אופי בודד

קסמם של מילות הסעד

דברים שכאלו בהחלט שווים את כל ההחשפות הזו
מחזקים ומרימים ולו במעט מאשפתות הנפש.
ומעבר לכך, אציין שתיאור הרגישים והמוחצנים כלשונך אין ספק בו אולם כידוע גם לרגישים יש רמות
אני מדבר על רמה יחסית גבוהה אולי גבוהה מדי,
אני חייב לשתף, שדברים כגון אלו, דברי עידוד גורמים לך להביט מנקודת מבט שונה,
תהיתי לעצמי, אולי אין בי בכלל כמיהה אמיתית להלך החברה השגרתי כביכול, אולי אין בי באמת תשוקה להיות כמו כולם, למסיבות, להמוניות ובכלל לא להיות שונה,
הרי הרצון האמיתי הוא לזוגיות אחת ונכונה-רגישה ועמוקה כמוך, למעשה היעדרה הוא ״מחולל הקושי״
בהעדרה צפה תחושת הבדידות אין קץ ועצבות אבל יכל להיות שדווקא במצב הלז, כשאתה כביכול ״מבכה״ על החסר שבך דווקא אז נוצרת ערבוביה בין החסר האמיתי והספציפי שלך, לבין החסר שנדמה היה לו היית ״כמו כולם״,
במילים אחרות, יכל להיות שלתוך הכאב שלך, האמיתי, אתה מכניס את השוני שבך, שוני שאלמלא הכאב האמיתי-קרי הצורך לזוגיות, כלל לא היית מבכה על חסרונו ...
הכאב מדמה הכל כשחור, יוצר תחושת מיאוס עצמי והערכה העצמית נעלמת.
נקווה שמילות העידוד, ישאירו בי את הפרופורציות הנכונות להרבה זמן...
 
למעלה