הייתי רק היום.
המקום היה די נטוש מתי שהייתי, שזה היה רוב היום. השמועות אומרות שאתמול היו קצת יותר אנשים ושבפתיחה של המוזיאון לפני שבוע היה מפוצץ. המוזיאון עצמו, כמו האירוע , הדרך היחידה לתאר אותו מבחינתי היא מביך. אני מאוד אמביוולנטי בנושא, אני לא יכול שלא להעריך את המאמצים שהושקעו ולהתרשם מעצם העובדה שאשכרה יש מוזיאון של קומיקס שהוזרמו אליו כספים, והמקום עצמו נראה מצויין ומושקע, אבל מבחינתי רחוק מאוד מלהיות מספק. קודם כל, כרגע החלק של הקומיקס במוזיאון הוא כל כך מצומצם שזה מביך. בעוד הקריקטורה תופסת חללים נרחבים כולל קיר שלם שמוקדש להתפתחות הקריקטורה, החלק של הקומיקס הוא בעצם רק כמה חלונות שעליהם הודפסו (הודבקו?) עמודי קומיקס שונים וה"חנות", שמורכבת ממבחר די מצומצם של חוברות וספרי קומיקס ישראליים (אם כי להגנתם ייאמר שזה פשוט המבחר הקיים. את רוב הדברים שניתן להשיג היום וראוי למכור במקום כזה נראה לי שיש להם). התערוכה שעשו לדודו גבע היה גדולה יותר מכל המוזיאון, ככה שקשה לי לקבל את הטענה שלא היה מפסיק חומר. הבעיה המרכזית היא שנראה שהקריטריונים לפיהם החליטו איזה קומיקסים להנציח על החלונות נראים שטחיים לחלוטין. חלק מהבחירות מובנות מאליהן - אורי פינק, דודו גבע, אנגלמאיר, האחים חנוכה - שאי אפשר להתווכח על התרומה שלהם לתחום גם אם לא מתים על הדברים שלהם. חלק אני עוד יכול להבין, גם אם אני בעצמי הייתי מעדיף לשרוף את הקומיקסים האלה מאשר להנציח אותם ואני מרגיש שמדובר בבחירות שטחיות שמבוססות רק על ציורים מלוטשים וחסרי ייחוד (ואני לא אנקוב בשמות, אבל אני מניח שכולם יודעים על מי אני מדבר). אבל חלק נראה שנמצאים שם רק עקב העובדה שמדובר באמנים שהדפיסו את הקומיקס שלהם בפורמט יוקרתי ו...זהו! שוב, אני לא אנקוב בשמות, אבל אני מניח שמי שמדובר בו מבין - ספר בכריכה קשה הוא לא קריטריון שלפיו צריך להחליט אם אמן כלשהו ראוי להופיע במוזיאון או לא! ברור לי גם שבתאכלס, אין כל כך הרבה מבחר של קומיקסאים ישראלים שבאמת ראויים להנצחה במוזיאון, אבל זה כנראה אומר ש-כמו שמולי אמר-עדיין לא הגיע הזמן למוזיאון. אמן צריך להופיע במוזיאון בזכות חדשנות יוצאת דופן, או בזכות יכולות וירטואזיות, או לכל הפחות בזכות פופולריות יוצאת דופן כלשהי, לא סתם כי הוא פועל בתחום והיה צריך למלא מקום! אם חלק מהקומיקסים שיוצאים פה מביכים אותי כשאני נתקל בהם בחנות או באירוע, הם מביכים אותי הרבה יותר כשהם מונצחים במוזיאון ואלוהים יודע איזה רושם זה עושה על אנשים שבאים לבקר שם ואין להם באמת מושג מה זה קומיקס (זה לא שאני חושב שכל אמן שרוצה לפרסם צריך לקחת בחשבון איזה שם הוא מוציא לקומיקס בארץ, כן? ואין לי שום חשק להגביל גם את האמנים שאני לא מחבב, כי תמיד יש תקווה שיתפתחו או ישתנו או שסתם יהנו, אבל מוזיאון זה לא דוכן בפסטיבל או 10 ס"מ על מדף בקומיקאזה, ושם באמת יש צורך להשקיע מחשבה מי ראוי ומי לא ראוי). ועוד לא הזכרתי את המיקום של קאבום עצמו - במרתפים הדחוקים של המוזיאון, ליד הארונות חשמל! משפיל למדי. ובכל זאת, אני מלא באופטימיות בנוגע לארכיון הקומיקס שמתפתח שם, שלדעתי יכול להיות דבר די מדהים, מקום בו אוכל לשרוף ימים שלמים בקריאה שוקקת. הרי ספריית קומיקס היא דבר הרבה יותר הגיוני ומתבקש ממוזיאון קומיקס, וברגע שהארכיון ייפתח, במידה ויהיה מספק, אני מוכן לאכול את הכובע שלי ולהתנצל על כל דבר רע שאמרתי על המוזיאון. אבל אם מתעלמים מהארכיון לרגע - ההרגשה שהמוזיאון הזה יוצר היא שהיו הרבה כוונות טובות מאחוריו, אבל שיקול דעת די רופף והרבה נאיביות (בכל הנוגע לחלק של הקומיקס במוזיאון. הקריקטורות דווקא מכוסות די טוב). זו גם ההרגשה שאני מקבל מרוב היוזמות והאירועים של אוק"י, וכל פעם אני מובך מחדש כשאני מגיע לאיזשהו אירוע קומיקס במתנ"ס נידח בפתח תקווה\אשדוד\עכו, ומגלה, כרגיל, שהמקום נטוש מלבד חמישה אנשים שבאים גם לכל אירוע אחר (לטובה יצויין קאבום הקודם שנערך בתל אביב ובאופן חצי-מפתיע היה הצלחה, מקווה שבפעם הבאה יוותרו על המרתפים הדחוקים של המוזיאון ויחזרו לשם), וכמעט תמיד מדובר בכישלון צפוי מראש. המסקנה שלי היא שכדאי אולי להוריד הילוך בכל הנוגע להפקות ענק יוקרתיות שמועדות לכישלון, ולהשקיע קצת מחשבה באיך מקדמים את הקומיקס בצורה שלא תיראה כמו אטרקציה לילדים וקשישים של עיריית חולון או כמו פורימון שאירגנה תנועת נוער. גם אני אוהב מאוד קומיקס, אבל אם אין באמת דרך לעשות אירוע קומיקס שנתי שימשוך יותר משלושה אנשים, אז באמת שלא חייבים. גם אם בהנחה שביום חמישי דווקא היה מפוצץ ואני סתם מלכלך כי הגעתי ביום רע, אפשר להסיק מזה שלא חייבים לעשות את זה אירוע של יומיים. (לטובה אני חייב לציין את הסדנא של אורי ברוכין שהיתה מאוד מהנה, כצפוי, חבל שהיא התבזבזה על 6-7 אנשים וגם לא הגיעה לסיומה)