אופטימיות

zehava d

New member
אופטימיות

לאחרונה אני מוצאת את עצמי מהרהרת בשאלה מה דרוש כדי לעשות דוקטורט מתוך כוונה להמשיך במסלול אקדמי. כיוון שלרוב הסיכויים למשרה קטנים ותלויים בגורמים רבים שהם לאו דווקא איכות (כך אומרים לפחות), ולאחר שיחות עם דוקטורנטים נוספים, הגעתי למסקנה שחייבים להיות מאד אופטימים. כלומר, ללא האמונה הפנימית שמי שטוב באמת יצליח איכשהו למצוא משרה, אין סיכוי לשרוד. הרי העבודה שוחקת, מייאשת, ואם אין תקווה לעתיד, זה פשוט לא יילך. המסקנה הזו הפתיעה אותי כי אני תופסת את עצמי כאדם פסימי - או לפחות לא מאד אופטימי. אבל כשאני מודה על האמת - עם יד על הלב - אני באמת מאמינה שמי שטוב ימצא משרה. בתוך תוכי, יש לי אמונה - חלק יגידו אינפנטילית - שיהיה בסדר. מה אתם חושבים? יש לכם גם מחשבות בנושא?
 

22ק ו ס ם

New member
אני חושב שמגזימים מאוד בכל הנושא של קשרים

ולומר שאין קשר בין איכות לקבלת עבודה זה קצת בעייתי. יכול להיות שאם יש אני אנשים איכותיים באותה מידה אז הקשרים יהיו חשובים, אבל אם את מצטיינת בתחום שלך זה הדבר הכי חשוב. מצטיינת כולל כמובן את כל נושא הפירסומים, כי אחרת אף אחד לא יכול לדעת שאת מצטיינת. העבודה גם לא בהכרח שוחקת ומייאשת. היא לא תמיד קלה והדרך ארוכה, אבל בהחלט אפשר להינות ממנה בשלבים ארוכים ובלי ההנאה והסיפוק הזה כל המסלול באמת לא שווה.
 

tulkin

New member
אני חושב שבארץ ממעיטים מדי בערך של קשרים

אני לא אומר שאיכות איננה חשובה. ופרסומים הם אולי הדבר הכי חשוב. אני אגב מכיר לפחות שני מקרים שבהם מועמדים פחות טובים קיבלו המשרה מבין שני מועמדים טובים. אני לא יודע בדיוק מה עמד מאחורי ההחלטה התמוהה, אבל בהחלט המועמדים שהתקבלו היו הרבה יותר מקושרים לאנשי הסגל "הנכונים" במחלקה. מה לעשות, יש דבר כזה שנקרא סטטוס. וסטטוס משמש בהמון סיטואציות סיגנל לאיכות. (מציע לקרוא את הספר status signals של joel podolny). אבל לא בגלל זה אני חושב שקשרים הם חשובים, אלא בגלל דברים אחרים. הטענה שלי (שיש לה הרבה מאד סימוכין במחקר על רשתות) שהרבה קשרים עם חוקרים מובילים בתחום ישפרו את המחקר, יתנו מוטיבציה לפרסם ולהציג רעיונות, ינגישו אותך למידע קריטי שיקדם את המחקר שלך - ובקיצור: קשרים לא ידאגו למשרה שלך על חשבון האיכות, קשרים יביאו לכך שתהיה מספיק איכות כך שהמשרה תהיה שלך. ההתסמכות רק על המנחה, או רק על מחלקה, או רק על הוועדה המלווה שידאגו להצלחת הדוקטורט היא לא מספיקה. רק שלשום ניצת הגפן סיפרה על חברתה שנתקעה כי פתאום המנחה שינה את דעתו והיא לא יודעת מה לעשות. זה מקרה איום ונורא. אבל אם עוד 5 אנשים היו מעורבים בפרטי ההתקדמות של המחקר ומה קורה בו אז יתכן שזה לא היה קורה. וגם אם זה היה קורה (ויש סבירות גבוהה שזה היה קורה בכל מקרה), היא לא היתה נתקעת והיו מספיק אנשים שהיו יכולים לספק לה רעיונות או אפילו לעזור באופן אקטיבי לצאת מהמצב הזה. בקיצור. קשרים. הרבה קשרים. הכי מוקדם שאפשר. ועם האנשים ה"נכונים" - ואז העבודה שלך תהיה כל כך טובה שלא תצטרך קשרים בשביל לקבל עבודה. אני לומד את זה על בשרי עכשיו. אני רואה איך תלמידי הדוקטורט המתקדמים עובדים - וזה פשוט מדהים כמה שזה עוזר.
 

22ק ו ס ם

New member
בארץ בוודאי

אבל זה רק סימפטום של החיים האקדמיים בארץ. זה לא רק עניין של קשרים אלא כל המכוונות לחיים באקדמיה לוקים בחסר. הדגש הוא על כתיבת הדוקטורט עצמו ולא על כל מה שמסביב. בארץ אין כמעט אווירה של לימודים לתארים מתקדמים וזה חלק מהעניין.
 

the new L

New member
אני לא חושב שזה מדויק

שזה המצב בארץ. אני אישית מקדיש כ50-70% מזמן העבודה שלי למחקר עצמו, ואת כל היתר - ללמוד דברים אחרים במתמטיקה שאינם דווקא קשורים לתחום העיסוק המצומצם שלי. אני עושה את זה גם כי זה מעניין אותי ומהנה, אבל גם במחשבה על העתיד. מחשבה על כך שהידע הזה יעשה אותי חוקר טוב יותר, וגם יאפשר לי להבין טוב יותר את עבודתם של עמיתים למחלקה.
 

22ק ו ס ם

New member
לא דיברתי על הלימודים הפורמאליים עצמם

בוודאי שכל תואר, גם בארץ, מלא בשיעורים כלליים שחשובים למקצוע שלך. אבל הנקודה היא שברגע שגומרים את אותם שיעורים המוקד עובר בצורה חד צדדית למחקר. אז יכול שאתה מרצונך החופשי לומד גם דברים אחרים, אבל המערכת (ברובה, אני מניח שיש יוצאים מן הכלל) לא מעודדת אותך לעשות דברים אחרים כלליים יותר שיתרמו לך בעתיד.
 

the new L

New member
אני גם לא דיברתי על לימודים פורמלים

אלא על מה שאני לומד לבד כמובן.
 

22ק ו ס ם

New member
אבל זה אתה עושה מרצונך

אני לא יודע עד כמה עודד אותך. בכל מקרה, הטענה היא כללית יותר לגבי התנאים שמעודדים פעילויות שונות שלא קשורות ישירות לתואר שלך אבל חשובות בעתיד.
 

mummy

New member
אני מאד מסכימה עם הקוסם, לצערי יש לומר

מסלולי הדוקטורט בארץ לא מדגדגים את מה שעושים אלו בחו"ל במובן של מכוונות לקריירה אקדמית והיום שאחרי ההגשה. כאן כל מה שמעניין זה שתגיש בזמן ואח"כ בעיה שלך. אם טרחת להתרשת מספיק ולצייד את עצמך בכלים הנחוצים - כל זה באופן וולונטרי לגמרי - אז יופי, ואם לא אז גם. זו כאמור לגמרי בעיה שלך, וזהו. זה כמובן התנהלות מאד מטופשת מצד המערכת, שלא משכילה להכשיר את הדור הצעיר במובן המלא של המילה הכשרה. אבל זה הרי רק בעיה אחת קטנה מתוך מגוון רב של בעיותיה של המערכת הזו, וכבר כתבו על זה רבים וטובים ממני.
 

avshalomat

New member
אתה יוצר דופן סטיטטי

וזה מתאפשר לך בין השאר בגלל הגילהצעיר שהתחל את הדוקטוראט (שזה אחלה לגמרי )
 
יוצא דופן סטטיסטי איפה?

בקרב תלמידי המחקר, אולי. אבל מראש רוב תלמידי המחקר לא יקבלו משרת קביעות.
 

avshalomat

New member
אני חושב שמה שלירן עושה הוא האידאל והלוואי

עלי, ואני גם חושב זה נותן את הסיכויים הטובים ביותר למשרה, רק בגלל חסור המשאבים בארץ קשה לעשות אתזה משיהו שהוא לא מאוד צעיר (קשה אך לא בלתי אפשרי וזה בהחלט הכיוון שאנישואף אליו)
 
בהחלט - קשרים, קשרים וקשרים

אה וכן, מי שחושב שלקשרים אין קשר עז בקבלת משרות למיניהן, כנראה רואה מציאות מאוד דיכוטומית ובהתאם גם דלה. זה לא "לפי הנתונים האוביקטיביים הוא ממש טוב לכן נקבל אותו" או "הוא לא נראה משהו אבל הוא הבן של בן דוד של השכן של אחותי לכן ניקח דווקא אותו" (ממש כשם שזה לא "הוא גבר שחור/מזרחי/אישה" ולכן לא בא לנו עליו". פשוט לא עובד ככה).
 

zehava d

New member
לא ניסיתי לטעון שאין קשר בין איכות לקבלה או

לצאת נגד צורת הקבלה היום, למרות שיש סיפורים לכאן ולכאן וזה נושא גדול מאד ומורכב. מה שניסיתי להגיד הוא שזה תחום שרווי בהמון אי ודאות. מידת ההשקעה היא עצומה, והסיכוי של קבלת משרה לא גבוה, בין היתר בגלל היחס בין הביקוש להיצע. מכיוון שאני נהנית מהדוקטורט, מחויבת לו ומשקיעה בו המון למרות שזה לפעמים סיזיפי, התחלתי לחשוב על הדיסונאס הזה, והגעתי למסקנה שחייבים אופטימיות כדי לשרוד.
 

the new L

New member
אבל אין פה משמעות אמיתית

ל"סיכוי לקבלת משרה". זה נכון שעקב היחס בין הביקוש להיצע למועמד אקראי סיכויי הקבלה יהיו קטנים. אבל את לא מועמדת אקראית. את עצמך. ורק את יודעת מה את שווה, ובהתאם לזה - מה הסיכויים שלך. אני מאמין שאם את מספיק טובה - את תצליחי לקבל משרה.
 

mummy

New member
אשרי המאמין ../images/Emo13.gif

לפי מה שאני רואה מסביב זה ממש ממש לא נכון בכל התחומים. לא היום, לא בארץ. בגדול זה נשמע נהדר, בפרקטיקה, שוב אם פורטים את זה לפרוטות זה לא באמת עובד ככה. קודם כל, פשוט כי אין משרות כמעט. אין, וזה לא יעזור כמה אתה טוב ונהדר. אין תקנים, אין משרות פנויות, ולאחרונה גם התברר לי שגם במשרות הקיימות התחילו לקצץ את אלמנט הקביעות: יש אצלנו מישהו שקיבל את התקן הנכסף מרצה בכיר אבל בלי קביעות. שיחכה עוד קצת בשביל זה. והוא לא בן עשרים הוא לא גמר את הדוקטורט וזה לא קשור כהוא זה לכמה שהוא טוב או לא. בקיצור, המצב על הפנים ואחרי שקורעים את התחת על הדוקטורט, שגם אותו יקראו שלושה אנשים במקרה הטוב כי ואחכ הוא ישכב במרתפי הספריה ותצטרך לעבוד על פרסום מאמרים אם תרצה לקבל הכרה וחשיפה ובעקבותיה יותר סיכויים של קידום - טוב, אני יכולה להמשיך עוד ועוד יש לי בטן מלאה. אבל אני אפסיק כאן. בשורה התחתונה ברור שצריך להיות מצויינים. הבעיה שהיום, זה כבר לא מספיק. ממש לא.
 

the new L

New member
אני חייב לומר

שבשנים האחרונות, בכל שנה המחלקה שלי קלטה לפחות חבר סגל אחד למסלול קביעות, לפעמים שניים. אז כנראה שזה משתנה ממקום למקום ומתחום לתחום.
 

mummy

New member
זה לא כנראה, זה בטוח.

ואולי זה גם שיקול ומשהו שצריך לקחת בחשבון מראש כשיוצאים למסע הארוך הזה. אני אפילו אעז לומר שלדעתי, שההחלטה ללכת לעשות דוקטורט במדעי הרוח היום, בארץ, ואולי גם בחלק לא קטן ממדעי החברה זה סוג של "התאבדות" מקצועית. כלומר זה מאד מעניין ובטח שזה נייס טו האב, אבל הערך של זה במובן של קריירה, קידום, תעסוקה, ומסלול מקצועי הוא מאד נמוך. או יותר נכון, לא שקול לכמות ההשקעה העצומה שאתה נדרש אליה. אם אני לא היחידה שחושבת ככה, והמצב, בלי קשר אלי ולשכמותי, ילך וימשיך להדרדר אז אפשר גם לנסות לראות את חצי הכוס המלאה: בעוד 20-30 שנה יהיה מחסור גדול בכ"א באוניברסיטאות בארץ (או במה שישאר מהן
) והנה לך הפתרון לבריחת המוחות.... כל אלו שעזבו לחו"ל יוכלו לחזור לארץ בשמחה.
 

the new L

New member
אגב, בהקשר הזה ראוי לציין

שמסקנות ועדת שוחט מתיימרות להוסיף אלפי תקנים חדשים! (600 בשנה למשך כמה שנים). עכשיו רק נשאר לקוות שאכן יישמו אותן.
 
למעלה