ניני, קודם כל רציתי להגיד לך שממש
לא הייתי רסרית בצבא. אני נחשבת לבחורה מאוד עדינה ומנומסת (שהרבה מאוד פעמים "אוכלת" את עצמי מבפנים על כל מיני הערות והתנהגויות של המשפחה של בעלי. כפי שרשמתי בהודעה הקודמת שלי התגובה שלי לחמותי היתה חד פעמית ואני לא עונה לה אף פעם ונותנת לה יותר כבוד ממה שאת חושבת. לדוגמא: היא נסעה לחו"ל לשבועיים וחצי. מכיוון שהיא חזרה לארץ ביום חמישי הצעתי לבעלי ש"נמלא" לה את המקרר לכבוד שבת כי בטח היא תחזור עייפה מהנסיעה לחו"ל (עוד דבר שלמדתי מהוריי, תמיד להתחשב באחרים לא חשוב איזה יחס אני מקבלת מהם) עמדתי ובישלתי במיוחד עבור חמותי 2 סירים (עם כמות אוכל שמספיקה למשפחה שלמה-והיא הרי לבד) ואפיתי לכבודה עוגה. בעלי הספיק בבוקר לפני שנסע לעבודה לשים לה את הדברים בבית. בתה הייתה בקורס בצבא והייתה ארבעה ימים לפני שאימה הגיעה בבית ליומיים. בעלי סיפר לי שהיא השאירה בית מלוכלך עם כלים בכיור וכביסה מפוזרת בכל הבית. היא אפילו לא חשבה לסדר קצת את הבית לכבוד חזרתה של אימה. ומה יצא בסופו של דבר? אני שדאגתי לחמותי לאוכל לשבת לא קיבלתי אפילו תודה (לא שעשיתי את זה בשביל התודה, אבל בכל זאת...) היא רק משבחת מאז את הבן שלה כמה הוא דואג לה. שבעלי אמר לה שאני הכנתי (כי הוא לא מתקרב לעבודות בית) אז היא אמרה לו שזה רק בגלל שהוא אמר לי לעשות את זה. בכלל חמותי אם היא מחליטה משהו לא יעזור בית דין לשכנע אותה אחרת. כשאני ובעלי היינו חברים בשנה הראשונה אימי שלחה איתו משלוח מנות הביתה. מכיוון שהוא היה סטודנט ולא היה לו רכב הוא היה מגיע אליי בשתי אוטובוסים. מכיון שלא התחשק לו להחזיק את הצלחת ביד (שבמשלוח מנות היו עוגות ועוגיות לרוב מעשה ידיה של אימי) הוא הכניס את זה לתיק. כאשר הוא הגיע הביתה אמר לאימו שאימי שלחה משלוח מנות והוציא מהתיק. אז התברר שהכל התערבב ונוצרו פירורים. מה היא טוענת? שאימי שלחה זבל. שאריות ממשלוחי מנות אחרים. לא עזרו נסינות השכנוע של בעלי שאימי נתנה לו את המשלוח שלם ושזה פשוט התפורר בדרך. לגבי מחשבותיך שבכי אכן לא בריא, אני דווקא קראתי כתבה לפני חודשיים בעיתון "הורים וילדים" שם כתוב בפירוש שבכי הוא מאוד בריא גם לפיתוח הריאות וגם כדי לשחרר לחצים שמצטברים אצל הילדים ואין שום בעיה שהם יבכו קצת. זה לא שאני נותנת להם לבכות סתם כי אני רעה ו/או כי לא בא לי לקום אליהם. זה לפעמים רק מתוך חינוך טוב. הרי לא יעלה על הדעת שהילד ירצה לשחק בחשמל ואת תגידי לו "לא.אסור" והוא יבכה, אז בגלל שהוא בוכה את כן תתני לו. נכון? ואם תעברי ליד חנות ממתקים בדרך הביתה מהגן ואין עלייך ארנק אבל הילד ממש צורח שהוא רוצה ממתקים מה תעשי? תכנסי לחנות ותתחנני שייתנו לך ממתקים בחינם רק בגלל שהילד בוכה? ולגבי התגובה שלך שילדים משתוללים. אני חושבת שזה מאוד לגטימי שילדים בני 4 ובני שנתיים ישחקו קצת תופסת וירוצו בגן משחקים. מה הם בובות? אני לא חושבת שיש דבר כזה שילד לא רץ לפעמים ולא קופץ לפעמים וזה לא סיבה לצעוק כל הזמן "די, אתם תיפלו. אני לא מרשה" אני חושבת שזה סתם מכניס את הילד ללחצים. ואת האמת, כמה מקרים של ילדים ששיחקו ביחד מתיימים באפילפסיה? אז אולי אני כלה קטנונית אבל להגיד לי כל הזמן ליד הילדים שלי שאני לא יודעת לחנך ו/או לשמור על הילדים שלי זה מגעיל. אני מחנכת את הילדים שלי לנימוסים ולכבוד הדדי וזה מה שחשוב בעיניי. אני לעולם לא אשמיץ את חמותי ליד הילדים ולא אדבר עליה דברים לא טובים. רק מתוך מחשבה שאסור שהם יידעו שכך אני מרגישה. לגבי תגובתך על כך שחמותי לא מוכנה לקלח את הילדה. אני חושבת שאם היא הייתה עוזרת קצת יותר (ותראי אני לא מבקשת כסף. אני חושבת שזה מאד נחמד שהסבתא מדי פעם מקלחת, מאכילה, מחליפה חיתול. לי יש זכרונות מאוד טובים מסבי וסבתי מצד אימי שהיו לנו כהורים שניים וידענו שאפשר לסמוך עליהם בהכל לעומת סבי וסבתי מצד אבי שלא עניין אותם אפילו מתי יום ההולדת שלנו) היא הייתה לומדת להכיר את הנכדים שלה. את אומרת שזה לא פייר שאני מצפה מחמותי לעשות את כל הדברים כמו שהוריי עושים, אבל אני מבינה למה היא לא יכולה לעזור מעט. שאני שכבתי חולה אחרי לידה מאוד קשה (עד כדי כך הייתי חולה שרצו לאשפז אותי, ואני לא מהמפונקות.) הוריי, אחי ובת דודתי עשו הכל על מנת לעזור לי מעט, על מנת שאתחזק ועל מנת למנוע אשפוז בבית חולים (כאשר הילדה הייתה כולה בת חודש) אני חושבת שחמותי גם יכלה לעזור במעט ולו רק כדי לעזור לבנה גם כן. במקום זה היא מתקשרת אליי ואומרת לי שאני צריכה להוריד את הלחץ מבעלי כי הוא עובד מספיק קשה בעבודה. לקנות לבת שלה "מותרות" (נעלי ריבוק ב-600 שקל ומצלמה דיגיטלית ועוד ועוד) היא יכולה אבל פעם במליון שנה שקורה משהו חריג (לידה של נכדה בכורה) היא לא יכולה לעזור בבישול סיר מסכן ל-2 או כל עזרה קטנה אחרת? תגידי שאני רעה וקטנונית אבל אני והריי דואגים כל חג להוריו של בעלי שלא יהיו לבד ומזמינים אותם אליהם לחג, אף פעם חמותי לא הציעה לעזור, ולא עזרה בהגשה ו/או בפינוי מהשולחן. אז לפי דעתי זו לא התנהגות. תנסי לחשוב על מה שאני אמרתי כאמא לבת. אם את היית עושה הכל לעזור לבתך וחמתה לא הייתה עושה כלום ורק יורדת על בתך כל היום, עדיין היית חושבת שההתנהגות שלה מוצדקת? אני אסיים בבדיחה שממחישה היטב את מה שחמותי מרגישה. שתי זקנות נפגשות בפארק. הראשונה שואלת את חברתה :"נו, מה שלום הבת שלך?" חברתה משיבה לה:"הכל בסדר,בסדר גמור. איזה בעל היא מצאה לעצמה, משהו מהסרטים. הוא מבשל, מכבס עושה קניות מביא לה כל בוקר קפה למיטה. ממש מלאך." "ומה שלום בנך" שואלת החברה. "אוי, אל תשאלי. איזה כלה מכשפה יש לי. כל הזמן היא דורשת מבני שיעזור בעבודות הבית והוא צריך כל בוקר להביא לה קפה למיטה, הפרימדונה הזאת. מי הוא חושבת את עצמה? ממש התנהגות מגעילה."........
