אחת ולתמיד - AHM

חרטושה

New member
ברצינות לחלוטין

אופיר שייך ל"ז'אנר" עלום בפילוסופיה המערבית בכלל והישראלית בפרט שסובל מפיצול אישיות קל, בעיקר בגלל המבוי הסתום אליו הגיע הפוסט'. אותו "ז'אנר" מתיימר לכתוב כתיבה פוסטמודרניסטית להחריד, אך בעלת תכנים מודרניסטיים לעילא. למרות חוסר הפופולריות שלו במובנים מסוימים, לסגנון הכתיבה הזה יש שורשים ומקום בפני עצמו. שימי לב מה מנסה אופיר לעשות: הוא מנסה לאפיין את הפוסטמודרניזם. הוא חותר לנקודת מוצא לאתיקה הפוסטמודרניסטית, משהו שפוסטמודרניסט לא יכול לעשות בעצם. שימי לב לתכנים האתיים שבהם דן אופיר- האם פוסטמודרניסט יכול לטעון לדיון אתי כלשהו? גם שיטת הדיון שלו היא מודרניסטית לגמרי (והוא "מתנצל" על כך, בתור פוסטמודרניסט בשאיפה). כולם נופלים במלכודת הזו (אלא אם כן הם צריכים להגן על עצמם בפני פוסטמודרניסט "מתחזה" במקרה...
)
 
נו, זה בדיוק מה שטענתי!

רק שאני לא מכירה "ז'אנר" כזה...
בתחום הפילוסופיה המשפטית יש כותבים - בעיקר כותבות - שהן 'אקלקטיות' במובן זה שהן לוקחות פרדיגמות מכאן ומכאן, תוך דחיית אותם אלמנטים בעייתיים. זו לדעתי הגישה הנכונה. מרתה מינו היא החביבה עלי מביניהן.
 

חרטושה

New member
"ז'אנר"

זה מה יש כרגע, אבל הכוונה הכללית היא לומר שהכותב לא מעוניין להתמסר מכל מיני סיבות שלא ניכנס אליהן בדיוק עכשיו. נראה לי שיכול לצמוח דיון מאד מעניין סביב חביבתך מינו והפמיניזם בכלל. אני לא בטוחה שאלה הם הזמן והמקום הראויים לדיון הזה.
 

wommer

New member
הממ...

אני לא יודע מה איתכם(קשור להועות שבאו אח"כ) אבל אני אוהב מאוד את סגנון הכתיבה ההומוריסטי של צנעני. בכל פעם מחדש מעלה לי חיוך על הפנים. בכל אופן לנושא: מה שעושה את השיר הזה טוב מבחינתי, זה שוב, השירה של דגילמור, השירה הרכה והנעימה שלו, שחוזרת פה ושם כמה פעמים לאורך הסטוריית הפלויד, ואף עד עצם היום הזה, כשהו שר למשל בדיסק סולו שלו את: smile, on an island...
 

חרטושה

New member
כן,

אם אתה מעל גיל 82 ואיבדת את השיניים התותבות. לא יודעת, מפריע לי שזה כזה "מושי" וחמאתי ורך. לא אהבתי. לא משהו אישי, פשוט לא ברשימת ה- must have שלי.
 

חרטושה

New member
ליריקה מנצחת

במיוחד בקטע הראשון. Ahhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhh Ahhhhhh Ahhh Ahhhhh Ahhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhh Ahhhhhh Ahhh Ahhhhh Ahhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhh Ahhhhhh Ahhh Ahhhhh Rapatica tudu Daaa Rapatica tudu Chaa יש באמצע. יש רגעי שיא ורגעי שפל. בפעם הראשונה ששמעתי אותה הייתי צריכה לבדוק פעמיים את העטיפה של האלבום: בראסים?! פינק פלויד?! רגע, מה קורה פה? אבל ברור שלמעט התהיה הראשונית זה מייד התיישב אצלי. אין כמו משהו בומבסטי על הבוקר. אבל חוץ מהפתיחה האינסטרומנטלית הבומבסטית - שאר האלבום הוא שממה מוסיקלית. כאילו הם נתנו פול גז בהתחלה ולא נשארה להם מספיק השראה לשלושת השירים הבאים, שהם מצוינים מבחינת מילים אבל משעממים מוסיקלית וההפקה של Summer 68 גרועה לדעתי. אני כן אוהבת את Alan's Psychedelic Breakfast - שהוא פשוט מקסים.
 

thezanani

New member
Alan's Psychedelic Breakfast

אוההה. אנחת רווחה שכזו לא נפלטה מריאותי מאז מצאתי את אתר הבית של פטיש' ההרפס הישראלי.
 

vegetable man

New member
יום אחד

יקום איש מקצוע וינסה להבין איך אנשים יוצאים מגדרם בגלל AHM, ומתייחסים בסוג של אדישות ל- Echoes. אז מה אם הוא לא בומבסטי ואין בו מנצח תזמורת ומקהלה... בקשר לאלבום - אני אוהב את If ועוד יותר את Fat Old Sun. Summer 68 הוא שיר חביב, חבל שרייט חירב אותו עד היסוד עם כלי הנשיפה האלה. APB הוא כדור-שינה, למרות ה-Breakfast.
 

שלום חן

New member
אף אחד לא מתייחס באדישות ל...

Echoes אני חושב שזו אחת מיצירות המופת הגדולים של פ"פ אם לא הגדולה מבינהם ויש דווקא הסכמה רבתית בפורום לשיר הענק הזה. בקשר ל- AHM כיצירה הדעות הם לא אחידות לדעתי היא יצירת מופת שלא נופלת מ- Echoes, בכלל כל התקליט AHM הוא תקליט מצויין חוץ מהבבלת של ארוחת הבוקר הפסיכדילית.
 

holo

New member
חירב עד היסוד??

אתה רציני? השיר הזה הוא יצירת מופת. הוא פשוט מושלם מכל הבחינות- לחן, עבודת פסנתר נקייה, תזמור מצוין, עיבוד הכי טוב שיש. איך אפשר לא לאהוב את הסולו של כלי הנשיפה, זה אחד הקטעים הכי עוצמתיים אצל פינק פלויד לדעתי. טוב נו, כל אחד וטעמו..
 

Glcok

New member
אני מתייחס לEchoes באדישות

אני נוטה להתייחס לאקוס באדישות... לא יודע למה, אולי כי AHM בא לפניו וגורם לו להיראות כמו חיקוי, אולי בגלל שאין באקוס את הרגשת העילוי שנותנת תזמורת כלי הנשיפה ואולי פשוט בגלל שAHM מרגיש כל כך נכון.
 

FunkyMonk

New member
הם לא ממש טובים ביצירות ארוכות

יש להם כמה יצירות ארוכות טובות אבל... הם צריכים ללמוד מיס וג'נסיס.
 
למעלה