אז עוד שאלה...

[אהובת הספרן]

אז עוד שאלה...

מרימה את הכפפה (מדמיינת אותה כזאת ארוכה, מתחרה, עם נצנצים) שנזרקה לי כאן
והנה שאלה:

אני מסכימה עם מה שקראתי כאן בואריאציות שונות, שזוגיות פתוחה באמת אפשרית על בסיס של זוגיות חזקה וטובה.
אבל, זה מוביל אותי למחשבות שדווקא שם, אי אפשר להמנע לגמרי מחרדה מסוימת לעתידה של אותה זוגיות במידה וקשר נוסף ילך ויעצים עד שבן או בת הזוג ירצו שהנוסף/ת יהיה או תהיה העיקרי/ת שלהם, ואולי מי יודע, אפילו היחיד/ה. נכון שאפשר לבסס כללים וגבולות, אבל את הלב, אנחנו יודעים, אי אפשר ממש לגדר...

אז נכון, שזאת אופציה שקיימת תמיד. אבל איכשהו מרגיש לי שכשפותחים דלת, כל מני דברים יכולים להכנס בה.
אז איך מתמודדים עם חוסר הודאות הזה, עם החשש הזה, עם הנטיה לעשות השוואות...(את מי הוא אוהב יותר... מי יותר חשוב/ה?) ועם הידיעה שמי שאהב אותנו המון שנים בבלעדיות עכשיו אוהב עוד מישהו..?
מאוד אהבתי את זה שמישהו כתב כאן, שבת זוגו שיתפה אותו שהיא מרגישה קנאה לקראת פגישה שלו וכשהוא שאל אם לבטל היא אמרה לו שלא, שהיא מעדיפה להתמודד עם הקנאה ושהוא לא יוותר עליה.
עד כמה לגיטימי מבחינתכם לבטא גם רגשות קשים שעולים? ומה הגבול שמעבר לו צריך להבין שאי אפשר להמשיך בדרך?

(וטוב, בסוף זה לא ממש היה שאלה אחת..)

 

[פמיניסטי]

את צודקת.

אי אפשר להימנע מחרדה לעתיד הזוגיות, וגם לא ממחשבות של מה בדיוק הוא עושה איתה, השוואות למי יש יותר גדול או מי מוצצת טוב יותר, את מי אוהבים יותר וכדו' ..
ונכון גם, שהכל יכול לקרות.
רק שזה נכון באופן כללי.
זה יכול לקרות עם הקופאית בסופר, או עם עמית לעבודה, עם בוס או כפיפה, או סתם עם אבא/אמא של אחד הילדים בגן/בבית הספר.
אין לנו שליטה באמת על מה שקורה, ואני לפחות חושב גם שלא הייתי רוצה להחזיק בכוח/מכוח נורמה שליטה כזו. לא שישלטו בי, ולא לשלוט בבת זוגי במובן הזה.

ויותר מזה, ונדמה לי שכבר כתבתי את זה פה פעם-פעמיים .. לאהוב, זה קודם כל לפרגן.
אני חושב שנכון לשתף, ונכון לדבר, ונכון להתמודד - ואין ספק שזה מורכב, קשה ולפעמים מכאיב.
אבל זה עדיף על תסמונת בת היענה (נתקלתי בסקר שדיבר על משהו כמו 80% בגידות בנישואין ...)

גבולות הם עניין אישי.
מבחינתי, זוגיות סגורה נכון להיות אינה משהו שאני מוכן לקבל, גם אם בפועל אני לא מממש.
אני חושב שזה פשוט בריא לזוגיות העניין הזה.
ממש ברמות של תרופת פלא למגיפת הגירושין

 

[אהובת הספרן]

אז אם אני מבינה אותך נכון...

אם אי אפשר לשלוט על כלום ואם הכל יכול לקרות, אז לא מגדירים גבולות בכלל?
אז זה באמת יכולה להיות גם אמא של ילד מהגן או השכנה או עם מישהי בעבודה...?
ועוד שאלה וסליחה שאני מקשה - לשתף ולדבר זה אומר על הכל? לשתף גם בפרטים, ברגשות לגבי אחרים? ואיפה "האחרים" בשיתוף הזה..?

 

[פמיניסטי]

את תצטרכי קצת לעזור לי

בנושא הגבולות עם דוגמה או שתיים - כדי שאבין למה כוונתך בגבולות ....

ממממ ... אמא של ילד מהגן, או השכנה, או מישהי בעבודה .... מממממ ...
איפה לדעתך אנשים מוצאים את הבגידות שלהם ?

לנושא שיתוף - זה עניין אישי.
יש מי שירצה פרטים גראפיים על תנוחות, מה ואיפה ועל רגשות
ויש מי שירצה שלא לדעת.
ועדיין, זה משהו שצריך לדבר עליו, כדי לתאם, ולהבין מה רוצים ומה נכון ואיך נכון.

לגבי האחרים.
גם פה אני חושב שאין חוקים ברורים, וזה אולי מתחבר גם לנושא של הביטחון בקשר ..
גם אם בפוליאמוריה עסקינן, אני חושב שכמעט תמיד יש את הקשר הראשי, שהוא שם ככזה, גם בתודעה, וגם בפרקטיקה של ילדים, רכוש, חיים משותפים וכדו'.
וזה משהו שיש לו משקל ויש לו מקום, ויש לו השפעה על האחרים ועל מקומם.

כשהאחרים הם אחרים בקשר חשאי, זה ברור שלא משתפים
כשהם כאלה במודע, אני חושב שהם מודעים למקומם - ועדיין, גם פה, יש מקום לשיקול דעת ולהתחשבות ...
למרות, שאפשר לסייג ולהגיד, שזה לא שונה מחבר/ה בקשר "נורמטיבי" ... בני זוג לא חולקים מידע שהוא לכאורה "סודי" ? החברה שלך סיפרה לך כך וכך .. זה לא מגיע לבן זוגך ?

 

[אהובת הספרן]

גבולות

למשל:
לא מפתחים קשר בסביבה הקרובה או המשפחתית (אם שם אנשים מוצאים את הבגידות שלהם כהגדרתך, זה רע מאוד..)
לא משתפים/כן משתפים בפרטים
כן משתפים אם משהו מהותי משתנה בקשר האחר (לדוגמא , האחר רוצה יותר, או נפרד מבת/בן הזוג שלו)
סופי שבוע - כן/לא לגבי קשר נוסף
כאלה

 

[פמיניסטי]

אחלה דוגמאות

שבעיני כולן סובבות סביב תקשורת, ותוצאה של תקשורת שהיא תאום ציפיות.
אני רוצה לקוות (ומעריך שלא כך המצב), שגם בזוגיות שאינה זוגיות מאפשרת, תקשורת יעילה ופתוחה בין בני הזוג היא דבר בסיסי.
קל וחומר בזוגיות מאפשרת, שלכאורה (ולדעתי רק לכאורה) היא בעלת פוטנציאל גדול יותר לתאקלים ואי הסכמות בנושאים "רגישים" תקשורת יעילה ופתוחה בין בני הזוג (גם אם זו תקשורת שמחליטה שיש דברים שלא מתקשרים) היא מאסט.

לנושא בגידות רק לציין, שזו לא ההגדרה שלי אלא מה שאני מכיר מסיפורים למיניהם ותחושות.
הבוס של, החברה של, השכנה של, העמית של, וכדו' ... זו הסביבה הזמינה .. או בפורומים של תפוז

 

[רכה ונשית]

אני מאמינה שהלב יכול לאהוב יותר מאחד.
באופן אישי המדהים שלי ואני עברנו תקופה לא פשוטה כשאני התאהבתי בנוסף שלי, הוא גם היה פנוי בתקופה מסויימת, מה שאמור היה לאיים על מעמדו והרגשתו של בעלי.
אבל, האהבה שלי לבעלי והקשר המיוחד שלנו ניצחו הכל.
כן, זה עלול לקרות לכל אחד מאיתנו - כל שכן למי שחי בזוגיות פתוחה.
יחד עם זאת, אם הזוגיות שלכם באמת חזקה והסיבות לפתיחתה הן לא כדי להשלים חוסרים או לתקן משהו שנשבר, אני מניחה שאת לא צריכה להות מודאגת יתר על המידה.
חששות יש לכולנו, בכל זאת אנחנו צועדים (בהתחלה) בדרך לא מוכרת ופוחדים לאבד את מה שיש.

 

[hyg]

אם אני מבינה נכון

ממה שקראתי אצלך ואצל עוד כמה כאן, לא רצוי מראש להיכנס לזוגיות שהיא פתוחה, אלא להגיע אליה כאשר הזוגיות היא יציבה, חזקה, קבועה עם הרבה אהבה.
האם אצל זוגות שמראש מתחילים ביחסים פתוחים, הסיכוי שהזוגיות שלהם תשרוד לאורך זמן היא נמוכה יותר?

 

[רכה ונשית]

אני כמובן

יכולה לדבר על זה רק מנקודת המבט שלי.
כן, זוגיות פתוחה צריכה לצמוח ולהפתח מתוך זוגיות חזקה, טובה, מפרגנת ואוהבת.

 

[אהובת הספרן]

כן

הזוגיות שלנו חזקה
וזה ממש לא בא להשלים חוסרים
וכן יש לי וגם לו הרגשה שאנחנו יכולים לנצח ביחד הכל
ועדיין יש לי לפעמים רגעים כאלה שהבטן מתהפכת
לרוב זה בגלל דברים שקורים אצלי בראש ולא במציאות..

 

[רכה ונשית]

לא חשבתי אחרת

אל תתני לבטן להתהפך

<אני יכולה להפגש לשיחה וקפה אם תרצי>

 

[אהובת הספרן]

ברור

שאני רוצה...
התביישתי לבקש..

 

[לילה 74]

אין ערבויות אף פעם

והשאלות שלך מצוינות.
בהתחלה קשה להתמודד עם שבירת המיתוסים והאשליות שלכל סיר יש רק מכסה אחד. אחר כך (לפחות אצלי) כבר מפסיק הצורך לאחוז באשליות האלו.
אני יודעת שבעלי היה יכול למצוא עוד מישהי שמתאימה לו לחיות איתו אבל הוא כבר בחר לחיות איתי ורוב הסיכויים (לא כולם. כבר אמרתי שאין ערבויות) שעל אף שיש עוד אופציות טובות בחוץ הוא לא יוותר על כל מה שבנינו יחד.

אי אפשר ואין צורך לגדר את הלב אבל כן אפשר לגדר או יותר נכון להגדיר את המרחב בתוכו אנו פועלים.

ביסוס כללים וגבולות המתאימים לשני בני הזוג ובחינתם תדיר הוא הכרחי כמו שהכרחי לעבוד עם השכל ולא רק עם גחמות הלב (אני כתבתי את זה?) פשוט כי זה מגן עלינו מלהיות עלה שנסחף עם כל רוח וזו הדרך שלנו ללמוד לשלוט ולכוון את התעופה.

אני רואה כאן שני צרכים עיקריים וגם קצת מנוגדים : הצורך בביטחון, שגרה, עוגן, יציבות ולעומתו הצורך בשבירת השגרה, בגיוון, בהרפתקאות, בריגוש.

שני צרכים אלו תמיד יתקיימו וכשמבינים את זה קל יותר להתנהל בחיים האלו מבלי לערוך השוואות לא הוגנות ( כי איך אפשר להשוות בין מישהו שאתה רואה פעם בשבוע שבועיים בצורה סטרילית לאהבה וחוויות מדהימות בלבד לבין מישהו שחי איתך את החיים גם על שאר צדדיהם: גידול ילדים, עול כלכלי, כביסות..)

בקיצור, מה שכתבת נכון. כשפותחים דלת כל מני דברים יכולים להיכנס בה ואני אומרת: ברוך הבא!

 

[אהובת הספרן]

תודה לילה

כתבת יפה.. אני אתן לזה להדהד קצת בפנים...

 

[אבישג זו אני]

קראת את אסתר פרל?

 

[לילה 74]

לא. מי זו?

 

[אבישג זו אני]

אשה חכמה

כתבה את הספר "אינטליגנציה ארוטית" - ממש מומלץ לקרוא
חפשי בגוגל, מומלץ
יש לה גם הרצאות מצולמות בTED
ׁ(אין לי אפשרות כרגע לשים לינק בגלל בעיה במחשב)

הדברים שכתבת הזכירו לי חלק מהדברים שהיא מדברת עליהם.

 

[זמנית40]

הנה

http://www.ted.com/talks/esther_perel_the_secret_to_desire_in_a_long_term_relationship.html

 

[אבישג זו אני]

תודה

 

[זמנית40]

איך באת לי בזמן. לא יאמן!