אז תסבירי לי מדוע

[האישה מבאת]

תודה על התשובה המעמיקה

האבחנה שערכת בין מצבה של האישה המוכה לאישה הנשלטת מניחה את דעתי. הרושם שלי היה שהשלב ההדדי, השוויוני, הוא אקט הצהרתי בעיקרו שקודם לפרקטיקה וחיצוני לה. מהתיאור שלך עולה שבמסגרת הפרקטיקה עצמה יש מימוש של ערכים שוויוניים, כי לנשלט יש לא פחות שליטה על הסיטואציה מאשר לשולט, והוויתור על השליטה הוא לא אקט חד פעמי, חיצוני, אלא מתרחש למעשה בכל רגע נתון.
כשאני חושבת על זה, לפי התיאור שלך מה שנשלט יותר מכל ביחסי שליטה הם היחסים עצמם...
טוב, אני מודה שזה נשמע לי כרגע קצת יפה מדי, אבל סיפקת לי הרבה חומר למחשבה. תודה.
("חפירה" אינה אלא שם אחר לחשיבה מעמיקה, בלי קיצורי דרך. משום מה, חשיבה כזו הפכה בשנים האחרונות למנהג מגונה).

 

[A לוןA]

זאת ועוד

במערכת בדסמית מתקיים לא רק ויתור על השליטה, אלא גם הסכמה בפועל לכל התהליך- הסכמה שיכולה להישלל מיידית ע"י כל אחד מהצדדים והיא הסכמה מתמשכת- שהיא הבסיס לכל התהליך הבדסמי.
אם הנושא מעניין אותך, אני מזמין אותך לעיין במאמר הזה של שירי אייזנר, בדסמית, פמיניסטית וקווירית (לאו דווקא בסדר הזה) וגם בהמשך השרשור יש הודעה שלי שנכתבה כאן, נמחקה והובאה לפורום בדסמ ע"י חניתה דרלינג.

 

[A לוןA]

זאת ועוד

במערכת בדסמית מתקיים לא רק ויתור על השליטה, אלא גם הסכמה בפועל לכל התהליך- הסכמה שיכולה להישלל מיידית ע"י כל אחד מהצדדים והיא הסכמה מתמשכת- שהיא הבסיס לכל התהליך הבדסמי.
אם הנושא מעניין אותך, אני מזמין אותך לעיין במאמר הזה של שירי אייזנר, בדסמית, פמיניסטית וקווירית (לאו דווקא בסדר הזה) וגם בהמשך השרשור יש הודעה שלי שנכתבה כאן, נמחקה והובאה לפורום בדסמ ע"י חניתה דרלינג.

 

[האישה מבאת]

פספסתי את זה קודם בתוך השרשור העבות הזה

הלבטים שם בהחלט הדהדו הרבה מהתחושות המעורבות שלי. שוב, תודה לך על ההשתתפות בדיון.

 

[A לוןA]

 

[avi1282]

כמה תהיות

אם אתה עדיין כאן :
הכל סבבה כל עוד זה בטוח ושפוי, מי קובע מה זה בטוח ושפוי? למה יש אקטים שאפשר לבקר ואקטים שאסור?
הרי באותה מידה שאתה תקבע בהחלטיות שאקטים מסוימים בבדסמ לא פוגעים ואין להעביר על כך ביקורת, כך גם אחרים יגידו.
אז או שמותר לבקר אקטים בגלל חשש מפגיעה או שאסור, ואם אפשר אז זה גם על אקטים שנחשבים לנפוצים.

לגבי ביקורת על יחסי שליטה של גבר-אישה גם לא הייתי משווה את זה לאישה מוכה, כן הייתי משווה לאקטים אחרים שעלולים להיות שובינסטים בהסכמה וכמו שניתן לבקר אותם בהקשר של יחסי כוחות כך גם אפשר לעשות זאת לגבי המיניות.

למשל גבר מבוגר אם הוא מחפש בת זוג אישה בת 20, שתעשה את כל עבודות הבית, שתגדל את הילדים שלו ולא תלך לעבוד, שתשקיע מלא זמן בטיפוח, לא יכול לטעון שאין כאן שום דבר שנוגד את הפמיניזם גם אם הוא מחפש מישהי שתרצה את כל הדברים הללו ותעשה זאת מהסכמה.
אז אותו דבר בדיוק ביחסי שליטה במיניות, גם אם זה בהסכמה אין סיבה לא להתייחס לאינטרקציות הללו בהקשר פמיניסטי ולהמנע מלבקר את התופעה ברמה החברתית.

 

[A לוןA]

עדיין כאן

העלית שתי נקודות, ואנסה להתייחס-
האחת- מי קובע מה זה בטוח ושפוי. אז בקשר לשפוי- יש קריטריונים שמגדירים מה נחשב אדם שפוי. בקליפת אגוז- "אדם מוגדר שפוי אם ביכולתו להבדיל בין מציאות לבין דמיון ולהפעיל שיקול דעת סביר ע"מ לשאת באחריות למעשיו , תוך שקילה של פעולות ותוצאות אפשריות שלהן." (מתוך מילון המונחים של פורום בדסמ)
בקשר לבטוח- אם ציפית שאתן פה כללי אצבע ל"הצלפה על איזור X במהירות של עד Y קמ"ש תיחשב בטוחה- אז לא. אין לי כזה. וגם לא יכול להיות לי. בעיקרון מוסכם כי פגיעות הגורמות לנזק מצטבר או בלתי הפיך אינן בתחום הבטוח- אבל זו באמת הגדרה קיצונית ביותר. רוב האנשים המשחקים בבדסמ נעצרים הרבה-הרבה-הרבה לפני.
(אם הנושא מעניין אותך אני מזמין אותך למונח SSC במילון המונחים- בתחתיתו יש 3 דיונים בפורום על המהות של המונחים, אני חושב שתמצא שם מענה לחלק לפחות מהשאלות שלך.)

הנקודה השניה- ההשקפה שאימצתי לי מקריאה כאן (ומדיון עם כמה מהנשים כאן מאחורי הקלעים) הוא שכל עוד אישה עושה בחירה שמעצימה אותה, מתוך מודעות לבחירתה וכשפתוחות לפניה כל האופציות- הבחירה היא בהכרח פמיניסטית. אם החליטה להיות עקרת בית מחד- או אשת קריירה מאידך. תראה מה כותבת כאן חניתה דרלינג על הנושא הזה

 

[avi1282]

תודה על התשובה

לגבי הנקודה הראשונה, לא יודע אם זה היה ברור אבל התהיות שלי לא היו מתוך חוסר ידע, מכיר את הקהילה היטב, ולדעתי יש כאן סתירה ועניין אותי איך לך זה מסתדר.
הסתירה היא שעל פי הבדסמ הסכמה לא מספיקה כדי שכל אקט יהיה לגיטמי או חסין מביקורת. וצריך עוד תנאים - בטוח ושפוי.
וברגע שיש עוד תנאים וכבר אפשר לשאול את עצמנו האם אקטים שאחרים עושים מספיק בטוחים ושפויים, אז כבר אי אפשר להשתיק כל ביקורת מחוץ לקהילה על כך שהם דנים בהאם האקטים פוגעים. אי אפשר לקבל אוטמטית את התשובה שלך או של אחרים שכל האקטים הנפוצים בהכרח סבבה, אם גם אתה בבדסמ לא תהיה מוכן לקבל שכל מה שאחרים עושים בהסכמה זה בטוח ושפוי - זאת אומרת כל האקטים צריכים להיות פתוחים לדיון ולביקורת.

לגבי הנקודה השנייה - אני שותף להשקפה שכל בחירה שאישה עושה לגבי עצמה היא סבבה ואין לבקר אותה, אם למשל מישהי רוצה לעשות את כל עבודות הבית שיהיה לה בכיף, ודאי שהיא לא פוגעת באף אחד ואין כאן משהו לא פמינסטי.
זה עדיין לא אומר שלא נסתכל על התופעה שנשים עושות הרבה יותר מגברים את עבודות הבית, ומי מרוויח מהתופעה הזאת. ולעומת האישה את הבחירות של הגבר לא לעשות את עבודות הבית בהחלט אפשר לבקר מבחינה פמינסטית, גם אם הוא מצא מישהי שתהיה בסבבה עם זה.

וכך גם במיניות, יותר נפוץ יחסי כוחות של גבר דומיננטי שנהנה מאקטים שמכאיבים ומשפילים את האישה (אני ממש לא מדבר רק על בדסמ), מאקטים כאלו מי שבסיכון להפגע זה תמיד האישה, כך שיחסי הכוחות שגם ככה לטובת הגבר מתעצמים עוד יותר. ובהחלט אפשר לבקר את התופעה מבחינה פמיניסטית, ומבלי לבקר את מי שנהנית מהאקטים האלו.

 

[A לוןA]

אתה צודק

ראשית, מאחר ואין לאף אחד, בטח לא לי, בעלות על חוקי הבדסמ הרישמיים- כל דבר נתון לביקורת ודיון. יש דברים בבדסמ שאני לא אעשה אותם, כי לטעמי הם לא מספיק בטוחים- אבל אני מוכן לקבל שבהינתן והמשתתפים בסשן למדו לעומק את הנושא (ולא רק בקריאת כמה מאמרים באינטרנט, אלא בהכשרה מקצועית כזו או אחרת) והם מצמצמים את פוטנציאל הסיכון למינימום- אז פעילותם יכולה להיות מקובלת. מבחינה זו אני הרבה יותר קרוב בהשקפתי ל-RACK מאשר ל-SSC (אמרת שאתה מכיר את הקהילה אז אני מרשה לעצמי לזרוק מונחים

)
בדסמ הוא פעילות אקסטרימית יותר מאשר מין ונילי. הן פיזית והם נפשית. כשאתה נכנס לתחום שהוא קצת יותר אקסטרימי- אם בעבודה, בספורט, בספורט אתגרי או במערכות יחסים- פוטנציאל הסיכון עולה. השאלה איך מצמצמים אותו למינימום ההכרחי ובאלו צעדים נוקטים ע"מ ובמידה וקורית תקלה- הנזק יטופל מיידית ובצורה הטובה ביותר. להימנע מסיכונים בכלל- אי אפשר. גם במין ונילי לחלוטין קורה ואנשים מגיעים לבית חולים.

בקשר לנקודה השניה- אם יחסי הכוחות בזוגיות הם משהו ש"זרם" ו"התקבע" ו"ככה זה" ופתאום "יוצא" שהאישה עושה את מירב העבודות- בהחלט יש כאן מקום לביקורת. היתרון בבדסמ הוא שמערך הכוחות מונח על השולחן, הוא חשוף, גלוי, מתוקשר ונדון- והצדדים מגיעים למה-כן-ומה-לא בהסכמה שאינה רק הסכמה בשתיקה, כמו אצל רוב הזוגות, אלא בבחינה מתמדת ואם יורשה לי אפילו חתרנית של יחסי הכוחות ביניהם. לכן, מאחר והנושא נעשה ברמת מודעות ותקשורת גבוהה בהרבה מהמקובל ובהסכמה של שני הצדדים- לדעתי אין כאן מקום לביקורת פמיניסטית רק כי מבחוץ זה נראה כאילו יש כאן דיכוי פטריארכלי. יש מאמר של שירי אייזנר שהבאתי כבר כאן בשרשור, שמסביר את זה יותר טוב ממני בהרבה.

 

[avi1282]

כשהולכים

ל-rack שזה אומר (לטובת אחרים שאולי שקוראים) שכל דבר בהסכמה הוא לגיטמי כל עוד מודעים לסיכונים שלו, אז אכן כבר אין סתירה, אבל זה אומר שמכשירים כל אקט שהוא בהסכמה, כולל אפילו אקטים קיצוניים שהורגים. אני מאוד מתנגד לגישה הזאת, ואם הרוב המוחלט בבדסמ כן יתנגדו או יבקרו אקטים הרבה פחות גרועים מאלו שגורמים למוות, אז זה לא הפתרון לסתירה הקיימת ב"בטוח ושפוי".

ההתרשמות שלי שבקהילה החוקים פשוט נועדו להכשיר כל אקט שמהנה בשבילנו, לכן קבעו בטוח ושפוי כדי להגיד שיש אקטים קיצונים שהם כבר לא בדסמ, אבל מה שאנו עושים לגמרי אותו דבר כמו כל אקט ונילי אחר, ומי שמעלה תהיות יהיה בדסמפוב, וכך לא יוכלו לבקר את זה. אבל אז רצו להכשיר אקטים אחרים יותר קיצונים כי באמת מי קובע מה זה בטוח ושפוי, ואז יגידו טוב אם זה לא נכלל באקטים הבטוחים זה לפי מודעות לסיכונים ולכן זה גם תמיד סבבה... כך שפשוט הולכים לפי מה שנח כדי שלא יוכלו לבקר, והכללים בעצם משרתים השתקה של התנגדות מבחוץ, ולא את הרצון לבטיחות מקסימלית.

התפיסה שלי גם כן יותר קרובה לrack במובן שזה לא נכון שיש אקטים משפילים וכואבים שהם לגמרי בטוחים, ומאיזשהו רגע זה משתנה, אלא שזה רצף, ושברגע שנכנסים לזה גם בהתחלה זה כבר נהיה עם יותר סיכון. אבל זה לא אומר שצריך ללכת בכיוון שלהכשיר הכל, להפך צריך להיות מודע שככל שהולכים יותר רחוק כך הסיכון גדל, ולגמרי לפתוח את זה לביקורת באופן חופשי, כשסותמים את הביקורת אז גם הנשלטים והשולטים לא יודעים להתייחס לזה בביקורתיות.
זה נכון שזה אקסטרימי אבל רק לצד אחד, רק הנשלט/ת לוקח את הסיכון. השולט/ת לוקח סיכון שהוא יפגע בצד השני.

מכיר את הטקסט של שירי אייזנר, לא מסכים איתה בנוגע לסוף שכמו שכתבתי היא פשוט אמרה טוב אז לפי מודעות לסיכונים זה סבבה שזה כאמור פתרון נח שלא באמת נכון, אבל זה היה שולי לנקודה שלה, אז בעיקר לא מסכים עם זה שברגע שזאת בחירה של נשים אי אפשר לבקר את התופעה, כי כאמור גם נשים שבוחרות להיות עקרות בית הורדת שיער ללכת לטקס מלכות יופי וכו הם סבבה ולא נבקר אותן או נגיד שיש בעיה בבחירה שלהן, אך זה לא ימנע מלדון בנושאים האלו כתופעה חברתית לא שיוויונית שאולי בעייתית לנשים.

ובעיקר לא מסכים עם זה שבגלל שאמרנו שהיא בוחרת בזה כבר לא נבחן את הבחירה של הגבר. אם את הבחירה של מישהי להנות מאקטים של השפלה וכאב לא מבקרים (בצדק בעיני), זה לא אוטמטית אומר שהבחירה של הגבר להכאיב ולהשפיל לא ניתנת לביקרות ולדיון.
ושוב אתן הדוגמא ממוקדם, אם באיזה פורום גבר בן 50 יגיד שהוא מחפש אישה צעירה ויפה שתעשה את כל עבודות הבית ותמיד תהיה מטופחת בשבילו, גם בלי מודעות פמיניסטית יקראו לו שובינסט. אבל באותה ההצדקה בבדסמ אפשר יהיה להשתמש גם כאן, ולהגיד יש אישה צעירה ויפה שרוצה להיות עם גבר מבוגר ולשרת אותו מי אנחנו שנדע מה טוב בשבילה, אז זה לא באמת תופס, כי זה שנשים בוחרות כך או אחרת ולא נבקר זאת, לא משליך בהכרח על הבחירה של הצד השני.

 

[A לוןA]

בחלק הראשון אין ביננו מחלוקת

בדיוק כתבתי אצלי בפורום שגם SSC וגם RACK הן, כל אחת כשלעצמה, חסרות. ה-SSC (אם יפורש לחומרה) לא יאפשר שום פעילות מחשש לפגיעה וה-RACK יאפשר כל פעילות כל עוד מודעים לסיכונים שלה. לכן לטעמי השילוב של ה"בטוח" מה-SSC ושל המודעות לסיכונים של ה-RACK הוא השילוב הנכון.
אני לא יודע באיזה במה ניסית לדון על דברים וסתמו לך את הפה, אבל אני יכול להגיד לך שבפלטפורמה שאני מנהל- אין כזו (אני מקווה...), כל עוד הדיון מתנהל בכבוד וללא שיפוטיות, אלא מתוך רצון להגיע להבנה והסכמות. אני חושב שחלק נכבד מהתובנות שהגעתי אליהן היו דווקא בדיונים שלא היה לי נוח איתם, ו"אילצו" אותי להפוך ולחשוב בדברים שנראו לי מאוד ברורים ומובנים מאליו. ישנה ביקורת, מותר וחשוב שהיא תהיה - כי היא גורם מאזן חשוב מאין כמוהו. אני יכול להפנות אותך לדיונים (אפילו סוערים) בהם אקטים מסויימים נראו לי בתחום ה-SSC ולאחרים לא- ובדיונים אחרים בהם אני חשבתי שהפעילות המתוארת אינה SSC ואחרים חשבו אחרת ממני. אבל אתה חייב להסכים איתי שרוב הבדסמיים לא מגיעים למקומות בהם נדרש דיון על האם דבר מסויים הוא מסוכן או לא- כי הרוב עושה דברים שהם מאוד בקונצנזוס ולא נחשבים למסוכנים (כמעט) בכלל. כך שהדיון הוא בעיקרו תיאורטי ודן בד"כ במקרי קצה.
&nbsp
בקשר לנושא הפמיניסטי- אני אסכם את דעתי (כי אנחנו קצת מסתובבים במעגלים, וזה בסדר גם לא להסכים ב-100%)- גם כאן, הדיון הוא חשוב. הבחירה בבדסמ היא בחירה בדרך חיים זוגית. בהתנהלות זוגית. היא לא אמורה להשפיע על שאר תחומי החיים, ואני מכיר נשלטות שהן מנהלות בכירות, עורכות דין מצליחות וכו'. כך שהן מממשות את הפמיניזם שלהן בכל תחומי חייהן. גם בהקשר הזוגי, לתפיסתן, אם הן בוחרות להיות נשלטות- זוהי הגשמה פמיניסטית, בגלל האופן בו נעשתה הבחירה, מניעיה והיכולת לשנות את כללי המשחק בכל רגע נתון (או לפחות לדון עליהם). הדוגמא שלך אינה תקפה כהשוואה מכיוון שהרצון של הגבר אינו בבחירה של התנהלות זוגית אלא בבחירה של דרך חיים בכלל. וגם כאן יש להתנהל בזהירות, ולבדוק האם אנחנו לא שופכים את התינוק עם מי האמבט, ובשם ההגשמה הפמיניסטית לא פוגעים במי שמחשיבים דרך חיים שלא נוחה לנו (מחשבתית) כדרך חיים המעצימה ומגשימה את מי שהם.

 

[catchet]

שתי שאלות

אתה טוען שנשלטות מממשות את הפמיניזם שלהן גם במסגרת הבדסמ, וזאת משום שהן בחרו להיות נשלטות והן יכולות לשנות את בחירתן בכל רגע נתון. עכשיו שאלה - האם השולט יסכים שבחירתה של הנשלטת תשתנה כך שהיא תהפוך לשולטת? אם באופן עקרוני היא יכולה בכל רגע להפוך לשולטת, אז אין כאן התנגשות עם פמיניזם. אך אם תגיד שלא, זה אומר שהמסגרת מגבילה את אפשרויות המימוש שלה, וזה לדעתי מהווה בעיה בהקשר הפמיניסטי.
&nbsp
ודבר נוסף, אמרת שבחירתו של הגבר בדרך חיים מסוימת, נגיד כשולט, היא לגיטמית. אין לי ויכוח על זה שהיא לגיטמית. השאלה האם היא גם פמיניסטית?

 

[A לוןA]

שתי תשובות-

ראשית, אני לא מקבל את הנחת היסוד שלך, שאם יש מחיר לבחירה סימן שהבחירה היא לא פמיניסטית. אם מישהי נמצאת במערכת יחסים פמיניסטית להפליא עם בן זוגה, והיא מחליטה לממש את עצמה בתור לסבית, נניח- האם המסגרת לא מגבילה את בחירתה? האם זה עשה את בחירתה הקודמת לפמיניסטית פחות?
כל בחירה מגיעה עם מחיר, ואם הבחירה משנה תנאי בסיסי בהתקשרות שלי עם אחר- יתכן ודרכינו יצטרכו להיפרד. זה לא קשור לפמיניזם או לבדסמ- אלו החיים.
&nbsp
בקשר לשאלה השניה- אם אישה בוחרת לממש את עצמה בדרך פמיניסטית כלשהי, האם הגבר שמסייע לה בתהליך המימוש הוא לא חלק מהתהליך הפמיניסטי הזה? ואם כן- הרי שבחירתו היא בהכרח פמיניסטית.

 

[catchet]

הבעיה שלי כאן לא עם התוצאה

אלא עם הכוונה. נכון ששני הצדדים יוצאים מרוצים מהאינטראקציה הבדסמית. אך מה עם הרצון של השולט להכות אישה, כיצד זה מסתדר עם הסטנדרטים הפמיניסטיים?

 

[A לוןA]

זו שאלה שאי אפשר באמת לענות עליה

אישה שרוצה להיות טייסת, ונלחמת בכל מערכות הצבא שמנסות למנוע ממנה את זה, ובסופו של דבר מצליחה לנפץ את תקרת הזכוכית ולסלול דרך לבאות אחריה- זה משנה אם היא עשתה את זה ממניעים פמיניסטיים, ממניעים של טובתה האישית , כי אבא שלה היה טייס וזה היה החלום שלה מגיל 0 או מכל סיבה אחרת?
התוצאה הסופית היא שבחירתה היא בחירה פמיניסטית, בין אם היא עצמה פמיניסטית וזה ה"דלק" למעשיה או לא.
&nbsp
כנ"ל גם כאן- אם יש גבר שמתייחס לאישה בכבוד (וההיפך), והם מנהלים זוגיות שגורמת לשניהם אושר וסיפוק מתוך בחירה זה בזו ומתוך בחירה ומודעות בכל האפשרויות העומדות בפניהם- זה משנה אם הוא מלטף אותה או מצליף בה?

 

[catchet]

זה שאינך יכול לענות עליה לא אומר שאין לה מענה

לגבי התוצאה אין לי ויכוח איתך. אם שני הצדדים מרוצים הכל נפלא. אך במישור של הכוונה יש בעיה, קשה לי לראות ברצון להכאיב לאישה (אם מנתקים לצורך העניין אותו מרצונה של האישה להיות מוכה) ביטוי פמיניסטי.
&nbsp
גם לגבי בחירתה שהאישה להיות טייסת אני חולקת עליך, לדעתי בחירה זו אינה פמיניסטית כשלעצמה. על מנת שזו תהיה בחירה פמיניסטית עליה להיעשות בכוונה כזאת. כלומר, הבחירה להיות טייסת צריכה להיות פוליטית או גם פוליטית, בכל מקרה זו יכולה להיות בחירה לא רלוונטית לפמינזים, למשל אם הטייסת לא רואה את עצמה פמיניסטית ולא מתחברת בכלל לעקרונות הפמינסטיים

 

[Berethor]

לדעתי הבחירה של אישה בלהיות טייסת היא בחירה פמיניסטית במהותה

משום שטיסה לא נחשבה בעבר לתפקיד גברי בלבד ולא לתפקיד נשי, וגם כיום יש מעט טייסות יחסית למספר הטייסים, לכן זאת התנהגות פמיניסטית, אפילו אם הטייסת לא מגדירה את עצמה כפמיניסטית, המעשים שלה מדברים בעד עצמם, ומשמהותיים יותר ממילים, להבדיל הבחירה בלהיות אישה מוכה במסגרת BDSM היא לא בחירה פמינסטית במהותה, יש מספיק נשים מוכות ונשלטות גם שלא במסגרת הBDSM. הBDSM זאת מסגרת אלימה ולא שוויונית בדרך כלל, איך שלא ינסו לסובב את זה, בין צד שולט שעושה דברים לצד הנשלט, "שנהנה" מזה, מתוך מזוכיזם או/ו הרס עצמי. חוץ מזה, אני מאמין שהמשיכה של אישה ללהיות נשלטת, לא נובעת רק ממזוכיזם, אלא גם מאותה נטיה של להיות אישה חלשה בזרועות של גבר חזק, שקיימת אצל נשים רבות, רק שבמקרה של BDSM "הגבר החזק" מתעלל באישה יותר מאשר מגן עליה, ורק שחס וחלילה האישה המזוכיסטית לא תשכח את "מילת הביטחון".

 

[A לוןA]

איזה גיבוב של נונסנס

אני מציע לך להיזהר, כי כמו שאמרה גריןממבה- אתה עוד עלול ליפול מהקצה של הפלטה שאתה חי עליה.
&nbsp
אז מה אם האנשים שחיים את הבדסמ אומרים אחרת. אז מה אם יש מחקרים שאומרים אחרת? אז מה אם BDSM מקובל במדינות רבות ומתקדמות בעולם כנטיה מינית לגיטימית, ממש כמו הומוסקסואליות וטראנסג'נדריות?
אם אני רואה שטוח, סימן שהעולם שטוח.
&nbsp
יאללה, סיימתי את ה"דיון" עם גבב הדיעות הקדומות שיש לך. כשתתמוך את הדיעה שלך במחקר (ואני מדגיש, מחקר, לא מאמר דעה)- יהיה לנו על מה לדבר. עד אז- כל הדעות שלך פשוט מגוחכות עד מביכות.

 

[Berethor]

גם עישון "מקובל" במקומות רבים, אבל זה לא מה שהופך אותו לבסדר

BDSM היה ונשאר דבר שבשוליים, ומדובר בפרקטיקה מינית הכי אלימה שיש במסגרת חוקית, לכן מהצד הBDSM נראה כמו אונס והתעללות.

 

[A לוןA]

ההשוואות שלך מקולקלות מהיסוד

בוא ניקלח את ההשוואה (העקומה לחלוטין) בין בדסמ לעישון שעשית, ונראה כמה היא מופרכת-
עד שנות ה-50 עישון נחשב למקובל, ואפילו בריא (תגגל doctors reccomand smoking, עבור לתמונות ותראה כמה כרזות פירסומת בהם רופאים, רופאי שיניים וכו' ממליצים על עישון). מחקרים מודרניים פסלו כולם את העישון כמשהו מזיק. אתה מאמין למחקרים מודרניים, נכון?
עכשיו נעבור לבדסמ. עד שנות ה-70 בדסמ נחשב לנטיה מסוכנת, מופרעת שנובעת מהתעללויות עבר וכו'. אבל מחקרים מודרניים מראים בדיוק את ההיפך- שבדסמ הוא יותר נטיה מינית מאשר העדפה, שאנשים המתעסקים בבדסמ מאושרים יותר מהאוכלוסיה הכללית, שבדסמ אינו קשור להתעללויות עבר ובאופן כללי, למי שאוהב את זה- זה עושה טוב בחייו. משום מה כאן אתה לא מקבל את המחקרים המודרניים ומעדיף להסתמך על דיעות שנקבעו ב1886.

אז אחת משתיים- או שבדסמ זה רע- אבל אז עישון זה אחלה (הרופאים של לפני 70 שנה פוסלים בדסמ וממליצים על עישון!), או שעישון זה רע- אבל אז בדסמ זה טוב (הרופאים של היום פוסלים עישון אבל מקבלים בדסמ)

תחליט באיזה צד אתה נמצא- בצד שמקבל מחקרים מודרניים, או בצד שמקבל דעות קדומות ומחקרים של לפני מאה ויותר.

(יש גם צד שלישי, ששם לדעתי אתה באמת נמצא- הצד שמגיע עם דיעות קדומות ואז מנסה למצוא את מה שיצדיק אותן. לכן עצם הויכוח איתך די חסר תועלת, אבל מילא)