יש לי ידיד שעשה את זה
בדיוק הסיפור שאתה מדבר עליו - ביקש להשתחרר, החיל שלו לא הסכים לזה, הוא הודיע להם שהוא בקבע לא יישאר, הם אמרו לו שדווקא כן... ובכן, הם הבינו שלטובתם כדאי להם בכל מקרה שהוא יעשה חפיפה, והוא אכן עשה אותה כמה חודשים לפני הכניסה לקבע (זה גם היה כעין סיום תפקיד של שלוש שנים). כשהוא נכנס לקבע (מה לעשות) לא ממש הצליחו להטיל עליו תפקידים אחרים, ואת המעט שנתנו לו הוא לא כל כך עשה. הוא היה מגיע ליחידה (לפעמים) ויוצא משם מהר מאד לאוניברסיטה, כי היה לו תואר שני לסיים. כך עברו כמה חודשים, שבהם הוא קיבל שכר מצה"ל ובקושי הרבה נוכחות בצבא. המפקדים שלו ידעו היטב מה קורה, אבל הרי החליטו שלא משחררים אותו... ההחלטה למעשה לא היתה של היחידה שלו אלא של גורם חילי גבוה יותר (אינני זוכר איזה). זה היה די תיאטרון אבסורד, כי למעשה ביחידה הרימו מזמן ידיים ורצו שילך הביתה, ומצד שני גורמים בכירים בחיל החליטו ש"לא משחררים עתודאים מקבע", ולא ממש ידעו איך לפתור את זה. לאיש ממפקדיו לא היה דם להעלות אותו למשפט, כך שהוא אפילו לא ישב בכלא, למרות שהוא בהחלט ציפה לזה והיה מוכן לזה. אז במקרה שלו, ההתעקשות וחוסר ההתפשרות הביאו לזה שהוא הרוויח מזה די יפה - גם נשאר כמה חודשים בקבע וקיבל שכר לא רע, גם סיים בזמן הזה את התואר השני, וגם שוחרר מצה"ל מוקדם בהרבה משאר בני המחזור שלו. יחד עם זאת, אני חושב שהמקרה הזה לא מייצג, ובמקרים רבים אנשים אכן נשלחים לכלא. אתה צודק שכלא קצינים הוא כנראה לא מקום נורא כל כך, למרות שהוא ודאי גם לא נחמד מדי. אני חושב שמי שמנוי וגמור איתו לא להכנס לקבע, ומוכן לעניין של חודשיים כלא וכולי, ישוחרר מהצבא כך או אחרת. רב האנשים לא רוצים ללכת עד כדי כך רחוק, כי בינינו, להיות בקבע זה לא צרה כזאת גדולה בדרך כלל.