הבטלה הזו די טובה לי לפעמים
להתעורר בצהריים, לראות טלוויזיה, להיות במחשב ולקרוא כפיצוי על השנתיים האחרונות בהן לא היה לי זמן לכלום. הימים ריקים והלילות מלאים בדרך כלל. הנה, אתמול בייביסיטר על ניביק ואז אנשים ממק שלא היה לי כוח אליהם, היום בערב הופעת בלט עם אימא וממי, מחר תימורים עם בוציאל וחבריו מהקורס שהוא רוצה להכיר לי, בשישי הופעה של אביב בפסטיבל הפסנתר עם בריאן, בשבת עצרת והנה, כל הערבים שלי מלאים ודן שהתקשר אתמול התייאש מלהפגש איתי. אבל, אני כבר רואה איך זה מתחיל להימאס עליי, אני מתגעגעת ללחץ הזה, לטירוף, ללו"ז הצפוף, לפגישות עם אנשים שונים, לתעסוקה הבלתי פוסקת במשך כל יום. אני מתגעגעת לשבט :[ מעניין איך יראו החיים שלי בעוד שנה מעכשיו.