חזרתי לפסיכולוגית.
וכן, החלטתי שזה אופטימי. חודש וחצי לא הלכתי, כי אני החלטתי שאני לא צריכה. אני הצבתי בפני עצמי עובדה, שאני מסוגלת לבד. לאור האירועים האחרונים והשינוי שאני עוד פעם עוברת במסגרת הצבא, החלטתי שאני חוזרת קצת לפגישות קבועות [עכשיו כשאני יכולה, כי אני חוזרת יומיות]. קצת כדי להתפקס על עצמי, להעמיד את עצמי על הרגליים ולהמשיך הלאה. כי קשה לי לבד, והמסקנות שיצא לי להסיק כשסיפרתי לאנשים אחרים על כל מה שקורה, היא שרק אצל הפסיכולוגית אני שומעת את מה שאני באמת צריכה ורוצה לשמוע. וכן, גם התגעגעתי.