דיבור ושפה
שפה עשירה זה נורא חשוב בעיני. בתור ילדה הייתי תולעת ספרים וקראתי מכל הבא ליד. גם בבית דיברו בשפה גבוהה ונקיה, ויש לי שפה מאוד עשירה ונכונה. אבל מה? היום בעידן המחשב אני לא ממש רואה את הילדים שלי מסתערים על הספריה העירונית
וחוזרים כל יומיים הביתה עם 3 ספרים, כך שנראה לי שהבסיס שהם יקבלו בבית זה מה שיהיה.
האם אתם מקפידים לדבר עברית תיקנית עם הילדים (זכר,נקבה, יחיד רבים)?
תמיד!
האם אתם מדברים עברית עשירה ככל האפשר או שומרים על שפה פשוטה?
עשירה ככל האפשר, כבר מגיל מאוד צעיר. הם מבינים מההקשר ואם יש בלבולים אני מסבירה שוב עם מילים נרדפות.
האם אתם מתקנים את הילדים כשהם טועים?
כמו אושק - לעולם לא מתקנת (לא רוצה לפגוע בביטחון העצמי שלהם), אבל מגיבה לדברים שהם אומרים תוך חזרה על המשפט בהטיה נכונה.
האם אתם "שומרים" על שפה נקייה ליד הילדים (לא מקללים, לא "מחלקים מחמאות" לנהגים מטומטמים וכו')
נקודה רגישה...
בעיקרון אני משתדלת יותר לידם, אבל קורה שנפלט לי
או שאני מקללת נהגים בנסיעה לידם. איך משתלטים על זה?
האם אתם מקפידים להשתמש במילים המדוייקות לתיאור פעולות כמו לחלוץ נעליים, לגרוב גרביים?
כן, תמיד. וזה לא קל. במיוחד שאני שומעת את המטפלת אומרת להם "בואו לשים נעליים", ואח"כ מתפלק לי אותו הדבר. אבל אני תמיד מתקנת את עצמי.
אתם משתדלים לומר את המינוח העברי של חפצים ופעולות (מסוק, קלטת) או אומרים את המינוח הפופולרי (הליקופטר)
תלוי. השפה שלי עשירה מאוד ובכל זאת יש הרבה דברים שאני אומרת בלועזית או אנגלית. אני לא חושבת שזה גרוע, כל עוד יום אחד הם ילמדו גם את הפירוש העברי. אני אומרת קלטת, אבל לא אומרת אפיפית (וופל) או מסכת (סטטוסקופ - כמה מכם ידעו את זה? עם יד על הלב. אני למדתי לפני שבועיים
).
איך נמנעים מלחזור על שיבושי הלשון המתוקים שלהם ולומר את המילה נכונה!?
קשה קשה, אבל אני מכריחה את עצמי, כי חשוב לי שהעברית תהיה נכונה. אני חושבת שבגיל שנתיים השיבושים האלה חמודים נורא, אבל הם פחות חמודים בגיל חמש.
ושוב - אני שומעת את המטפלת אומרת להם בבוקר "בואו נלך בָּבֶּש" (להתלבש) ושותקת, אבל אני לא חוזרת על השיבושים שלהם (חוץ מאשר בשקט בחיוך לבעל), למרות שמתאבלת על אובדנו של כל אחד מהם. לעומת זאת, יש שיבושים שכבר הפכו למילים. עומר קורא לדובי שלו דוֹבי ולמוצץ צי. גם אני קוראת להם ככה.