אז עוד שאלה...

[גמד מצויד]

ההבדל בין טיפש לאמיץ

ההבדל בין טיפש לאמיץ הוא הפחד. טיפש, אינו מפחד, רק עושה. אמיץ, מפחד ועושה. לכן הוא אמיץ - הוא מתמודד עם הפחד.

את מתארת את הפחדים שלך מפתיחת הזוגיות. כן - זה מפחיד!

הדרך להתמודד עם הפחד היא להציף אותו - להודות בו, לדבר עליו עם בן הזוג. להיות ערים למצבים בהם הגבולות שלנו נחצים ואז לתקן את הגבולות...

זה תהליך מאוד מתפחיד בהתחלה... וגם בהמשך

עם הזמן, לומדים שהפחד הזה הוא חלק מהחוויה ושבדרך אנחנו עושים גם טעויות.

בעיני, ההבדל הגדול בין זוגיות מאפשרת לזוגיות מונוגמית היא אופן ההתמודדות עם הפחדים. במונוגמיה ההתמודדות היא ע"י המנעות - בוא נמנע מכל דבר שעלול לחצות את הגבולות השבירים של הזוגיות.

במערכות יחסים פתוחות יש הסכמה להרחיב את הגבולות ולכן יש גם "סיכון" גבוה יותר. אני שם את המילה "סיכון" במרכאות, כי לדעתי, הסיכון הרבה יותר נמוך - כשאנחנו משתפים ודנים ותומכים, הזוגיות מתחזקת הרבה יותר מאשר כשאנחנו נמנעים.

 

[אבישג זו אני]

כשיוצאים לדרך

כדאי לתאם ציפיות
לדבר על הפחדים
לדבר על כללים ועל קוים אדומים.

ברור שיש הרבה דברים שאי אפשר לצפות מראש. עקרון אי הוודאות קיים כאן. ובכל זאת אפשר לשלוט בזה באופן מסויים, בעיקר כשנקודת הפתיחה היא שהזוגיות היא לפני כל קשר אחר.
צריך גם לקחת בחשבון שפתיחת הזוגיות אחרי שנים של מונוגמיה יוצרת זעזוע בקשר, לטובה וגם לפעמים פחות לטובה.
ויש כאן עניין של תרגול. לתרגל את פתיחות הלב, את שחרור הקינאה, את השחרור העצמי והשחרור של בן הזוג. זו עבודה לא קלה שמאוד תורמת להתפתחות העצמית.
אולי יהיו כאלו שיקפצו עליי עכשיו ויתנגדו לדעתי...אני חושבת שטוב שתהיה סימטריה או במילה פחות נוקשה- הדדיות, כלומר ששני בני הזוג יחוו קשרים או חוויות מחוץ לקשר ולפעמים אם מישהו "רץ" קדימה יותר מהשני כדאי שיאט את הקצב ויחכה קצת לבן הזוג .

 

[רכה ונשית]

למה שנקפוץ?

זו דעתך וזה נהדר שלא כולנו חושבים מרגישים ומתנהגים אותו הדבר

 

[אהובת הספרן]

אבישג

מקבלת מאוד את כלל הבסיס שהזוגיות קודמת
שמחה שאני חווה בינתיים סוג של זעזוע לטובה
מבקשת להתעכב על התרגול.. לפתיחת הלב, לשחרור..
יש לך טיפים לענין הזה? מה זה אומר, מעבר לעובדה הפשוטה שכשזה קורה בפועל, ואנחנו מתמודדים עם זה, אנחנו בעצם מתרגלים..

 

[אבישג זו אני]

אין כמו ההתנסות לתרגל את זה

וכן שההתנסות תהיה משני הצדדים, כלומר לשחרר את בן הזוג ושהוא ישחרר אותך וללמוד לשחרר את עצמך.
התרגול לדעתי הוא קודם כל במודעות, שאני רוצה לפרגן לבן הזוג שלי כשהוא עם אחרת, לשחרר את הקושי אם קיים ולאהוב אותו כשאני חוזרת מהמאהב שלי.
מודעות
התנסות
ולדבר על זה, לא לפחד להעלות גם את הקשיים.

 

[גוני4040]

זה כואב , זה מטלטל , זה מחייה

וזה מבהיר לנו שהיינו במקום עצור יותר לפני כן.
אנחנו החלטנו לפתוח את הזוגיות לבני זוג נוספים לפני כחצי שנה ולאשתי כבר יש קשר משמעותי אחד.
שנינו , יחד ולחוד , היינו עסוקים בהתמודדות עם הקשיים , הפחדים , הכאבים וחוסר הוודאות.
עם ההשפעה על הקשר שלנו , על הקינאה שמתעוררת , על הפחד מכך שהזוגיות לא תשרוד את זה.
אשתי קצת הקדימה אותי בעניין והיום , חצי שנה אחרי , גם אני נמצא במקום שבו אני רואה את עצמי עם קשר נוסף.
מרגיש מתרגש , חי , משקיע בעצמי - הבנתי שזמן רב לא השקעתי בעצמי כמו שצריך.
אנחנו מבלים יחד הרבה יותר ומשוחחים המון.
אני יודע שיש עוד התמודדויות לא פשוטות אבל מאמין היום יותר מבעבר שאנחנו יכולים להן ויותר מזה - שאנחנו צומחים ומתפתחים.

 

[אהובת הספרן]

עוד תהיה קטנה שאני מגניבה לכאן...

כי לא נעים לי לפתוח עוד פוסט:
לגבי הקשר הנוסף:
עד כמה משמעותי לכם שהוא יהיה גם "פתוח"?
כי פתאום, מרגיש לי לא נכון להיות במקום שאני נמצאת עכשיו, ושיהיה לי קשר עם מישהו שמסתיר את זה מבת זוגו. מאלף סיבות שלא כאן המקום לפרט.

 

[זמנית40]

לי זה חשוב

לא עשיתי את כל הדרך לפתיחת הזוגיות כדי להסתיר עכשיו.
כדי לשבת בבית קפה ולהגניב מבטים כל שניה לצדדים. לא לתת יד כשהולכים על המדרכה יחד, ולא להתנשק בחוץ לאור יום.
לא יכולה להתחייב שכך זה יהיה תמיד. הבנתי שהקהילה של הזוגות הפתוחים קטנה למדי וסביר להניח שמתישהו יהיה לי נוסף שמגיע ממקום אחר. גם לרווקים וגרושים יש להערכתי את הבעיות שלהם. חוסר הסימטריה הזה הוא לא דבר טוב בעיני.

 

[שמחה להיות אתכם]

גם לי חשוב

ומשתדלת לא להיות שם
לא אגיד שזה לא יכול לקרות, אבל בהחלט עדיף לי קשר עם משהו שבזוגיות פתוחה.. גם הבן זוג שלי מפרגן לי יותר כאשר הקשר הנוסף פתוח

 

[Kelevra]

בהתחלה זה היה לי נורא חשוב

אחר כך למדתי להתפשר. יש כל כך מעט מועמדות פוטנציאליות שנמצאות בזוגיות פתוחה, שזה דורש נס רציני למצוא אחת שגם תתאים*. ברור שזה הכי טוב, אבל הרבה יותר חשוב מהסטטוס זה הבן אדם. הרבה יותר חשוב לי ממידת החופש שלה זה מה שאני מרגיש אליה, כמה טוב לנו ביחד וכן הלאה. החיבור בין שנינו הרה יותר חשוב לי מאשר הסטטוס.




*אין ספק שזכיתי בלוטו.

 

[אהובת הספרן]

יפה

לך הזכיה בלוטו
(ובאמת למצוא אנשים אהובים בחיים האלה שטוב לנו איתם זה הרבה יותר מכל זכיה כזאת)
וכן, אם למדתי משהו מהתקופה האחרונה זה שהחיים מורכבים, ושלפעמים כשמתפשרים מגלים שבעצם ההתפשרות הזאת הביאה אותנו יותר רחוק ממה שחשבנו שאפשר..

 

[מנהל סיכונים]

מרוב שהגנבת, כמעט פיספסתי

קשר עם בוגדים/ות (אני יודע שזו מילה חזקה, אבל זה התואר) לעולם יהיה מסובך מאשר קשר עם ״פתוחים״.
הסיבוך מגיע בעיקר מהמקום שבו שתי קבוצות של אנשים, שהחליטו לנהל קשרים מחוץ מחוץ לבית, נפגשות, ולכאורה יש בניהן שיתוף אינטרסים ועניין. רק הרקע שונה.
לא פעם יצא לי ולזוגתי לדון בכך, ותמיד הגענו למסקנה שאנחנו לא לוקחים אחריות על מה שעושה הצד השני. כדאי רק לוודא שהצד השני מודע למצבו... כבר ראיתי בוגדות חסרות מעצורים. אין לי עניין למצוא את עצמי בטלנובלה.
מאידך, אני מבין למה את מתכוונת, ולאחרונה גם מצאתי את עצמי עוצר קשר שכזה. במקרה שלי זה היה מצב שבו גברת נחמדת אחת הגיעה לסף בגידה ראשונה איתי. לא מתאים לי.
אני מניח שזה לא לגמרי קוהרנטי והכל בר ויכוח, אבל אני לא רוצה להיות האיש שמעביר, או שותף להעברת, אישה לסטטוס בוגדת.

 

[אהובת הספרן]

מאוד מזדהה

עם לא לרצות להיות זאת שמעבירה מישהו סטטוס

 

[גזר מתוק]

קשה נורא

מחד, אנחנו לא יכולים לקחת אחריות לבחירות של אחרים, והבחירה להשאר בתחומים המוארים והמוסכמים מצמצמת מאד את הבחירה.
מאידך, החוויה האישית שלי בקשר שהגיע למעורבות רגשית משמעותית, היא שיש בהתנהגות של הצד השני משהו שמזהם את החלל המשותף שלנו, וזה לא עבד לי טוב.
בקשרים שהיו שטחיים יותר (חברות, כימיה, סקס, הנאה משותפת), יכולתי להסתדר עם זה (לא בלי התחושה שהבחירה להתנהל בסתר משקפת דבר מה לא מאד חיובי על האישיות של האדם שאיתו אני מתראה).

 

[זמנית40]

אני תוהה אם זה אומר משהו מאד לא חיובי על

אופי האדם.
הרי לא כולם זכו לבן זוג כמו שלי או שלך, לצורך העניין, שמוכן בכלל לדון בזוגיות פתוחה. לא כל הזוגות יכולים להתמודד עם זוגיות פתוחה. גם אם הם חכמים וטובים ואוהבים.
אז הזוגות הללו חייבים עכשיו להקריב את עצמם על מזבח המונוגמיה?
אני לא בטוחה בכלל. זו לא חכמה להיות במקום הטוב הזה בו אנחנו נמצאים במידה רבה בחסד ולא רק בזכות, ולהסתכל מלמעלה בהתנשאות על ה"בוגדים" (ואני לא אומרת שאת עושה את זה! רק מחדדת גם את המחשבות שלי עצמי) אבל אל תשפוט אדם שלא היית במקומו. אם הוא לא רוצה לאבד את הזוגיות שלו ואוהב את אשתו ועדיין יש לו צורך חזק בגיוון מיני, שכולנו חובים, האם אנחנו במקום לשפוט אותו?

 

[פמיניסטי]

מחוייבות/התחייבות

יש משהו במילים הללו.
עשינו בנקודה מסוימת בזמן בחירה. בבן/בת זוג, ואיתם עשינו בית, ילדים וכדו'.
בין השאר עשינו איתם חוזה.
חלקו כתוב. וחלקו אינו כתוב.

ברור שלאורך ציר הזמן, דברים משתנים, אנחנו משתנים, הצרכים והרצונות משתנים וכדו'.
רק החוזה, לא בהכרח משתנה.
ולחוזה הזה שני צדדים. ומה שנכון/מתאים לאחד, לא בהכרח מתאים לשני.
ואני זוכר, את ההתחבטויות שלך, ואת הנכונות לעשות את מה שנכון לך, גם אם לבן זוגך זה לא.
ומבחינתי, אין פה עניין שיפוטי - של לשפוט אותך, או אחרים שבוחרים לבגוד.
יש פה עניין שהוא ערכי (יש מי שיאמר), או עניין שהוא טכני (יש אחרים שיאמרו) והוא עניין אישי לגמרי.
הנורמה אומרת שזה לא יפה לבגוד. מאידך, הפתגם אומר שמה שלא יודעים לא כואב.

השורה התחתונה שלי היא, שאנחנו חיים בעולם נהנתני, שבו אנחנו שמים את רצונותינו/שאיפותינו/צרכינו לפני כל דבר אחר - כולל בני הזוג והילדים. וכבר אמרתי נדמה לי פעם או פעמיים פה, שזוגיות היא סוג של פיקציה

טוב או רע ? זה כנראה עניין לדיון אחר.

 

[זמנית40]

הנכונות לעשות מה שנכון לי גם אם לבן זוגי זה

לא, לא הייתה במקרה שלי. כזכור, או שלא, לא בגדתי בסופו של דבר. לא נפגשתי עם הבחור. וסיפרתי לבעלי.
אבל כן, אני יכולה להבין את הצד ההוא שהייתי אכן קרובה אליו למדי.

 

[פמיניסטי]

יודע דרלינג

שלא מימשת ..
אבל אם זכרוני אינו מטעני (ואני עצל מכדי ללכת חזרה לשרשורים , זה נשקל במלוא הרצינות .. וזה לגמרי שלך
לא חושב שאת (או אחר שבוחר/עושה) הם ככה או אחרת.

 

[זמנית40]

 

[גזר מתוק]

לכל הפחות זה אומר משהו

על יכולתו לשקר, להעמיד פנים, לחיות בכפילות, לפעול לטובת עצמו גם אם היא עלולה להיות פוגענית ביותר כלפי שותפ/תו מבית.
ואולי יותר.