אחותי היקרה
את בת 41 ורק לא מזמן החלטת לקרוא לילד בשמו "אני אספרגר"!!
התחלנו איתך את תהליך הכרתך בביטוח הלאומי,התחלת לקבל קצבה מי ייתן ותמצאי סוף סוף עבודה.
החיים בבית כבר בלתי נסבלים,ההורים שלנו כבר מתפללים שייקרה נס או כל דבר משמיים שתרצי לקבל עזרה מאיתנו או מיידים מקצועיות אחרות וטובות.
את בשלך את חיה בעולם שאת מקשיבה ושומעת רק את עצמך ורק לעצמך...מאותתים לך מתחננים לפניך קומי עשי צעד או שניים.
החיים שלנו כבר לא אותם חיים שלווים כמו לפני כמה שנים שהיית עוד במצב טוב..עבדת,היו לך כמה חברות טובות,היה לך סדר יום קבוע,היית עוד תקשורתית ונחמדה יותר..
הרביצה בבית שיגעה אותך והורידה אותך מהפסים לגמריי,סיגלת לעצמך אורך חיים לא בריא,אובססיות שלא היו לך לפני,שפה מוזרה ותסמונת קולות ומילים משונות שאת מוציאה מהפה..אומרים לך כמה את מוכשרת וחכמה ואת בוחרת להפגין את הצד החולה והלא בריא שלך...את מודעת לזה שאת מניפולטיבית כמו שהפסיכיאטרית קבעה וכולנו יודעים זאת,אבל אנחנו המשפחה המצומצמת שלך רק אנחנו יודעים כמה את מראה לנו שאת "נהנת" להיות כזאת,כי מול אחרים שזרים לך מעט את מראה כמה את חברותית ונעימה.
מדברים אלייך,מתחננים אלייך תשתני,תקלי עלינו...תעזרי לנו לעזור לך,נעשה כל שביכוליתנו לעזור לך,אבל את שקועה בעצמך ולא מוכנה לשמוע עיצות של אחרים.
המצב שלך לא טוב מבחינה נפשית...את מעיקה עלינו,את מכבידה עלינו,אנחנו נעשים שקופים מולך לפעמים אנחנו אוטיסטים ולא את...אין עם מי לדבר,כואב לנו לראות אותך ככה..בחורה מוכשרת,יפה,עם פוטנציאל רב,אבל חייך הם ללא הווה וללא עתיד..זה הכי הכי מדאיג.מה יהיה איתך?לאן עוד תובילי את עצמך בריק שאת חיה..מי יישמע אותך ומי יעזור לך...את מתבגרת,הזמן לא מטיב איתנו לצערינו ואף אחד לא נעשה צעיר בחיים..היינו רוצים אחרת אבל כזהו העולם.
תתעוררי אחות יקרה לפני שיהיה מאוחר,תתעוררי ותגישי יד לעזרה ונעזור לך,רק תבקשי ונעשה הכל שיהיה לך עתיד טוב והמשפחה תהיה מאושרת עד כמה שניתן....לאמא ואבא קשה....בעיקר לאמא..לאמא אין יום ואין לילה,היא לא מפסיקה להיות טרודה מה יהיה גורלך ולאן תגיעי.אבא מתפס על קירות,הם מדברים אלייך ואת דוחה אותם כאילו הם רוצים את רעתך.
היום כבר קשה לדבר אלייך אם כי אין שום דרך לפנות אלייך.את מכישה כמו נחש,תוקפנית כמו אריה חושבת שכולם נגדך.
נמאס כבר לראות אותך חמוצת פנים,נמאס כבר לראות אותך יושבת באפס מעשה ולא עוזרת לעצמך....הלכת לטיפול פסיכולוגי עד לא מזמן חשבנו שמשם תגיע הישועה,ככ שמחנו ככ קיווינו שפנית לדרך הנכונה,אבל עם זה באה האכזבה...שוב לא עזרת לעצמך עד למצב שהפסיכולוגית אמרה לנו שאין דרך לעזור לה "היא בשלה"..ככ צדקה.
לא יודע אם לכעוס עלייך או לרחם עלייך כי את חולה...אמא אומרת תמיד לנו לסלוח לך כי את חולה וצריך לעזור לך...ככ קשה הרגשות מעורבים שלצערי הכעס משתלט עלינו שאת מתחילה להיות איומה וחמת מזג שלילית עד למצב של התקפי זעם ומוציאה אותנו כאשמים.
לפעמים אני מוצא את עצמי כועס על אלוהים למה זה מגיע לנו...הוא רואה את הסבל שלנו האחים את הסבל של ההורים את הסבל שלך שבחורה בת 41 סהכ רוצה לעבוד,רוצה למצוא את ייעודה בחיים לצאת לאויר העולם החופשי אבל הוא ממשיך לתת לך להיות אסירת עולם של עצמך ואנחנו צופים בך וסובלים לא פחות.האם לכעוס?האם להשלים עם המציאות הרעה שקוראת לנו?
קומי,עזרי לעצמך את יכולה את מסוגלת רק תבקשי ונעזור לך....
מקדיש לך את השורות הבאות שתביני מה עובר עלינו ומי ייתן וייקרה כבר נס בבואו של האביב.
"מי אתה,מדוע יד מושטת..
לא פוגשת יד אחות..
ועיניים אך תמתנה רגע..
והינה שפלו כבר נבוכות
גן נעול,לא שביל אליו לא דרך
גן נעול אדם גן נעול
האלך לי או הכה בסלע
עד זב דם".
ממני שדואג לך 24/7!
את בת 41 ורק לא מזמן החלטת לקרוא לילד בשמו "אני אספרגר"!!
התחלנו איתך את תהליך הכרתך בביטוח הלאומי,התחלת לקבל קצבה מי ייתן ותמצאי סוף סוף עבודה.
החיים בבית כבר בלתי נסבלים,ההורים שלנו כבר מתפללים שייקרה נס או כל דבר משמיים שתרצי לקבל עזרה מאיתנו או מיידים מקצועיות אחרות וטובות.
את בשלך את חיה בעולם שאת מקשיבה ושומעת רק את עצמך ורק לעצמך...מאותתים לך מתחננים לפניך קומי עשי צעד או שניים.
החיים שלנו כבר לא אותם חיים שלווים כמו לפני כמה שנים שהיית עוד במצב טוב..עבדת,היו לך כמה חברות טובות,היה לך סדר יום קבוע,היית עוד תקשורתית ונחמדה יותר..
הרביצה בבית שיגעה אותך והורידה אותך מהפסים לגמריי,סיגלת לעצמך אורך חיים לא בריא,אובססיות שלא היו לך לפני,שפה מוזרה ותסמונת קולות ומילים משונות שאת מוציאה מהפה..אומרים לך כמה את מוכשרת וחכמה ואת בוחרת להפגין את הצד החולה והלא בריא שלך...את מודעת לזה שאת מניפולטיבית כמו שהפסיכיאטרית קבעה וכולנו יודעים זאת,אבל אנחנו המשפחה המצומצמת שלך רק אנחנו יודעים כמה את מראה לנו שאת "נהנת" להיות כזאת,כי מול אחרים שזרים לך מעט את מראה כמה את חברותית ונעימה.
מדברים אלייך,מתחננים אלייך תשתני,תקלי עלינו...תעזרי לנו לעזור לך,נעשה כל שביכוליתנו לעזור לך,אבל את שקועה בעצמך ולא מוכנה לשמוע עיצות של אחרים.
המצב שלך לא טוב מבחינה נפשית...את מעיקה עלינו,את מכבידה עלינו,אנחנו נעשים שקופים מולך לפעמים אנחנו אוטיסטים ולא את...אין עם מי לדבר,כואב לנו לראות אותך ככה..בחורה מוכשרת,יפה,עם פוטנציאל רב,אבל חייך הם ללא הווה וללא עתיד..זה הכי הכי מדאיג.מה יהיה איתך?לאן עוד תובילי את עצמך בריק שאת חיה..מי יישמע אותך ומי יעזור לך...את מתבגרת,הזמן לא מטיב איתנו לצערינו ואף אחד לא נעשה צעיר בחיים..היינו רוצים אחרת אבל כזהו העולם.
תתעוררי אחות יקרה לפני שיהיה מאוחר,תתעוררי ותגישי יד לעזרה ונעזור לך,רק תבקשי ונעשה הכל שיהיה לך עתיד טוב והמשפחה תהיה מאושרת עד כמה שניתן....לאמא ואבא קשה....בעיקר לאמא..לאמא אין יום ואין לילה,היא לא מפסיקה להיות טרודה מה יהיה גורלך ולאן תגיעי.אבא מתפס על קירות,הם מדברים אלייך ואת דוחה אותם כאילו הם רוצים את רעתך.
היום כבר קשה לדבר אלייך אם כי אין שום דרך לפנות אלייך.את מכישה כמו נחש,תוקפנית כמו אריה חושבת שכולם נגדך.
נמאס כבר לראות אותך חמוצת פנים,נמאס כבר לראות אותך יושבת באפס מעשה ולא עוזרת לעצמך....הלכת לטיפול פסיכולוגי עד לא מזמן חשבנו שמשם תגיע הישועה,ככ שמחנו ככ קיווינו שפנית לדרך הנכונה,אבל עם זה באה האכזבה...שוב לא עזרת לעצמך עד למצב שהפסיכולוגית אמרה לנו שאין דרך לעזור לה "היא בשלה"..ככ צדקה.
לא יודע אם לכעוס עלייך או לרחם עלייך כי את חולה...אמא אומרת תמיד לנו לסלוח לך כי את חולה וצריך לעזור לך...ככ קשה הרגשות מעורבים שלצערי הכעס משתלט עלינו שאת מתחילה להיות איומה וחמת מזג שלילית עד למצב של התקפי זעם ומוציאה אותנו כאשמים.
לפעמים אני מוצא את עצמי כועס על אלוהים למה זה מגיע לנו...הוא רואה את הסבל שלנו האחים את הסבל של ההורים את הסבל שלך שבחורה בת 41 סהכ רוצה לעבוד,רוצה למצוא את ייעודה בחיים לצאת לאויר העולם החופשי אבל הוא ממשיך לתת לך להיות אסירת עולם של עצמך ואנחנו צופים בך וסובלים לא פחות.האם לכעוס?האם להשלים עם המציאות הרעה שקוראת לנו?
קומי,עזרי לעצמך את יכולה את מסוגלת רק תבקשי ונעזור לך....
מקדיש לך את השורות הבאות שתביני מה עובר עלינו ומי ייתן וייקרה כבר נס בבואו של האביב.
"מי אתה,מדוע יד מושטת..
לא פוגשת יד אחות..
ועיניים אך תמתנה רגע..
והינה שפלו כבר נבוכות
גן נעול,לא שביל אליו לא דרך
גן נעול אדם גן נעול
האלך לי או הכה בסלע
עד זב דם".
ממני שדואג לך 24/7!