טוב, אז אתפרש גם לפה.
[ואח"כ- אשתלט על העולם!] "ועידו. היה מבקר מסעדו." אם כבר אני בשלב ההיזכרות בימים האחרונים, שעברו עליי כצפוי בשכרון חושים מטשטש שגרם לי להשאיר את השותף תקוע מחוץ לדירה שעות ארוכות ולקבל ממנו 72 שיחות שלא נענו+מס' הודעות נאצה [יאללה, מגיע לו, הוא אדיוט!], הרי אנקדוטה נוספת: הבחור ההוא, הגיטריסט מהלהקה, הכעור שנדמה עפ"י לבושו שיצא זה עתה מסט הצילומים של סרג'נט פפר [ונראה בול כמו הכלאת מעבדה בין שון לנון (שון! לא ג'ון!) ואבא שלו. ולא אומר מי אבא שלו כרגע, כי זה לא יהיה נעים לאף אחד], הופיע בערב מחווה לדודו גבע עם להקתו. וממש מעריץ אותו. והלוא אין דבר שמרגש אותי יותר מאנשים שאוהבים אותו. ומדודו עצמו, ז"ל. אוטוריטה של כשרון, כנות, אינטיליגנציה, יושר פנימי וצניעות. מעמד הפועלים במיטבו+בונוס של אוובר-אינטיליגנטיות כואבת. וכל אדם אחר שמכיר אותו, שלא לומר מעריץ אף הוא, הוא מבחינתי ערובה למוצלחות שאין כמותה. אחח, קשים חיי בלבנט. קשים חיי בנסיון להתקרב ולהתרחק מהסטריאוטיפ התלאביבי. קשים חיי ודי.
יאללה, עברתי לראשוןלציון.