השרשור הזה קצת תפח
בזמן שהמחשב שלי היה משותק
, ובזמן הזה גם כתבת שהתגובות שלך כנראה מושפעות ממצב הרוח העכשיווי שלך בשבועות של אחרי הסיום. אז אני לא אאריך, וזה גם בסדר אם דיעותינו חלוקות בעניין הזה, אבל מה לעשות - דיעותינו חלוקות
: עם כל הכבוד לכל קוראי וכותבי הפורום הזה, אני לא חושבת שדוקטורט הוא טיפוס האברסט. אני חושבת שעבור הרבה אנשים (ואת זה אני אומרת מהיכרות אישית, מה שגם שזה הדהד בתגובות לשרשור אחר בעמוד), התקופה של הדוקטורט היא לא בהכרח קשה ביחס לעבודה במקומות אחרים, לא מבחינת העומס ולא מבחינת האתגר המקצועי. ייתכן שכן, אני מדגישה,
לא בהכרח . ארבע שנים להוציא עבודת מחקר אחת זה ה-מ-ו-ן זמן. מה שאני מנסה לומר בכך הוא שאני חושבת שאת ואני מעריכות אחרת את אוסף הכישורים שאדם צריך כדי לצלוח דוקטורט, ואני מחזיקה בדיעה שכנראה האוסף הזה הוא אמנם נרחב, אבל כזה שמצוי בשפע בקרב אוכלוסייה משכילה במידה סבירה. יותר בפשטות - הרבה אנשים מסוגלים לעשות דוקטורט. האקדמיה לא צריכה את כל האנשים האלו. יתר על כן, אני ממש לא רואה איך דוקטורנט נזרק בסיום הדוקטורט למים לבד. כל הארבע שנים האלו, אין מסביבו אנשים שמנסים לפרסם? אין מסביבו אנשים שנוסעים לכנסים? אין מסביבו דיונים על מי לומד בחו"ל ועל אפשרויות קידום? יש רק את המחקר שלו? בכל המחלקות שהייתי בהן, כולל כשהייתי בתואר ראשון לא מעט שיחות שנסבו סביב כל מסלולי ההמשך, הדרישות, המחיר, התחרות, מה נחשב איפה, מי עושה מה. הסביבה האקדמית היא סביבה תחרותית נורא, ואם זה לא מחלחל פנימה די מהר, אז זו בעיה. כך שגם אם המערכת יכולה להכין את הסטודנט יותר לקראת העתיד, זה לא שהאינפורמציה לא נגישה. מרצים שמחים לדבר על הבחירות המקצועיות שלהם, אינפורמציה על לימודים בחו"ל היא גם מאוד זמינה, המידע מסתובב וקיים. אין כאן סודות. את מדברת הרבה על "להשאר לבד" אבל שוכחת שבאקדמיה המוצר שלך הוא את עצמך. את מוכרת את עצמך ואת היכולות שלך, וזו יזמות במלוא מובן המילה. ואני באמת ובתמים חושבת (וגם מדברת מתוך נסיון כואב) שלפחות המסלול באקדמיה הוא ברור יותר: דוקטורט, פוסט, פרסומים, כנסים. הוא לא קל בכלל, אבל הוא לפחות יותר ברור מסתם ,בנה לך קריירה מאפס". במובן הזה הקובלנות של הקושי, הן המורלי והן הכלכלי, דומות בעיניי למישהו שסיים תואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול ומתרגז שלא נותנים לו לנהל עסק. הרי הוא הראה שיש לו את היכולות, הוא רכש את הכלים הבסיסיים, אז למה לא? תאמיני לי שאני מבינה את הקושי הכלכלי, כי הייתי במקום הזה. בסופו של דבר התפשרתי על עבודה שבה הרווחתי בחודש טוב צ'ופצ'יק מעל שכר מינימום. והרגשתי הרבה מרירות כלפי המשק הקשה בישראל, אבל לרגע לא העליתי בדעתי שהפתרון הוא עוד משרות ממשלתיות. הבחירה ללכת לעשות דוקטורט היא בחירה שלך, לא של המדינה. את למה שהמדינה תסבסד אותה? למה אותה ולא אלף ואחת בחירות אחרות?
וברצינות, במאמר שפרסם דן בן דוד במדור הדעות של הארץ לפני שבוע, הוא כותב שם על אחד מהמוסדות האקדמיים בארץ שמשנת 1973 עד היום נוסף בו תקן אחד בלבד!!!! אחד!!! (אני מקווה שאני לא טועה, אני בד"כ משתדלת להדחיק נתונים כואבים כאסטרטגיית התמודדות בחיים
