אז מה קוראים?

[מול פלנדרס]

אז מה קוראים?

אני סיימתי את "אל תיגע בזמיר" ודי התאכזבתי. לדעתי, לא מספיק מקורי ולא מספיק מעניין. בכל אופן, אני מאוד לא ממליצה על התרגום, למרות שזאת לא הסיבה שלא התלהבתי מהספר. התרגום של צבי ארד, שדווקא לו "עם עובד" החליטו להוציא הדפסה חדשה, הוא דוגמה קלאסית לתרגום ישן שבו כולם, לבנים מהדרום, שחורים, מדברים אותה שפה, גבוהה להפליא. הסתכלתי במקור מתוך סקרנות, וכפי שחשדתי משפטים עם שגיאות דיבור וניב מקומי תורגמו לשפה גבוהה לעילא ולעילא. ועכשיו אני עם "מאה שנים של בדידות". מה לעשות, זה אחד מהספרים ש"חייבים"

 

[Mנטה]

אני עדין עם מיסיס דאלוואי ומן הסתם

הענין הזה ימשך עוד כמה שבועות

אבל אני נהנית מכל רגע

 

[Rivendell]

אני התחלתי במקביל את

"לב לבן כל כך" (עמוד 98, מייגע) "החלקיקים האלמנטריים" (נראה מבטיח מאוד) ו"אינתא עומרי" (דוסטו, נדמה לי ששוב לא נסכים. הכתיבה קצת יומרנית לטעמי. אבל אני עוד לא חורצת דעה). וממש מבאס שלא אהבת את "אל תיגע בזמיר", לטעמי הוא ממש ספר נהדר.

 

[ILet]

אני צלחתי את מחצית הביוגרפיה של

סארטר, וכדי להתאוורר קצת מהאקזיסטנציאליזם אני קוראת את הר אדוני. נוגע ללב.

 

[Ayelet S]

גם אני מאוד אהבתי את "הר אדוני".

ואם יורשה לי, הייתי ממליצה לך על "אתה, שלי" של אותו ארי דה-לוקה. ספור אהבת קיץ יפה ונוגע הנרקם בין נער העובד על סיפון סירת דודו ונערה ניצולת שואה. שונה מ"הר אדוני" אך עדיין מלא רכות ורגש.

 

[Rivendell]

"אתה שלי" בהחלט שווה קריאה.

עדין ומקסים.

 

[Ayelet S]

ריוו - אומנם אני לא דוסטו, ואני

נדחפת מבלי שמישהו פנה אלי

, אבל לי לא זכור שבכתיבה של סמדר מ"אינתא עומרי" היה משהו יומרני. זכורה לי העובדה שהיא כתבה את הדברים מתוך פרספקטיבה של העבר, ולאחר התבוננות מאוחרת ומעמיקה במה שהתרחש , כאשר עצב,געגוע, כאב, חוסר אונים ויאוש אל מול דבר שדינו נחרץ וסופו ידוע מראש - עובר בין השורות. מעניין מה תחשבי עליו בהמשך.

 

[דוסטו]

ריוונ- לא זוכר שום דבר יומרני

ב'אינתא עומרי'. זוכר ספור אהבה בלתי אפשרי, רגיש וכתוב בטעם על רקע ירושלים שחוברה לה יחדיו ונשארה מחולקת. ובאשר לדה-לוקה: שתי הנובלות רגישות ומרגשות. לדה-לוקה עין בוחנת, הוא מבחין בדקי דקויות של אינטראקציות אנושיות ומעלה אותן על הכתב בצורה נהדרת.

 

[bambi31]

"לב לבן כל כך"

תקראי ואח"כ תספרי לי על מה הספר, כי אני קראתי את כולו , השתעממתי רצח, ובסוף גם לא הבנתי כלום.

 

[דוסטו]

בתור מי ששם יד על כל שם שמצלצל

ספרדי או דרון אמריקאי, גם אני בסופו של דבר חשבתי ש'לב לבן כ"כ' לא עונה על הציפיות. ההתחלה נהדרת (אתמול ראיתי בערוץ 'החיים הטובים' שמאלץ אמריקאי על הוונה, קובה. מיד נזכרתי) -ההמשך פחות מלהיב. אבל עדיין -ספר שווה.

 

[Rivendell]

LOL אני מבטיחה שאם אני אבין

אני אסביר גם לך!

 

[Ayelet S]

ריווי ובמבי : אנא תקשיבו למישהי

יותר זקנה משתיכן: התחלתי לקרוא את "לב לבן כל כך" לפני מספר שנים. כמוכן בדיוק, הגעתי למבוי סתום, הייתי במצב שהתבוננתי בדף והוא לתומו התבונן בי בחזרה ובזה לערך הסתכמו יחסי הגומלין בינינו. אז, הנחתי אותו בצד כי קריאה אמורה להיות עונג ולא אונס. מקץ שנתיים (בערך) שבתי אליו וראו פלא. לא שהוא עטף אותי אליו בחיבוק חם מן העמודים הראשונים. לא, זה לא קרה כך. אך ככל שהתקדמתי בו, כך התמונה התחילה מתבהרת. הסבלנות השתלמה לי. לנגד עיניי, נפרס רומן מורכב, גדוש בלא מעט אלמנטים פסיכולוגיים, אך סוחף בעוצמת הנראטיב שלו, בעיקר במחציתו השנייה. דרוש קצת אורך רוח.

 

[נחושה]

לפי דעתי זהו ספר מקסים

רק לאחרונה קראתי אותו, ונסחפתי בקריאה, ממש שווה!!

 

[Chatulim]

בקשר למאה שנים של בדידות

גם אני התחלתי אותו כי "חייבים", נשאבתי פנימה ולא יכולתי להפסיק לקרוא. בניגוד להרבה אנשים פה, אני חייבת לציין, ככל שאני נהנית יותר מספר ככה אני בולעת אותו יותר, לא מסוגלת להפסיק או לעצור. לכן אני מעדיפה סאגות ארוכות (כדוגמת שוגון) שלוקח להן המון זמן להיגמר. בכל מקרה, אני באמצע של "כימים אחדים" וסוף סוף הוא התחיל לזרום לי.

 

[siv30]

השען- ברברה טאופר

על שלושה יהודים שהתגלגלו מוינה לבגדד ובתחילת תחילתו של "כל אשר אהבתי" של אהרון אפלפלד.

 

[Ungareska]

נשמע מעניין סיון.

ביחוד בגלל מוצאי מארץ הדקלים. אנא ספרי בפירוט כשתסיימי.

 

[Ayelet S]

עדיין עם "הברדלס" של די למפדוזה

ספר מצויין, עוד אחד מאלה ש"נושא" אותך בדהירה אל סיציליה של תחילת המאה העשרים, עם כל התמורות ההיסטוריות והחברתיות שחלו בה.

 

[Ungareska]

שנות כלב - גינטר גראס

החלק השלישי ב"טרילוגיית דאנציג". את השני (חתול ועכבר) לא קראתי עדיין, כי משום מה חשבתי ש"שנות כלב" זה השני ורק אחרי 60 עמודים גיליתי שלא. נראה לי שהסדר לא ממש משנה (אם כי הוא משנה קצת - יש פה ושם התייחסות למאורעות מ"תוף הפח", אבל לא בצורה שמעיבה על הקריאה או גורמת לאי הבנה). כשאסיים (לבטח עוד לפחות שבוע) אכתוב יותר בפירוט. אומר רק: אחרי שהות מה בפורום גיליתי שיש שם לסגנון הכתיבה של גראס - "זרם התודעה". תודה לכם על שהשכלתם אותי.

 

[אלת הירח]

לא קוראת שום ספר fiction

מה שכן קוראת זה ספר על השימוש של ג'יי קיי רולינג במיתולוגיות שונות בסדרת הארי פוטר שלה וספר על מארק טוויין שנקרא Mark Twain: Social Philosopher

 

[משאירה בצריך עיון]

ואני עם שירת הגבישים

שעדיין לא ממש זורם לי