אז מה קוראים?

[בלגאנים]

קראתי את זה פעם והפסקתי

אי אפשר להתחבר לדבר הזה...ספר משעמם

 

[מילי33]

the dooms day book

של קוני וויליס. נחמד אבל עדיין לא נכנסתי ממש לתוך העלילה, אולי כי ספרים באנגלית לעולם יהיו עבורי פחות כיפיים לקריאה.

 

[Rivendell]

../images/Emo99.gif תחזרי לספר איך היה!

 

[KarinDi]

תקועה...

עם "מלאכיה נרדמו כולם של מירה מגן. למרות כל ההמלצות והמילים הטובות ששמעתי על הספר הזה...אני ממש לא נהנית ולא מצליחה להתחבר לדמויות. אולי בגלל זה אני לא מצליחה להתקדם. אחריו מחכה לי רשימה נהדרת כל כך, שאני ממש רוצה כבר לסיים, ובראשה-חיי פיי.

 

[bambi31]

אני עם 4 ספרים במקביל

"והיום איננו כלה" מקסים ונהדר אך דורש יכולת ריכוז גבוהה במהלך הקריאה ולכן מתקדם לי באיטיות. "שואה שלנו" בגלל מה שאיילת כתבה. איפה שהוא ההתחלה מזכירה לי קצת את "ספר הדקדוק הפנימי" של גרוסמן רק הרבה יותר זורם. "תקנות בית השכר" של אירווינג שאני כ"כ אוהבת אותו וחשבתי לעצמי שמאחר שכ"כ נהנתי מהסרט בטוח שמהספר אני אהנה יותר. "שמועות על גשם" של אנדרה ברינק כי אני מאד אוהבת ספרים על תרבויות אחרות.

 

[דוסטו]

במבי, 'רגע ברוח' של ברינק -מצוין.

ובמבי זה הספר הראשון שקראתי לבד בגיל 5. איך בכיתי.

 

[אחת מקרית אונו]

במבי- הזהו סיפור ילדים?

דוסטו, אתה בכית בגיל חמש. אני כבר אמא, ועדיין אני מסרבת לצפות בבמבי. פעם אחת בטעות יצא לי לצפות עם הילדים, ומה זה נשבר לי הלב. מי המפלצת שהמציאה את הסיפור על במבי שאמא שלו מתה? זה סיפור ילדים זה? בכלל האחים גרים, ויבדל, וולט דיסני, והעלילות המזעזעות שלהם, אלוהים שישמור. ואנו קונים אותן בקלטות ומביאים לילדים שלנו: במבי שאמו מתה, סימבה- שאבא שלו מת, והדוד הנחש שלו, איזה נבלה. ועל הילדים שננטשו על ידי הוריהם (עמי ותמי), אני בכלל לא רוצה לדבר. מי בעולם הזה מחליט מה זה "סיפור ילדים"? מי אחראי למחדל?

איפוא ועדת אגרנט כשצריכים אותה באמת?

 

[דוסטו]

ק.אונו,קראי את 'קסמן של אגדות' של

ברונו באטלהיים. תקבלי מענה. לפחות הסבר מהכיוון הפסיכואנליטי.

 

[אחת מקרית אונו]

לא קראתי את "קסמן של אגדות"

אשמח לקרוא. אבל למדתי קצת על אגדות ילדים אצל הפרופ' גלית חזן רוקם מירושלים, ואני מתארת לעצמי מה הכיוון שאתה מצביע עליו. מנחשת שמדובר על שחרור ילדים מפחדים וכו'. אבל ראבאק, דוסטו, לקרוא לילד בן 5 (שלא לומר, לתת לו לקרוא בעצמו, כמו במקרה שלך), ספר על חיה חמודה שאמא שלה נרצחה ע"י ציידים? זה הגיוני? אני ראיתי איך הילדים שלי צופים בבמבי ובסימבה, ולאט לאט ליבם הופך גס. העלילות האלה, שכולנו התרגלנו לראות בהן "ספרות ילדים"- הן מושחתות, אלימות ומזוויעות. מה רוצים מהאלימות בערוץ הילדים? ולמה מלכלכים על הפוקמונים? צריך לבדוק קודם כל את וולט דיסני. וכמו שאמרתי: וועדת חקירה ממלכתית. בשום אופן לא פחות.

 

[א ר נ ה]

"במבי" לא נכתב במקור כספר ילדים.

לפני הרבה שנים היה לי את הנוסח המלא של במבי, וכבר אז הוא היה ספר מפורק לגמרי, משום שהיה ישן מאד. לא נראה לי שאפשר להשיג היום את הנוסח המלא בעברית. מכל מקום, הספר נכתב למבוגרים, וזה שוולט דיסני עשה ממנו סרט ילדים, זו כבר לא אחריות המחבר. מכל מקום, העולם הוא בהחלט לא גן עדן, הילדים כבר יודעים את זה, ואני חושבת שילד בן 7-8 (לדעתי זה הגיל המתאים לבמבי), יכול כבר להתמודד עם ספורים עצובים.

 

[אחת מקרית אונו]

בחייאת!!

ארנה, זה "ספרים עצובים"? הרי הטור של גדעון לוי -ליד "במבי" זה מתאבן. ותודה על המידע, שבמבי לא נכתב במקור כספר ילדים. ועדת אגרנט, את שומעת אותי?

 

[א ר נ ה]

ומה עם האחריות של ההורים?

ילדים בני 5 עדיין לא בוחרים בעצמם את הספרים לקריאה ואת הסרטים לצפיה. הורה אחראי צריך לקרוא לילד שלו את "פו הדב", ולתת לו לצפות ב"דמבו הפיל המעופף".

 

[לה לה לה לה]

גם דמבו זה סרט עצוב למדיי.

זה לפחות הרושם שהוא השאיר עליי, וכבר לא הייתי בת 7-8... מאוד מדכא.

 

[Rivendell]

דמבו זה עצוב לחלוטין.

בעיקר הקטע שהוא בורח ואמא שלו נשארת שם קשורה למקל הזה. זוועה. אני לא מכירה אף ילד שהצליח לא לבכות.

 

[אחת מקרית אונו]

דמבו זה מזעזע, חולני ממש

אני יודעת שכל מיני כאן יסבירו לי את ערכן של אגדות, ואחרים יסבירו לי שדמבו זה סרט על "האחר", "השונה", שצריך לקבלו, עלק סרט חינוכי. אני רוצה להסכים עם ריבנ' שדמבו זה סרט נורא. לייצר פיל עם אזניים כאלה ולתת לו להתמודד בעולם. מה הילדים צריכים לחשוב? איזה עולם נורא. עולם של סדיסטים שמתחפשים ליוצרים עבור ילדים. פוי.

 

[een ogenblik]

גררררררררר

דמבו הוא אחד הסרטים האהובים ביותר עלי בכל הזמנים. מקסים. נפלא. מרגש.

 

[Mנטה]

אז בסרטים של דיסני אתם מעדיפים רק

סופים טובים ? אני חושבת שזה מאוד חשוב שסופים לא תמיד יהיו טובים...

 

[מירטל]

תגדירי ילדים.

את כותבת על לתת לילד לראות סרט על פיל עם אוזניים גדולות שפילים ( או הילדים האחרים) מתעללים בו, שמופרד מאימא שלו באכזריות וצריך להתמודד עם העולם האחר לבד- איום ונורא נכון? הרבה יותר גרוע מספור על ילד בן חמש שצריך ללכת לגן, להתמודד לפעמים עם ההצקות של הילדים האחרים בגן ( אולי כי יש לו אוזניים גדולות?) ושאמא שלו השאירה אותו שם והלכה לה לעבודה

אחת הסיבות שהסיפורים האלה כל כך פופולרים היא בגלל שיש בהם את האלמנט של ההתאכזרות לגיבור- ההפרדה האכזרית מההורים ( קראת פעם ספר פנטזיה שבו ההורים הם פעילים? לעולם לא- הגיבור יצטרך להתמודד עם העולם בעצמו- אחרת לא יהיה ספר), הגלות לפמקום רחוק שעם האתגרים שלו הוא חייב להמודד לבד- זה אחד הקסמים של הסיפורים- הגיבורים בהם תמיד מגיעים לסוף טוב - מה שלא בטוח בעולם האמיתי. ועוד משהו אני חושבת שהסרטים של דיסני מיועדים לקהל של בני שמונה ומעלה- לא לילדים בני חמש, אבל זאת רק דעתי האישית.

 

[Rivendell]

מצד אחד, חשוב שלילד יהיו דמויות

שיוכל להזדהות איתן. אפילו לילדים שיש להם אזניים גדולות ומציקים להם (ובכל כיתה יש בד"כ אחד או שניים כאלה), ואפילו ילדים שאין להם אמא (שגם כאלה, למרבה העצב, יש). נכון שאלה סרטים עצובים, אבל אני לא חושבת שהפתרון הוא לא לתת לילדים לראות שום דבר עצוב. זה בדיוק כמו הדיון על חינוך שהיה לנו - לפעמים עושים מה שלא רוצים, לפעמים רואים דברים קשים או עצובים. אבל מה - אחרי שרואים, צריך לעזור לילד להתמודד עם הרגשות האלה, ולא לעזוב אותו לבד עם הסערה.

 

[r i c k i]

תקנות בית השכר כזה מקסים!!! ../images/Emo99.gif

מקנאה בך כרגע!!!