אופטימיות
- פותח הנושא Tin Doll
- פורסם בתאריך
סיכותנעוצות על הלב
New member
נהנה ../images/Emo71.gif
יש לי חיוך על הפנים.
באמת שיש לי חברות מדהימות
אחת אחת,לכל אחת יש משו שיש רק אצלה והוא הכי מיוחד בעולם. וחוצמזה שעשיתי עכשיו 150 כפיפות בטן וזה נחמד :] ואחרי זה עשיתי מקלחת כיפית כזאת. וראיתי חברים וזה מצחייייק. ובכלל,עוד 10 ימים חופש,ועוד שבועיי ויום קורססססססססס#^@%!^#&@^
עוד חודשיים ויום יומולדת P: ומסתבר שאנשים אשכרה קוראים לי בבלוג. אה וגם החמיאו לי על תמונה מסויימת 4 פעמים היום,קצת מחשיד אבל בהחלט נחמד. ועכשיו יש מלרוז פלייס אז אאלץ לסיים וללכת לראות ...
הדברים הקטנים שעושים חיוך ...
יש לי חיוך על הפנים.
The UnderGrouNd 86
New member
ממחר אני סמל, לפחות באופן רשמי ../images/Emo9.gif
OverSharing
New member
אני בוכה פה משמחה
../images/Emo103.gif
"נסיכה שלי.. אי אפשר לתאר במילים שנה כל כך טובה. את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים! אני אוהב אותך לנצח אהובתי.." כזה גוזל יפההההה
../images/Emo103.gif"נסיכה שלי.. אי אפשר לתאר במילים שנה כל כך טובה. את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים! אני אוהב אותך לנצח אהובתי.." כזה גוזל יפההההה
Lost Lullaby
New member
הוא, מכל האנשים בעולם הזה, סימס לי עכשיו
זה כזה וואו, אני לא מאמינה שהוא זכר...
זה כזה וואו, אני לא מאמינה שהוא זכר...
טוב, חברות יקרות,
בזו השנייה אני מסיימת את התקופה המגעילה שעוברת עליי, אני לא מוכנה שהזמן שלי יתבזבז לי ככה בבכי ובהתרחקות מאנשים. מחר אני עושה את המתכונת בספרות ומסדרת לי את החיים כוסראבק אולי מחר אחר הצוהריים אפילו אלך לפתח תמונות ולקנות צבע לשיער (הללויה, בחיי). טוב, לחזור לספרות. אפילו לא הגעתי לסיפור הקצר והרומאנים.): אני שונאת ספרות. אליוט סמית' פשוט נהדר בחיי. והיום סידרתי את כל הדיסקים שלי ומספרתי אותם ועשיתי רשימה בשביל שיהיה לי יותר קל למצוא כל פעם דיסק שאני רוצה, וזה לקח לי כל כך הרבה זמן לעשות את זה יואו. אבל יצא מוצלח. כן כן.
בזו השנייה אני מסיימת את התקופה המגעילה שעוברת עליי, אני לא מוכנה שהזמן שלי יתבזבז לי ככה בבכי ובהתרחקות מאנשים. מחר אני עושה את המתכונת בספרות ומסדרת לי את החיים כוסראבק אולי מחר אחר הצוהריים אפילו אלך לפתח תמונות ולקנות צבע לשיער (הללויה, בחיי). טוב, לחזור לספרות. אפילו לא הגעתי לסיפור הקצר והרומאנים.): אני שונאת ספרות. אליוט סמית' פשוט נהדר בחיי. והיום סידרתי את כל הדיסקים שלי ומספרתי אותם ועשיתי רשימה בשביל שיהיה לי יותר קל למצוא כל פעם דיסק שאני רוצה, וזה לקח לי כל כך הרבה זמן לעשות את זה יואו. אבל יצא מוצלח. כן כן.
©big smile©
New member
כמו שצריך ../images/Emo13.gif, בהצלחה.
drops of summer
New member
בהצלחה :]
mishmishonet
New member
בהצלחה, יפונת.
Small talk
New member
גם איתי ../images/Emo13.gif
Beautiful Nightmare
New member
:]]]]
כרית סוריאליסטית
New member
היה מגניב אתמול. [זהירות! טקסט ארוך ומעיק!]
כרגיל הוצאתי את עצמי בבוקר לסיבוב התייחדות עם עצמי ועם הקוסמוס ברחובות ת"א, כפי שאני מקפידה לעשות בכל יום שישי לאחרונה, כנראה כדי לא להרגיש שאני מבזבזת אפילו דקה מזמני הפנוי מחוץ לעולם הקלדת הנתונים בבסיס. כרגיל, טיילתי לי קצת, נשמתי עשן אוטובוסים צח, הבטתי באהבה אין קץ בעוברים ושבים ברחובות [יש לי סימפטיה לאנשים בתל אביב], והבטחתי לעצמי להימנע משופינג היום אם אפשר, כי נשארו לי בערך 300 ש"ח בחשבון בנק וזה אמור להחזיק אותי כלכלית בחיים עד סוף החודש... כרגיל- זה לא עבד. מי ידע שאדם כה קטן ובלתי מזיק למראה כמוני יכול להוציא כ"כ הרבה כסף? זה לא אנושי כמעט, אפילו די מקומם. השלל בשלב זה, הכה מוקדם של היום- שורטס ג'ינס נוסף לאוסף ההולך ותופח [אבל ב-50 ש"ח, גאד דמיט, לא יכולתי לסרב! מה גם שהמוכר חשב שאני תיירת, אז בכלל...], משקפי טייסים, ו-2 ספרים מהמבצע של "ספר שני בשקל" בצומת ספרים: "ספר הכמיהה" של לאונרד כהן ו"קרוב להפליא ורועש להחריד" של ג'ונת'ן ספרן פויר [קנייה שדי התחרטתי עליה בדיעבד, כי נזכרתי שבכלל לא הצלחתי לצלוח את "הכל מואר" שלו מעבר לשלושת העמודים הראשונים עם היהודים הכפריים המשונים בשואה, אבל...נו, כותבים שהוא טוב, לא?]. בשלב זה הגעתי למסקנה שאם אמשיך להסתובב לי כך בתמימות וללא כוונות שופינג מוגדרות ברחובות ת"א, ככל הנראה אסיים את היום בסשן נעימות כינור סמליות כדי לממן מונית שירות בחזרה הביתה. להרצליה. כי לדירה כבר לא ישאר תקציב. אם כך, עברתי לשלב הקבוע הבא ברוטינת ימי שישי שלי, ופרשתי לי עם שוקו בשקית ו"החיים הם במקום אחר" של מילן קונדרה יקירי, להתייחד קצת בישיבה בגן. כך העברתי מס' שעות בנעימים, ולבסוף שבתי הדירתה בלב קל ובלא שנאלצתי לספר לעוברים ושבים על אשתי וחמשת הילדים המחכים לי בבית רעבים ללחם. אחרה"צ, כשחזרו השותפות ממצעד הגאווה [שפסלתי מראש על סעיף עודף אנשים קולניים, צבעים זועקים ודנה אינטרנשיונל], התלוותה אליי אחת מהן לשוקולטורה בקולנוע זמיר [או כי היא אוהבת אותי או כי העבודה שלה נמצאת מטר משם, אני מעדיפה לא להשקיע בזה מחשבה]. מסוג האירועים שגורמים לי להרגיש בעיקר מאוד לא תלאביביית/מגניבה/משכילה/תרבותית/ראויה בכלל לתפוס חצי מטר רבוע בעולם הזה, ואני ממשיכה ללכת אליהם בעקביות והתמדה, ככל הנראה מתוך מזוכיזם צרוף. גם הפעם, ולא שלא צפיתי זאת מראש, נשמר הסטטוס קוו המוכר והאהוב- אך הפעם, איכשהו, גם היה כיף! פילסנו לנו את דרכנו בקושי בין נחילי הממושקפים-מתוך-אידיאולוגיה ומתנגדי-כיבוש-מתוך-הצהרה-אופנתית, שהתחככו זה בזה בהנאה אינטלקטואלית ואקזיסטנציאליסטית בחלל הקטן, הרועש והדחוס והצלחנו אפילו להיות חביבות לכולם ולרכוש הרבה יותר מדי ספרים בהרבה יותר מדי כסף! איזה הישג מופתי ובלתי נתפס בכל קנה מידה! צעד קטן לאנה, צעד גדול לאומנות הקונספטואלית. ולכיבוש. תמיד טוב. בקיצור [כי אני רואה שאני כבר ממש כותבת שטויות], יצאנו עם ספר של בוקובסקי [שעלה לי בנזיפה מאחד המוכרים, כי מתברר ש"בוקובסקי כתב חרא פרוזה!", והרצאה מלומדת וארוכה עד מאוד בנושא, שהסתיימה במסקנה החותכת שהפתרון היחיד לעוול הוא לקנות את ספר השירים שהוא מוכר], קובץ סיפורים של צ'כוב, מס' כתבי עת לשירה, עיתוני קומיקס שחולקו חינם ["הצופר" מצוין! פשוט מצוין!], ספר עיון יקר להחריד ומושלם עד כאב בשם Weirdo על "פופ-סוריאליזם" ואומנות נמוכה מודרנית [שלו יכולתי הייתי מתחתנת איתו במקום ועושה לו ילדים, אבל אני לא מאמינה במוסד הנישואים], טופס הרשמה לבית ספר "מנשר" לאומנות [לא שאני באמת יכולה לעשות עם זה משהו, אבל תמיד טוב שיש בבית] ואף הקדשה וחתימה מצ'יקי ארד! :0 השלל! הקידמה! הכיבוש! דוק סוריאליסטי נוסף שליווה את האירוע [מלבד הסוריאליזם הבסיסי הטמון בכל סיטואציה בה נמצאים אני ואנשים נוספים סגורים בחדר], היה בסמסים התכופים שנשלחו אליי כל אותה העת ע"י אותו בחור משונה ו-וונאבי-משורר, איתו אני מנהלת מערכת יחסים סוערת ורוויית תהפוכות, אירוטית בעיקרה, וזאת על אף שמאז שהתחילה לא נפגשנו שוב בכלל. שזה מצחיק, כי אני משערת שלולא הוא שהה בחו"ל ברגעים אלו ממש, ודאי הייתי רואה אותו שם בדוכן של חבריו, ואז נשתלת באדמה ומבקשת את נפשי למות במיידי. במיוחד כי במהלך אותה חלופת סמסים הוא הספיק לזרוק אותי ולשוב לזרועותיי בהפרש של שעתיים, ולא לגמרי ברור לי מה עשיתי אני באותה העת. העולם הזה משונה מדי בשבילי. אני שוקלת לפרוש. מכל מקום, אח"כ נטשה אותי שותפתי והלכה לעבודה, אני חזרתי הביתה, ובערב יצאנו לשתות בירה אצל חברים ובבר השכונתי והיה משעמם. חלאס. עייפתי מכתיבת שטויות להיום. פרשתי ודי. [אם קראתן תכתבו לי משהו מצחיק. או משהו, בכלל. אני תופסת יותר מדי שטח כתיבה בפורום הזה, צריך להתחיל לאזן]
כרגיל הוצאתי את עצמי בבוקר לסיבוב התייחדות עם עצמי ועם הקוסמוס ברחובות ת"א, כפי שאני מקפידה לעשות בכל יום שישי לאחרונה, כנראה כדי לא להרגיש שאני מבזבזת אפילו דקה מזמני הפנוי מחוץ לעולם הקלדת הנתונים בבסיס. כרגיל, טיילתי לי קצת, נשמתי עשן אוטובוסים צח, הבטתי באהבה אין קץ בעוברים ושבים ברחובות [יש לי סימפטיה לאנשים בתל אביב], והבטחתי לעצמי להימנע משופינג היום אם אפשר, כי נשארו לי בערך 300 ש"ח בחשבון בנק וזה אמור להחזיק אותי כלכלית בחיים עד סוף החודש... כרגיל- זה לא עבד. מי ידע שאדם כה קטן ובלתי מזיק למראה כמוני יכול להוציא כ"כ הרבה כסף? זה לא אנושי כמעט, אפילו די מקומם. השלל בשלב זה, הכה מוקדם של היום- שורטס ג'ינס נוסף לאוסף ההולך ותופח [אבל ב-50 ש"ח, גאד דמיט, לא יכולתי לסרב! מה גם שהמוכר חשב שאני תיירת, אז בכלל...], משקפי טייסים, ו-2 ספרים מהמבצע של "ספר שני בשקל" בצומת ספרים: "ספר הכמיהה" של לאונרד כהן ו"קרוב להפליא ורועש להחריד" של ג'ונת'ן ספרן פויר [קנייה שדי התחרטתי עליה בדיעבד, כי נזכרתי שבכלל לא הצלחתי לצלוח את "הכל מואר" שלו מעבר לשלושת העמודים הראשונים עם היהודים הכפריים המשונים בשואה, אבל...נו, כותבים שהוא טוב, לא?]. בשלב זה הגעתי למסקנה שאם אמשיך להסתובב לי כך בתמימות וללא כוונות שופינג מוגדרות ברחובות ת"א, ככל הנראה אסיים את היום בסשן נעימות כינור סמליות כדי לממן מונית שירות בחזרה הביתה. להרצליה. כי לדירה כבר לא ישאר תקציב. אם כך, עברתי לשלב הקבוע הבא ברוטינת ימי שישי שלי, ופרשתי לי עם שוקו בשקית ו"החיים הם במקום אחר" של מילן קונדרה יקירי, להתייחד קצת בישיבה בגן. כך העברתי מס' שעות בנעימים, ולבסוף שבתי הדירתה בלב קל ובלא שנאלצתי לספר לעוברים ושבים על אשתי וחמשת הילדים המחכים לי בבית רעבים ללחם. אחרה"צ, כשחזרו השותפות ממצעד הגאווה [שפסלתי מראש על סעיף עודף אנשים קולניים, צבעים זועקים ודנה אינטרנשיונל], התלוותה אליי אחת מהן לשוקולטורה בקולנוע זמיר [או כי היא אוהבת אותי או כי העבודה שלה נמצאת מטר משם, אני מעדיפה לא להשקיע בזה מחשבה]. מסוג האירועים שגורמים לי להרגיש בעיקר מאוד לא תלאביביית/מגניבה/משכילה/תרבותית/ראויה בכלל לתפוס חצי מטר רבוע בעולם הזה, ואני ממשיכה ללכת אליהם בעקביות והתמדה, ככל הנראה מתוך מזוכיזם צרוף. גם הפעם, ולא שלא צפיתי זאת מראש, נשמר הסטטוס קוו המוכר והאהוב- אך הפעם, איכשהו, גם היה כיף! פילסנו לנו את דרכנו בקושי בין נחילי הממושקפים-מתוך-אידיאולוגיה ומתנגדי-כיבוש-מתוך-הצהרה-אופנתית, שהתחככו זה בזה בהנאה אינטלקטואלית ואקזיסטנציאליסטית בחלל הקטן, הרועש והדחוס והצלחנו אפילו להיות חביבות לכולם ולרכוש הרבה יותר מדי ספרים בהרבה יותר מדי כסף! איזה הישג מופתי ובלתי נתפס בכל קנה מידה! צעד קטן לאנה, צעד גדול לאומנות הקונספטואלית. ולכיבוש. תמיד טוב. בקיצור [כי אני רואה שאני כבר ממש כותבת שטויות], יצאנו עם ספר של בוקובסקי [שעלה לי בנזיפה מאחד המוכרים, כי מתברר ש"בוקובסקי כתב חרא פרוזה!", והרצאה מלומדת וארוכה עד מאוד בנושא, שהסתיימה במסקנה החותכת שהפתרון היחיד לעוול הוא לקנות את ספר השירים שהוא מוכר], קובץ סיפורים של צ'כוב, מס' כתבי עת לשירה, עיתוני קומיקס שחולקו חינם ["הצופר" מצוין! פשוט מצוין!], ספר עיון יקר להחריד ומושלם עד כאב בשם Weirdo על "פופ-סוריאליזם" ואומנות נמוכה מודרנית [שלו יכולתי הייתי מתחתנת איתו במקום ועושה לו ילדים, אבל אני לא מאמינה במוסד הנישואים], טופס הרשמה לבית ספר "מנשר" לאומנות [לא שאני באמת יכולה לעשות עם זה משהו, אבל תמיד טוב שיש בבית] ואף הקדשה וחתימה מצ'יקי ארד! :0 השלל! הקידמה! הכיבוש! דוק סוריאליסטי נוסף שליווה את האירוע [מלבד הסוריאליזם הבסיסי הטמון בכל סיטואציה בה נמצאים אני ואנשים נוספים סגורים בחדר], היה בסמסים התכופים שנשלחו אליי כל אותה העת ע"י אותו בחור משונה ו-וונאבי-משורר, איתו אני מנהלת מערכת יחסים סוערת ורוויית תהפוכות, אירוטית בעיקרה, וזאת על אף שמאז שהתחילה לא נפגשנו שוב בכלל. שזה מצחיק, כי אני משערת שלולא הוא שהה בחו"ל ברגעים אלו ממש, ודאי הייתי רואה אותו שם בדוכן של חבריו, ואז נשתלת באדמה ומבקשת את נפשי למות במיידי. במיוחד כי במהלך אותה חלופת סמסים הוא הספיק לזרוק אותי ולשוב לזרועותיי בהפרש של שעתיים, ולא לגמרי ברור לי מה עשיתי אני באותה העת. העולם הזה משונה מדי בשבילי. אני שוקלת לפרוש. מכל מקום, אח"כ נטשה אותי שותפתי והלכה לעבודה, אני חזרתי הביתה, ובערב יצאנו לשתות בירה אצל חברים ובבר השכונתי והיה משעמם.
חלאס. עייפתי מכתיבת שטויות להיום. פרשתי ודי. [אם קראתן תכתבו לי משהו מצחיק. או משהו, בכלל. אני תופסת יותר מדי שטח כתיבה בפורום הזה, צריך להתחיל לאזן]Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.