לא היו דוחים. בשבוע הבא אי אפשר לסגור כבישים
השאלה נשארת פתוחה לרווחה.
מצד אחד, אני מסכימה שהאחריות היתה על הרצים. כל מי שרץ, צריך להבין את ההשלכות של ריצה בחום כשאתה לא מאוקלם. הבעיה היא שעניין האיקלום לא לגמרי ברור להרבה אנשים. בספטמבר שעבר רצתי את חצי מרתון טוליפ בטמפרטורה שהתחילה חמה יותר מהמרוץ בתל אביב. המסלול הרבה פחות מוצל והרבה יותר קשה (תוואי שטח, עליות וירידות).
העניין היה איקלום. זה היה כאמור בספטמבר, אחרי קיץ שלם של אימונים בחום. העניין הנוסף היה שזה היה מרוץ קטן שרוב הנרשמים אליו מבינים את ההשלכות של ריצה בחום. אני בעצמי עברתי להליכה בכל פעם שהדופק שלי עלה מדי, עצרתי בכל תחנת מים ושפכתי על עצמי המווווון מים וכמובן שתיתי המון.
פה היה מרוץ שאורגן בתאריך שהוא מראש בעייתי. מרץ הוא חודש עתיר שרבים שרצים מגיעים אליו כשהרוב המכריע לא מאוקלמים לחום. אני חושבת שהשגיאה מספר 1 היתה עצם העובדה שזה היה מפתיע. נראה שחברת "כפיים" ועיריית תל אביב עשו ככל שביכולתם כדי לפתור את העניין אבל שכחו ש"סוף מעשה במחשבה תחילה" והיה צריך להיות תסריט של מה עושים במקרה חמסין. מקרה שהיתה סבירות לא נמוכה שיקרה.
אני מודה שעד אתמול עוד התווכחתי עם אנשים שחשבו שגם המרתון צריך היה להתקיים ושמחתי מאד שהוא נדחה אך מצד שני, לא האמנתי שבחצי המרתון יקרה כזה אסון. אין לי ספק שמי שנפגע הוא בהחלט האשם במה שקרה לו אבל היה צריך לצפות את זה. כמו ששרב במרץ הוא לא דבר מפתיע, גם העובדה שיש אנשים שתמיד יחשבו שהם מסוגלים למאמצים קיצוניים בלי להיות מוכנים באמת, צריכה היתה להלקח בחשבון.
לא סתם חזרו ואמרו שהנפגעים הקשים יותר הם "גברים בגילאי ה30 לחייהם". סליחה על הסטראוטיפ אבל זה בהחלט אבטיפוס של אנשים שהם חזקים מספיק כדי להזיק לעצמם ולא כולם יודעים מה יכולות להיות ההשלכות של זה. שתי דוגמאות לכך הן מי שכתב אתמול טרוניה באתר של עולם הריצה למה דחו את המרתון (אני קוראת שוב מה עניתי לו אתמול ומצטמררת. פחדתי שמרתון יעלה בחיי אדם ובסוף זה קרה בחצי) וזה שכתב היום בYNET שמזל שסיים את החצי על שתי רגליים.
אם אלו היו אפילו אחוז קטן ממי שרץ היום בתל אביב, אין ספק שהיה צריך לדחות ואם אי אפשר, אפילו לבטל את המרתון. אין ספק שזו חוכמת הבדיעבד אבל היו אנשים מקצוע שהתריאו גם קודם. אני לא רואה את אשמת המארגנים במה שקרה אבל עצוב שהיה אפשר למנוע את הטרגדיה הזו.
אני מקווה מאד מאד שמצב הפצועים ובמיוחד הפצועים אנוש ישתפר ושאף אחד לא יישלם בחייו רק בגלל שהחליט החלטה שגויה היום.
השאלה נשארת פתוחה לרווחה.
מצד אחד, אני מסכימה שהאחריות היתה על הרצים. כל מי שרץ, צריך להבין את ההשלכות של ריצה בחום כשאתה לא מאוקלם. הבעיה היא שעניין האיקלום לא לגמרי ברור להרבה אנשים. בספטמבר שעבר רצתי את חצי מרתון טוליפ בטמפרטורה שהתחילה חמה יותר מהמרוץ בתל אביב. המסלול הרבה פחות מוצל והרבה יותר קשה (תוואי שטח, עליות וירידות).
העניין היה איקלום. זה היה כאמור בספטמבר, אחרי קיץ שלם של אימונים בחום. העניין הנוסף היה שזה היה מרוץ קטן שרוב הנרשמים אליו מבינים את ההשלכות של ריצה בחום. אני בעצמי עברתי להליכה בכל פעם שהדופק שלי עלה מדי, עצרתי בכל תחנת מים ושפכתי על עצמי המווווון מים וכמובן שתיתי המון.
פה היה מרוץ שאורגן בתאריך שהוא מראש בעייתי. מרץ הוא חודש עתיר שרבים שרצים מגיעים אליו כשהרוב המכריע לא מאוקלמים לחום. אני חושבת שהשגיאה מספר 1 היתה עצם העובדה שזה היה מפתיע. נראה שחברת "כפיים" ועיריית תל אביב עשו ככל שביכולתם כדי לפתור את העניין אבל שכחו ש"סוף מעשה במחשבה תחילה" והיה צריך להיות תסריט של מה עושים במקרה חמסין. מקרה שהיתה סבירות לא נמוכה שיקרה.
אני מודה שעד אתמול עוד התווכחתי עם אנשים שחשבו שגם המרתון צריך היה להתקיים ושמחתי מאד שהוא נדחה אך מצד שני, לא האמנתי שבחצי המרתון יקרה כזה אסון. אין לי ספק שמי שנפגע הוא בהחלט האשם במה שקרה לו אבל היה צריך לצפות את זה. כמו ששרב במרץ הוא לא דבר מפתיע, גם העובדה שיש אנשים שתמיד יחשבו שהם מסוגלים למאמצים קיצוניים בלי להיות מוכנים באמת, צריכה היתה להלקח בחשבון.
לא סתם חזרו ואמרו שהנפגעים הקשים יותר הם "גברים בגילאי ה30 לחייהם". סליחה על הסטראוטיפ אבל זה בהחלט אבטיפוס של אנשים שהם חזקים מספיק כדי להזיק לעצמם ולא כולם יודעים מה יכולות להיות ההשלכות של זה. שתי דוגמאות לכך הן מי שכתב אתמול טרוניה באתר של עולם הריצה למה דחו את המרתון (אני קוראת שוב מה עניתי לו אתמול ומצטמררת. פחדתי שמרתון יעלה בחיי אדם ובסוף זה קרה בחצי) וזה שכתב היום בYNET שמזל שסיים את החצי על שתי רגליים.
אם אלו היו אפילו אחוז קטן ממי שרץ היום בתל אביב, אין ספק שהיה צריך לדחות ואם אי אפשר, אפילו לבטל את המרתון. אין ספק שזו חוכמת הבדיעבד אבל היו אנשים מקצוע שהתריאו גם קודם. אני לא רואה את אשמת המארגנים במה שקרה אבל עצוב שהיה אפשר למנוע את הטרגדיה הזו.
אני מקווה מאד מאד שמצב הפצועים ובמיוחד הפצועים אנוש ישתפר ושאף אחד לא יישלם בחייו רק בגלל שהחליט החלטה שגויה היום.
