אופי בודד

יפה שאת מקבלת את זה בחיוב

אבל הבעיה שלי היא לא לקבל את עצמי, אני שלם עם מי שאני ומה שאני.
הבעיה היא שמי שאני הוא שונה באופיו מהלך החברה הכללי, לפחות ההלך שיוצר הכרויות
אם להיות כנים, רוב האנשים מכירים במסיבות? בפאבים? באירועים חברתיים שונים? ואם לא מחייב אז מכל מקום לא משנה איפה-איך שאנשים ״מתחילים״ ומפתחים קשר, אני פשוט לא שם, לא מצליח.
ציינתי שאני רגיש מאוד כי קיימים עוד רבדים של שוני מסויים, לפחות בתחושה ובפרישות אבל מה הרובד הזה של ההכרות הוא שמוליד את הבעייה התהומית ששוחקת אותי אט אט-בעיית הזוגיות, הוא שורש הבעיה,
אבל למצער היו והוא אינו לבדו אלא חלק מדפוס התנהגות מסויים, של אופי מסויים, אופי רגיש ועמוק מדי- אני לא מצליח להפרידו, לפחות שם, עם השאר אני יסתדר-אבל איכשהו לא מצליח לי.
לבד, כמו תמיד
 

the new L

New member
אני לא חושב שרוב האנשים מכירים

במסיבות ופאבים. למיטב זכרוני, הסטטיסטיקה אומרת שרוב האנשים מכירים דרך חברים משותפים. וחברים אפשר לרכוש בכל מקום. בלימודים, בעבודה. לא צריך להיות טיפוס של המוניות בשביל זה.
 

B L I M P

New member
אם אתה נמצא בחברה אתה מצליח לעשות הכרויות?

אם זו הבעיה אולי כדאי לפעמים גם לבלות במקומות עם אנשים גם אם זה קצת קשה - לא חייב מסיבות או פאבים, תמיד אפשר לצאת לאיזה מפגש בבית של חבר או איזה פיקניק מצומצם.

תראה אנשים עמוקים ורגישים (וחכמים! - אתה נשמע חכם) הם מצרך נדיר במאגר החברים. נדיר וחשוב. השאלה אם יש בך משהו מעבר ל"כבדות" הזו. כי לא תמיד רוצים לדסקס עניינים ברומו של עולם ולפעמים מדברים על שטויות, ואם הבנאדם שמולך שהרגע הכרת מרגיש שאתה לא מסוגל לנהל איתו שיחה קלילה שדי מתחייבת מהמעמד, אז לא יהיה לו נעים לדבר איתך.

באופן אישי אני מכירה לא מעט אנשים ביישנים ושקטים שלא אוהבים המוניות ויש להם המון חברים, רובם באותו סגנון כמוהם, שהם הכירו במסגרות כמו צבא, לימודים או עבודה. ככה שאני לא יודעת אם ביישנות זו הסיבה לבדידות שלך.
 
תודה

העניין שגם "סתם חבר" אין לי בדיוק,
אני בהחלט לא תמיד מתפלסף מדי, להפך יש בי נטייה לשטותניקיות, אבל היא לרוב עצורה בפנים, כי אין עם מי.
אני באמת לא יודע כל כך להמחיש את זה, זה לא בדיוק ביישנות או בעצם לא רק,
אם לנסות לרגע להימנע מלנבור ממה ולמה, הבעיה דה פקטו שאין לי כל חיי חברה ולו במעט
תמיד, מאז ומעולם ולא כי אין הזדמנויות.
תודה לך על ההתיחסות
 

B L I M P

New member
מצד אחד אתה מציג בעיה

מצד שני אתה לא מעוניין בפתרון.

זה שדה פקטו זה ככה או אחרת זה יופי, אבל אם אתה רוצה לשנות, אתה צריך להבין מאיפה זה נובע, ומה יש ביכולתך לעשות או לשנות כדי לשנות את המצב.

האם הקושי הוא בלהתחיל לדבר עם אנשים? או בלהרגיש בנוח בקהל? או לשמור על קשר עם אנשים? אולי אתה בכלל לא מוצא מישהו שמעניין אותך ובגלל זה אין לך חברים? בקיצור - זו היתה הכוונה שלי - לנסות לתת לך כווני חשיבה לעניין הסיבה שבגללה המצב הוא כזה.
 

814

New member
גם אני בערך כמוך ואני בטוח שיש עוד הרבה

זה פשוט עניין שלך הרגל שהתרגלנו לחיות כך בשנות הנערות בתיכון בצבא וכו' ועכשיו פשוט קשה לעשות שינויים
 

remundo

New member
אף פעם לא היו לך חברים?



היו לך הזדמנויות, ונמנעת מחיי חברה? יכולת ליצור קשרים חברתיים לאורך החיים שלך ולא עשית את זה? כרגע אין לך שום חבר, ואף פעם לא היו לך חברים?
בהתחלה כשכתבת על מודעות-יתר חשבתי שאתה מדבר על מודעות עצמית, קשה לזרום כשאתה יותר מידי מודע לעצמך, זה הסתדר - אבל לא, דיברת על מודעות למצבים, לאנשים אחרים, ואני כבר לא מבינה כלום.
כמו שכבר כתבו לפני, אתה לא היחיד בעולם שעובר את מה שאתה עובר, בטח יש אנשים דומים לך שתוכל להתחבר איתם. עד היום אף פעם לא נתקלת במישהו כזה, שגם אם הוא נראה כבד ועצור כלפי חוץ יש לו כמה אנשים שכן מכירים אותו מקרוב, איתם הוא כן מרגיש בנוח ואפילו עושה שטויות? לך אין אנשים כאלה שאתה כן מרגיש איתם מספיק בנוח כדי לעשות שטויות? אף פעם לא עשית שטויות?

איך המשפחה שלך, יש לך אחים או קרובים אחרים בסביבות גילך? איזו אינטרקציה יש/היתה לך איתם? ועם קרובים בגילאים אחרים?
 
"סקירה חוזרת"

רגישות גבוהה, לא אך במובן הפגיע
רגש הוא מעין חיישן שלא בהכרח עולה עם רציונאל כלשהו,
כולנו מרגישים ומונעים מרגש בכל הלכי חיינו,
כשהרגישות גבוהה מדי, כלומר "החיישנים" עדינים מדי, הם "מתריעים" יותר מדי,
מנתחים יותר מדי ופחות מסננים מידע,
זה נשמע תיאורתי או מופרך משהו כי קשה לכמת במילים הלך רגש ודפוסי התנהגות שמיסודם מעורפלים.
זה אולי יתרון לעומק, לניתוח ואמצע זהירות-להרגיש ולנקוט אמצעים מוקדם יותר, אולם במבחן במציאות סף עדין יעיל בסביבה עדינה שבפועל כלל לא קיימת,
בסביבה גסה-מציאותית, נוצר אפוא מצבי הצפה, ודיאלוג פנימי מוגבר בכל המתרחש סביבך.
אני מדגיש כי המדובר לצורך המחשה, אין דיוק בדוגמאות ובהסבר, העיקרון הוא האישו.
המשפחה כנראה שלא יודעת, כן אין לי חברים, לפחות לא כאלה ברמה של מפגש, אלא כאלו של "שלום שלום"
אני נמצא בתוך חברה רוב יומי ולא נמנע מדעת, זה לא שאני אוסר על עצמי לגשת וכו', זה אופי,
יצירת יחסים חבריים אינה מסתכמת בפעולות יבשות, כמו שלא ניתן להדריך אדם לגשת לבחורה, מה להגיד לה, כיצד לנהוג בשפת גופו וכו' כל עוד אין בו מניע עצמי כלשהו.
יש בי רצון אבל האופי-הדפוס התנהגות ושנה כך ש "התחברות" טומנת בחובה מעבר לתעוזה העצמית.
אז אין עם מי "לעשות שטויות"...
אני לא אומר שאני היחיד, יש עוד כמוני ואחרים אבל הלכה למעשה המציאות עגומה, זה שיש עוד כמוני לא מסתכם בלגשת והכל כמי מנוחות, הבעייתיות תשאר גם שם,
אבל אולי זה עוד יצוץ לו יום אחד...
תודה על ההתיחסות
 

John the Savage

New member
אתה צריך למצוא את הדרך לצאת מתחום הנוחות שלך

תראה, אתה מגדיר את עצמך כאדם רגיש. ובתור אדם רגיש (ואולי גם עם חרדה חברתית), סיגלת לעצמך דפוסים שנועדו להגן על עצמך מפני סיטואציות שאתה חושש שבהם אתה עלול להיפגע. בעיקר דפוסים של הימנעות. מעבר לכך, בשביל להמשיך ולשמור על אותם דפוסי התנהגות שלפעמים גם פוגעים בך (או יותר נכון, מבודדים אותך), אתה מתאים את ראיית המציאות שלך ואת הפרשנות שלך לעולם שמסביבך באופן שיצדיק את הצורה בה התרגלת לחיות.

בשביל לא להיות בודד, אתה צריך להשתנות. אני לא מדבר על שינוי של מי שאתה, ברובד העמוק ביותר. את זה אתה לא יכול לשנות, ואני גם לא חושב שאתה צריך לשנות. לכל אדם יש את ה"גרעין" של האישיות שלו, שמתחילה מהגנים שהוא ירש ומתקבעת מהסביבה בגיל מאד צעיר, וזה לא דבר שמשתנה. אבל ברבדים האחרים, החיצוניים יותר, אתה יכול וצריך לגרום לשינוי. והרבדים עליהם אני מדבר אלו הרבדים של דפוסי ההתנהגות ושל ה"סטייט אוף מיינד" (או הגישה).

זה לא דבר קל לאף אחד, ובמיוחד לא לאדם עם דפוסי הימנעות כמוך, אבל זה בהחלט אפשרי אם תכריח את עצמך לנסות לצאת קצת מגבולות תחום הנוחות שלך. יכול להיות שתהיה מסוגלת לעבור את התהליך לבד בכוחות עצמך, אולי. זה תלוי בך ובכוחות הנפש שיש לך בכדי להתמודד עם סיטואציות שאתה בדרך כלל נוטה להימנע מהן. אבל אם לא, בהחלט שווה לשקול את האופציה ללכת לפסיכולוג. למצוא פסיכולוג טוב ומתאים זה גם לא דבר קל. כמו בכל מקצוע, אנשי מקצוע טובים באמת בתחומם הם נדירים. אבל אם תמצא כזה, הוא יוכל לקחת אותך רחוק. ועזוב אותך מזה שזה ניראה לך יקר וכו'. אלו רק תירוצים. חיים רק פעם אחת, וחבל לפספס את החיים.
 
האמת והיישום

לא אכחש, אני מסכים עם כל מילה!
לגבי הסייפא אשיב כילא עלה בידי להחלץ בכוחות עצמי,
אולי, כך אני מאמין, כי אין אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים,
בעל מקצוע זה משהו שאני חפץ בו זמן רב,
אהבתיבדבריך שהסכמת לכך כי קשה למצוא אחד טוב, יש הסוברים כי מוטב להתפשר.
עד עכשיו לא התפשרתי, נברתי ומצאתי אחד כלבבי אבל המחיק פשוט לאו בר יישום בכל דרך, לפחות כסטודנט.
האם לדעתך כדי להתפשר? ללכת לאחד מטעם הקופה או כל שהוא שעה שאני רוצה באחד ספציפי?
אני תמיד חשבתי שדווקא משום שמדובר בטיפול פסיכולוגי, כה אימננטי מטבעו הרי שנדרשת עדינות ופתיחות מושלמת, ואם אינני חש זאת אצל מטפל מסויים אין טעם לטיפול...
תודה על ההתיחסות
 

John the Savage

New member
קשה לי לענות על זה

אתה כותב שאין לך את הכסף ללכת לאותו הפסיכולוג שמצא חן בעיניך. חבל, אבל אם זה באמת המצב ובאמת זה בלתי אפשרי כלכלית, אין לי מה להציע.

בכל מקרה, שווה אולי לגשש לגבי פסיכולוג דרך הקופה שיהיה אפשרי במסגרת התקציב שלך. אני לא חושב שכדאי להתפשר על מישהו שאתה מרגיש שהוא לא מתאים לך. זה בשום פנים ואופן לא. אבל אני כן חושב שאם תחפש, יש סיכוי שאולי כן תמצא מישהו שהוא טוב ומתאים לך, אולי פסיכולוג מוכשר שעדיין לא קנה לעצמו שם. לבדוק ולנסות זה לא מזיק.
 

DM fan

New member
מהמעט שקראתי כאן

אתה נשמע בן אדם מאוד מיוחד, עמוק וחכם... שונה במובן הטוב של המילה. כל מה שאתה צריך זה למצוא את הבחורה הנכונה שתתחבר לזה!
אני בטוחה שהיא קיימת איפשהו, והיא בדיוק עכשיו שואלת את עצמה את אותן השאלה :)
אל תתייאש, אתה עדיין צעיר מאוד. תחשוב חיובי, כי למחשבות ולמילים שלנו יש כוח עצום.
אז מה אם אתה לא טיפוס המוני? ולא אוהב מסיבות, זה עדיין לא אומר שלא יכולה וצריכה להיות לך זוגיות.
נראה לי שיש לך נטייה לניתוח יתר של מצבים (ותקן אותי אם אני טועה), נסה לחשוב פחות ולזרום יותר (אני יודעת שיותר קל להגיד מאשר לעשות)
ובו נניח שבאמת יש בך משהו שונה, אז מה? תבין שהדבר היחיד שמונע ממך לפרוץ הוא אתה בעצמך.
ובנימה טיפה אישית, אספר לך שהכרתי לפני מספר שנים, חבר, שלימים הפך לבן זוגי, גרנו ביחד תקופה מסויימת. הוא היה בן 31 כשהכרתי אותו, ומעולם לא הייתה לו בת זוג והוא היה בתול.
וגם בו לא היה שום פגם נראה לעין, ההיפך, בעיני הוא היה מושלם, ואפילו הייתי אומרת בחור חתיך.
לא כולנו הולכים בדרכים סלולות, חלקינו סוללים לעצמינו דרכים חדשות... והן לא פחות טובות.
 
תודה

קודם כל תודה, על ההתיחסות ועל הקומפלימנטים.
די קלעת, זה רק למצוא אותה,
כל היתר בטל בשישים
אבל כמו שאמרת בין גמירת דעת לבין יישום רב הפער
חשיבה אופטימית וכיוצא באלו ככל שהם לא באים מבפנים, בעיני אינם ניתנים לשליטה
אבל אני בכל זאת מנסה....
שוב תודה, תגובה מקסימה
 

applez

New member
My two cents

בתחילת אינטראקציה עם בחורה נוצר או לא נוצר בניכם עניין. כלומר עניין ראשוני שלך בה ושלה בך. הניצוץ הראשוני הזה קורה מעצמו מהמקומות הבראשתיים ביותר בנו. מכאן והלאה אמנם מצטרפים לעניין החלקים המתקדמים והמפותחים יותר של אישיותינו ושל מוחינו וכאן מתחיל הבלגאן.

מה לעשות שעם מודעות עצמית באה גם.. מודעות עצמית. לאור ההברקה הזו אני מציע לך לעניין ברעיון הבא - התגלגלות של התקשורת בניכם מאותו רגע ואילך, ההתנהגות, התגובות, שפת הגוף וטון הדיבור והכל, קוראת מעצמה. כמעט כמו תגובה כימית בין שני חומרים - אתה שם אחד, אתה שם השני, קא-בום! מלא ילדים בכל מקום


איפה הבעיה מתחילה? בצמד המילים "...קוראת מעצמה". כי מה לעשות שכל הרעיון הזה שנקרא "מודעות עצמית" די מתנגש עם דברים ש"קורים בעצמם" (יענתו, בלי מודעות). אתה מפריע לעצמך "לזרום" כמו שאומרים, להתנהג בטבעיות. אתה עושה יותר מדי, לא פחות מדי.

אני מציע לך את התרגיל הבא:

- כשאתה עייף (נניח שבמקרה לחלוטין בכוונה לא ישנת 36 שעות)

- כשאתה תשוש (נגיד שעשית ריצה קלה למשך שעה, ואח"כ מתיחות, ועכשיו אתה מנסה ללכת ברגל הביתה ברוב קושי)

- כשאין לך כוח כבר (נגיד שהעברת שיעור מרוכז של 8 שעות רצוף בלימודי סטטיסטיקה ויש לך שני איקסים במקום עיניים)

- כשאתה שפוך (ניסית פעם להוריד את כל הסוכר והלחם מהתפריט? אתה יודע לאיזה האנגאובר זה שולח אותך?)

במצב הזה תתחיל שיחה בחורה. שים לב - לא אמרתי תנסה להתחיל.. לך ותתחיל. במצב שאתה תשוש ואין לך כוח לעשות יותר מדי, להשקיע ולהיות מודע ולחשוב יותר מדי. במצב כזה ה"סדר הטבעי" של ההתנהגות שלך יקרה מעצמו הרבה יותר בקלות.

בהצלחה
 
נימנום שומרי הסף

רעיון מעניין,
האמת בהקשר זה אך פחות לגיטימי, מצב של סוטול גם עונה על זה
למעשה הוא מעלים את כל מי שאני משל הפכתי עורי
תודה על התגובה!
 
כמוני כמוך

אני לא אתחיל לפרט בכמה אני דומה לך,כי עושה רושם שכן, אבל סך הכל הבעיה היא גם בך,וגם באחרים.אנשים תמיד יחפשו את ההמוני יותר, ה"שמח" יותר, והאנשים השקטי ישארו בצד.קבל דוגמא-אצלי בשכבה באוניברסיטה יש כמה פטפטנים שבעיקר עושים רוח ועוד המון חנפנים.אני לא זה ולא זה, ובגלל שאני לא צורח את נשמתי זה כביכול מונע ממני לפרוץ.ככה אלה אנשים, ואין מה לעשות עם זה, ואתה גם לא צריך.העיקר שתהיה שלם עם עצמך, ומי שלא מסוגל לראות מעבר לשקט-פשוט לא שווה את המאמץ של להתבחר אליו.תאמין לי שכל אותם החנפנים בשכבה שלי סובלים הרבה יותר, כי הם צריכים להלחם על תשומת הלב של אחרים.אגב, גם לי מעולם לא היה חבר(אני הומו,מה שהופך את הבעיה לקשה פי כמה, כי הקהילה יכולה להיות מגעילה, לפחות שני ההומוסקסואלים שאיתי בשכבה הם זבלים,ובאותה הנשימה,התחלתי עם אחד מהם והוא אפילו לא נתן לי צאנס,ככלה נראה מהסיבות שפרטתי למעלה).אז אתה רגיש-מה רע בזה?כן,המחיר הוא גבוה, אבל האם אתה מעדיף לזייף את ההתנהגות שלך ולפחד כל היום שכל האנשים שסביבך ינטשו אותך כשיבינו מי אתה באמת?
מה שכן, יש דברים שאתה יכול לעשות כדי להתבלט,או לנסות-ליזום, לעזור לאחרים, להראות שאתה קיים, גם בלי לצרוח את זה.

ובוא אני אגיד לך משהו-בסופו של יום,כל ההמוניות הזו לא שווה כלום, כי אנשים בסופו של דבר יבקשו עזרה ממי שהכי טוב,לא ממי שהכי חמוד.

וכמו שאתה רואה-אתה ממש לא לבדך בסיפור הזה-יש רבים כמוך, ולעיתים, צריך מעט מזל כדי למצוא אותם.
 
למעלה