אתמול הייתי בבר עם השותף.
התלוויתי לפגישה בינו לבין בחורה שהוא חושק בה וחברה שלה, כוסית הרבה יותר, ובעיקר הרגשתי לא קשורה. נו, כרגיל. בשלב מסוים נמאס לי, ועברתי לשבת בדד ליד הבר, כנראה במטרה לקבל את הבירה מהר יותר, ואולי גם להכיר קצת אנשים חדשים. מכל מקום, מפה לשם מצאתי עצמי מנהלת שיחה די מעניינת, עם גיטריסט די כעור של להקת אינדי-רוק די נחשבת, בסצינה התלאביבית הענפה. בחיי שהיה מרתק. מפה לשם הגיע גם השותף, ופצח במונולוג קורע לב שעיקרו רצונו לחזור הביתה, וכמה מעפנה אני על חוסר שיתוף הפעולה: "זה מה שאני שונא בך!" הוא הכריז בגאון "הכי מגעיל לצאת איתך כשאת שיכורה!" "אבל אני לא שיכורה..." ניסיתי להסביר חלושות "באמא'שלי שלא..." אבל הוא, כמעט מתבוסס בקיא פוטנציאלי על הרצפה, סירב להאמין. מגמגם וחלוש הוא דיקלם ביטויים שחוקים על שכרות, ובעיקר התרחק לעבר האופק. האדיוט. "תשכבי איתו מצדי!" הוא צעק "מה אכפת לי בכלל?!" ואז נעלם. בכל מקרה, נותרתי בדד. רק אני ותאום השון לנון. שעם כל חוסר המוסריות שבעניין, יכול לקדם אותי כ"כ הרבה בתחום הכתיבה. ויותר מזה לא ארחיב. בכל מקרה, היה איזה קטע באוטו שלו. ונגמר מהר מאוד, כי עוד יש לי איזה דיגניטי וווריאציה על כבוד עצמי. ו....אעע...כנראה שניפגש שוב ביום ראשון. וצפוי להיות משעשע. ואני...אני...אעשה לי רק טוב. ואשתוק עכשיו. אז לילה. לילה באמת ממש טוב.