"מכיר אני אנשים המתנצלים על שאינם מטיבים לבטא את מחשבותיהם; הם מעמידים פנים שראשם מלא וגדוש מחשבות נאות שאין הם יכולים להביען מחמת שלא ניחנו בכשרון הדיבור: אחיזת עיניים היא זו. יודעים אתם מה דעתי על כך? אלה הם צללים שמטילות במוחם אי-אלו מחשבות גולמיות ומבלבלות, שהם אינם מסוגלים להבינן ולהבהירן בתוך עצמם ומשום כך גם אינם מסוגלים להוציאן מחוצה להם. הם עדיין אינם מבינים את עצמם. ראו כיצד הם מגמגמים שעה שהם יולדים את מחשבתם ואמרתם כי לא חבלי לידה הם אלה אלא חבלי עיבור וכי הם רק מלקקים את החומר הלא גמור הזה, כדי לתת לו צורה. אשר לי, אני סבור – וסוקרטס אף הוא פסק כך – כי מי שיש לו במוחו מחשבה חדה ובהירה יצליח להביעה אפילו בעגה של ברגמו ואם הוא אילם, בהבעת פניו."
 
מישל דה מונטיין