כיצד יתכן
"כיצד יתכן "שיתוף פעולה" כפי שאנו בד"כ מדברים איתו, כאשר המטרה הבסיסית והכווונה הן מנוגדות ?" זה יתכן כשמדברים אחרת על שיתוף פעולה, מרחיבים את ההגדרה והפעולה. נניח- הדוגמא שהבאת של קרב אימון היא מובהקת למצב שבו לשני הצדדים יש אותו האינטרס ולכן יש בסיס טוב לשיתוף פעולה, וכאן יש שיתוף פעולה מודע של (לפחות) שני גורמים. אבל גם כשתיארת את ההתנהגות הנכונה של איקידוקא בקרב - אמת, לצורך העניין- לשתף פעולה עם מה שקורה, עם האסטרטגיה של היריב- התנועה שלו, היא גם דוגמא להתנהגות של שיתוף פעולה גם כשאין אינטרס משותף, או אפילו כשהאינטרס מנוגד באופן מוצהר וברור. גם אם היריב אינו מודע לשיתוף הפעולה, עצם התגובה שלך היא הרמונית כי היריב בשבילך הוא חלק ממכלול שגם אתה שייך אליו. זו גישה הרמונית לקרב, כאן ההרמוניה היא בינך לבין כל מכלול המציאות שסביבך, כשחלק מהמציאות הזו היא יריב שתוקף אותך. גישה לא הרמונית תתעקש על ביצוע אסטרטגיה שנקבעה מראש ואינה מגיבה לנסיבות ברגע האמור. אני מקבלת את אייקידו, טאי צ'י וכל שאר השיטות שעובדות עם עקרון "ללכת עם היריב" כגישות הרמוניות למצבי קרב או עימות. בכל המצבים של שיתוף פעולה יש ויתור- כשמדברים על win-win situation בעסקים או כלכלה וכו, לרוב שוכחים לספר ולהסביר שכדי להגיע למצב רווחי והדדי (גם אם לא סימטרי) לכל הצדדים, צריך שיקרו שני דברים: 1. תשתנה תפיסת הערכיות- לומדים להעריך דברים חדשים ובעקבות זה משתנים סדרי העדיפיות ותפיסת ההגינות והרווחיות או מה נחשב דיל הוגן. 2. הצד החזק יוותר, כדי לחזק את הצד החלש, וזה כדאי לו. למה זה כדאי לו-> ראה סעיף 1. באותו האופן, גם אם אין "פרטנר לשלום", אם אני הצד החזק, כדאי לי לוותר על ה stance שלי, לזוז הצידה, לשנות את שיווי המשקל, "לא להיות שם" וכו- כי כך אני אפקטיבית יותר. אני לא צריכה לוותר על המטרה שלי (להכניע את היריב, נניח) אלא על הקדימות או היוזמה או מידת ההתערבות שלי בסיטואציה ולצמצה למינימום האפשרי. לגבי עניין הזהות- דלית הזכיר את עניין השלם גדול מסך חלקיו. כשדיברתי על זהות, התכוונתי כנראה לעניין של תחושת זהות נפרדת כיחידה עצמאית או כחלק, מרכיב בתוך מכלול שלם. במצב הרמוני, כדי לפעול כחלק ממכלול, אני צריכה לשכוח את הזהות הנפרדת שלי ולהטמע בתוך הזהות של השלם, אני גם מקבלת את הערך "הגדול מ.." של השלם. אבל אני מוותרת על הזהות הנפרדת שלי בשביל זה (וזה ויתור מתמיד, לא פעולה שקורית פעם אחת אלא מרגע לרגע, שוב ושוב ושוב). אני לא יכולה לאבד את המאפיינים היחודיים שלי, את "הצבע שלי" לפי הדוגמא שלך. רק שאני לא מזהה את עצמי כקישקוש הירוק בפינה, אלא כחלק מכל הציור כולו, יש לי זהות רק מתוקף החלקיות שלי במכלול הציור. מקווה שזה מבהיר את הכוונה. בשני הדברים שדיברתי עליהם חוזר על עצמו ההבדל בין המצב הקונקרטי לבין המצב התפישתי. יש התנהגות של שיתוף פעולה, ויש שיתוף פעולה במודע. בעניין הזהות זה עוד יותר מוקצן כי זהות היא לגמרי מצב תפישתי, היא תוצר של המיינד-אגו. לעומתה יש קיום או קיימות או הוויה, וזה המצב הקונקרטי של מה אתה (או מה אתה יכול להיות), ולא המצב המנטלי-פסיכולוגי של מי אתה.
למזלי יש 