אז ככה ^_^

[miaka]

MINE-MINE-MINE ../images/Emo123.gif

 

[Goggle Girl]

*זורקת על טל אוצ'י-ים קטנים*

*מתיישבת לכתוב את _זה_*

 

[star_female]

O_O את לא!

>< *מזכירה לעדי את התמונה הנפשית ששמתי לה בראש קודם* את רוצה שלי תהיה תמונה כזאת בראש?? ;;;;

 

[Goggle Girl]

אז אל תקראי P:

לפי דעתי, עצם העובדה שאני אכתוב את _זה_ זה יהיה עונש מספיק. לא לי. אני עוד איכשהוא תומכת בזוג הזה P:

 

[star_female]

*מצטמררת* זה מה שהתכוונתי >>

בעע. אי אפשר לתמוך בהם כי הם *לא* *זוג* ><

 

[miaka]

לאאאאאאאא אייייכס ../images/Emo7.gif../images/Emo7.gifX_X

 

[star_female]

טל-צ'אן...

אני לא חושבת שזה היה כל כך חכם להגיד שוואיה שלך.. o.o;

 

[Goggle Girl]

you think?

זהו! אני יודעת מה אני אעשה! כעונש, אני אכתוב את _זה_. *צחוק זדוני*

 

[star_female]

_זה_? *מתחילה לפחד*

 

[Goggle Girl]

כן. _זה_. D:<

 

[star_female]

אפילו את לא עד כדי כך פגועה מנטלית

כדי לכתוב את _זה_

 

[Goggle Girl]

תתפלאי. D:<

לומדים משהו חדש כל יום ^_^

 

[ווילו רוזנברג]

יאאאאא!!תודה ^_^

לא צריך להגזים,אני לא כותבת מעולה..יש לי עוד הרבה להשתפר \: פרק 2?..מממ..בהנחה שתהיה לי מוזה אז אני אתחיל אותו עוד היום ^_^

 

[ווילו רוזנברג]

אוקי...

כמו שהבטחתי לפני הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה זמן לסטטה,חילקתי את הפיק של שני לפרקים ^_^ הנה הפרק הראשון מצורף ובמיוחד לכל אלה שלא יכולים לראות אותו,הוא גם פה- ורוד-ווילו רוזנברג אדום-טאקטו שחור-נייקו כחול-ליסטה{סטטה.} העולם הדיגיטלי ושני!-פרק 1 זה היה יום רגיל כשהיא התעוררה אבל איך היא הייתה יכולה לדעת שזה יהיה היום שישנה לה את כל החיים...... "שני..שני" אמא של שני צעקה לה מלמטה "את מוכנה לרדת בבקשה יש לנו אורחים". "רק רגע אימא" שני צעקה "אני רק גומרת עם המחשב".... -"שני לא מחשב ולא כלום רדי הנה מיד" "אבל אמא" שני צעקה... -"בלי אבל" אמה של שני צעקה.... "אוי אמא" שני אמרה והחלה יורדת במדרגות... שני יצאה לטייל קצת ליד החנות השכונתית ובדרך לקנות כמה ממתקים עד שלפתע היא שמעה צעקות "גנב,גנב תתפסו אותו הוא גנב לי את הלחם.." שני מיהרה לחנות הלחם הסמוכה והיא נדהמה מהמראה שהיא ראתה..היא ראתה..... היא ראתה דבר קטן שהזכיר לה כלב עם כובע ומעיל שרץ לידה שני אמרה לעצמה שזה בטח ילד קטן שגנב כיכר לחם. שני החליטה לרדוף אחרי הילד, שני החלה לרוץ בעקבותיו עד שהגיעה לסמטה צרה שני נכנסה לסמטה וראתה את הילד אוכל את הלחם בפראות היא ניגשה אליו בשקט ושמה את ידה על כתפו בניסיון לתפוס אותו אבל לפני שהיא הספיקה הוא קפץ והסתובב אליה ,שניהם צרחו, שני קפצה לאחור. מול שני עמד כלב שעומד על שתים עם מעיל וכובע הפנים שלו היו שונות משל כלב רגיל הן היו כמו פנים של משהו מוכר. שני חשבה שהיא השתגעה. " אל תפחדי ממני" הכלב אמר והחל להתקרב אל שני, שני שהייתה מבוהלת קפאה במקום ולא הייתה יכולה לזוז היא הרגישה איך ליבה פועם בחוזקה פתאום הכלב שלף את שיניו "אל תזוזי". שני הרגישה שיד קרה חונקת אותה..... היד הייתה קרה מאוד, ממש כמו שהייה ממושכת בפריז'ר, המגע היה קר, מחוספס ולא נעים "ברררר…" שיניה של שני השמיעו צקצוק "ממממיייי…אתתתתה…?" כאילו מתוך הראש שלה נשמעה התשובה "את צריכה לבוא איתי, שני!" "איך אתה יודע את השם שלי?" "אני יודע הכול עלייך" "סליחה???" שני הרגישה שהיא מתחילה להתעצבן "אולי תשחרר אותי, אני לא השני שאתה מחפש" "לפי הנתונים את כן!" זה היה מוזר, מצד אחד פני הכלב היו מוכרים לה אבל היא לא ידעה מאיפה מין הצד השני היא התפללה בליבה שתגיע ההזדמנות לברוח וכמה שיותר מהר! "אולי תסביר לי מי או יותר נכון מה אתה בכלל?" "אני נשלחתי להביא אותך למקום אליו את שייכת!" "אין לי מושג על מה אתה מדבר אבל אני יודעת שאני שייכת לבית שלי, למשפחה שלי ולחברים מהכיתה שלי!" "כנראה שבאמת אין לך מושג, ילדה קטנה" "שלא תקרא לי ככה!" "בסדר, עכשיו תבואי איתי!" "מה פתאום?, אני לא יודעת מה העניין אבל אתה מטורף על כול הראש!" "טוב שהסכמת!" הפעם הקול בתוך הראש היה מפחיד, שני רעדה, היא כנראה התעלפה כי כשקמה מצאה את עצמה במקום אחר, במציאות אחרת "איפה אני?" שאלה שני שני מצאה את עצמה בתוך משהו שנראה כמו ג'ונגל, אבל זה לא היה ג'ונגל, זה היה משהו שלא היה אפשר לתאר במילים. "וואו... איפה אני?" חזרה על השאלה כמה פעמים "את בעולם הדיגיטלי" שני שמעה את הקול חוזר על עצמו, וניסתה למצוא את המקור... אבל היא לא מצאה... "אני רוצה לחזור הביתה" לחשה שני. "אני רק ילדה רגילה!! נכון רציתי שיקרה סוף סוף משהו, אל זה כבר מוגזם!!" המשיכה לדבר על עצמה. "לא... זה לא מוגזם..." אמר הקול שוב. "מי אתה?!?!?!?!?!" שני צרחה, היא אחזה בראשה בשני ידיה והתחילה לרוץ. היא לא ידעה לאן, אבל היא קיוותה שהיא תרוץ הרחק מהקול ההוא. "את לא יכולה לברוח!!" אמר הקול "די כבר!!" צעקה והתחילה לברוח. "מה אתה רוצה ממני?!" מה הדיג'ימון רוצה משני? האם שני תחזור הביתה? מי הביא אותה בכלל לעולם הדיגיטלי? מה קורה כאן בכלל?? כל זאת ועוד... בפרק הבא של..שני!והעולם הדיגיטלי!(בקרוב בחנויות הספרים המובחרות..)

 

[ווילו רוזנברג]

פרק 2

פרק 2 היא המשיכה לרוץ עד שכבר לא היה לה כוח....היא עצרה לנוח ליד עץ מוזר..לפתע העץ החל צועק עליה -את מוכנה בבקשה לא לשבת עליי זה כואב את יודעת!!! שני קפצה מהגזע של העץ היא הייתה מאוד מבוהלת.... העץ המוזר הסתכל עליה כאילו היא מטורפת....ואמר לה: סליחה שהפחדתי אותך פשוט.... העץ לא הספיק לסיים את המשפט בגלל שבאותו הרגע נחת משהו קטן ושחור ליד הרגל של שני....שני קפצה בבהלה היא אף פעם לא הייתה אמיצה כמו שהיא רצתה להיות....לאחר כמה דקות שהדבר לא זז היא החליטה להרים אותו היא התקרבה לדבר הזה בהיסוס והרימה אותו....אך מה רבה הייתה ההפתעה שלה שהתברר שזה רק יצור קטן ושחור.....לפתע היצור הקטן התעורר...ושני הייתה מופתעת שהוא יכול לפתוח את העיניים שלו...לפתע היצור הקטן התחיל לדבר ואמר: תודה רבה לך שהרמת אותי מהרצפה אני ממש לא אוהב לאכול חול.... לפתע הגיח משום מקום יצור גדול ומפחיד... שני התחילה לצרוח, אבל הדבר הענק ההוא רק עמד שם בלי לזוז. "אני לא רוצה לפגוע בך..." לחש בקול מאיים. "אז למה התקפת ככה?" שאלה שני. והתחילה לרעוד טיפה "הוא רוצה אותי..." אמר היצורון שחרור. ועשה פרצוף כועס. הוא קפץ מידיה של שני והתחבר יחד עם היצור הענק. עכשיו הוא היה ענקי יותר. שני פחדה מאוד מאוד. היא רצתה לצרוח, אבל היא ידעה שאף אחד לא ישמע אותה. היא התחילה לרוץ. "כל מה שרציתי זה טיפה כיף!! זה הכל!! למה זה קורה לי?!?!?" כל הזמן שאלה את עצמה. היצור ההוא התחיל לרדוף אחריה. הוא התחיל להשיג אותה ואז הוא נעמד מולה ושני עצרה על המקום, היא ניסתה לסגת ואז נפלה. "אני רק רוצה את הנתונים שלך" אמר הדבר והתקרב עליה, כנראה חשב שהיא אחת מהם. "תביאי לי את הנתונים שלך!!" צרח היצור. שני צרחה חזק והגנה על עצמה עם ידיה. "מה אני אעשה עכשיו" שני חשבה "למה אף אחד לא עוזר לי...אני עומדת להירמס על ידי יצור ענקי והדבר היחיד שאני רואה בסביבה זה רק חול וחול" לפתע שני שמעה משהו שקטע את מחשבתה היא ראתה שהיצור הענקי נעמד במקום והחל הולך או יותר נכון בורח למקום שממנו בא...שני חשבה לעצמה "מעניין מה הפחיד את היצור הענקי הזה" שני פנתה ללכת שלפתע נתקלה בדינוזאור גדול"חשבתי שהדינוזאורים כבר נכחדו" שני חשבה כנראה בקול רם מדי בגלל שהדינוזאור הגדול החל מתעצבן ורודף אחריה....שני החלה לרוץ שלפתע רגלה נתקלה במשהו ושני נפלה....הדינוזאור הגדול היה קרוב לשני היא הייתה יכולה להריח אותו "מעניין כמה זמן הוא לא התקלח.."שני חשבה בינה לבין עצמה לפתע משום מקום נחת על שני יצור קטן ושני התלבטה איזה צבע הוא היא חשבה שהוא שחור אבל כשהסתכל עליה התברר שהוא בעצם כחול או שבעצם הוא שחור....היצור הקטן הסתכל על הדינוזאור הגדול בעיניים מפוחדות.... שני הסתכלה טוב טוב על היצורון "אתה!!!" צרחה צרחה ענקית, שהפחיד את הדינוזאור והיצור הקטן. ואז הגיעו שלוש בנות, ושני יצורים. הם היו מוחבאים בצללים, הם הפסיקו ללכת. "ממ... את בטוחה שזאת הדרך? כי לא נראה לי" שמעה שני ילדה אחת. "או קיי, למה שאת לא תובילי!!" צעקה הילדה השניה, "טוב!!" צעקה הילדה הראשונה. והן המשיכו ללכת, ואז הן ראו את שני. ושני אותן. "מי אתן?" שאלה שני בפחד. "אני נייקו, וזאת ריקה, ומי את?" שאלה נייקו, ווילו עזרה לה לקום. "אני שני" לחשה בפחד. שני הסתכלה על היצורים שלטשו בה עיינים. "אוה, אל תדאגי! אלה רק רנאמון ופיית'מון" אמרה ריקה. והשלוש המשיכו בדרכן. עד ש.... הם שמעו צעקה "הצילו..הצילו.." שלושת הבנות ושני היצורים{שלאחר מכן התבררו כדיג'ימונים}הסתובבו לאחור והתחילו להתווכח מאיפה הקול בא...."אני בטוחה שזה בא מכאן" אמרה ריקה והצביעה לכיוון היער..."לא נכון זה בא מהכיוון הזה" אמרה נייקו והצביעה לכיוון הנהר....."אני בטוחה שזה בא מהכיוון הזה" לחשה ווילו והצביעה לכיוון מזרח-מערב...."תגידי למה היא לוחשת יש לה כאב גרון או משהו" אמרה שני בלחש "לא זה פשוט שהיא מאוד ביישנית מאוד....וחוץ מזה היא בכתה המון היא איבדה את הדיג'ימון שלה דמהדווימון אז היא נורא עצובה" אמרה נייקו וניכר עליה שהיא מאוד דואגת לווילו..."בגלל זה אנחנו כאן" אמרה ריקה בעצבנות..."אז לאן הולכים?" שאלה שני..."זה דמהדווימון" אמרה לפתע ווילו בהתרגשות רבה שכמעט הפילה את נייקו מהענף שעליו ישבה...."מה? מה? מאיפה את יודעת??" שאלה נייקו..."אני אזהה את הקול שלו בכל מקום" אמרה ווילו.."וחוץ מזה הדיג'יכלי שלי מסמן שהוא קרוב" הוסיפה ווילו...."גאונה.."אמרה ריקה "למה לא בדקת מההתחלה בדיג'יכלי שלך?!"..."אממממ...." אמרה ווילו וניכר עליה שהיא מתביישת..."די מספיק" אמרה נייקו "תפסיקי להראות כאילו את יותר טובה מווילו" נייקו הוסיפה בכעס..."אז הולכים לשם?" שני שאלה והצביעה לכיוון טירה גדולה ושחורה...."אני מניחה" אמרה נייקו..והן החלו לזוז לכיוון הטירה בחשש ממה שמצפה להן שם.... מה מצפה להם בטירה? האם ריקה ונייקו יפסיקו לריב? האם ווילו תתגבר על הבושה? האם הם ימצאו את דמהדווימון? כל זאת ועוד..בפרק הבא ^_^

 

[ווילו רוזנברג]

פרק 3

פרק 3 "אני יכולה לשאול משהו?" שאלה שני "כמו מה?" ענתה נייקו בחוסר סבלנות(היא רצתה להגיע כבר לטירה ולחקור אותה) "כמו שאלה כאילו!" נראה היה שריקה לא מחבבת במיוחד את נייקו הרהרה שני בליבה. "כן, שני, ברור שאת יכולה לשאול" השיבה ווילו בחיוך ובקול רך "מה זה דיג'יכלי?" "זה המכשיר שבתוך היד שלי, הינה תראי" "שלי יותר יפה משלך ריקה " קפצה נייקו השתיים החלו שוב לפתח ריב, ווילו שהייתה הרגועה ומשכינת השלום מביניהן פנתה אל שני, פרצופה של שני הביע פחד "ה…ןןן… תמיד רבות ככה?" גמגמה שני "כן, אבל בסוף אני יודעת שהן יהיו חברות טובות, ולא סתם חברות טובות אלא חברות הכי טובות ולא סתם חברות הכי טובות אלא חברות שמוקירות אחת לשנייה שהן החברות הכי טובות בעולם!" "אם את אומרת…" אמרה שני אבל לא הייתה כול כך בטוחה לאור ההתנהגות של השתיים במשך הזמן הקצר שעבר להערכתה מאז נתקלה בהן לראשונה. הטירה נראתה מפחידה הרבה יותר ממוקדם, היה בה משהו שהשרה רוע, משהו לא נחמד במיוחד… "אם לרוע יש צבע זה זה!" נייקו הראתה בפעם הראשונה מאז פגשה אותה שני רגשות אנושיים, פחד. ריקה לא התאפקה והקניטה אותה "לרוע אין צבע!" "אולי דיי כבר?" התעצבנה ווילו שהבינה בעיני רוחה מה עומד לקרות "שקט כבר,יש לנו דברים חשובים יותר לטפל בהם עכשיו!" פיית'מון, וריינמון התחילו להשתולל, העיניים שלהם הפכו אדומות, השלב הבא היה להתנפל על הבנות!!! "יותר מהר יא פדלאות" "את פדלאה בעצמך נייקו" "אולי תפסיקו לריב? זה הזמן לברווווווווווווחחחחחחחחחחחחחחחח!!!!!!!!" "הצילו!!!! הם תמיד ככה?" שני הגבירה את קצב ריצתה, עד עכשיו היא הייתה בין הגרועות בספורט בכיתתה אולם ברגע הזה רגליה כמו קיבלו חיים משל עצמן . הבנות רצו מהר ככול יכולתן… ככול שרצו מהר יותר הלכו הדיג'ימונים והתקרבו אליהן… מהר יותר, קרוב יותר… "לא!" נשמעה לפתע צרחה "זה לא יקרה שוב!, ההיסטוריה לא תחזור על עצמה!אסור!" מתוך האפילה יצאה להבת אור ענקית היא פגעה בדיג'ימונים ונתנה לבנות ההמומות זמן נוסף להימלט. "תעצרו בנות!" הבנות הביטו בפליאה אחת בעיני השנייה, ריקה הייתה הראשונה לעזור אומץ ולדבר. " למה שנעצור?" ונייקו הוסיפה "אנחנו לא מפחדות ממך!", דברי בשם עצמך חשבה שני, את אולי לא מפחדת אני עומדת להתעלף מפחד, אני במקום מוזר כול הזמן במלחמת הישרדות- אין דקה אחת של שקט תמיד אני נרדפת ולהגיד שאני לא מפחדת? אני עוד שנייה אמות מפחד!!! ווילו החליטה לעצור, אור תמיד גרם לה לביטחון והאור הזה לדעתה היה ממגנט! "ווילו, אולי תמשיכי לרוץ זה לא הזמן לחלום על הבן מהביה"ס שאת אוהבת" " הוא ביקש שנעצור, נייקו, ואני לא אוהבת אף אחד!" "וזה איכפת לי כי? אז הוא רוצה שנעצור, לרצות זאת לא מגבלה!" " נעצור" פסקה ריקה בהחלטיות, היא אומנם מנסה להראות שהיא מקשיבה רק לבנאדם אחד- לעצמה אבל ווילו והיא חברות עוד מהגן והיא למדה במשך השנים שלווילו יש אינטואיציות חזקות ושווה לסמוך עליהן. נייקו כבר תיכננה להתנגד, אף אחד לא יתן לה הוראות, אבל משהו עצר אותה. "מי אתה או מה אתה? חבר או אויב?" בטרם הספיק לענות גילתה ווילו לתדהמתה ששני נעלמה!… "שני?! שני?!" התיחלה לשאול ווילו בעצבנות. אבל כנראה שהפאניקה של ווילו לא השפיעה על הדיג'ימונים. ולראשונה, ראתה שני במציאות איך מתבצעת דיג'יגדילה. "פיית'מון, דיג'יגדלה ל..." "סקאל פיית'מון" נייקו סובבה לשניה את ראשה, רק כדי לראות היכן שני, אבל אז סקאל פיית'מון עף ותפס אותה אותה בציפורניו הענקיות. "לא!!!!! ווילו!!!!!!!!!" צעקה נייקו. ווילו וריקה ראו איך היא עפה ברגליו של הדיג'ימון שלה. שני הסתובבה שוב בעולם הדיגיטלי, לבדה. רק שהפעם, הייתה לה מטרה; למצוא את חברותיה. היא חשבה שהיא שמעה את נייקו צורחת מהשמיים. וזה באמת היה כך. שני הסתכלה על השמיים והיא ראתה משהו עף, ונייקו נפלה עליה. כאשר הבנות קמו, שני ראתה לראשונה איך באמת נייקו נראת. היא הייתה כל כך עסוקה בלצרוח, לברוח, ולהתנשף וכך שלא היה לה זמן לראות איך חברותיה נראות, או נשמעות באמת. לנייקו היה שיער שחור וארוך, שהיה גלי (וכנראה לא מסורק טוב...), ועיינים חומות. גם היו לה הרבה נקודות חן על הגוף. והיא הייתה עייפה. "איפה את היית?!" צעקה נייקו על שני. שני קפצה מעט בבהלה. "איפה אני הייתי?! איפה אתן היית?! שניה אחת אתן הייתן לידי, והדיג'ימונים רדפו אחרינו, ושניה אחרי זה לא הייתן שם והכל היה שקט!!" ולראשונה שני צעקה על אחת מחברותיה החדשות. היא בדרך כלל טיפוס די שקט. לאחר כמה דקות של שקט, והסתכלויות ממש מפחידות אחת על השניה שני אמרה: "בואי נלך למצוא את ווילו וריקה" והשתיים הלכו לחפש את חברותיהן. האם הן ימצאו את ווילו וריקה? מה עובר על הדיג'ימונים?? האם מה שעצר אותם היה חבר או אויב?? האם אני אפסיק עם השאלות האלו?? כל זאת ועוד..בפרק הבא ^^'

 

[ווילו רוזנברג]

פרק 4 ^_^

פרק 4 "הצילו..הצילו.." ווילו צעקה "שמישהו יעזור לנו.." "זה שתצעקי לא יעזור לנו...זה רק יגרום לי לכאב ראש" ריקה צעקה בחזרה... "אבל אני לא יכולה שלא לצעוק...הצילו...." אמרה ווילו והמשיכה לצעוק... הנרי וטאקטו ישבו במחבוא של גילמון ושיחקו בקלפים.... "אה שוב ניצחתי" אמר הנרי "אוף איך אתה כל הזמן מנצח אותי?!" שאל טאקטו... "אמרתי לך כבר זה עניין של התאמה בין קלפים" ענה הנרי... "אם אתה אומר..." אמר טאקטו... "תגיד טאקטו שמעת את זה???" שאל הנרי.. "את מה??" שאל טאקטו "את הצעקה הזאת לעזרה..." אמר הנרי "לא מצטער אני לא שמעתי כלום..." אמר טאקטו... "אמממ, הנרי אתה בסדר??" שאל טרירמון "אני בטוח ששמעתי משהו" אמר הנרי..."אני פשוט בטוח" "הלווו...העולם קורא להנרי..." טאקטו אמר ודפק בראשו של הנרי... "אה...מה??" אמר הנרי.... "תגיד מה שמעת???" שאל טאקטו.... "אמרתי לך שמעתי מישהי צועקת לעזרה.." אמר הנרי "אבל זה לא מוזר שרק אתה שמעת את זה?!" אמר טאקטו... "אני יודע שזה מוזר וזה מה שמפחיד בזה..." השיב הנרי..."אבל אני הולך לבדוק מאיפה זה הגיע...אתה בא איתי??" שאל הנרי... "ברור שאני בא איתך...הרי אנחנו חברים לא?!" השיב טאקטו בחיוך ענקי... "כן..חברים..."אמר הנרי בחיוך "אז בוא נזוז" אמר טאקטו... הם יצאו מהמחבוא של גילמון בתקווה למצוא את המקור של הקול אבל הם לא ידעו כמה קרוב הוא.... "אוי ריקה מה נעשה??" שאלה ווילו בפחד "אני לא יודעת ווילו אבל אני מציעה שנרוץ!!!!" השיבה ריקה.... "מהר ..ווילו תמהרי ריינמון קרובה היא עומדת לתקוף אותך...." אמרה ריקה בפחד... "הצילו ריקה...." ווילו צעקה. ריקה עמדה שם חסרת אונים היא לא יכלה יותר, ריינמון השותפה שלה ומעל הכל החברה שלה עומדת להתקיף את החברה שלה ווילו..."ווילו תיזהרי..." צעקה ריקה.. "טאקטו תיזהר.." אמר הנרי... "פיו...תודה הנרי.."אמר טאקטו... "זה היה קרוב..." אמר הנרי "זה...מה זה???" שאל גילמון... "אני חושב שזה..שזה...שער לעולם הדיגיטלי.." אמר טרירמון... הנרי הביט בפליאה בדבר המנצנץ הזה...."אז נכנסים??" שאל טאקטו... "כן...חייבים להיכנס אולי הקול ששמעתי הגיע מהעולם הדיגיטלי.." השיב הנרי "אז נכנסים!!!" אמר טאקטו. הם נכנסו אחד אחד..."עולם דיגיטלי הנה אנחנו באים" אמר טאקטו ונכנס..אחריו נכנס גילמון..."אני מקווה שזה היה צעד נכון.." אמר הנרי ונכנס גם הוא ואיתו נכנס גם טרירמון.... "איי..זה כואב" אמר טאקטו "אממממ..טאקטו אתה מוכן לקום ממני.." התעצבנה ריקה... "אמממ..בטח..."אמר טאקטו וקם מריקה... "אולי מישהו מוכן לעזור לי??" צעקה ווילו שכבר היה נמאס לה לרוץ ממקום למקום ולהתחמק מהמתקפות של ריינמון... הנרי הסתובב למשמע הקול "את זאת שצעקת נכון??" "אה...מה?? ברור שצעקתי..צעקתי לעזרה.." אמרה ווילו והסמיקה קלות...{הערת המחבר:זה לא היה קלות זה היה "הסמיקה מאוד..."} ווילו לא שמה לב שהיא נעצרה במקום וזה כמובן נתן לריינמון הזדמנות להתקיף "סופת יהלום" "תזהרי..." הנרי צעק ודחף את ווילו מהמקום שבו היא עמדה... "אממממ..תודה.." אמרה ווילו והסמיקה.. "אה...על לא דבר.." אמר הנרי וחייך אליה...היה נראה שהוא מנסה להסתיר משהו {הערת המחבר: האהבה פורחת} ווילו חייכה אליו בחזרה... שני ונייקו הסתובבו שעות ארוכות ביערות. "וואו... אני עייפה... בואי ננוח מעט... טוב?" שאלה שני ונפלה על האדמה. נייקו כנראה לא שמעה אותה כי היא המשיכה ללכת. "הי, נייקו!! אולי נעצור לרגע?!" חזרה בעצבנות על שאלתה. ונייקו עצרה והסתובבה. "או קיי... בואי נעצור! אבל תחשבי שברגע זה ווילו וריקה מותקפות על ידי הדיג'ימונים והן יכולות למות, רק בגלל שאנחנו נחות!!!!" צעקה נייקו. "0.0 טוב... בואי נמשיך..." אמרה שני והבנות המשיכו ללכת. שני תהתה למה נייקו מתנהגת ככה. היא הסתכלה עליה, והיא שמה לב שהיא הולכת בהליכה כועסת. "לא התכוונתי לגרום לך להתעצבן... אני פשוט לא רגילה למקום הזה... ואני לא רגילה שדיג'ימונים יכולים לתקוף ככה... או בכלל... אני רגילה שזאת תוכנית טלביזיה וזהו...." התנצלה שני. "או קיי..." מילמלה נייקו אחרי שתיקה ארוכה. או לפחות ככה שני חשבה שהיא אמרה, עם בכלל. קן היה בשיער עזר למתמטיקה מ-ש-ע-מ-ם במיוחד. כשהוא קיבל קריאות מהדיג'יכלי. "מה זה? מי נמצא עכשיו בעולם הדיגיטלי?" חשב לעצמו. "אנ'תכף חוזר..." אמר והלך במהירות לחדר שלו, נעל את הדלת והתקרב לוורמון ושניהם הלכו לעולם הדיגיטלי. "מה קרה?" שאלה וורמון אחרי שהם נכנסו. "יש כאן מישהו, ולפי הדיג'יכלי שלי, יש גם שם מישהו.. והשאלה היא.... השאלה היא... השאלה היא... אני אחשוב אחרי זה על השאלה ההיא" גימגם קן התחיל ללכת לכיוון של שני ונייקו. כשהוא הגיע לשם הוא ראה את אחותו, נייקו צורחת על מישהי שהוא לא מכיר. "זאת לא נייק?" שאלה וורמון. והתחיל ללכת לפני קן. ואחרי זה שניהם התחילו לרוץ לכיוון הבנות. "מה חשבת לעצמך?! מה פתאום החלטת שאת יכולה לאכול את התותים?!" צעקה נייקו. "טוב, סליחה גברת שילטון הנאצי, שהייתי רעבה קצת!!" צעקה שני. "גברת שילטון נאצי?!?!? זהו זה!!!" צעקה נייקו ונתנה לשני סטירה. והן התחילו לריב. "הי הי הי!! לעצור!!!!!!!" צעקו קן וורמון. "אני שונאת אותך!! אולי את קשורה להעלמות של ווילו וריקה?! וההתקפות של הדיג'ימונים עלינו?!,הא?!" צעקה שני בבכי. "למה נראה לך?!" צעקה נייקו. היא תכננה להמשיך, אבל אז הם שמעו קול והקול אמר להם "אתן לעולם לא תמצאו את החברים שלכם כל הדיג'ימונים שלכם בשליטתי ובשליטת החבר הקטן שלכם...אה..אה ..אה..." צחק הקול צחוק מרושע וקר...שני הצטמררה... "לא כולם בשליטתך וורמון עדיין איתנו...נכון וורמון?!" קן אמר והסתובב לוורמון..וורמון היה נראה שונה והחל פתאום להתקיף אותם הם החלו לרוץ...הם נכנסו לתוך איזו שהיא מערה חשוכה.... "של מי או של מה היה הקול הזה??"שאלה נייקו..."לא יודעת אולי מישהו שמנסה להרוג אותנו?!" אמרה שני בעוקצניות..."אוי את..מה את חושבת שאת?!"אמרה נייקו והחלה לריב עם שני..."לא שוב" אמר קן והתיישב על האדמה... האם נייקו תפסיק לריב עם שני? האם הם ימצאו את החברים שלהם?? האם הנרי יהיה בסוף עם ווילו? האם שני תפסיק לשנוא את נייקו?? כל זאת ועוד... בפרק הבא של שני והעולם הדיגיטלי

 

[ווילו רוזנברג]

פרק 5

פרק 5 "אתם חושבים שנמצא את נייקו ושני??? שאלה ווילו בהססנות..."אני...אני..חושבת שכן" אמרה ריקה..."אל.....אל..."אמרה ריקה שלא יכלה לעצור פיהוק גדול "תדאגי" המשיכה ריקה... "כדאי שנלך לישון כבר מאוחר ועדיף שנסתובב בבוקר" אמר הנרי "יופי סוף סוף לישון" אמר טאקטו "אבל..אבל חייבים למצוא את נייקו ושני..."אמרה ווילו בהחלטיות..לריקה הי קשה להתווכח מול ווילו היא הייתה נראית כל-כך החלטית והיא לא ידעה מה לומר לה.."תראי ווילו זה מסוכן להסתובב פה בלילה אנחנו לא מכירים את המקום הזה ואנחנו לא יכולים להסתכן בפגישה באיזה דיג'ימון אל תשכחי..שהדיג'ימונים שלנו נגדנו..." אמר הנרי ....."גילמון...אוי.."אמר טאקטו בעצב "אל תדאג טאקטו הכל יהיה בסדר...וגילמון יחזור להיות איתך" אמרה ווילו בעדינות והתיישבה על הקרקע "אז איפה ישנים??" שאלה ריקה "נצטרך לישון פה.." אמר הנרי "אבל זה מסוכן מדי לישון פה אנחנו נהיה חשופים לכל מיני דיג'ימונים פראיים" אמרה ריקה "נכון...אז נצטרך למצוא מקום בטוח יותר.." "אז למה מחכים בואו נזוז!!!" אמר טאקטו והם החלו ללכת.... "בוקר טוב" אמרה נייקו ופיהקה היא שמה לב שכולם עוד ישנים...."קום כבר יא עצלן אחד" אמרה נייקו לקן "לא..רוצה..לקום..עוד דקה" אמר קן והסתובב לצד השני "נו..כבר יא עז בטעם צבע מאכל כחול תתעורר.." צעקה נייקו "אני לא עז בטעם צבע מאכל כחול ..יא מעצבנת" אמר קן ושפשף את עיניו "עכשיו צריך להעיר את שני" הוסיף קן "אי אפשר להשאיר אותה כאן" אמרה נייקו וחייכה חיוך מרושע "לא..אי אפשר" אמר קן "יא הורס מסיבות אחד..." אמרה נייקו "היי שני קומי" אמר קן וניער את שני בעדינות..."מה??אה..בוקר טוב..." אמרה שני וקמה..."בואו נזוז" אמרה נייקו והם יצאו מהמערה... ריקה פתאום עצרה. "שמעתי משהו..." אמרה והתחילה להקשיב, והיא שמעה את קן ונייקו רבים... שוב. "יופי... כשאנחנו בסכנה, הוא מגיע ומתחיל לריב איתה..." "ריקה, תרגעי, כל עוד היא לא מושכת לו בשיער, אז לא נראה לי שיש סיכוי שהוא יתפוצץ מזעם, וגם... וורמון איתם... אני מקווה" אמרה ווילו בניסיון להרגיע את ריקה. "טוב... אז בואו נלך..." אמר הנרי לאחר שתיקה ארוכה ומעצבנת ביותר. אז כולם הלכו לפי הקול. "די כבר!!" צעקה שני בניסיון להרגיע את קן ונייקו, אבל זה לא הלך, הם המשיכו ללכת מכות. "נייקו!!!" ווילו צעקה ורצה לעברה של נייקו שככל הנראה סיימה לריב מכות עם קן... "אז מה קרה בזמן שלא היינו איתכם??" שאלה ווילו בסקרנות. "את לא רוצה לדעת.."אמרה שני... "אני רוצה לדעת..." אמרה ווילו והתיישבה על אבן, הנרי התיישב לידה...השאר גם כן התיישבו.. "אז ככה...בהתחלה הייתי לבד והיה ממש ממש מפחיד, אחר-כך נפלה פתאום נייקו מהשמיים והכל התחיל להיות יותר מפחיד..ואז החלטתי לאכול קצת תותים וזאתי.." אמרה שני והצביעה על נייקו.. "צעקה עליי ואמרה לי "מה פתאום החלטת לאכול את התותים.." ואז התחלנו לריב ופתאום הבחור שאמר שקוראים לו קן הגיע ועצר את המריבה שלנו....פתאום שמענו קול ממש ממש מפחיד והוא אמר משהו על זה שכל הדיג'ימונים שלנו בשליטתו ובשליטת החבר הקטן שלנו......" שני הפסיקה לפתע והסתכלה על ווילו שהייתה נראית כאילו היא עומדת לפרוץ בבכי ואכן זה לא איחר לבוא..."אוי.." החלה ווילו לבכות..."אולי הוא מתכוון לדמהדווימון שלי..." המשיכה ווילו לבכות...הנרי קם לפתע ותפס את ווילו בידה ולקח אותה לצד הוא החל מדבר איתה בעדינות ומנסה להרגיע אותה... "בכל מקרה.." שני המשיכה....."ואז הדיג'ימון של קן החל להתקיף אותנו...ברחנו מהר מהר לתוך איזו מערה חשוכה ושוב אני ונייקו התחלנו לריב...והיום בבוקר התעוררנו והתחלנו ללכת ואז ראינו אותכם וזה בערך מסכם את הכל..." סיימה שני... "וזה מה שקרה לנו.." פתחה ריקה.."ריינמון התקיפה את ווילו ואז פתאום הנרי וטאקטו הגיעו..הנרי דחף את ווילו וככה הציל את החיים שלה...התחלנו לחפש אותכם..ואז נהיינו עייפים אז הלכנו לישון ובבוקר שוב התחלנו לחפש אתכם עד שמצאנו אתכם..." סיימה ריקה... הנרי החזיר את ווילו למקום שלה והתיישב שוב "על מה נראה לך שהם דיברו??" לחשה שני את ריקה.. "אני לא יודעת.." אמרה ריקה "אבל נראה לי שזה גרם לווילו להרגיש יותר טוב.." הוסיפה ריקה... "בואו נתחיל ללכת.." אמר טאקטו וקם... "אבל טאקטו עוד מעט יחשיך לא עדיף שנשכב לישון??" שאלה ריקה.. "לא!!" אמר טאקטו "אני רוצה ללכת מפה כבר.." "טאקטו.." אמר הנרי והסתכל לטאקטו בעיניים "אני יודע שאתה מתגעגע לגילמון כולנו מתגעגעים לדיג'ימונים שלנו אבל זו לא סיבה להתחיל לזוז במיוחד שעוד מעט יחשיך..." "בסדר!!" אמר טאקטו... "בואו נלך לישון" קפצה נייקו "כאן?" שאלו ריקה וקן בחוסר אמון "המקום הזה לא ממש טוב לשינה נייקו” "לא איכפת לי מה אתם אומרים, אני עייפה ואני רוצה לישון בדיוק כאן!" האחרים נאנחו , אח.. הדיג’ימונים שלהם אבדו והמצב מעולם לא נראה גרוע יותר, לאבד את נייקו לא נשמעת מחשבה מלבבת, למרות שקל להתכסח איתה נייקו היא אחת מהצוות ולעולם לא נוטשים חבר מהצוות! הם נשכבו, וכול אחד שקע במחשבותיו, אט אט נעצמו העיניים וכולם נרדמו, טוב, שני, ווילו וטקאטו לא. הם נשארו ערים כאילו הרגישו שמשהו עומד לקרות, ובמקום מוזר כזה זה לא היה חריג. "שני?" "מה?" "את ערה?" "כן, טקאטו, למה?" "גם אני ערה" לחשה ווילו כדי לא להעיר את האחרים "אתן מרגישות את זה?" "את מה?" "אני לא יודע, אני מרגיש משהו באוויר" "אוף, לא שוב" מלמלה שני בזעף "אני בכלל לא אמורה להיות כאן, אפילו שיעור מתמטיקה נשמע מענג יותר מהשהות כאן" "שני תפסיקי בבקשה, לכולנו לא קל במיוחד" ווילו לקחה על עצמה את תפקיד הדאגה, וההרגעה מאז ומעולם היא הייתה בעלת רגש אימהי מפותח ורצתה לטפל ולעזור לכולם, והם העריכו אותה למעט הנרי הוא התנהג מוזר בחברתה, הוא היה קר, מחושב מידיי ומתוח יותר ממתי שהוא עם האחרים, בהתחלה ווילו תהתה למה הוא כזה כלפיה, אך מרוב הרפתקאות והאירועים השונים שעברו עליה ועוד לא הצליחה לעכל במלואם, היא פחדה שהוא שונא אותה, בכלל הפחד הכי גדול שלה היה שלא יאהבו אותה, והיה לה צורך להרגיש נאהבת תמיד. "בוווווווווווווו" נשמע הד ממרחקים "אוי, הינה "הכיף" מתחיל" "להעיר את האחרים?" ווילו באמת האמינה שכצוות הם יכולים אולי לשרוד ולהישאר בחיים. "בינתיים לא" אמר טקאטו " מה לא?" נייקו וריקה התעוררו מההד והתקרבו לשלישייה הערנית… " התלבטנו אם להעיר אתכן או לא, אבל כבר קמתן אז זה לא משנה" "הנרי וקן עדיין ישנים" "אני אלך להעיר אותם" קפצה שני שרק חיפשה הזדמנות להתקרב לקן, למרות שהוא היה דיי לא נחמד ואפילו קצת סנוב… לאחר כמה דקות חזרה שני ואיתה האחרים "אני אקצוץ את כולכם…" ההד נשמע קרוב יותר, מרושע יותר "אמממ… חבר'ה?…" הגיבה נייקו "כשאת אומרת חבר'ה זה לא סימן טוב" "מספיק כבר קן" נשמע קול של בקיעת ביצה גדולה במיוחד… האדמה נעלמה והם החלו ליפול… "אההההההה" צרחה שני הנפילה לא הסתיימה…נראה כאילו הם נופלים, ונופלים, ונופלים לתהום ללא תחתית!!! לאן כולם נופלים?? האם הדיג'ימונים יהיו בסדר?? כל זאת ועוד הרבה!!בפרק הבא ^^

 

[ווילו רוזנברג]

פרק 6

פרק 6 הם המשיכו ליפול וליפול, ושני הרגישה איך פניה מתעוותים בגלל המהירות. בסופו של דבר, הם הפסיקו ליפול. "הראש שלי...; הצוואר שלי...; השיער שלי..." שמעה את ריקה, טאקטו וקן מתלוננים. כששני קמה, היא שמה לב ש... הם היו תלויים באוויר!! "מממ... קן, מישהו?... יש בעיה..." התחילה נייקו לדבר. "שמנו לב... אבל זה לא נקרא בעיה, נכון? כלומר, זה עדיף על ליפול, נכון? אנחנו נהיה בסדר גמור, נכון?!" שני התחילה להציף את כולם בשאלות. ולווילו, שבדרך כלל לא זאת, כבר היה נמאס, היא... שחתה... לעבר שני, והחטיפה לה סטירה. שני הפסיקה לדבר, והיה רגע קט של שקט. "נרגעת?" שאלה ווילו בקול הרוגע והרגיל שלה לאחר כמה דקות שנראו כמו נצח. "אני מצטערת שני... אבל את צריכה ללמוד על לשמור על קור רוח... את לא צריכה להתרגש מכל דבר..." המשיכה. "תראי, אני לא רוצה להיות ביצ'ית, כי זה התפקיד של נייקו וקן..." "הי.. -_- זה התפקיד רק שלי..." התחילה נייקו להגיד וזה גרר את קן ואותה ועוד ריב, אבל שני לא שמה לב, וככה כולם. "אני רק רוצה בטובתך שן-שן... אז נתתי לך סטירה, שלא תחזור שוב... אני מאוד מאוד מקווה" סיימה ווילו לדבר ונתנה חיוך. שני הרגישה, איך שהוא, די הקלה. עכשיו היא יודעת שיש לה חברה לדרך, ולא רק אחת, ולא רק שתיים, ולא רק בנות, (הערת מחברת: הי, מה זה פה?! מנזר?! גם בנים יש פה!) אלא המון חברים שיעזרו לה בדרך. עכשיו שהיא מבינה את זה, היא יכולה להמשיך במסע באומץ לב, ונחישות. פתאום החושך נעלם, והם חזרו לאדמה הטובה. כולם היו כל כך שמחים. הנרי פתאום שם לב לדיג'ימונים שלהם שעמדו כמה מטרים מהם, עם עיינים אדומות ורעבות לדם. "אה... חבר'ה?" התחיל טאקטו לשאול בדאגה, שגם הוא שם לב לזה. "יש לי רעיון..." התחילה ריקה סוף סוף לדבר, "לברוח!!" צעקה והם התחילו לברוח.... שוב... הם הגיעו למבוי סתום "מה נעשה עכשיו??" נייקו אמרה חצי בעיצבון וחצי בלחץ. "האמת היא שאין לי מושג..." אמר הנרי והתיישב "אני מניח שפשוט נצטרך להסגיר את עצמנו..ו...ו.." אמר קן והתיישב גם הוא.."למות??" השלימה שני את המשפט "אסור לנו לוותר ככה מה קורה לכם??" אמרה ריקה.. "פשוט הגעתי למסקנה שאין דרך אחרת כלומר אנחנו לא יכולים להילחם בדיג'ימונים שלנו זה יהיה כמו להילחם בעצמנו." אמר הנרי והסתכל על הרצפה בייאוש.."מספיק!!" צעקה ווילו והחזיקה בראש שלה "אני לא רוצה לשמוע יותר..אסור לנו לוותר..חייבת להיות מטרה לזה שאנחנו כאן..כולנו.." אמר ווילו ודמעות בצבצו בעיניה. "אל תבכי ווילו" אמרה ריקה "אנחנו לא הולכים לוותר בשום אופן!!" המשיכה ריקה "לעומת זאת.." אמרה שני שהרגישה שהיא חייבת לגרום לווילו להיות מאושרת.."אנחנו הולכים למצוא את דמהדווימון ולהציל את כל הדיג'ימונים!!" סיימה שני.. "אממממ..חבר'ה אני לא חושב שאנחנו נלך למקום כל שהוא בזמן הקרוב או אפילו אף-פעם.." אמר טאקטו "למה??" שאלה שני.."תסתובבו.." אמר טאקטו. כולם הסתובבו חוץ מקן ומהנרי שעדיין ישבו על הרצפה בייאוש שגבר מרגע לרגע.. "אוי לא" אמרה שני "הם גילו אותנו.." הוסיפה נייקו "מה עושים עכשיו??" אמרה ריקה.. "חושבים על משהו לעשות!!" צעק טאקטו, והם ניסו לרוץ אל תוך המערה. אבל אז הם שמו לב שקן, הנרי ונייקו ישבו על הרצפה בלי לעשות כלום. בדיכאון. "מה אתם עושים?! הם יתפסו אותנו!!" צעקה שני. "העולם הזה יש -2- סוגים של אנשים..." "מה?" שאלה שני בלי להבין, בנתיים הדיג'ימונים התקרבו. "השווים והלא שווים... אני בלא שווים.." המשיכה נייקו למלמל בדיכאון. לטאקטו זה היה נמאס. הוא תפס את נייקו ולקחת אותה על הכתף והתחיל לרוץ. ווילו לקחה את הנרי, ושני את קן. והם התחילו לרוץ. זה היה קשה בגלל העומס, הם לא היו כבדים או משהו... אבל בכל אופן... בנתיים הדיג'ימונים קרבו. והם התחילו ליפווווווווווווווווווווווווווווווווווול, כל אחד הופרד למקום אחר עם זוגו: טאקטו עם נייקו, שני עם קן, ווילו עם הנרי, וריקה לבד. טאקטו ונייקו נחתו על אדמה חמה וקשה "אוו... זה כאב.." מלמל טאקטו "אוי לא..." מלמל כשראה שנייקו נפגעה בראשה, וירד דם. "נייקו?" שאל טאקטו ביאוש. ווילו ניסה לקום, אבל כאבו לה הרגליים נורא. היא נחתה נחיתה לא כל כך טובה... "הנרי... תעזור לי..." ביקשה שוב ושוב, הנרי, שיצא מהדיכאון הפיתאומי הזה, ניסה לעזור לה, אבל היה חלש מדי לא והצליח להחזיק אותה למשך זמן רב. "אני מצטער ווילו...אם לא היינו נכנסים למערה הזאת.. לא היינו במצב הזה..." "זה בסדר... אתה יכול להאשים את נייקו... היא רגילה לזה..." "באמת? לא... אי אפשר.. אף אחד לא כאן..." ככה המשיכו השניים לנסות ולעודד אחת את השני. "ווילו תנסי שוב לעמוד..אנחנו חייבים להתקדם ולמצוא את כולם.." אמר הנרי.. "אתה צודק...אני אנסה..אבל תעזור לי.."אמרה ווילו.. "בטח שאני אעזור לך.."אמר הנרי בחיוך.. הנרי עזר לווילו לקום והם החלו ללכת... "נו כבר קן... בוא כבר, צריך למצוא את השאר והדיג'ימונים!" שני אמרה באומץ לב בזמן שקן ישב לו בשקט והרהר. "אוי תסתמי..." מלמל קן. "גר... קנת' איצ'יוצ'י!! אתה עולה לי על העצבים!!!!!" "אני עולה לך על העצבים?!! בסדר גברת 'בוא נמשיך ללכת, אנחנו נמצא את כולם!' את בכלל לא מכירה אף אחד! את לא יודעת כלום על הדיג'ימונים את לא יודעת כלום את סתם ילדה שמתלהבת מעצמה!!" סיים לדבר ושני נתנה לו כאפה.ואחרי זה עוד שתיים. "תמשיכי לתת לי כאפות ואני אתן לך בעיטה!!!!" צעק קן. שני שלחה לו מבט חודר וכועס. "אני מצטערת... בוא נמשיך ללכת..." מלמלה והם המשיכו בדרכם. כשהוא עדין ממשש את הלחיים הכואבות שלו. לפתע הם ראו את טאקטו מחזיק בנייקו שמראשה יוצא דם... "מה קרה לה??"שאל קן בדאגה.. "ובכן..נפלנו ואז..ואז ראיתי אותה ככה..."סיפר טאקטו.. "אמממ..תן לי לראות.." אמרה שני ודחפה את קן לצד. "אה..היא תהיה בסדר רק צריך למצוא מים...לשים לה וכמובן לחבוש את זה.." הם צעדו קצת וראו נחל.. "מהר..תשכיבו אותה ליד הנחל..." אמרה שני.. קן וטאקטו השכיבו את נייקו ליד הנחל ושני החלה שוטפת לנייקו את הראש לאחר מכן היא חבשה לה אותו בחתיכת בד...נייקו התאוששה ופתחה את העיניים... הם החלו לזוז שלפתע ראו את ווילו והנרי... "היי מה המצב??" שאלה נייקו.. "מה המצב אצלנו??הסתכלת על עצמך...מה קרה לך??"שאלה ווילו בדאגה.. "אה..זה כלום.." אמרה נייקו וחייכה... לפתע הם שמעו רעש מהשיחים..."מי זה??"גימגמה שני.. "אוץ' שמישהו יעזור לי..."הם שמעו קול מוכר.. "ריקה??" שאלה נייקו.. "כן..זאת אני.." "אלו לא הדיג'ימונים??" שאלה ווילו...והצביעה קדימה... הדיג'ימונים היו מחוסרי הכרה. כאשר גילמון התעורר הוא שאל: "טאקטומון? לחם? לא!!!!!!!!" בגלל שהוא בכה המון וחזק כל השאר התעוררו. למי שלא הבין, הם חזרו להיות הם. " איפה אנחנו?" שאלה ריינמון בעייפות. "אנחנו פה..." אמרה פיית'מון בציניות. כשהיא מגרדת את אפה השטני. " מצחיק..." אמרה ריינמון. סוף-סוף הדיג'ימונים בסדר,האם זה ישאר ככה?? מה כל-כך מצחיק?? האם יהיו עוד המון סטירות?? הכל ועוד!!בפרק הבא!^^

 

[ווילו רוזנברג]

פרק 7

פרק 7 "מצחיק?, מה כול כך מצחיק?" התערב קן "לא מצחיק אה-אה, מצחיק אירוני!" "נייקו, לא ידעתי שאת מכירה את המילה אירוניה" לגלג קן "תתפלא לגלות שאתה לא כזה חכם כמו שאתה חושב- למעשה מנת המשכל שלך מזכירה לי את הסנדלים שלבשתי כשהייתי בגן!!!" "ומאז לא התפתחת מבחינה שכלית!" "אולי דיי כבר? נמאסתם! נמאסתם עליי כולכם!" כולם הביטו בתדהמה על ווילו השקטה, העדינה והפייסנית, ווילו שמעולם לא הייתה מאבדת את החביבות שלה ,ווילו שבעצם בזכותה החבורה נשארה מאוחדת… "ווילו, הכול בסדר?" שאל הנרי שווילו באמת מצאה חן בעיניו. האחרים חיכו לתשובתה. "אז זהו שלא!, ממש לא! איך יכול להיות בסדר? אנחנו במקום מוזר, אנחנו לא בדיוק מודעים למה שעלול לקרות בכול רגע,אנחנו לא מפסיקים להסתבך בצרות והכי גרוע אתם רק רבים! חוצמיזה הכול מצויין, תודה ששאלתם!" "ווילו, תשאירי לי לריקה ולקן את הקיטורים" "שכחת גם אותי נייקו" הוסיפה שני "ואולי לא רציתי לזכור?" התגרתה נייקו "אתם יודעים שאתם לא מקלים על ווילו, נכון?" הפריחה ריקה שאלה לאוויר. הנרי, טקאטו והדיג'ימונים הנהנו לאות הסכמה. נייקו ושני השתתקו, קן קשר את שרוכי הנעליים, האחרים עשו כאילו יש להם משהו חשוב יותר מאשר לדבר, המתח היה בשיאו, אפשר היה לחתוך אותו בסכין… ווילו הייתה הראשונה להתאושש "אני הולכת, אני פשוט הולכת, אני חייבת זמן לעצמי, אוויר לנשימה" ווילו לא נתנה לאחרים להתמהמה במתן תשובה והחלה לפסוע ולהתרחק מהחבורה, לא נראה שמישהו מהם קלט מה באמת קרה לפני שניות אחדות. "היא תחזור, נכון?" שאלה שני. "כמו שאני מכירה אותה היא תחזור אפילו יותר מהר ממה שאת חושבת" ענתה ריקה "אני מקווה שאת צודקת" מלמל הנרי "אולי בכול זאת צריך ללכת איתה, היא לבדה והמקום הזה משונה ומבטל את חוקי ההיגיון גם ככה" "לא!" פסקה ריינמון "היא חייבת לבחור את הדרך שלה בעצמה!" "ואם מדברים על דרך" קטעה אותה נייקו "איפה הדרך הביתה? המקום הזה מתחיל לשעמם אותי" "אפשר להגיד על המקום הזה הרבה דברים, אבל משעמם??? הלוואי והיה כאן רגע אחד בו לא היינו מסתבכים, נרדפים רבים, נופלים, נתקעים…משעמם בטח שלא…" "יופי טקאטו סיימת להתפלסף?" הסבלנות של קן גם לא בדיוק מסוג הדברים שכדאי להקפיץ אותם, ויש לו פתיל קצר… "נדמה לי או שהיא חוזרת?" שני הצביעה קדימה, דמותה של ווילו צועדת החלה להיראות באופק, חיוכים של הקלה נסובו על פני החבורה(על פניו של הנרי היה חיוך שונה- העיניים שלו זרחו והחיוך השתרע על כול הפרצוף…) ווילו המשיכה להתקרב, הדיג'ימונים קפצו בדריכות ומיהרו לעמוד מול ווילו "תתרחקו ממנה, זאת ווילו, מה אתם חושבים שאתם עושים?" ווילו המשיכה להתקרב, הדיג'ימונים עמדו דרוכים ומוכנים לקרב "נו, מה אתם עושים? השתגעתם? חבר'ה זאת ווילו ,ווילו החברה שלי" ניסה הנרי בשנית נייקו, שני וטקאטו גיחכו, קן וריקה בחנו את ווילו המתקרבת. "בואו נלך מכאן, יש לי הרגשה רעה" "קן…קני…קנוש…אתה רוצה לספר לנו משהו?" "נייקו, תסתכלי על ווילו" "אני מסתכלת ו…אמממ…זאת ווילו,מה יכול להיות חדש ראיתי אותה לפני שנייה" "לא נייקו, לא ראית אותה" השיבה ריקה "תגידו החלקתם על השכל? זאת ווילו! ווילו!!!!!" "נייקו…תסתכלי לעומק" נייקו ניסתה להציץ מבעד ל"חומה הדיג'ימונית"(החומה שיצרו הדיג'ימונים מסביב לווילו),גם טקאטו ושני התבוננו בעיון בווילו "אני לא מבינה מה אתם רוצים, זאת ווילו וזהו!" פסקה נייקו נחרצות. "לא חשוב, בואו נלך מכאן" קן התחיל להתקדם, ריקה בעקבותיו. "ווילו את באה?" שאלה נייקו את התשובה היא קיבלה במטר יריות שיצאו ישירות מעיניה של ווילו!!!, הדיג'ימונים החלו להתקיף, הילדים פתחו בריצה… תוך כדי התנשמות והתנשפות שאלה נייקו "מה קורה כאן? איך ידעתם שמשהו לא בסדר?" "את פשוט צריכה להסתכל טוב, קודם ווילו הלכה לצד ימין ופתאום היא בדיוק חוזרת משמאל, אחר כך ההליכה שלה היה בה משהו שונה, ובסוף התגובה של הדיג'ימונים שהוכיחה מעל לכול ספק שזאת לא ווילו שלנו" "אז איפה ווילו שלנו?" שאל הנרי בכול חלוש ומודאג, הפעם ריקה התנדבה לענות "אנחנו יודעים בדיוק כמוך, ואני דואגת לה לא פחות היא החברה הכי טובה שלי!" "היא האהבה הראשונה שלי" לחש הנרי "הווווו…נשמעה תגובתו של טקאטו" "מה נעשה עכשיו?" שאלה שני בחשש מפני הבאות, באותו הרגע ממש ווילו או לפחות מה שנראה כמוה החל לשלוח טילים ולא רק מהעיניים אלא מהידיים ומהשערות! "נתחיל מלברוח" השיבה נייקו, והבריחה החלה… "תעצרי! מתחזה!!" צעקה מישהי מבעד לצללים. זאת הייתה ווילו (אלא מה? מי ציפיתם שזאת תהיה? פנינה דבורין?) "ווילו?!" שאלו כולם במקהלה. "הללויה!!!" צעקה נייקו ובטעות נתנה כאפה למתחזה של ווילו. "איך את מעיזה להכות אותי ככה...מלכת הצללים..." אמרה ה.ו.מ.{ווילו מתחזה} "מלכת צללים אה?!"גיחכה נייקו.."יותר מתאים לך מתחזת הצללים" היא הוסיפה בניסיון להתגרות.. "את בסדר גמור??" שאל הנרי שמיהר ליד ווילו{האמיתית..}והחל בודק אם היא בסדר.. "כן אני בסדר" ענתה ווילו בחיוך..ומיד פנתה אל ה.ו.מ. "אבל את לא הולכת להיות בסדר נכון חבר'ה?!" הוסיפה ווילו... הדיג'ימונים התכוננו להתחיל לתקוף שלפתע ה.ו.מ. נעלמה בעשן..לפתע נשמע קול מרושע,הקול היה קרוב אבל רחוק "אני עוד אחזור...מתי שלא תהיו מוכנים אני אגיע ואז..ואז אני אהרוס אתכם ילדים קטנים וטיפשים..." אמר הקול ולאחר מכן צחק צחוק צורם ומרושע... "זה היה מוזר.."פלט קן.. "ומפחיד.."הוסיף וורמון שהתחבא על אחד העצים.. "כמו המאמן שלו ככה הדיג'ימון.."התגרתה נייקו... "וזה שוב מתחיל.."מלמלה ווילו.."כנראה שזה יישאר ככה תמיד..לא משנה מה יהיה.."ווילו המשיכה.. "אני שמחה שאת בסדר.."אמרה ריקה וחייכה.."אחרי הכל את החברה הכי טובה שלי.."היא הוסיפה.. "ושלי..!" אמרה נייקו בעוד היא ממשיכה להתגרות בקן.. "ואני מקווה שתהיי גם שלי..."אמרה שני בהססנות.. "למה לא?!" אמרה ווילו..."אני מעדיפה שיהיו לי כמה שיותר חברים.."היא המשיכה.. הקבוצה שלנו המשיכה בדרכה לתוך היער הקרוב...בתקווה למצוא את מה שהם מחפשים..רק רגע מה הם מחפשים..אה..כן את הדיג'ימון של ווילו: דמהדווימון... האם הם ימצאו כבר את דמהדווימון?? האם המתחזה של ווילו תחזור? האם הם יצאו מהעולם הדיגיטלי לבסוף??? כל זאת ועוד... בפרק הבא