הגר יקרה- תשובה נשית ואישית וארוכה
הממ..אני מזכירה לעצמי לנצל את כישורי האיפוק שלי כדי לענות לך בצורה מכובדת. את נשמעת בחורה אינטליגנטית, ואני מניחה שהפרובוקציה שלך היא מכוונת, מודעת (זה נקרא גם מניפולציה). בין הדברים שלך מסתתרות גם שאלות מעניינות וחבל שלא שומעים אותן מבעד לסיסמאות מלחמת המינים והיציאה למלחמה. ראשית כל- לגבי השאלה המקורית שלך- אני מציעה שלא תלכי רחוק מדי, תעברי על המאמרים שיש פה, על השירשורים שיש פה (בדף הזה יש לפחות 3 שקשורים ישירות לשאלתך- ובמיוחד שירשור "הכוח האפל") ותתרשמי מגישות טיפה יותר נאורות (ממה שהצגת) לאומנויות לחימה. או לפחות תתרשמי מהמבחר העצום של הגישות הרווחות כאן. יש לי עוד מה לומר על כבוד הדדי, סובלנות, צניעות ועוד אי אלו קודים התנהגותיים רווחים בקהילה הזו- ושקשורים בהדיקות (לדעתי) לעיסוק באומנויות לחימה, אבל נראה לי שאת מקבלת first class treatmentבנושא גם בלי שאני אוסיף מילה. כמה זויות מהתפיסה האישית שלי לגבי עניין הלחימה. pls play along with me here// אני מציעה לך תרגיל סמנטי קטן- נסי להחליף את המילה לחימה ב"קונפרונטציה" או "קונפליקט". או אפילו- "אינטראקציה" לגירסא עם פחות הקשרים תרבותיים שליליים. אומנויות האינטראקציה... או לחלופין,נסי להתייחס לקרב כאל מטאפורה לחיים, לנסיבות סוערות מלאי שינויים חדים ולא צפויים, לא נשלטים על ידך. שדורשים תגובה מיידית, קרת רוח ומדוייקת. אנס שקופץ עליך בסמטה חשוכה זו דוגמא אחת (טפו טפו טפו, ,לא עליך) שרלוונטית אליה האפליקציה של הגנה עצמית בא.ל. (להלן-אומנויות לחימה). את עוסקת בשיווק ופרסום- גם תיכנון אסטרטגיה שיווקית שעונה לצרכים תחרותיים בשוק, זו עוד דוגמא רלוונטית לאפליקציה של אומנויות הקונפליקט. אני מקווה שאת מבינה לאן אני חותרת. אני לא הגעתי לתחום הזה כדי ללמוד הגנה עצמית, או לעשות כושר ושרירים ובטח לא כדי ללכת מכות. גם לא היתה לי שום מודעות רוחנית, או "מטרות" רוחניות ווט סו אוור כשהתחלתי עם כל העניין. הסיבה שהתחלתי לעשות קונגפו היא שהיה לי קשה בחיים, מאוד לא נהנתי מהחיים שלי, הם היו רצופי סערות וקשיים והתשתי את עצמי בבזבוז אנרגיה של לנסות להלחם בהם בחזרה. העמקתי בפסיכולוגיה עד לרמה שהבנתי שאת התיקונים\הבנות שאני רוצה לעשות עם עצמי- אני לא יכולה לעשות באמצעים אינטלקטואליים. הם שוכבים עמוק בתת מודע ובביולוגיה שלי ואני צריכה "כלי" שעובד עם התת מודע כדי להתעסק בהם- וככה הגעתי לעבודה עם הגוף. האמת שבהתחלה עשיתי איינגר יוגה,ורק אחרכך הגעתי לקונגפו- די בגלל שזה היה נראה לי יפהפה וחינני, ואני מתה על hongkong cinema, בקיצור- התאים לי לטמפרמנט ולאסטתיקה. הרווח העיקרי שלי מעיסוק בא.ל. (חוצמ כושר משופר גמישות מודעות לנשימה ויכולת תיאורטית=לא בדוקה להגן על עצמי) הוא ההתעסקות בהרמוניה, ואין פה פרפרים וציפורים מצייצות בענן זהוב רוחני, אלא היכולת להתבונן בבהירות ולזהות את הסביבה שלי, את הנטיות וההתנהגות של אלמנטים בסביבה שלי, את הנטיות וההתנהגות שלי עצמי - ושיקלול כל הגורמים האלו- כדי לקחת החלטות מושכלות, רגועות, נכונות לזמן\מקום. תוך כדי זה אני מנסה לנסח את חוק שימור האנרגיה שלי. זה חתיכת skill לעבוד עליו, מה שנקרא life long learning, והעיסוק שלי בא.ל. הוא רק אספקט אחד מתוכו. השאלה שלך- למה לא מדיטציה- יכולה לנבוע רק מחוסר ידע. המקום של מדיטציה בא.ל. הוא עצום וממוסד. יש עוד כמה סוגי מדיטציה חוצמ זא-זן (בישיבה). באופן אישי- המטרה הראשית שלי היא להביא את כל העיסוק שלי בא.ל. לרמה מדיטטבית- ובעצם את כל החיים שלי לכדי מדיטציה אחת גדולה, נושמת, בתנועה. למה השאלה שלך עניינה אותי... כי בעקבותיה שאלתי את עצמי אם אני לא מזמנת לעצמי קונפרונטציות בכך שאני מתכוננת אליהן, לומדת אותן. אני חייבת להודות לך, הגרי, כי השאלה הזו הושיבה אותי לכתוב את ההודעה הארוכה והקצת חושפנית הזו, כדי להזכר, שככל שאני מתקדמת בחיי ובלימודי אני לומדת לנצל את ה skill שלי כדי לפעול בצורה יזומה ולא תגובתית\ רה-אקטיבית. השאיפה שלי לשלוט ברזי אומנויות האינטראקציה באה ממקום ששואף לעצב את ההרמוניה האישית שלי ביחס לתנודות העולם והחיים. ולא רק to fight off life, שזה עדיין מצב תגובתי נמוך. אני מקווה שאני אצליח. וגם אני מקווה שהצלחתי להציג לך זוית קצת אחרת מזו שבאת איתה.