אורך מול כוח

jedi

New member
כתחביב.

בתקופה הקצרה והחולפת שעניינו אותי פורטרטים, צילמתי גם כאלו.
 

voguemaster

New member
תשובות לשאלות משעשעות

"בלי לנסות לפגוע" - לא נפגעים, זה בסדר. " האם יש קשר בין התפיסה העצמית שלכם בתור גברים (רובכם המכריע אכן גברים) לבין העיסוק שלכם בלחימה ?" - אף אחד לא עוסק פה בלחימה (אולי מלבד אלו שעוסקים במגע מלא..
) "האם ככל שהשיטה אלימה יותר הביטחון בגבריות נמוך יותר?" - לא. שאלה לי אלייך: מה ז"א את מעריכה אותו מאוד גם בתור דמות גברית ?
 
האורך קובע?! (לא העובי)?!?!?

טוב, אז אולי כדאי להעמיד ("להעמיד"
) דברים על דיוקם (גם אם זו סמנטיקה) - רובנו לא עוסקים בלחימה אלא באומנות לחימה. האנשים שלא עוסקים באומנות לחימה עוסקים בספורט (או בתחביב) אך אף אחד מאיתנו לא עוסק בלחימה (למעט אותם ימים בשנה שאנו נקראים לדגל). אנו רואים את העיסוק שלנו באומנות לחימה, לא במובן הפשטני והחומרני, אלא במובן הרחב יותר של המלה, קרי - פילוסופי, רוחני או כלי להתפתחות/פיתוח עצמי. השוני בין האומנויות לחימה השונות, שמתבטא בעיקר ב"קשה-רך/פנימי-חיצוני" (כוחניות, כהגדרתך), נובע מתפיסה וראיה של הדברים ביחס לאיך הם יתבטאו בסיטואציה אמיתית. מי שעוסק באומנות לחימה "קשה" אינו בהכרח אדם יותר טוב ממי שעוסק באומנות לחימה "רכה" (ואני מדבר על תפיסה והבנה באומנות לחימה, ולא על קונוטציות מיניות...). רוב הסיכויים, שמי שעוסק באומנות לחימה, למרות כל המיתוסים הנפוצים בשוק יסכים לוותר על כבודו "הגברי" במקרה של סיטואציה אלימה ברחוב, יותר מאשר אחד שלא עוסק באומנות לחימה (התחברות לצד הנשי...) - ואני מניח שאפילו בן-זוגך יסכים איתי על כך, בהנחה שתקבלי את דעתו הגברית, שאותה את מעריכה. אגב, בפורום שוק הנשק, טרולית משועממת השאירה הודעה דומה, ברמיזות ברורות שנושאי הנשק, נושאים נשק כפיצוי על בעיות אינפוטנציה (ולא בגלל שאנשים מתפוצצים כל יום, והם רוצים להגן על עצמם ועל הסובבים אותם...). בברכה נ.ב. "טרול" זה לא בדיוק מחמאה, או משהו שמעיד כל כוונות טהורות בשאלות טמאות
 

הגר זאב

New member
אנסה לחתוך את התפל ולהתייחס לעיקר

איל שלא תביט על זה, לחימה (אומנותית או לא) היא דבר הרסני. אם אתה מתאמן על בעיטה, מטרת הבעיטה היא לפגוע ולהרוס (את היריב) כלי להתפתחות רוחנית ? ניסית פילוסופיה או מדיטציה ? לאחר שקראתי מספר שבועות לאחור בפורום אני די בטוחה שרוב יושבי הפורום יגיבו יותר באופן יותר פיזי מאשר שאר האוכלוסיה במצב אלים. תעשה סקר כמו שאר הסקרים שלכם: איך הגבת במצב האלים האחרון שעבר עליך? א. השבתי מלחמה שערה. ב. הסתובבתי והלכתי ג. הגשתי את הלחי השניה ד. הסתובבתי והלכתי והרגשתי שמתוך פחד, פיספסתי הזדמנות להתנסות במכות. לא לשאול " איך היית מגיב" (בלשון עתיד) כי אז כל אחד ירשום את הצורה שבה הוא רוצה להגיב. גם כך ספק אם אנשים יענו בכנות. אני חושבת שיש כאן בעיה כללית בתפיסת המין הנשי ואני מצטטת : "רוב הסיכויים, שמי שעוסק באומנות לחימה, למרות כל המיתוסים הנפוצים בשוק יסכים לוותר על כבודו "הגברי" במקרה של סיטואציה אלימה ברחוב, יותר מאשר אחד שלא עוסק באומנות לחימה (התחברות לצד הנשי...) - " אתה באמת חושב שה"צד הנשי" מאופיין בוויתור על כבוד ? המ אומרות על זה נשות הפורום השתקניות ?
 

הגר זאב

New member
נ.ב

אם אקבל את הטענה שהכוונה היא להתפתח רוחנית, למה דווקא בלחימה (אומנותית או לא) ?
 

arcidea

New member
הגר יקרה- תשובה נשית ואישית וארוכה

הממ..אני מזכירה לעצמי לנצל את כישורי האיפוק שלי כדי לענות לך בצורה מכובדת. את נשמעת בחורה אינטליגנטית, ואני מניחה שהפרובוקציה שלך היא מכוונת, מודעת (זה נקרא גם מניפולציה). בין הדברים שלך מסתתרות גם שאלות מעניינות וחבל שלא שומעים אותן מבעד לסיסמאות מלחמת המינים והיציאה למלחמה. ראשית כל- לגבי השאלה המקורית שלך- אני מציעה שלא תלכי רחוק מדי, תעברי על המאמרים שיש פה, על השירשורים שיש פה (בדף הזה יש לפחות 3 שקשורים ישירות לשאלתך- ובמיוחד שירשור "הכוח האפל") ותתרשמי מגישות טיפה יותר נאורות (ממה שהצגת) לאומנויות לחימה. או לפחות תתרשמי מהמבחר העצום של הגישות הרווחות כאן. יש לי עוד מה לומר על כבוד הדדי, סובלנות, צניעות ועוד אי אלו קודים התנהגותיים רווחים בקהילה הזו- ושקשורים בהדיקות (לדעתי) לעיסוק באומנויות לחימה, אבל נראה לי שאת מקבלת first class treatmentבנושא גם בלי שאני אוסיף מילה. כמה זויות מהתפיסה האישית שלי לגבי עניין הלחימה. pls play along with me here// אני מציעה לך תרגיל סמנטי קטן- נסי להחליף את המילה לחימה ב"קונפרונטציה" או "קונפליקט". או אפילו- "אינטראקציה" לגירסא עם פחות הקשרים תרבותיים שליליים. אומנויות האינטראקציה... או לחלופין,נסי להתייחס לקרב כאל מטאפורה לחיים, לנסיבות סוערות מלאי שינויים חדים ולא צפויים, לא נשלטים על ידך. שדורשים תגובה מיידית, קרת רוח ומדוייקת. אנס שקופץ עליך בסמטה חשוכה זו דוגמא אחת (טפו טפו טפו, ,לא עליך) שרלוונטית אליה האפליקציה של הגנה עצמית בא.ל. (להלן-אומנויות לחימה). את עוסקת בשיווק ופרסום- גם תיכנון אסטרטגיה שיווקית שעונה לצרכים תחרותיים בשוק, זו עוד דוגמא רלוונטית לאפליקציה של אומנויות הקונפליקט. אני מקווה שאת מבינה לאן אני חותרת. אני לא הגעתי לתחום הזה כדי ללמוד הגנה עצמית, או לעשות כושר ושרירים ובטח לא כדי ללכת מכות. גם לא היתה לי שום מודעות רוחנית, או "מטרות" רוחניות ווט סו אוור כשהתחלתי עם כל העניין. הסיבה שהתחלתי לעשות קונגפו היא שהיה לי קשה בחיים, מאוד לא נהנתי מהחיים שלי, הם היו רצופי סערות וקשיים והתשתי את עצמי בבזבוז אנרגיה של לנסות להלחם בהם בחזרה. העמקתי בפסיכולוגיה עד לרמה שהבנתי שאת התיקונים\הבנות שאני רוצה לעשות עם עצמי- אני לא יכולה לעשות באמצעים אינטלקטואליים. הם שוכבים עמוק בתת מודע ובביולוגיה שלי ואני צריכה "כלי" שעובד עם התת מודע כדי להתעסק בהם- וככה הגעתי לעבודה עם הגוף. האמת שבהתחלה עשיתי איינגר יוגה,ורק אחרכך הגעתי לקונגפו- די בגלל שזה היה נראה לי יפהפה וחינני, ואני מתה על hongkong cinema, בקיצור- התאים לי לטמפרמנט ולאסטתיקה. הרווח העיקרי שלי מעיסוק בא.ל. (חוצמ כושר משופר גמישות מודעות לנשימה ויכולת תיאורטית=לא בדוקה להגן על עצמי) הוא ההתעסקות בהרמוניה, ואין פה פרפרים וציפורים מצייצות בענן זהוב רוחני, אלא היכולת להתבונן בבהירות ולזהות את הסביבה שלי, את הנטיות וההתנהגות של אלמנטים בסביבה שלי, את הנטיות וההתנהגות שלי עצמי - ושיקלול כל הגורמים האלו- כדי לקחת החלטות מושכלות, רגועות, נכונות לזמן\מקום. תוך כדי זה אני מנסה לנסח את חוק שימור האנרגיה שלי. זה חתיכת skill לעבוד עליו, מה שנקרא life long learning, והעיסוק שלי בא.ל. הוא רק אספקט אחד מתוכו. השאלה שלך- למה לא מדיטציה- יכולה לנבוע רק מחוסר ידע. המקום של מדיטציה בא.ל. הוא עצום וממוסד. יש עוד כמה סוגי מדיטציה חוצמ זא-זן (בישיבה). באופן אישי- המטרה הראשית שלי היא להביא את כל העיסוק שלי בא.ל. לרמה מדיטטבית- ובעצם את כל החיים שלי לכדי מדיטציה אחת גדולה, נושמת, בתנועה. למה השאלה שלך עניינה אותי... כי בעקבותיה שאלתי את עצמי אם אני לא מזמנת לעצמי קונפרונטציות בכך שאני מתכוננת אליהן, לומדת אותן. אני חייבת להודות לך, הגרי, כי השאלה הזו הושיבה אותי לכתוב את ההודעה הארוכה והקצת חושפנית הזו, כדי להזכר, שככל שאני מתקדמת בחיי ובלימודי אני לומדת לנצל את ה skill שלי כדי לפעול בצורה יזומה ולא תגובתית\ רה-אקטיבית. השאיפה שלי לשלוט ברזי אומנויות האינטראקציה באה ממקום ששואף לעצב את ההרמוניה האישית שלי ביחס לתנודות העולם והחיים. ולא רק to fight off life, שזה עדיין מצב תגובתי נמוך. אני מקווה שאני אצליח. וגם אני מקווה שהצלחתי להציג לך זוית קצת אחרת מזו שבאת איתה.
 

avshalomat

New member
תשובה קצת יותר רצינית

מחוויה אישית כשנוכחים לדעת את מגבלות הכוח הרבה יותר זהירים בשימוש בו: כלומר אם חוטפים ולומדים כמה קל לחטוף מכות להיפצע ולהוציא למישהו עין, או לשבור משהו, כשלומדים מה קל להגיע ממצב שבו אתה מאיים על מישהו למצב שהוא למעלה ואתה על הריצפה דואב וכואב, אתה מגלה שמתשלם להיות הרבה יותר זהיר ולהגן על עצמך עוד לפני שאתה מגיע לעימות פיזי
 
הממ, מה אתה רוצה שאני אגיד

בתגובה לשאלה "איך אתם מרגישים כלפי האומנות שלכם כגברים?" תאמין לי, אני לא מרגישה כלום כגבר, אפילו לא כלפי אייקידו.
 

bizhar

New member
אין ספק שמשהו מעיק עלייך, הגר.

ההכללות, השימוש ב"אתם", בעייה כללית בתפיסת המין הנשי? נראה שאת רוצה יותר להגיד מאשר לשמוע רק שלא יודעת איך. תראי, אם הגורם הוא פרידה טראומטית ולא מובנת מחבר אהוב אזי הייתי ממליץ לך על פורומים אחרים. אם באמת היית עוקבת מספר שבועות אחרי הדיונים פה היית מגיעה למסקנה שחברך לשעבר ואולי גם המועדון בו הוא למד הם יוצאי הדופן ולא מעידים על הכלל.
 
למעלה