אז עוד שאלה...

[זמנית40]

אולי. אבל אני חושבת שאנשים שמסוגלים לעשות

את זה בנושאי בגידה, לא בהכרח יהיו כאלה בשאר התחומים.
בסופו של דבר סקס זה עניין כל כך טעון, איך שלא תסתכלי על זה.
אני חייתי בסוג של הסתרה וכפילות חודש שלם. ואני אחד האנשים הכי כנים שאני מכירה. במלוא הרצינות. והפתיע אותי עד אין קץ עד כמה ההסתרה, יחסית, לא הייתה קשה לי. אני מניחה שבמצבים כאלו אנחנו עושים סוג של רציונליזציה. במקרה שלי אמרתי לעצמי שלמעשה כל מה שקורה קורה בראש שלי. האיש לא נגע בי באצבע הקטנה שלו. זה משהו פרטי שלי וכד'. אני בטוחה שמי שבוגד בפועל גם הוא עושה סוג של רציונליזציה שמאפשרת לו לעשות את זה במינימום רגשי אשמה. ואני גם מניחה שלא בהכרח זה מקרין על התנהלותו בתחומים אחרים.
אף פעם לא חשבתי שביל קלינטון לא מסוגל או לא כשיר מוסרית להנהיג את ארה"ב בגלל שהוא לא נאמן לאישתו. לא עושה את ההקשרים הללו וחשבתי שהם לא נכונים הרבה לפני ה"מקרה" הספציפי שלי.

 

[hyg]

אני חושבת

שהמשפט המפורסם: never say never מאוד מאוד תקף לסיטואציות בתחום הזה.
אם תשאלי חלק מהבוגדים/בוגדות אין לי ספק שחלק לא מבוטל יאמר לך, שהם היו בטוחים שלהם זה לא יקרה,
מה שחשוב בעיניי זה לדעת לעצור את זה בזמן, לזכור כמו שפמיניסטי כתב למעלה, על ההתחייבויות והמחויבויות שיש לנו כלפי הצד השני.
מסכימה איתך שזה לא אומר כלום על ההתנהלויות שלהם בשאר תחומי החיים.

 

[שמחה להיות אתכם]

אהבתי

 

[ש ל ג י ה3]

נראה שעבורי היו שתי דרכים להתמודד עם מה שהעלת

1. לדבר על הכל, כל הזמן. הכוונה כלל לא לתיאורים גרפיים. בעיקר לדבר על התחושות הקשות שמתעוררות לאורך הדרך. לנתח שוב ושוב כל סיטואציה בין אם היא קרתה אצלנו, בין אם היא "קרתה" רק בדמיון של אחד מאיתנו או אפילו אם מדובר במשהו שקראנו / שמענו עליו מסיפורים של זוגות אחרים. עד היום, כשהזוגיות הפתוחה כבר מאוד מבוססת בחיינו והיא מהווה חלק בלתי נפרד ממנה,אנחנו ממשיכים לדון בכל המצבים שתיארתי. זה עוזר להבין אחד את הגבולות והמגבלות של השני/ה, וזה מאוד עוזר בהתנהלות היום יומית בעיקר כשנקלעים למצב חדש שטרם הוגדרו לגביו גבולות / הסכמים.

2. גבולות - הם כמובן פועל יוצא של אותן שיחות. כבר סיפרתי כאן פעם על עוגה שאחת הנוספות של בעלי רצתה להכין לי עבור מפגש בנות שהייתי מוזמנת אליו. באותה תקופה עצם ההצעה שיגעה אותי (למרות שהכוונה שלה בעצם הייתה מאוד טובה: לעזור לבעלי שבאותו יום לא היה לו מספיק זמן להכין את העוגה שביקשתי). עצם השיחה על הנושא הזה איפשרה לי לחדד הרבה יותר טוב את ההפרדה שרציתי לקיים בינינו לבין כל קשר נוסף, שאחד מאיתנו מנהל מחוץ לבית וכך נולד לו גבול חדש.

תוך כדי כתיבה הבנתי שלא ניסיתי אף פעם עד עכשיו לנתח את הסיבות לתחושות שלי כבר בתחילת הדרך, אבל אף פעם לא הייתי במצב שתיארת: לא חששתי לרגע לעתיד הקשר שלנו, לא עלתה בדעתי ולו לרגע המחשבה של "אולי אותה הוא אוהב יותר / אולי היא חשובה לו יותר". אני חושבת שמעבר לאמון המלא שלי מאז ומתמיד בייחודיות הקשר בינינו, לשיחות ולגבולות שקבענו היה משקל לא קטן בשמירה על מערכת יחסים יציבה.

ואולי בעצם זה פשוט בגלל שאני לא נוהגת לתת לרגש לנהל אותי. עם כל החסרונות שחלק מחברי הפורום הזה רואים באופי ובהתנהלות הזאת, זה בא לידי ביטוי בכל כך הרבה תחומים בזוגיות הפתוחה ואני בטוחה שבזכות זה נחסכו מאיתנו הרבה טלטלות והקשר בינינו נשמר יציב לאורך כל הזמן.
(אסתי, את אפילו לא צריכה להתאמץ להקליד, אני יכולה כבר עכשיו לשמוע את התגובה שלך

)

 

[אסתי69]

אני מתה עליך

האמת היא שאני בטוחה שהתנהלות כזו מה"ראש" יכולה להביא לגריעה
ולעזור לעבור סערות.
מה אני חושבת או מאמינה על התנהלות כזו, את כבר כל כך יודעת

 

[אהובת הספרן]

טוב..

ברור שאני לא יודעת מה לעשות עם משפט כמו "אני לא נוהגת לתת לרגש לנהל אותי", ממש לא בגלל שאני מסכימה או לא מסכימה לגבי מה נכון אלא פשוט בגלל שאני לא יודעת איך אפשר להחליט דבר כזה.
כשהרגש שם אז הוא פשוט... שם.

לגבי הגבולות, מאוד עזרת לי בדוגמא הזאת (ומיד הוספתי גבול: "בלי עוגות"..

)

 

[רכה ונשית]

 

[זמנית40]

אני לא חושבת שאפשר לשלוט ברגש או צריך לשלוט

בו. יותר מזה, סקס נטו לשם סקס עם מישהו חדש, מעניין לי את זה@#$ וגם אותו לא

אני לעומת זאת לא מפחדת מהרגש. לא מפחדת מהתאהבות.
לא מכירה זוג ששמר על ההתאהבות שלו לנצח. ההתלהבות הראשונית חולפת, הצורך להיות יחד 24/7 מתמעט, האידאליזציה חולפת ומתחילים לראות גם את הפגמים. ההתאהבות נגמרת, אני מניחה, מהר יותר, בזוגיות רגילה בה אנשים עוברים לגור ביחד וחווים חיכוכים שאנחנו לא חווים עם ה"נוסף".

מצד שני מראש ההתאהבות הזאת מוגבלת. כי בעיני התאהבות ניזונה במידה רבה מאש האי וודאות. כיוון שבזוגיות פתוחה מנעד אי הוודאות נמוך בהרבה מזו של זוגיות רגילה, נדמה לי שגם רמות ההתאהבות מצומצמות יותר בהתאם.

אין על ההתאהבות

מי רוצה לוותר על זה? זה הכי כיף בעולם.
מצד שני, כשאת מאוהבת אז חייבים להיות עם היד על הדופק כל הזמן לגבי המצב שלך בבית. התגובות והקשיים של החוקי. היחס שלך עצמך. האם את כולך בתוך ההתאהבות ולא משאירה מקום לבית? האם את קשובה? האם את מוכנה להאט את הקצב? לעשות עצירה ולכוונן את עצמך והזוגיות שלך מחדש? זה לא פשוט. זה מצריך חלוקת קשב. אבל זה שווה כל רגע

נסי ותהני

 

[שמחה להיות אתכם]

היי זמנית קראתי מה שכתבת כאן ומודה שלא הבנתי

מה התכונת ב..
"כיוון שבזוגיות פתוחה מנעד אי הוודאות נמוך בהרבה מזו של זוגיות רגילה, נדמה לי שגם רמות ההתאהבות מצומצמות יותר בהתאם"- תוכלי להסביר ?
רמות ההתאהבות במי מצומצמות יותר? בעיקרי? בנוסף? מי מה מו...?

 

[זמנית40]

מעתיקה לך מה שכתבתי לנוסף שלי בעניין

זו פרשנות אישית שלי של התאהבות כך שתראי אם את מתחברת או לא

על מה בנויה ההתאהבות הנורמטיבית כמו שאנחנו מכירים אותה, סטייל רומאו ויוליה? במקרי קיצון מהסוג הזה על איסור, חוסר אפשרות וחוסר מימוש. במקרים יותר תכופים על חוסר וודאות. בעצם ה"פרפרים" שאנשים מרגישים בבטן הם בדיוק זה. חוסר וודאות וחוסר ביטחון. האם הוא מרגיש כמוני? האם הוא יתקשר? האם ירצה לצאת איתי? האם הוא נמשך אלי? ובשלב מאוחר יותר האם "נגדיר" את עצמנו כזוג בלעדי? האם נעבור לגור ביחד? האם הוא יבחר בי מכל הבנות בעולם ונתחתן? האם הוא יעשה לי ילד? אני חושבת שהשיא של מערכת זוגית הוא לאו דווקא חתונה אלא תחילת ההריון הראשון. זה שיא המימוש, שיא הרגש, שיא ההתאהבות. ואז בא הילד ומחרב כל חלקה טובה

אני אספר לך על החבר האחרון שלי שבו הייתי מאוהבת הכי חזק מכולם אי פעם. ראשית, לא התאמנו בשיט

למרות שהוא היה בחור נאה++ בעל חוש הומור מעולה, אינטיליגנטי וחובב מוסיקה קלאסית. משהו בתקשורת שלנו לא זרם בכלל. הוא גם היה בלתי מושג. הייתה לו אקסית מיתולוגית אי שם בניו זילנד שאף אחת לא השתוותה לה. אז הייתי מאוהבת בו בטירוף. לא אכלתי, לא שתיתי, לא ישנתי. בהתחלה ישבתי ליד הטלפון כמו אחרונת הפקאצות, האם הוא יתקשר? או לא יתקשר? אחר כך, האם יתאהב או לא יתאהב? (התשובה-לא ממש) האם נהיה זוג או לא? (התשובה-סוג של לזמן קצר) האם אעבור למקום ראשון אל מול האקסית הניו זילנדית? (התשובה-לא). עכשיו בכל הסיפור הזה גם מעורב בצורה חזקה ובלתי נסבלת האגו. מה זאת אומרת לא מתאהבים "בי"? מה זאת אומרת הוא מעדיף אחרת??

התאהבויות כאלו שמבוססות על חוסר ביטחון וודאות מאופיינות באופוריה כשהכל נראה וורוד ודכאונות כשהכל שחור. הכל מאד מאד מוקצן ומאד חזק. הירוק היום ירוק מאד, שרה יהודית רביץ...כשהייתי באופוריה העולם היה לא רק ירוק ולא רק וורוד, הוא היה צבעוני, הוא היה מדהים. פתאום הייתי ערה לפריחה העדינה על העץ, ליופיו של השיח, לנצנוץ השמש. ריחפתי על עננים. כשהיה רע, נניח כשנפרדנו, רציתי למות. פשוט ככה. הכאב שטלטל אותי חתך פיזית. ממש. ונמשך הרבה הרבה זמן. פאקינג רומיו ויוליה. אם להשוות למשהו זה לסמים קשים. הפערים בין הפסגה לתהום הם בלתי נסבלים. מאיגרה רמה לבירא עמיקתא.

עכשיו כמו שכתבתי לך קודם במערכת יחסים פתוחה כמעט אין אי וודאות. מראש שני בני הזוג מצהירים שיש להם עניין מיני או מיני ואחר האחד בשני. מראש ברור לגמרי לאן המערכת הזאת לא תוביל-לא תהיו זוג בלעדי, לא תגורו יחד, לא תתחתנו ולא תעשו ילד. מראש אין מקום לדרמות שמהוות את הדלק של ההתאהבות. אין מקום למקרי קיצון. ועל כן כשאין מקום לפערי קיצון עצומים כאלו, ברור שאין התאהבות סטייל רומיו ויוליה. וביננו, למרות שהקטעים האופוריים הם משהו ששווה לחוות פעם בחיים, הקטעים האפלים, הם אפאעס לא משהו

 

[שמחה להיות אתכם]

טוב אז הבנתי שהתכוונת להתאהבות בנוסף

ולא אני לא חווה את זה ככה... לא אצלי ולא אצל בן הזוג שלי...

הקשר שנוצר בהחלט מאוד חשוב... יש/ היתה התאהבות שהיא לפעמים מעל המצופה מראש...
ובהחלט יש קשיים טלטלות ודרמות במחשבה על פרדה ..
החיים מורכבים, כשמתאהבים גם אם לא חיים יחד... יש געגועים לאחר.. יש רצון להיות יחד יותר ולפעמים לא מתאפשר, לפעמים רוצים יותר אבל לא מממשים בגלל רצון לשמור על הזוגיות הקיימת והאהבה שיש לבן זוג העיקרי

בקשר לקטעים האפלים... זוכרת שבעלי אמר לי זה בסדר שתתאבלי על הפרדה .. קחי את הזמן..
ואחרי חודשיים שהייתי עוד בדאון ומתקשה לחזור לחיים הרגילים, זה נראה לו כמו חצי שנה לפחות והתחיל לשאול בחוסר סבלנות מתי זה יעבור לי

 

[זמנית40]

אני לא מתכננת פרידה

כלומר הנוסף שלי הוא מעל הכל חבר. באמת חבר לחיים.
אני מניחה שמתישהו האינטנסיביות תרד, מתישהו תהיה לנו פניות נפשית לאחרים. למי קודם למי אחר כך. אולי כמות המפגשים תתמעט, אולי הסקס ידעך...אבל פרידה מהפרידות קורעות הלב? אני לא צופה את זה, אם כי החיים דינמיים. אולי מי מאיתנו יעבור לגור בחול או בקצה השני של הארץ...הכל אפשרי.

וכן מסכימה עם מה שכתבת למעלה. אכן יש געגוע ורצון להיות ביחד ולא תמיד מתאפשר ולפעמים רוצים יותר זמן, או סתם זמן כזה של זוגות רגילים-ללכת לטייל בשבת או משהו בסגנון

נחיה ונראה איך זה מתפתח. בינתיים טוב? אז אני לא חושבת על הרע שיכול להיות. אם הוא יגיע-נתמודד.

 

[שמחה להיות אתכם]

אחלה! שיהיה בכייף וימשיך ככה

רק טוב

 

[מנהל סיכונים]

זה למשל משפט שאני יכול להזדהות איתו

כלומר: לא לתת לרגש לנהל אותי.
וזה לא אומר שאין רגשות, וזה לא אומר שלא פועלים לפיהם, וזה ממש לא אומר שלא נותנים להם דרור. אבל בצורה מבוקרת.

ובמובן מסוים, גילית עם השנים והניסיונות, שיש ביכולת הבסיסית הזו שלי להיות בשליטה, גם יתרון. זה מאפשר למי שמולי להתנסות, למתוח את הגבולות, להתרגש יותר, מתוך ידיעה שיש מי, שיחד עם הרגשות הגועשים שלו כלפיה, יידע להחזיר את האיזון.

ואף שתמיד נחמד על עצמנו כחופשיים לחלוטין, פראיים וחסרי דאגות, צריכים לדעת את הגבולות.
ויותר חשוב, צריך לדעת מתי אפשר להשתחרר ולהתפרע באמת.
מישהי קראה לזה קפסולה. רובנו קוראים לזה צימר.

 

[ש ל ג י ה3]

קראתי מאוחר מדי את התגובות למה כתבתי כאן

אבל עכשיו אני רואה שמה שכתבת מסביר די טוב למה התכוונתי, גם אם אני לא מתחברת לכל ("להשתחרר ולהתפרע" ...

... זה לא בדיוק אני. השליטה לא נעלמת באף שלב, ואני גם לא מרגישה צורך להעלים אותה).