אורי ברייטמן
New member
בוא נעשה סדר בדברים
"העיבוד הסימפוני של אמא-אטום לא תוזמר ע"י פינק פלויד אלא הוזמן כשירות עבור הלהקה" זה לא רלוונטי. התוצאה הסופית היא סימפוניה של רוק. זה רוק פרוגרסיבי במלוא מובן המילה, ואין אתר פרוג שהתקליט הזה לא מופיע בו. "אני מניח שזה נוגע גם לקטעים הסימפוניים בחומה" גם כאן נעזרו במומחה חיצוני -- מייקל קיימן -- אבל זה לא משנה כי התוצאה הסופית היא שילוב בין אופרטה ובין רוק, וזה פרוג למהדרין. ושוב - כל אתרי הפרוג מתייחסים לאלבום הזה כפרוגרסיבי לעילא ולעילא. "החומה הוא אופרת רוק ולא אלבום פרוגרסיבי" אופרה היא מבנה קלאסי, ולכן עצם השילוב בין המבנה האופראי ובין עולם הרוקנרול מעיד על פרוגרסיביות בסיסית. מעבר לכך, האלבום מצטיין בשילובים מאוד מעניינים בין מוסיקה קלאסית ובין רוקנרול, ולכן הוא פרוג ברובו. ברור שיש בו כמה קטעים רוקיים לגמרי, בלי שמץ של פרוג, אבל זה לא מבטל את החלקים הכן-פרוגרסיביים שלו.
"העיבוד הסימפוני של אמא-אטום לא תוזמר ע"י פינק פלויד אלא הוזמן כשירות עבור הלהקה" זה לא רלוונטי. התוצאה הסופית היא סימפוניה של רוק. זה רוק פרוגרסיבי במלוא מובן המילה, ואין אתר פרוג שהתקליט הזה לא מופיע בו. "אני מניח שזה נוגע גם לקטעים הסימפוניים בחומה" גם כאן נעזרו במומחה חיצוני -- מייקל קיימן -- אבל זה לא משנה כי התוצאה הסופית היא שילוב בין אופרטה ובין רוק, וזה פרוג למהדרין. ושוב - כל אתרי הפרוג מתייחסים לאלבום הזה כפרוגרסיבי לעילא ולעילא. "החומה הוא אופרת רוק ולא אלבום פרוגרסיבי" אופרה היא מבנה קלאסי, ולכן עצם השילוב בין המבנה האופראי ובין עולם הרוקנרול מעיד על פרוגרסיביות בסיסית. מעבר לכך, האלבום מצטיין בשילובים מאוד מעניינים בין מוסיקה קלאסית ובין רוקנרול, ולכן הוא פרוג ברובו. ברור שיש בו כמה קטעים רוקיים לגמרי, בלי שמץ של פרוג, אבל זה לא מבטל את החלקים הכן-פרוגרסיביים שלו.