שילגי, את לא ממש מקטרת, אבל
את בטח היית רסרית בצבא. כמה דברים בכדי להבין את חמותך הפרימיטיבית. לצערך אני בכמה מקרים חושבת שהיא צודקת. למשל בעניין הבכי. מצאו במחקרים שלא טוב לתת לילדים לבכות הרבה זמן כי זה משחרר המון הורמוני סטרס-הורמוני מצוקה, שהם מאוד לא טובים לגוף. זה באמת יכול לשנות את המוח. חמותך צודקת בעניין זה. המחקרים הוכיחו זאת. ובתך לא מפונקת משום שהיא רוצה דוקא צלחת מסויימת. אם היא לא תקבל את מה שהיא רוצה, היא תגדל להיות אדם מבוגר שלא יבקש כלום כי הוא יודע שהוא לא יקבל הוא יגדל להיות אדם מוגבל. אם את לא נותנת לה מה שהיא מבקשת את מסרסת את הרצון שלה, ובעצם אומרת לה שרצונה הוא לא דבר חשוב ושתשתוק. מזל שבתך היא מרדנית והיא לא שותקת. לגבי החשש שילדים יפלו תוך כדי משחק. הפעם היא גם צודקת, מה לעשות. יש לי מכרה שבגיל 5 תוך כדי משחק נפלה על הראש ומגיל זה יש לה אפילפסיה-זאת מחלה שפתאום נופלים ויוצא רוק מהשפתיים והגוף מפרקס. ואחר כך מתעוררים המומים. אין לזה ריפוי. זאת מחלה לכל החיים. מיליוני ילדים גדלים בלי להשתולל, ולא קורה להם כלום. לגבי המקלחת. גם אני לא הייתי מקלחת את הנכד שלי. והוא כבר בן 5. כי אף פעם לא עשיתי את זה בעצמי לבד. אני לא רוצה לקחת אחריות שהוא פתאום ישתולל ואולי יתחלק. אני לא מכירה איך הוא מתנהג באמבטיה. חמותך מעולם לא קילחה את בתך. לעומת זאת הוריך כל הזמן עושים את זה והם מכירים את ההתנהגות שלה במקלחת. לכל ילד יש את ההתנהגות שלו, וצריך להכיר אותו. אני חושבת שאת רואה את חמותך כאדם מפונק ופרימיטיבי ללא הצדקה. את שופטת אותה בהשוואה לעצמך ולהוריך, וזה לא פייר. מסכנה חמותך, לא רק שהבן שלה השתנה, אפילו הוא צוחק על העקיצה שלך (שהיא באמת מצחיקה למי ששומע מבחוץ אבל לא למי שזה מופנה נגדו) בעניין חוסר השכל שלה כי אולי בכתה הרבה בילדותה. אלא שאת גם משווה אותה להוריך וזה כמובן לשלילה. אם היית כלתי לא הייתי מזמינה אותך לביתי, כי אני לא יכולה לראות התנהגות פראית של הנכדים בעידודךהמלא מתוך תירוץ מפוקפק שלא יהיו מפונקים. בעניין הגברים היא באמת פרימיטיבית. כלתי ובני כשהם באים כל שבת לצהרים, שמתחילת ב10 ומסתיימת באחת אחת וחצי, שזה בערך 3 שעות. עם שלושת הנכדים ( 3 בנים בן 5 בן שנתיים ובן 10 חודשים) הם משחקים בשקט. היא לא מרשה להם להשתולל, לא מרשה להם להתקוטט, לא נותנת להם לבכות, הכל בנועם בלי צעקות. לפני שהם עוזבים בני וכלתי אוספים את הצעצועים שהילדים פיזרו. הבן שלי שותף מלא בחינוך הילדים, כלתי יכולה ללכת לעשות דברים לעצמה בלב שקט כי הבן שלי לוקח פיקוד מלא על הילדים. יורד למגרש המשחקים עם כולם, מאכיל, מקלח ומשכיב לישון בלי בעיות. ואחר כך הוא רואה כדורגל בערוץ 5 עד שהיא חוזרת. ואני מה-זה גאה בו. כי כשהיה צעיר הוא לא רצה להביט על תינוקות. הוא אבא מדהים. יש לכלתי הרבה כבוד אלי. היא בחיים לא תגיד לי משהו כמו שאת אמרת לחמותך. כי מייד זה היה עובר להוריה, בשיחה מלב אל לב שאני מנהלת איתם. יש לי קשר טוב איתם. פעם אחת בתחילת הנישואים היא צעקה עלי, ואני התקשרתי לאמא שלה לשאול איך להתנהג איתה. כי האמת, הייתי מופתעת ממנה, כי היא לא באה מבית פרימיטיבי. מאז היא מתנהגת למופת. גם הבן שלי ממש השתפר מאז שהיא חינכה אותו לכבד אותי. בקיצור לפעמים צריך לחנך גם את הכלה. תמורת זה היא מקבלת ממני דירה. בגדים לילדים, עזרה פיזית מידי פעם. מסעדה פה ושם, מתנות שוות לחגים ולימי ההולדת. ובכלל ליחס הוגן. ואף פעם אני לא נכנסת להם לנשמה. לא מתערבת בחינוך של הנכדים. כי אני מסכימה איתה. היא מחנכת בסדר גמור. יש לי תלונות עליה, אבל אני אף פעם לא אומרת לה את זה. מעדיפה לדסקס זאת איתכם כאן בפורום. חומר למחשבה. חג שמח.
