קניתי עגילים
לבר מצווה ולצבא ושפצור לדיסקית ו2 חולצות ירוקות וכל מיני שטויות כאלה כמו עפרון לעיניים ומברשת ומחזק ציפורניים וכאלה. וראיתי חברת ילדות!! החברה הכי טובה שלי מכיתה א' כזה.. גרה בניין לידי. ולא ראיתי אותה מכיתה ו', איזה מרגש. סתם, איזה מוזר, באמת הייתי איתה כל הזמן, היא ספרה סיפור שאמא שלה קנתה לה פלאפון וזה היה לפני שלכל ילד היה כאלו, ואז היא באה ליד הבית שלי והתקשרה אליי ואמרה לי צאי לחלון ואני ראיתי אותה מדברת איתי בטלפון והייתי פשוט בשוק! ולא קלטתי איך היא עושה את זה, מדברת איתי ולא מחוברת לכלום. סתם, סיפור מצחיק של אנשים זקנים על טכנולוגיה ("שאני הייתי ילדה, בכלל לא היה פלאפונים!"). (ותמיד אני שמחה לפגוש אנשים שמכירים אותי מאז שאני ילדה ולא ראו אותי מאז, כי הייתי מה זה מכוערת פעם! כאילו נראיתי כמו שימפנזה שמנה, באמת, הייתי הכי מכוערת. וזה נחמד שהם כזה "וואו, ממש השתנית!".. מרגש כזה)