולא ממש מסייע בבית, אבל בדרכו הוא האדם שאיתו אני בוחרת לחיות עם המגרעות והמעלות שלו. יש בו צדדים שנוגעים בי מאוד. הוא מאוד חרוץ, או מלא חמלה, אוהב לעזור לכולם, יש לו לב של זהב, הוא בחיים לא יפגע באדם, הוא מקבל את המשפחה שלי בצורה מופתית וממש "רב" עם אמא שלי שתבוא לבקר אותנו ותשאר אצלנו כמה ימים, יש לו כבוד עצמי, בטחון עצמי, הוא מאוד יציב, מאוד נאמן, אין לו "שטויות", בראש, והמינוס העיקרי שאני רואה בו, וזה מינוס גדול מאוד, שהוא שם את המשפחה שלו לפניי. אבל מבחינתי..... בינתיים. גירושים לפי דעתי הם הפיתרון הקל ביותר, ואני בוחרת בדרך הקשה - בהתמודדות, צעד אחר צעד, נתרגל אחד לשני, יוולד לנו ילד בעזרת השם שייקרב בינינו עוד יותר, אולי דברים ישתנו, נתרכך עם הגיל, עם הנסיון, עם השנים.... ואולי הכל יסתדר. ללכת לרבנות ולקבל גט תמיד אפשר לעשות - זאת לא הדרך שלי.כנראה בגלל זה החיים שלי אף פעם לא היו קלים - תמיד בחרתי בדרך הקשה. אז אני מבקשת לא לייעץ לי להתגרש בגלל משפחת הבעל, אני אבנה עם בעלי משפחה חדשה, רק שלנו. אבל יחד עם זה, נעים לי לפרוק כאן קצת קיטור, כן, פשוט לפרוק קיטור, כמו כל אחת אחרת שבוחרת בדרך הוירטואלית הנוחה הזאת לפרוק מתחים ..... דווקא הייתי שמחה לשמוע עצות יותר איך להתמודד עם הדברים הקטנים של החיים, היום - יום, כמו הסיפור שלי מהיום, עם הדברים הגדולים של החיים, נישואים/גירושים וכו' אני כבר אתמודד לבד, אני דיי מחושלת מהחיים שלי עד כה .... ושוב, תודה לכל העונות ואני מקווה שהתגובה הזאת שלי תתקבל בדרך חיובית .

 

[נומלה]

הבעיה היא בכלל לא האח של הבעל

הבעיה היא שלך. בשעה שרצית היית צריכה לומר לו : חבל שלא הודעת אבל יש לנו תכניות קודמות ועכשיו אנחנו צריכים ללכת. ואז ללכת לתכניותיך. את שומרת הכל בפניםולא מוציאה כלום החוצה. לא בכעס אלא בצורה פשוטה ברורה ובלי ויכוח. "אנחנו הולכים לישון, סגור את הדלת כשאתה יוצא". בעקרון, להזכירך אנחנו במאה ה21. מי שרוצה שיכבדו אותו צריך לכבד את זולתו וזה כולל את גיסך. אני לא מבינה למה כל עצה לאסרטיוויות את הופכת לנסיון לריב להתגרש וכו. את צריכה לתרגל אסרטיויות בלי כעסים מיותרים. ביקור לא מתוכנן של הגיס אפשר לנטרל בצורה פשוטה עם "אוי בדיוק התכוננתי לצאת חבל שלא הודעת שאתה בא" ולקום וללכת.

 

[קירה71]

ליהיא- כמה דברים לתשומת הלב

מזל טוב להריונך ושיהיה במזל וברכה

אני שמחה שכתבת שלא כתבת לקבל עצות, אלא להוציא קיטור. מדוע? כי זה כל מה שרצית בפניה לפורום- להוציא קיטור. את מתארת בעל שמרן ופרמיטבי אבל עם מעלות שבעינייך שלך ובתחושתך טוב לך איתו. אם טוב לך- תישארי שם ותמשיכי לשרת כן לשרת את משפחתו מבוקר עד ערב את רוצה שינוי? את רוצה שלא יבואו לבקר? יש כמה אפשרויות- מכירת הדירה באופן עצמאי , להציע לאחים למכור את הבית במשותף ולהתחלק בכסף,השכרת הדירה ומעבר לשכירות ומעבר למגורים אחרים משלכם כל עוד אתם גרים שם בבית של ההורים האחים האחרים כולל אחותו-ראש השבט ימשיכו להגיע, לבוא ולהתנחל זה שלהם לא שלך את רק אורחת וזה כמובן בעיניהם אם את רוצה להמשיך להיות פנסיון\צימר\בית מלון\בית הארחה תישארי לגור בבית של משפחתו זה לא יגמר אף פעם ורק ימשיך ביתר שאת לא תצליחי לקיים שיגרת חיי משפחה את יודעת מה הכי מצא חן בעיני? המשפט שכתבת- יוולד לנו ילד בעזרת השם שייקרב בינינו עוד יותר הילדים יקרבו ביניכם? איפה את חיה? מה זה עולם המושגים המעוות הזה? להפיל את העול על הילדים? עול רגשי? עולה על דעתך איזה נזק רגשי ונפשי את בגישתך צרת העין תביאי על ילדייך? אבל...כנראה שלהיות בת 37 זה רק גיל את כותבת וחושבת כמו בת 20 וככה לסיום הכי אהבתי לקרוא איך את מתארת בשנת 2007 את בעלך אומר לך תכיני שולחן לרגע, חזרתי אחורה בזמן לשנות החמישים לימים ההם תמשיכי להכין שולחן ושאף פעם את שומעת אף פעם לעולםםםם שלא תכינו ביחד זה אסור!!!!!

 

[ליהיא 5]

בעניין הדירה - את צודקת לחלוטין

אני מייחלת ליום הזה שאני ובעלי נצא מן הבית הזה ונקנה בית חדש משלנו. הבית שאנחנו גרים בו, הוא בית אמנם גדול ומרווח, אבל מרוהט בסגנון מיושן, אפרורי, כמעט ואין בו צבע, מכל עבר תמונות הורי בעלי ז"ל (שלא הכרתי אותם מעולם), אבל ככל שניתן, רוכשת כבוד לזיכרם ואני יודעת כמה שהם היו יקרים לבעלי, החשבונות מגיעים עדיין על שמם, ובפי כולם " זה הבית של אמא ". מהיום שהתחתנו אני "מנג'סת" לבעלי שאנחנו צריכים לצאת לדרך עצמאית ולקנות בית. לקחת משכנתא כל כל זוג טרי ולהתחיל את החיים שלנו סוף סוף. אני רוצה בית מואר, שטוף שמש, צבעוני, עם הרבה עציצים וצמחייה מפוזרים, הרבה תמונות על הקירות, אולי בעלי חיים ( או אקווריום), אני רוצה בית שיש בו חיים, שיש אנרגיה חיובית והכי חשוב - שהוא שלנו ורק שלנו. לא רוצה חשבונות חשמל על שם אחר, לא רוצה שלכל האחים יש מפתח לבית שלנו, לא רוצה רהיטים שנקנו בטעם שונה מהטעם שלי, לא רוצה אפילו מחט מהבית הזה. אני באמת מרגישה בבית הזה כמו אורחת וכאילו אני מבוקרת כל הזמן. אני רוצה פרטיות והרגשת שייכות ואני מאמינה שזה גם יתרום מאוד לביטחון העצמי שלי. אני "מנגנת" את זה לבעלי כבר כמה חודשים, אבל לו יש פחדים להתחייבות למשכנתא ארוכת טווח. זה תהליך כזה שהוא עובר, אבל בחודש האחרון הוא מתחיל לשנות את הגישה. הוא כבר לא מתנגד נחרצות לנושא, אלא פה ושם זורק הערות על תוכניות שגם לו רצות בראש לקניית דירה משלנו. אני מאמינה שזה עניין של זמן. הדבר האחרון שאני רוצה הוא להביא את הילד שייוולד לבית הזה. אני רוצה לרהט לו חדר יפה, ילדותי, אופטימי וצבעוני, ולא חס וחלילה שיהיה חדר אפרורי ומאיים כזה עם ריהוט עץ עתיק ומיושן, כמו עכשיו. ותודה על הברכות

 

[טרום כלה]

בנוסף לכל גם יש להם מפתח.

יופי.

ככה בטוח תחיי בשקט ושלווה. אני כבר מתארת לעצמי איך יראו חייך בעוד שנה מהיום - או שתחיו באותו בית - או שאת הרהיטים והתמונות תקחו איתכם. אחלה.

 

[נונה17]

אז לכו לגור בשכירות

עדיף מלגור שם. תגידי, יש לך בכלל מילה בבית שלך?

 

[קירה71]

ליהיא- קראתי את התגובה שלך עכשיו

וכל מה שרציתי זה לחבק אותך אז אני שולחת לך

אני מבינה לליבך ומבינה את רצונך אבל- המציאות אכזרית הרבה יותר יהיה לך קשה להמשיך כך. זה לא יהיה טוב יותר ובקשר למפתח- זה הדבר שממש אבל ממש הימם אותי איך יש להם מפתח? זה בלתי מתקבל על הדעת שבאופן חופשי הם יכולים להיכנס מתי שבא להם לבית שאת גרה בו ואיפה הפרטיות? תחליפי מנעול תספרי איזה סיפור שהמפתח נשבר כשיהיה מפתח חדש דברי עם בעלך שלא יתן להם מפתח ולמרות שלהרגשתי זה לא יעזור כי הוא כן יתן תלכו לייעוץ זוגי כמה שיותר מהר את חייבת לצאת מהבית הזה ולבנות לך את הזוגיות כפי שאת רוצה כל עוד את שם כפי שכתבת הביטחון העצמי בקרשים חבל עלייך ועל אושרך הלואי ויהיה לך טוב

 

[לואיזה5]

אני דווקא הייתי מציעה לך ללכת לייעוץ לבד

לא מבינה מדוע עד עכשיו לא לקחת את האיש שלך לשיחה אסרטיבית, בו את מודיעה לו חד-משמעית שלמרות שהדירה אינה שלכם, אין שום סיבה, שלכל העולם ואשתו יהיה מפתח לדירה שאתם גרים בה כרגע. ברגע שאתם גרים בדירה זו הדירה ש- ל- כ-ם נקודה!! ומי שמגיע ופותח לעצמו את הדלת, הוא בפירוש פולש לפרטיותכם, ומפר שלווה שלכם אז נא להחליף מנעול, ולהודיע לכולם שמעתה אין יותר כניסות לא יזומות. כבר אמרו לך שאת שפוטה של משפחת הבעל ובעלך, שמשום מה מתייחסת אליך כאל נספח שולי, שתפקידה לשרת אותם כל פעם שהם מגיעים, לקפוץ לדום ולהיות מוכנה לארח אותם. את חייבת לומר לבעלך בשיחה שאת מבקשת לשנות כללים, מהיום, כל מי שמבקש להתארח אצלכם או לבוא להתארח אצלכם, נא להרים טלפון ולברר עם נוח לכם, אם אין לכם תכניות קודמות. תסלחי אם אומר לך כמה דברים קשים ואל תעלבי, כשאת מתנהגת כמו רכיכה, ומפחדת על כל נשימה שלך, כנראה בגלל הפחד שמא תאלצי לרקוד על מדרגות הרבנות, מנצלים את הפחד הזה בעלך וגם משפחתו. באותה שיחה את צריכה בהחלט להעלות את ההצעה שאולי באמת הגיע הזמן למכור את הדירה ולהתחלק בכסף, או במקרה שהאחים מתקשים להפרד מבית ההורים, יש אפשרות שמישהו מהאחים יקנה את החלק של בעלך וישלם לכם את התמורה, ואתם תלכו ותשכרו לכם דירה כלבבך, זה שאת חולמת זה לא מספיק. את יכולה לחלום ככה עד אין קץ, כדי להגשים צריך להעז, ואת מפחדת להעיז ולכן יש להניח שעוד תכתבי עוד הרבה מכתבים בסגנון הזה. (אגב אם רוצים רק להוציא קיטור ולא לבקש עצה מה שבהחלט עשית גם במכתב זה וגם במכתב הקודם, מי ששואל מה אנחנו היינו עושות זה בדיוק לבקש עצה. אגב, אם אורח מסויים לא נרמז שעליו ללכת, היית צריכה לפהק בקול גדול, ולהודיע בקול רם שאת עייפה ופורשת לישון, אני בטוחה שהוא היה נרמז והולך. אבל נראה לי שאת מאד אוהבת לשחק את הקורבן, ולהאשים את כל העולם ואשתו כולל משפחתו של בעלך רק לא את עצמך והתנהגותך. ולא, שגיאה גדולה לחשוב שילדים משנים מצב, או מקרבים. ואני דווקא לא קוראת לך להתגרש לא עכשיו וגם לא בפעם הקודמת גירושין הם פתרון קיצוני ואני לא בעד פתרונות קיצוניים כאלה רק כאשר כלו כל הקיצים. אם אין לך כוח מספיק כדי להתמודד מול בעלך ומשפחתו, לכי לאדם מקצועי שיתן לך את הכוח והעצות כדי מתמודדים באסרטיביות עם התנהגות מעצבנת שכזו. אבל נראה שלא תעשי שום דבר עם עצמך , וכמו שאמרתי, אנחנו נמשיך לקרוא ולהזיל עמך דמעה על מצבך העגום. מכל מקום, סליחה על הטון הבוטה קצת, פשוט לפעמים צריך לטלטל אנשים כדי שהאסימון יפול.

 

[נונה17]

מזל טוב על ההריון

מקווה שיעבור בשלום, אבל אני עדיין חושבת שההתנהלות שלך מאוד מאוד לא נכונה. קודם כל - אני מציעה לך את מה שהציעו לך קודם: עברו דירה לבית משלכם!! גם אם זה יעלה לכם קצת יותר, גם אם תצטרכו להצטמצם קצת, זה עדיין יהיה שלכם. לא תצטרכו להתמודד עם אנשים שבאים בלי להודיע ופוגעים לכם בפרטיות. אני גם חושבת שכדאי אולי שכל האחים ימכרו את הבית של ההורים ותחלקו בכסף. דבר שני - צר לי, אבל העובדה שבעלך פרימיטיבי ושוביניסט ושם את משפחתו לפנייך היא בהחלט לא משהו שאת צריכה לקבל ולספוג. זוגיות טובה מביאה בחשבון את צרכי שני הצדדים וזה לא בריא כשצד אחד מקבל את מה שהוא רוצה והשני רק מתרצה ומתגמש. העובדה שבעלך לא עושה כלום בבית (שונאת את המושג "עוזר") תפיל עלייך עול בלתי נסבל אחרי שיוולד הילד שלכם. את עוד עלולה למצוא את עצמך מתזזת בין לשרת אותו ואת האחים שלו ובין לרוץ לתינוק בוכה בעוד הוא עצמו לא נוקף אצבע. האם זה מה שאת רוצה מהחיים של עצמך? לדעתי את צריכה לעמוד על שינוי בחלוקת התפקידים ביניכם. חוץ מזה, ילד לא תמיד מקרב בין בני הזוג. אם כבר, פעמים רבות זה להיפך. בקיצור - אם לא להתגרש, אני מציעה שני דברים: מעבר דירה וייעוץ זוגי כתנאי להמשך הנישואים.

 

[מיקוש היחידה]

שטויות

ליהי חביבה. למרות 37 שנותיך את מדברת שטויות. עם השנים לא רק שאת ובן זוגך (שאני מנחשת שהוא בסביבות הארבעים והלאה) לא רק שלא תתרככו זה כלפי זו אלה הוא יקצין את התנהגותו המטומטמת כלפי משפחתו וכלפיך, ואת תמשיכי לסבול. בהתחלה למען חיי הנישואים ואח"כ למען הילד שיוולד במזל טוב. את מוכנה לגור היום בבית ישן, מרוהט באופן "זקן", תמונות של קרובים מתים על הקירות שאת לא מעזה לסלק ואת מדברת על בניית משפחה וחיים חדשים. נו באמת. לא צריך להתגרש כי בגישה שלך תמצאי מישהו גרוע יותר. נסי לפחות לאט לאט לבנות את חייך: עצבי חדר נורמלי עבור הילד שיוולד, הזמיני סייד לבית ובינתיים סלקי את התמונות ואח"כ פשוט תשכחי לתלות אותן והתחילי להציב גבולות למשפחה: להודיע לפני שבאים, לא חייבים להאביס אפשר להסתפק בקפה ועוגה וכו'. ממה את מפחדת ? מה נראה לך שעד שהוא מצא בת זוג פריארית כמוך הוא יתגרש ויחפש אחרת ועוד עם בעיית הזרע שלו ?

 

[פרצלה]

תכיני שולחן? גברים צעירים עוד מדברים ככה?

לאישה שלהם? מזועזעת. את מכינה שולחן,מנקה אחרי והוא יושב בסלון? זה אמיתי?

 

[טרום כלה]

נשמע כמו משפחת פלינטסטון

יבה דבה דו !!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[אני מורן 123]

אם דיבורים לא עוזרים

תחשבו אולי על מעבר דירה, תשברי את המעגל הבלתי נגמר הזה ואולי יהיה לך קצת שקט

 

[אוסה]

אולי בגלל שזהו בית הוריו

הוא מרגיש ככה נח לשבת וישישעשעו אותו. אולי זאת הדרך שלו להתיש אותכם שתצאו משם ותמכרו את בנכס. אבל מה שבטוח שגם את וגם בעלך אשמים בזה! אתם כנראה מרגישים חייבים לו בגלל שזאת דירה גם שלו. הפתרון ...לעזוב שם ולהמשיך הלאה. ומזל טוב להריונך.