אז אם אתם שמים לב...

[הגבירה מן האגם]

אז אם אתם שמים לב...

יש הרבה גרסאות להרבה סיפורים. אולי, במקביל להבאת גרסאות כאלה ואחרות, כדי לנו להתבונן אל תוך השאלות - מדוע יש את כל הגרסאות הללו? ואיך זה שיש לפעמים שינויים מהותיים בין גרסה לגרסה? ואיך יכול מספר לדעת אם הגרסה שמצא או שהוא מספר היא באמת מהות הסיפור או שיש עליה "הלבשות" מיותרות המכבידות על הסיפור או משנות את משמעותו? מי קובע? ואיך יודעים? תשובות?

 

[love lev]

לדעתי, או בכל אופן כך אני נוהגת

כשאני מכינה סיפורים להשמעה, אני מורידה את כל הקטעים שבעצם אם א נ י הייתי שומעת אותם, היו משעממים אותי. כמו כן אני סבורה שלסיפור יש מנגינה פנימית משלו, ואם יש קטעים מיותרים זה צורם.

 

[הגבירה מן האגם]

כלומר,

אם אמנות הסיפור עומדת על שלושה דברים: סיפור, מספר, קהל - את נוהגת לתת בעיצוב הסיפור את המשקל הגדול למספר. ואם לרשות המספר עומדים שלושה כלי ביטוי: טקסט, קול ומחווה - בעיצוב הסיפור את נוהגת לתת לטקסט את המשקל המשמעותי.

 

[כובעקסמים]

וואי וואי וואי../images/Emo151.gif

אז עכשיו אחרי שקראתי את מה שאת כתבת פתאום אני מבין שאני מה זה נותן חשיבות למה שהקהל רוצה. איך שאני קולט שהם מתלהבים, ישר אני נותן להם יותר מזה, אני גם יוצא מהסיפור ומוסיף דברים שלא היו בסיפור כי אני רואה שזה מדליק אותם. אז זה לא טוב? כי זה מה שאני אוהב לעשות. הטקסט הרבה פחות חשוב לי מהכייף עם האנשים.

 

[love lev]

לדעתי זה לא כל כך חשוב

אם אתה נצמד לטקסט או לא, או יוצא ממנו. ברור שזה כיף לקהל, אבל לדעתי המטרה להעביר את הסיפור שאתה רוצה לספר, מן הסתם זה מה שהם באו לשמוע. אם זה משהו חברתי, אפשר לצאת מהסיפור. אני אישית נצמדת למקור.

 

[love lev]

בגדול, אכן כך - כי בעצם

בראש ובראשונה הסיפור עצמו הוא הכי חשוב. ברגע שהסיפור ישנו, וכשאת מעבדת אותו, בראש שלך (שלי בעצם) כבר קיים לי האופן בו אספר אותו, בצירוף קול ותנועות. כך אני מעבדת את הסיפור. לכן הסיפור החישוב, הקול והמחווה בהכרח נובעים מהסיפור. אולי תאירי את עיני איך אפשר להתחשב קודם לכ בקול ומחווה ואחר כך בסיפור עצמו? או שלא הבנתי.

 

[הגבירה מן האגם]

אם תקראי את דברי שוב

תראי שלא כתבתי - "החשוב ביותר" או "קודם כל" אלא "המשקל המשמעותי". מבחינתי שלושת מרכיבי אמנות הסיפור ושלוש המיומנויות העומדות לרשות המספר הן שוות משקל. אנחנו יכולים לשחק ביחסים שביניהם, להדגיש אחד או שניים על חשבון אחרים באופן זמני, אבל איזון צריך שיהיה. אכן, יש נטיה ברורה לתת משקל משמעותי לטקסט, כי הוא זה שאנחנו רואים, הוא כביכול מה שנשאר, מה שתועד מסיפורי עבר. הסיפורים עונים על צרכים בסיסיים שלנו. הטקסט מביא רעיון במילים. גם סופר מביא רעיון במילים, גם משורר, גם שחקן, גם קורא שירה או ספרות. אז איפה הייחוד של מספר הסיפורים? הקול והמחווה אינם בהכרח נובעים מן הסיפור אלא מצורך אנושי שונה לחלוטין. השילוש של כל שלושת ערוצי הביטוי הוא האמנות שלנו וההפרדה ביניהם היא אך ורק לצורך הדיון. בברכה,

 

[love lev]

תמיד תמהתי

מה ההבדל בין מספר סיפורים ובין שחקן שמספר סיפורים? ולמה יש הפרדה למספרי במה ולמספרי ילדים ולמספרי סיפור אישי? אני אישית סבורה שמספר סיפורים צריך לספר את הסיפור ותו לא. לבחור סיפור טוב, רצוי שהוא מתפעל ממנו, וכשאני אומרת לתמצת אותו, לא כוונתי להשמיט מילים גבוהות - להיפך. כמו שהגבירה מן האגם ציינה, הוא צריך להיות בשפה גבוהה, אבל תיאורים ארוכים פוגמים בסיפור עצמו, ולכן כשמספר מעבד את הסיפור הוא צריך לדעת מה להשמיט ומה לא. כי בכל זאת יש דברים שקוראים אותם נהנים מהיופי של התיאורים אך כשבאים לספר בעל פה את אותו טקסט בדיוק, זה לא אותו דבר. אני מתרגמת עכשיו ספור של אנדרסן, גן העדן. יש שם תיאורים של ארבע רוחות השמים ומה הן עשו. אבל זה ממש לא שייך להמשך הסיפור. אז התיאורים יפים כשאתה קורא אותם, אבל היום, בקצב החיים המהיר שלנו, רוצים לדעת מה קרה וכשאתה מאריך בתיאורים מתחילים לאבד עניין. ומעניין לעניין, ברגע שהקהל מתחיל להשתעמם - זה הסימן הכי טוב שהסיפור "מפוקשש" במקום הזה. לטעמי, מספר סיפורים צריך לספר סיפור נטו בלי לקשט אותו במבטאים או בתנועות. כי זה מה שצריך להבדיל מספר משחקן.

 

[NAVVAN1]

חידת האין מילים - מי יפתור

ובכל אופן יש שהשקט הוא יצירה חידה מילכוד 22 - מי הדמות? יצירה מוזיקלית - מה שמה? עוד רעיונות בבקשה פרס לפותרים סיפור אין מילים בלי תנועה,ובלי מבטא.

 

[הקוראת בקקאו]

../images/Emo48.gif

עוד אני חושבת על פתרון החידה שלך (מתה על חידות) ביקשת עוד רעיונות אז הנה - האחים עושים יין טוב והייטב שומרים הסוד.

 

[הקוראת בקקאו]

מגששת ...

יצירה המוסיקלית - אולי האפסיונטה של בטהובן? אבל מה הקשר ליוסאריאן ממלכוד 22 (עד כמה שאני זוכרת הוא דווקא לא שתק...) יש רמז?

 

[NAVVAN1]

יצירה שכולה שקט.. כמב זמן? שמה

 

[NAVVAN1]

יוסאריאן לו שותק, אבל יש עוד

דמויות ביצירה שותק כמו המחשב שלי שנשבר לו ,,,

 

[הקוראת בקקאו]

ואתה

מתכוון להחליף אותו כמו שהחליפו את החייל הלבן ששתק כל הזמן? אולי אותו מודל אותו מקום בבית אותם תכנים אותם חורים בשביל בן שלך מכניס אוזניות וכפתורים... אף אחד לא מרגיש... כמו מתי בא חייל לבן חדש במקום ישן מה מת מסכן... עכשיו עובדים על מוסיקה: אולי אולי The sound of silence אבל זאת לא יצירה, זה שיר של סיימון וגורפינקל. בבקשה נותנת עוד רמז - ראש שלי כבר קוואטש-קופ!

 

[NAVVAN1]

כל הכבוד, והחידה השניה מי יענה מה

מה שמה? ואפילו שהשאלה קשה, ואפילו באינטרט לא תמצאן תשובה זאת היצירה היחידה אותה אף אחד לא צרב, לא גנב, לא הוריד משום אתר. לא ערך, לא חתך, לא החליט מה טוב מה רע היא מושלמת באורכה 3.44 ... מה שמה? מה סוגה?

 

[הגבירה מן האגם]

יש לי יש לי! אני חושבת...

אם איני טועה זו יצירה של ג'ון קייג' הנקראת בתרגום חופשי "כשזמן לוקח את חלקו". אפילו "שמעתי" אותה בהיכל התרבות לפני הרבה שנים. הפואנטה היא להאזין במשך הזמן הזה לרחש שמייצר קהל חסר מנוחה שאינו מבין מה קורה בדיוק. כלומר, אם הקהל יושב ממש בשקט הוא מקלקל את הביצוע. בברכה,

 

[NAVVAN1]

ושוב היהלום מוכנס לתרמיל הגבירה

3.44 דקות מיוחדות שקט של המבצע וצרות רעש של הקהל שקט מתוך שקט שלפני, אל השקט שאחרי, שווה יצירה בדיוק כמו החייל בגבס הלבן שמניע את העלילה מה שם?, מי שם? לדעתי סיפור אותו הדבר הרי סיפור נוצר מ השקט, מ הרגש, מ התחושות של הכותב. לדעתי יש לקרוא אותו, לנצור בלב, בראש, את כולו עריכה יש לעשות רק ברגע הסיפור לקהל, מהקשר שנוצר עם הקהל. מהחלון הנפלא שנוצר באותו רגע, המאפשר את העברתו הכי מותאם לקהל

 

[KOOKI10]

שלום לכולם

השבוע ולא רק, יצא לי לראות תכנית של מספרי סיפורים בטלויזיה בערוץ 2 -- האם מישהו מכיר את התכנית הזאת?? זה מאוד מאוחר בלילה. בכל אופן, זוהי תכנית יפה ומעניינת, וחבל שאינה בשעות סבירות (אבל זה לדיון אחר!) ולעניינינו, התכנית הוקדשה לסיפורים בלדינו, והיה גם תרגום. היתה אשה שסיפרה איזה שהוא סיפור על איכרים שלא ראו מראה בחיים שלהם, וכל אחד חשב שזה מישהו אחר במראה,וכו' והיא גם סיפרה שהיא נוכחה בגרסאות שונות לסיפורים במקומות שונים בעולם, וגם סיפורי המשך וכדו', וזה היה מאוד מעניין. אם חושבים על זה אפשר להבין שהגרסאות השונות הם כמו המשחק "טלפון שבור" -- מה שלא נכתב ועובר בע"פ יכול להשתנות בהתאם לרוחו הטובה של המספר וכדומה, וזה גם מוסיף עניין לסיפור.

 

[הפלחית]

גרסאות שונות

יש סיפורים בני מאות שנים לכן חייב להיות גרסאות שונות. לכל דור יש השקפות שונות לגבי מה מותר ומה אסור. מה שהיה מובן מאליו שאני הייתי צעירה לא מובן היום. למשל ציות להורים ומפקדים, אמירת שלום לאנשים מבוגרים, לתת את המקום הישיבה שלך לאדם מבוגר, המורים תמיד צודקים, הצבא הוא מוסרי ומחלק סוכריות לילדים אחרי פעולות תגמול, המנהיגים רוצים רק את טובת הכלל, שוחד, פרוטקציה ואינטרסים יש רק אצל אחרים. היום אם אתה מנומס אתה חנון ולא מקובל, במקום חברות יש אינטרסים, במקום טובת הכלל יש צ'מפור חברי המרכז. מי שלא בסדר מנסה לשכנע אותנו שזה בסדר וכך היה תמיד. כל דור חייב להגדיר לעצמו באיזו חברה הוא רוצה לחיות לקחת מהדור הקודם מה שמתאים לו ולהעביר לדור הבא מה שהוא חושב שזה חיובי וראוי. קרפוטקין, אנרכיסת רוסי אמר, שמה שחלום בעיני דור אחד הוא מציאות לדור הבא. אנחנו כמספרי סיפורים צריכים לזהות מה מתאים לדור שלנו וכל השאר גם אם זה יפה ומעניין להשאיר למספרים אחרים שזה רלונטי לחברה ולתקופה שלהם. חשוב גם איך מעבירים את המסר.לפי דעתי מספר סיפורים צריך להיות אמפטי לקהל שלו, ולא לבוא מעמדה אני יודע הכל, עכשיו תראו כמה אני חכם ויודע הכל.חשוב שיהיה הומור והבנה לחולשות האדם. אף אחד לא מושלם,למרות זאת צריך להשתדל.סליחה על השתפחות הארוכה. מבקשת התיחסות.

 

[הגבירה מן האגם]

אז אם כך,

מה שקורה לסיפורים הוא משהו כמו "טלפון שבור" המבוסס על צרכים מקומיים, אירועים הסטוריים המתרחשים בתקופת חייו של מספר מסוים, אינטרסים כאלה ואחרים, כולל פוליטיים. אבל.... מה גבול השינוי? אני יכולה לומר שפעמים רבות שמעתי מספרים מבצעים סיפור שבמקורו היה מופלא, גדוש סמלים ומטאפורות המפעילות את הדמיון, סיפור בו כל מילה נשקלה היטב להיות אפקטיבית ככל האפשר, בביצוע מדולל ע"י עומס מילים מתארות, רובד שפתי נמוך עד בינוני, משהו שהפך לקו עלילתי פשוט עם פואנטה בסוף. לכל דבר כזה קוראים "גרסה" אבל זו בעצם לא. בברכה,