אוף.....קשה לי

אוף.....קשה לי

אז ככה קודם כל בבקשה תתעלמו מהגיל שרשום בכרטיס שלי. בהתחלה חשבתי לספר את הסיפור שלי ולשנות כמה נתונים (כמו גיל) שאנשים שמכירים אותי לא יזהו אותי אבל אחרי שכבר נרשמתי החלטתי שאין לי מה לפחד ומה להתבייש ואין לי מה לשנות פרטים. אז ככה: בת 35 עובדת במשרד פרסום. בעלי בן גילי עצמאי לשעבר בעל פאב והיום בעל צימרים. הכרנו בתיכון בכיתה י'. הייתי בת 15. הוא היה האהבה הראשונה שלי והגבר הראשון שלי. המשפחה שלו לא אהבה אותי מכמה סיבות א. הם היו הרבה יותר עשירים מהמשפחה שלי. ב. הם היו צברים ואני הייתי עולה חדשה. ג הוא היה ממשפחה מסורתית ואני הייתי לגמרי חילונית. אחרי שנתיים בתחילת י"ב גיליתי שאני בהריון. אני רציתי הפלה. אבל הוא שבא מרקע מסורתי לא רצה אפילו לחשוב על זה (ותודה לאל). לא הרבה לפני יום הולדת 18 הפכתי לאימא כשנולד הבן הבכור שלנו היום בן 18 התגייס לא מזמן. אחריו נולדו לנו עוד שתי בנות אחת בת 12 בכיתה ז' ואחת בת 7 בכיתה ב'. היחסים שלי של בעלי היו טובים. היה בנינו אמון. הייתה בנינו אהבה. הייתה תקשורת. היה שיתוף פעולה. רק נושא אחד גרם לנו לריב. המשפחה שלו מאז ומתמיד לא אהבה אותי הם היו בטוחים שנכנסתי להריון כדי לתפוס אותו. ביום יום לא היה אכפת לי מה הם חושבים הם ירושלמים אני ובעלי גרים ברמת הגולן. מה שגרם לי ולבעלי לריב היו חגים ואירועים משפחתיים. אני רציתי שילך לבד עם הילדים בשביל מה לי ללכת לאירוע של משפחה שלא סובלת אותי. הוא היה מתעקש שאכפת לו מה יחשבו במשפחה המורחבת ושאישה צריכה לבוא עם בעלה ושלא אכפת לו מה הוריו חושבים אני אישתו וכו'. כל השנה היינו חיים בהרמוניה מוחלטת ואז היה מתקרב אירוע של המשפחה שלו והיינו מתחילים לריב. ברוב הפעמים הייתי הולכת איתו ומרגישה כל כך רע וכל כך לא רצוייה בחלק מהפעמים שלא הלכנו יחד בעלי היה מאוד נפגע ונעלב. בנובמבר האחרון (לפני שנה) היה לנו משבר. משבר ראשון. כאמור לבעלי היה פאב. הוא פתח את הפאב בערך כשנולדה הבת הקטנה שלנו לפני כשבע שנים. אני מאוד לא אהבתי את זה. לא אהבתי את זה כי לא היינו הרבה ביחד. אני הייתי חוזרת חמש וחצי מהעבודה והוא בשמונה כבר היה הולך לפתוח את הפאב. שש שנים סבלתי מזה בשקט. ידעתי כמה הוא אוהב את הפאב כמה הוא נהנה מזה. אחרי שש שנים נשברתי. די התגעגתי לבעלי. והצבתי לו אולטימטום (בראיה לאחור מבינה שזה לא הדרך) או הפאב או אני. הוא בחר בפאב (חשב שאני אתקפל) ובדצמבר עזב את הבית. כעבור חודש הוא הודיע שהוא מוכר את הפאב וחזר הביתה. הייתי מאושרת (טעיתי) חשבתי הנה הוא בחר בי (כנראה בחר יותר בילדים). כעבור חודשיים במרץ הפאב נמכר. בעלי נכנס קצת לדיכאון. הזוגיות התחילה להתדרדר. עם פעם הייתי רואה אותו שעתיים וחצי ביום והיינו כמו זוג יונים פתאום התחלתי לראות אותו יותר משש שעות ביום אבל התחלנו להפוך לאוייבים. כעבור חודש באפריל פנינו לטיפול זוגי בניסיון להציל את הזוגיות שלנו. במקביל בעלי רכש צימרים והתחיל להפעיל אותם הפאב נשכח קצת ממנו הטיפול הצליח ונראה שהיחסים שלנו שוב מתחילים להשתפר. ביוני הפסקנו עם הטיפול הזוגי הרגשנו שמיצינו אותו. בעלי עד ספטמבר עוד המשיך עם טיפול יחיד. באמת ובתמים האמנתי שזה לטובה העניין עם מכירת הפאב כי נכון הייתה תקופה קשה של משבר אבל הנה יצאנו ממנו מחוזקים והנה בעלי יותר זמן איתי ויותר זמן בבית. במהלך הטיפול הזוגי העליתי את הנושא הזה שבעלי מכריח אותי ללכת איתו לאירועים של משפחה שלמעשה שונאת אותי. דיברתי על זה כמה שזה מפריע. ובאמת ביחד עם המטפלת הוחלט שבעלי לא יעשה את זה יותר. לפני כמה זמן נודע לי על חתונה של בן דוד של בעלי. בתוכי התכווצתי. חשבתי הנה שוב השכנועים של לבוא איתו. למרבה ההפתעה הוא לא אמר כלום. כנראה שהטיפול השפיע ככה חשבתי. רק שאל אותי מה אני רוצה שיגיד כשישאלו למה לא באתי. הופתעתי ממנו לטובה, מהשינוי הזה. האירוע הזה הוא מחר. היום בערב היה אצלנו חבר טוב של בעלי. השעה הייתי קרוב לחצות. הילדים ישנו. אני הייתי בחדר שינה למעלה ראיתי טלוויזיה. פתאום משהו השתבש בטלוויזיה. רציתי לרדת למטה לראות אם שם הטלוויזיה עובדת יצאתי מהחדר ושמעתי את השיחה של בעלי והחבר שלו (הם לא ידעו שאני שומעת) החבר של בעלי הציע לבעלי מחר ללכת לקולנוע בעלי אומר שלא יכול כי יש לו חתונה החבר נדהם כי הוא ודע שאני ואשתו קבענו משהו למחר בערב בעלי מסביר שאני לא הולכת החבר שיודע על הריבים הקבועים סביב הנושא שואל בצחוק "וואלה איך היא אילפה אותך שהפסקת להכריח?" אז בעלי אומר לו "לא אילפה הרגה. סגרה לי את הפאב. היא אישה זרה מבחינתי עכשיו. היא גמרה אותי. אני פה בגלל הילדים, אין לי מה לקחת אותה יותר לאירועים מי היא אני לא מכיר אותה היא הציבה אותי עם הגב לקיר או הפאב או הבית בטח בחרתי בבית הילדים אבל אני אף פעם לא אסלח לה על זה שאני תקוע עכשיו בצימרים" אני חשבתי שטוב לא בצימרים. החבר נדהם אומר לו אבל אתה אוהב אותה כן אתם כזה זוג מדהים. אז בעלי אומר אהבתי. בעבר. אף פעם לא חשבתי שהיא ככה תעשה לי תהרוג אותי תכריח אותי לוותר על העסק שהיה לי כמו ילד רביעי. אני אף פעם לא אסלח לה על האולטימטום. היא זרה בשבילי. החבר אומר לו אבל אתם נראים כל כךטוב ביחד גם עכשיו הבעל אומר לו עזוב אחי הכול הצגה 24 שעות שבע ימים בשבוע אני משחק אותה הבעל האוהב והמאושר עדיף מאשר לריב כל הזמן ליד הילדים. החבר אומר לו אתם בכלל שוכבים בעלי אומר שוכבים מה קשור שוכבים כן שוכבים אבל זה זיון זה לא אהבה ופה הם עוברים לדבר על זיונים הילדה הקטנה כמה לשתות ואני חוזרת לחדר. אני לא מצליחה להירדם. הוא נכנס למיטה בסביבות אחת. נרדם ישר. כשנכנס למיטה אמר אני קם מחר בשבע וחצי מתי לחהעיר אותךעניתי לא שאין צורך אני אקום כבר לבד אמר סבבה נישק אותי ונרדם. שוכב לידי גבר זר מסתבר. גבר ששונא אותי. שחזר אלי רק בגלל הילדים. שכל כך רע לו מסתבר שכל כך כואב. מה לעשות? לגלות לו ששמעתי את השיחה? אני בשוק טוטאלי גם מהעובדה שהוא כל כך כועס עלי גם מזה שחזר אלי רק בגלל הילדים אבל גם מזה שרע לו כל כך בצימרים. תודה למי שקרא עד הסוף. אני אוהבת אותו!!! כהצבתי לו את האולטימטום חשבתי שזה לטובה.
 
אולטימטום זה אף פעם לא לטובה...

אני מאמינה שהוא פגוע ומשם יצאו הדברים. הוא גם חייב לשחק אותה "גבר" לא ? אחרי שהחבר אמר לו שאילפת אותו.. הוא הפסיק לעשות משהו שאהב, בטח שיכעס. דברי איתו על מה ששמעת, כמובן בלי להאשים. מתסכל לעשות משהו שלא אוהבים. תנסו לחשוב יחד על אופציות אחרות אם הוא סובל בצימרים.
 
נראה לי שהוא קצת הגזים במה שסיפר לחבר

בנקודות שונות ובזמנים שונים, תוך כדי הפעלת טריגרים שונים אנחנו רואים את הדברים בצורה אחרת. מה שברגע נתון יכול להראות כמו אסון, רגע אחר כך יכול להראות כמו סתם תקלה קטנה. נשמע שבעלך גבר מספיק מודע ועצמאי שאילו באמת היה שונא אותך לא היה חוזר הביתה (ובכל זאת היה מצליח להיות אבא מעורב). את "תפסת" אותו ברגע שהופעל עליו טריגר מסויים וזה מה שיצא. אני מניחה שבזמן בילוי משפחתי משותף, ההרגשה שלו היא אחרת. אבל מעבר לזה יש לי גם הצעה בשבילך, תפסיקי להסתכל על העולם ועל המשפחה שלו דרך העיניים של ילדה בת 15, את כבר בת 35, רכשת קצת הישיגים וביטחון בחיים, את יכולה לבוא לארוע משפחתי ולהרגיש נוח עם עצמך, לדעתי את נכשלת בלהנות מהארועים המשפחתיים בגללך ולא בגללם (הם כנראה כבר מזמן לא שונאים אותך ואולי לא שנאו אותך מעולם, ייתכן שזה רק הצטייר לך כככה כי היית בת 15 וחסרת ביטחון). באופן פרקטי אני מציעה לך לגשת היום לבעלך ולהגיד לו שבמחשבה שנייה את כן רוצה לבוא איתו לארוע כי את יודעת שזה חשוב לו, ויותר מזה : את רוצה לרקוד, לאכול טוב ולהנות שם. תתלבשי יפה, תתאפרי, תראי ותרגישי נפלאה ו"שווה" ותלכי איתו לעשות חיים! נ.ב. יהיה שם אלכוהול חופשי, נצלי את זה...
 

אייבורי

New member
לא נורא

למדת שכאשר מכניעים את הבן זוג שלך, אתה מנצח בקרב ומפסיד במלחמה. מה לעשות. זאת ההזדמנות שלך לשדרג את הקשר לתפוס אותו לשיחה לומר לו ששמעת את מה שהוא אמר, שאת מתנצלת על שהכרחת אותו למכור את הפאב, שזאת הייתה טעות שלך <אל תספרי שרצית לטוב, כי אף אחד לא מתעניין בכוונות הטובות בדרך לגהנום> שאת מצטער שהקשת עורף בנוגע למשפחה שלו. שאת מבקשת סליחה.
 

במבי53

New member
תוספת לדבריך, אייבורי

בנוסף להתנצלות, בכדי שהיא תהיה כנה ואמיתית לשם שינוי - הייתי ממליצה לה גם להוסיף ולאמר לו שמעתה היא תסמוך עליו ותאפשר לו, בתור הגבר של המשפחה, הראש והמוביל, להפעיל שיקול דעת בהחלטותיו, לכבדם ולתמוך בו. זה מה שקורה כשמסרסים!
 

רפסודיה

New member
את במקום טוב ואפילו אינך מבחינה בכך

השיחה הזו ששמעת במקרה היא ההזדמנות הכי גדולה שלך לחבר את הקשר ביניכם חיבור עמוק עוד יותר משהיה אי פעם. הרגעי, הוא אוהב אותך וקשור אלייך, אל תתפסי למילים אני לעולם לא אסלח לה או כבר לא אוהב אותה- הפני את כל הקשב ותשומת הלב שלך למטען שיש מאחורי ההתבטאויות האלה. בעלך העלה בשיחה שני נושאים חשובים שלא הביא לדיון בטיפול הזוגי וחבל שכך- גם את נושא ההעדרות שלך מהמפגשים המשפחתיים וגם את הויתור שלו על הפאב. בנוגע למפגשים המשפחתיים- אלו לא הם זו את, וזה שאת מונעת עצמך מלהגיע בטענה ש"הם לא רוצים אותך" נובע מתחושת הנחיתות שלך. שני את הגישה שלך, לא רק שהיא מוטעית ומיותרת את רק פוגעת בעצמך, בבעלך ובילדים שלכם. עברו 20 שנה מאז כביכול "תפסת" אותו. עד עכשיו כולם כבר יודעים היטב שהקשר שלכם הוא קשר של אהבה. בעלך כבר מזמן חזר ואמר לך שמה שחשוב זה שאת והוא יחד- מה יותר מזה את מבקשת? לכי לחגוג את זה. כמו שמיציפיצי אמרה לך כאן- אמרי לבעלך שהחלטת שהגיע הזמן אחרי כל השנים האלה להצטרף אליו, התלבשי יפה, הרימי את הראש שלך שכן יש לך על מה להיות גאה בעצמך. את אישה בשלה וחזקה, אמא לילדים נהדרים, ואישה לבעל שאוהב אותה מאז גיל 15 לאורך כל השנים. בנוגע לנושא הפאב- כדי שיהיה טוב בקשר שלכם את חייבת לאפשר לו לבטא את מה שהוא באמת מרגיש וחושב, עודדי אותו לעשות זאת בכך שיהיה ברור שאין לו מה לחשוש מלבטא את עצמו באמת. חשוב ביותר שבתוך הקשר ביניכם מספיק מקום רחב וטבעי להיות מה שהוא, כפי שהוא בתוך תוכו. שוחחי עם בעלך, אמרי לו (זאת רק אם כך את באמת מרגישה)- את מתחרטת ושגית בהציבך לו אולטימטום. שחשוב לך שהוא יעשה את מה שהוא אוהב, ושאת מודעת לכך שגם הקשר שלכם מתקיים באקלים טוב יותר כשטוב לו עם מה שהוא עושה. שאלי אותו איך הוא מרגיש עם מה שהוא עושה היום, הצימרים, וכן שאלי האם הוא רוצה לעשות שינוי.
 

seeyou

New member
הכרתם בגיל 15.ונשארת מנטלית באותו גיל

אז המשפחה שלו לא אוהבת אותך והבעל טוען-בשיחה עם חבר- שהוא רק מזיין אותך ולא אוהב אותך? זה לא חשוב מה שאחרים אומרים(לדעתי) חשוב מה שאת רוצה להרגיש. אילו רצה רק לזיין אותך לא היה מתחתן איתך ומקים משפחה. ישנם הרבה גברים שטוענים כלפי האחרים שהוא מצא זיון-על רגש אהבה הוא "מתבייש" להודות. לדעתי את צריכה להתרכז על התמונה הכללית ולא להיות שבויה למילים-במיוחד שאת אוהבת אותו. אל תתנהגי כלפיו כמחנכת או כאימא אלא כ"מאהבת"-זה יספק אותו וגם אותך. הנשואים לא פותרים בעיות אישיות - אז אם יש לך בעיה לפנח את כללי המשחק עם משפחתו או חברים שלו או בכלל סתם אנשים אז הוא לא הכתובת לא כול מי שאומר לך שאוהב אותך הוא באמת אוהב אותך ולחילופין לא כול אחד שלא אומר לך הוא באמת לא אוהב אותך. לא כולם יודעים להתבטאות יוסי
 
האמת היא

שהאמת כואבת.לפני הכול,עלייך להבין את תובנות החיים.אנשים לא אוהבים שמציבים עבורם אולטימטום,זה מאיים ומתסכל. וברוב במיקרים נוטה דעתם של המתוסכלים לבחור שגוי,על מנת לספק את רצון אחרים,ובמקרה שלך,למען שלום בית. הפכת לחורצת גורלות .ובהתנייתך לכאן או לשם,גזלת מבעלך,את חלום חייו. מה פתאום ומאיפה החוצפה (סליחה) לתת לו אולטימטום את או העסק? קצת אנוכי לקבוע עבורו לא? החזרת אותו לחייך מתוסכל וכאוב על פספוס חלום והלא עוול בכפיו. נוכחת לדעת,שבכוח לא משיגים חיי שלמות.ה"מסכנות" שלך זועקת,והרי הוא המסכן!!! אגב,נהניתי לקרוא את דברייך,כי נראה על פניו שאכן את כואבת ומלאת געגועים למה שנשאר אחורה. כן ושוב כן את צריכה לדבר איתו..לפתוח דברים,אסור לחיות עוד בשקר.זה מספיק להיום. חדלי לראות כאילו את בסדר ואחרים לא,לפי ראיית עולמך,את במרכז שולטת ואחרים אמורים לנגן לך סרנדות... לא כך בחיים הממשיים,לכל מטבע שני צדדים. דברי איתו פתוח,אמרי ששמעת,תודי בטעות שלפיה החלטת החלטות עבורו, הציבי אותו ואת מטרותיו קודם לכולם,תני לו במה לאמר את שעל רוחו,וכמובן ראי בחייך מה עיקר ומה הטפל. ולא לשכוח לאורך כל השיחה להיות מקשיבה אכפתית ואוהבת,כי הוא צריך את "המקום" שלו חזרה. והרי את יודעת שאחד מבני הזוג מאושר הוא ממגנט את השני אליו. והאושר יבוא מנתינה הקרבה ואמונה. בהצלחה!!!
 

I C E M A N 7

New member
ניצחון פירוס

את יודעת, יש הטוענים שהמפלה של מלחמת כיפור הייתה הכרחית לאחר הניצחון בששת הימים. הקיצונים שבהם אף טוענים שהיא הייתה יזומה גם מצידנו (כשגודלה סטה מההערכות הראשוניות). בכל מקרה, העיקרון ברור: אם אתה רוצה שלום בר קיימא עם יריב שהבסת, מעבר לוויתורים עליך גם ליצור אצלו תחושה מסוימת של ניצחון. הוויתורים כשלעצמם לא מספיקים. מכאן שבניגוד לדעת המומחים שמעלי, אני חושב שזו תהיה טעות להתוודות על שמיעת השיחה. על מנת שמצב העניינים ביניכם יחזור להיות כשהיה, הוויתורים צריכים להיראות כאקט של 'התקפלות' מצידך ולא כאקט יזום על ידך בשל שיחה שבה הודה בכניעתו. את צריכה לדמות מפלה. את צריכה לגרום למראית עין של דומיננטיות שלו. לגבי האירוע של היום ויתר האירועים המשפחתיים זה פשוט. שחקי אותה עצובה ובוכייה וכשישאל מה קרה, תאמרי לו שאת מרגישה שטעית ושפתאום הבנת שאת רוצה להיות שם איתו (לא שהוא רוצה ואת מוכנה ללכת לקראתו, אלא שאת רוצה!). לגבי הפאב זה כבר יותר מורכב ואת צריכה להגיע להחלטה מה את מעדיפה. את עכשיו יודעת כמה זה חשוב לו (כאילו לא ידעת קודם) ואת צריכה להחליט אם את מעדיפה גבר זמין ומבואס או גבר פחות פנוי אך מסופק. במידה ואת מגיעה להחלטה הנכונה, גם פה את צריכה לדמות 'כניעה' שלך ולהנחות אותו לרכישה מחדש של הפאב. יש לך את היכולת לעשות זאת (המניפולציה נמצאת אצלכן בגנים
), אם רק תרצי.
 

אייבורי

New member
../images/Emo10.gif

שוב מלחמה ? זוגיות לא חייבת להיות מלחמה, למרות שבלא מעט מקרים היא באמת כזאת, זה לא מחייב ולא אומר שאין זוגיות אחרת. זוגיות כן יכולה להיות שיתוף, יושרה אומץ וחמלה.
 

I C E M A N 7

New member
היה ברור לי

שזה ינגן על המיתרים שלך
זוגיות היא לא מלחמה, אך את שניהם יוצרים אנשים ובשניהם פועלת אותה פסיכולוגיה. גם ספורט הוא לא מלחמה, ולמרות זאת יש סממנים זהים. במקרה הנ"ל ההקבלה מתבקשת כי מעורבים בו כוחניות (אולטימטום), איום (הבית והילדים), כניעה (מכירת הפאב) וכבוד רמוס (שיחת הבעל והחבר). כל אלה הם אמנם מושגים משדה הקרב (אפילו אתה בתגובה שלך ראית את ההקשר), אך הם גם מושגים ביחסים שבין אדם לחברו. תבין, היא יכולה לבוא ולהגיד שהיא שמעה את השיחה ולבוא אליו מתוך נכונות לפייס, אך בכל זאת היא שמעה שיחה שבעלה לא היה מעוניין שתשמע. אז היא יכולה למנף את המידע שנגלה לה במקרה ולנסות להגיע לפתרון מקסימלי. הרי הצעדים המתבקשים ברורים, אז למה שהיא תכתיב אותם? שתיתן לו להכתיב אותם וכך גם כבודו העצמי ישוקם. כך גם הזיכרון של הכניעה יתעמעם. זה באמת כל כך חשוב שהיא שמעה את השיחה? המידע שהגיע ממנה הוא החשוב. את הכנות והפתיחות תשאיר לאגדות שאתה מספר לילדות שלך
 

אייבורי

New member
נו כמעט מסכימים

בהחלט המצב היום הוא מלחמה אתה טוען שהיא צריכה להמשיך את הקו ואני אומר, תחתונים סקסיות, נעלי עקב (נו עצרו עם הGPS) והגיע הזמן שהבעל יזיין איתה עם נעליים במיטה (מה הקטע ?) לצערי הילדות של ימינו מספרות לאבא שלהן.
 

seeyou

New member
מטפורית בגלל שיש צורך ב-כלי מלחמה../images/Emo3.gif

זה לפי המילון אפשר מטפורית להשוות את הזוגיות לאוכל. אתה הולך למסעדה ובוחר מנה מתוך התפריט אתה משנה את הדעה אחרי שאתה רואה מה שאחרים קיבלו
 

chenby

New member
אני אגיד לך את דעתי האישית בלבד

ואני אומרת מראש- זו רק דעה.. אני מאמינה גדולה באמת. אמת אובייקטיבית, אמת אמיתית אני גם מאמינה שיש עובדות, ויש פרשנויות לעובדות, כלומר רוב העובדות הן למעשה דעות שהחלטתי שהן נכונות (והרבה פעמים הן רק דעות ולא אמת, למשל 18 שנה את מאמינה שהמשפחה שלו שונאת אותך, אז 18 שנה את מתנהלת לפי אמונה שהמשפחה שלו שונאת אותך, לא ניסית לעולם למצוא דרך לשנות את זה, או לבדוק האם זה בכלל אמת.. אולי אחרי שנולדו להם עוד נכדים, הם אוהבים אותם והם יודעים שלולא את הם לא היו פה? אולי הם מבינים דברים אחרים רק שאת לא נותנת להם את ההזדמנות להוכיח לך אחרת? אולי הם בכלל לא שנאו אותך רק רצו בטובתו של הבן שלהם כשהיה צעיר, ועכשיו הם מבינים שאין להם זכות דיבור? אבל 18 שנה את מאמינה למחשבה ופועלת לפי ה"דעה" הזו. זה בהחלט לא עובדה שהם שונאים אותך. 18 שנה וואו.) עכשיו, מכיוון שאני מאמינה באמת, אני גם הולכת עם האמת שלי. אם הייתי במקומך, הייתי יושבת איתו לשיחה. הייתי אומרת לו ששמעתי את השיחה שלו ושל החבר, וזה נתן לי כאפה גדולה ומצלצלת וכל מה שחשבתי בשנה האחרונה או בכלל בשנים האחרונות התברר כטעות. האולטימטום היה טעות (ולא יקרה כלום אם תודי בזה), זה שחשבתי שטוב לך היה טעות, וזה שחשבתי שטוב לנו היה טעות. תגידי לו את הדברים שכתבת פה, שאת אוהבת אותו ואת רוצה שיהיה לו טוב, ואת מבינה את הטעויות שלך מהשנה האחרונה, ותשאלי אם יש דרך שתוכלו לתקן את זה, אולי הוא רוצה לפתוח פאב חדש, אולי תהיי איתו שם, ואז יהיה לכם עוד זמן יחד, אולי הוא רוצה לעזוב (אני בטוחה שאת לא רוצה להשאר עם בן אדם שאיתך בהצגה רק בגלל הילדים - אגב, גם הוא לא שונא אותך, ממליצה לך להוציא את המילה הזו מהלקסיקון.) זה שהוא מכר את הפאב והקים צימרים, א, כל הכבוד לו, זה שהוא הולך עם מה שהוא מרגיש אבל לא אומר לך, ועכשיו הוא מאשים אותך, פה הוא צריך ללמוד לקחת אחריות ולהבין שהוא עשה את הבחירות שלו - גם אם הם היו לכאורה מותנים באולטימטומים שלך. כי אני בטוחה שאם הוא היה חוזר הביתה מבלי למכור את הפאב, היית מקבלת אותו חזרה, ואם לא, אז את אוכלת עכשיו דיסה גדולה שבישלת וקחי עליה אחריות. תשאלי אותו מה את יכולה לעשות, או מה הוא צריך ממך על מנת שיוכל להסתכל עלייך שוב כאל אישתו אהובתו ולא רק כאמא לילדים שלו.. ואם זה עתיד להגמר, אז אין מה לעשות אלא להתמודד. מה שלא יהיה, תסלחי לעצמך כי גם הכעס העצמי הזה, לא מקדם אותך לשום מקום - רק נותן לו לגיטימציה לעשות את אותו הדבר. כשתסלחי לעצמך ותביני שלא יכולת לפעול אחרת (כי ככה פעלת וזו המציאות וכמו שאמרתי - כל השאר זה פרשנות לאיך המציאות היתה צריכה להיות - וזה לעולם לא אמת- זה תמיד נוגד את העובדות) גם הוא יקבל לגיטימציה לעשות את אותו הדבר.
 

czar

New member
ואז החללית נחתה ויצאו הייצורים?

קצת דמיוני לא??!!
 

מלודי6

New member
גם לי נשמע משהו קצת מוזר

כשקראתי, לא שמתי לב לקטע של הטלויזיה, ואז חזרתי אחורנית, כי משהו לא הסתדר לי איך בדיוק היא שמעה את כל השיחה בין הבעל לחבר. וקראתי שוב את מה שכתבה "האירוע הזה הוא מחר. היום בערב היה אצלנו חבר טוב של בעלי. השעה הייתי קרוב לחצות. הילדים ישנו. אני הייתי בחדר שינה למעלה ראיתי טלוויזיה. פתאום משהו השתבש בטלוויזיה. רציתי לרדת למטה לראות אם שם הטלוויזיה עובדת יצאתי מהחדר ושמעתי את השיחה של בעלי והחבר שלו (הם לא ידעו שאני שומעת)". איך הוא ניהל שיחה רצינית שכזאת בשעת לילה מאוחרת, כשהכל שקט מסביב, בבית, שבכל רגע היא יכולה לרדת למטה? אולי בעצם, הוא התכוון שהיא תשמע את השיחה. אולי זאת בעצם הייתה מטרתו, כי מרוב שהיא הייתה מרוכזת בעצמה היא לא יכלה לראות את צרכיו. שיחק על האוזניים לכותל. עוד סוג של אסטרטגיה. אייסמן חשב על מניפולציה נשית. נראה לי שבמקרה הזה הבעל הקדים את המניפולציה.
 

I C E M A N 7

New member
מלודי פוארו ../images/Emo6.gif

מסתבר שהחבר שלו הוא טכנאי של יס. הוא זה ששיבש את הקליטה אצלה בטלויזיה (הרי מזג האוויר ברמת הגולן היה אתמול מצוין, למה שיהיו שיבושים) ומיהר בחזרה לתוך הבית לשיחה עם בעלה. למעשה, מכירת הפאב הייתה פיקטיבית ורוכש הפאב הוא אותו חבר בכבודו ובעצמו, כאשר כל המזימה נועדה לשכנע את האישה להשיב את הפאב ולוותר על האולטימטום. וכדי להקנות אמינות לסיטואציה, הם כמובן עברו לדבר על זיונים. מה שבטוח, בטוח.
 

מלודי6

New member
../images/Emo6.gif

לא כתבתי שאני חושבת שהכל מתוכנן. רק נראה לי ששיחה של מילים קשות על אישתו לא הייתה נאמרת במקום שלא היה מעוניין שתהיה סבירות שתשמע.
 
למעלה