שומרת על עצמי כעת
New member
אוף.....קשה לי
אז ככה קודם כל בבקשה תתעלמו מהגיל שרשום בכרטיס שלי. בהתחלה חשבתי לספר את הסיפור שלי ולשנות כמה נתונים (כמו גיל) שאנשים שמכירים אותי לא יזהו אותי אבל אחרי שכבר נרשמתי החלטתי שאין לי מה לפחד ומה להתבייש ואין לי מה לשנות פרטים. אז ככה: בת 35 עובדת במשרד פרסום. בעלי בן גילי עצמאי לשעבר בעל פאב והיום בעל צימרים. הכרנו בתיכון בכיתה י'. הייתי בת 15. הוא היה האהבה הראשונה שלי והגבר הראשון שלי. המשפחה שלו לא אהבה אותי מכמה סיבות א. הם היו הרבה יותר עשירים מהמשפחה שלי. ב. הם היו צברים ואני הייתי עולה חדשה. ג הוא היה ממשפחה מסורתית ואני הייתי לגמרי חילונית. אחרי שנתיים בתחילת י"ב גיליתי שאני בהריון. אני רציתי הפלה. אבל הוא שבא מרקע מסורתי לא רצה אפילו לחשוב על זה (ותודה לאל). לא הרבה לפני יום הולדת 18 הפכתי לאימא כשנולד הבן הבכור שלנו היום בן 18 התגייס לא מזמן. אחריו נולדו לנו עוד שתי בנות אחת בת 12 בכיתה ז' ואחת בת 7 בכיתה ב'. היחסים שלי של בעלי היו טובים. היה בנינו אמון. הייתה בנינו אהבה. הייתה תקשורת. היה שיתוף פעולה. רק נושא אחד גרם לנו לריב. המשפחה שלו מאז ומתמיד לא אהבה אותי הם היו בטוחים שנכנסתי להריון כדי לתפוס אותו. ביום יום לא היה אכפת לי מה הם חושבים הם ירושלמים אני ובעלי גרים ברמת הגולן. מה שגרם לי ולבעלי לריב היו חגים ואירועים משפחתיים. אני רציתי שילך לבד עם הילדים בשביל מה לי ללכת לאירוע של משפחה שלא סובלת אותי. הוא היה מתעקש שאכפת לו מה יחשבו במשפחה המורחבת ושאישה צריכה לבוא עם בעלה ושלא אכפת לו מה הוריו חושבים אני אישתו וכו'. כל השנה היינו חיים בהרמוניה מוחלטת ואז היה מתקרב אירוע של המשפחה שלו והיינו מתחילים לריב. ברוב הפעמים הייתי הולכת איתו ומרגישה כל כך רע וכל כך לא רצוייה בחלק מהפעמים שלא הלכנו יחד בעלי היה מאוד נפגע ונעלב. בנובמבר האחרון (לפני שנה) היה לנו משבר. משבר ראשון. כאמור לבעלי היה פאב. הוא פתח את הפאב בערך כשנולדה הבת הקטנה שלנו לפני כשבע שנים. אני מאוד לא אהבתי את זה. לא אהבתי את זה כי לא היינו הרבה ביחד. אני הייתי חוזרת חמש וחצי מהעבודה והוא בשמונה כבר היה הולך לפתוח את הפאב. שש שנים סבלתי מזה בשקט. ידעתי כמה הוא אוהב את הפאב כמה הוא נהנה מזה. אחרי שש שנים נשברתי. די התגעגתי לבעלי. והצבתי לו אולטימטום (בראיה לאחור מבינה שזה לא הדרך) או הפאב או אני. הוא בחר בפאב (חשב שאני אתקפל) ובדצמבר עזב את הבית. כעבור חודש הוא הודיע שהוא מוכר את הפאב וחזר הביתה. הייתי מאושרת (טעיתי) חשבתי הנה הוא בחר בי (כנראה בחר יותר בילדים). כעבור חודשיים במרץ הפאב נמכר. בעלי נכנס קצת לדיכאון. הזוגיות התחילה להתדרדר. עם פעם הייתי רואה אותו שעתיים וחצי ביום והיינו כמו זוג יונים פתאום התחלתי לראות אותו יותר משש שעות ביום אבל התחלנו להפוך לאוייבים. כעבור חודש באפריל פנינו לטיפול זוגי בניסיון להציל את הזוגיות שלנו. במקביל בעלי רכש צימרים והתחיל להפעיל אותם הפאב נשכח קצת ממנו הטיפול הצליח ונראה שהיחסים שלנו שוב מתחילים להשתפר. ביוני הפסקנו עם הטיפול הזוגי הרגשנו שמיצינו אותו. בעלי עד ספטמבר עוד המשיך עם טיפול יחיד. באמת ובתמים האמנתי שזה לטובה העניין עם מכירת הפאב כי נכון הייתה תקופה קשה של משבר אבל הנה יצאנו ממנו מחוזקים והנה בעלי יותר זמן איתי ויותר זמן בבית. במהלך הטיפול הזוגי העליתי את הנושא הזה שבעלי מכריח אותי ללכת איתו לאירועים של משפחה שלמעשה שונאת אותי. דיברתי על זה כמה שזה מפריע. ובאמת ביחד עם המטפלת הוחלט שבעלי לא יעשה את זה יותר. לפני כמה זמן נודע לי על חתונה של בן דוד של בעלי. בתוכי התכווצתי. חשבתי הנה שוב השכנועים של לבוא איתו. למרבה ההפתעה הוא לא אמר כלום. כנראה שהטיפול השפיע ככה חשבתי. רק שאל אותי מה אני רוצה שיגיד כשישאלו למה לא באתי. הופתעתי ממנו לטובה, מהשינוי הזה. האירוע הזה הוא מחר. היום בערב היה אצלנו חבר טוב של בעלי. השעה הייתי קרוב לחצות. הילדים ישנו. אני הייתי בחדר שינה למעלה ראיתי טלוויזיה. פתאום משהו השתבש בטלוויזיה. רציתי לרדת למטה לראות אם שם הטלוויזיה עובדת יצאתי מהחדר ושמעתי את השיחה של בעלי והחבר שלו (הם לא ידעו שאני שומעת) החבר של בעלי הציע לבעלי מחר ללכת לקולנוע בעלי אומר שלא יכול כי יש לו חתונה החבר נדהם כי הוא ודע שאני ואשתו קבענו משהו למחר בערב בעלי מסביר שאני לא הולכת החבר שיודע על הריבים הקבועים סביב הנושא שואל בצחוק "וואלה איך היא אילפה אותך שהפסקת להכריח?" אז בעלי אומר לו "לא אילפה הרגה. סגרה לי את הפאב. היא אישה זרה מבחינתי עכשיו. היא גמרה אותי. אני פה בגלל הילדים, אין לי מה לקחת אותה יותר לאירועים מי היא אני לא מכיר אותה היא הציבה אותי עם הגב לקיר או הפאב או הבית בטח בחרתי בבית הילדים אבל אני אף פעם לא אסלח לה על זה שאני תקוע עכשיו בצימרים" אני חשבתי שטוב לא בצימרים. החבר נדהם אומר לו אבל אתה אוהב אותה כן אתם כזה זוג מדהים. אז בעלי אומר אהבתי. בעבר. אף פעם לא חשבתי שהיא ככה תעשה לי תהרוג אותי תכריח אותי לוותר על העסק שהיה לי כמו ילד רביעי. אני אף פעם לא אסלח לה על האולטימטום. היא זרה בשבילי. החבר אומר לו אבל אתם נראים כל כךטוב ביחד גם עכשיו הבעל אומר לו עזוב אחי הכול הצגה 24 שעות שבע ימים בשבוע אני משחק אותה הבעל האוהב והמאושר עדיף מאשר לריב כל הזמן ליד הילדים. החבר אומר לו אתם בכלל שוכבים בעלי אומר שוכבים מה קשור שוכבים כן שוכבים אבל זה זיון זה לא אהבה ופה הם עוברים לדבר על זיונים הילדה הקטנה כמה לשתות ואני חוזרת לחדר. אני לא מצליחה להירדם. הוא נכנס למיטה בסביבות אחת. נרדם ישר. כשנכנס למיטה אמר אני קם מחר בשבע וחצי מתי לחהעיר אותךעניתי לא שאין צורך אני אקום כבר לבד אמר סבבה נישק אותי ונרדם. שוכב לידי גבר זר מסתבר. גבר ששונא אותי. שחזר אלי רק בגלל הילדים. שכל כך רע לו מסתבר שכל כך כואב. מה לעשות? לגלות לו ששמעתי את השיחה? אני בשוק טוטאלי גם מהעובדה שהוא כל כך כועס עלי גם מזה שחזר אלי רק בגלל הילדים אבל גם מזה שרע לו כל כך בצימרים. תודה למי שקרא עד הסוף. אני אוהבת אותו!!! כהצבתי לו את האולטימטום חשבתי שזה לטובה.
אז ככה קודם כל בבקשה תתעלמו מהגיל שרשום בכרטיס שלי. בהתחלה חשבתי לספר את הסיפור שלי ולשנות כמה נתונים (כמו גיל) שאנשים שמכירים אותי לא יזהו אותי אבל אחרי שכבר נרשמתי החלטתי שאין לי מה לפחד ומה להתבייש ואין לי מה לשנות פרטים. אז ככה: בת 35 עובדת במשרד פרסום. בעלי בן גילי עצמאי לשעבר בעל פאב והיום בעל צימרים. הכרנו בתיכון בכיתה י'. הייתי בת 15. הוא היה האהבה הראשונה שלי והגבר הראשון שלי. המשפחה שלו לא אהבה אותי מכמה סיבות א. הם היו הרבה יותר עשירים מהמשפחה שלי. ב. הם היו צברים ואני הייתי עולה חדשה. ג הוא היה ממשפחה מסורתית ואני הייתי לגמרי חילונית. אחרי שנתיים בתחילת י"ב גיליתי שאני בהריון. אני רציתי הפלה. אבל הוא שבא מרקע מסורתי לא רצה אפילו לחשוב על זה (ותודה לאל). לא הרבה לפני יום הולדת 18 הפכתי לאימא כשנולד הבן הבכור שלנו היום בן 18 התגייס לא מזמן. אחריו נולדו לנו עוד שתי בנות אחת בת 12 בכיתה ז' ואחת בת 7 בכיתה ב'. היחסים שלי של בעלי היו טובים. היה בנינו אמון. הייתה בנינו אהבה. הייתה תקשורת. היה שיתוף פעולה. רק נושא אחד גרם לנו לריב. המשפחה שלו מאז ומתמיד לא אהבה אותי הם היו בטוחים שנכנסתי להריון כדי לתפוס אותו. ביום יום לא היה אכפת לי מה הם חושבים הם ירושלמים אני ובעלי גרים ברמת הגולן. מה שגרם לי ולבעלי לריב היו חגים ואירועים משפחתיים. אני רציתי שילך לבד עם הילדים בשביל מה לי ללכת לאירוע של משפחה שלא סובלת אותי. הוא היה מתעקש שאכפת לו מה יחשבו במשפחה המורחבת ושאישה צריכה לבוא עם בעלה ושלא אכפת לו מה הוריו חושבים אני אישתו וכו'. כל השנה היינו חיים בהרמוניה מוחלטת ואז היה מתקרב אירוע של המשפחה שלו והיינו מתחילים לריב. ברוב הפעמים הייתי הולכת איתו ומרגישה כל כך רע וכל כך לא רצוייה בחלק מהפעמים שלא הלכנו יחד בעלי היה מאוד נפגע ונעלב. בנובמבר האחרון (לפני שנה) היה לנו משבר. משבר ראשון. כאמור לבעלי היה פאב. הוא פתח את הפאב בערך כשנולדה הבת הקטנה שלנו לפני כשבע שנים. אני מאוד לא אהבתי את זה. לא אהבתי את זה כי לא היינו הרבה ביחד. אני הייתי חוזרת חמש וחצי מהעבודה והוא בשמונה כבר היה הולך לפתוח את הפאב. שש שנים סבלתי מזה בשקט. ידעתי כמה הוא אוהב את הפאב כמה הוא נהנה מזה. אחרי שש שנים נשברתי. די התגעגתי לבעלי. והצבתי לו אולטימטום (בראיה לאחור מבינה שזה לא הדרך) או הפאב או אני. הוא בחר בפאב (חשב שאני אתקפל) ובדצמבר עזב את הבית. כעבור חודש הוא הודיע שהוא מוכר את הפאב וחזר הביתה. הייתי מאושרת (טעיתי) חשבתי הנה הוא בחר בי (כנראה בחר יותר בילדים). כעבור חודשיים במרץ הפאב נמכר. בעלי נכנס קצת לדיכאון. הזוגיות התחילה להתדרדר. עם פעם הייתי רואה אותו שעתיים וחצי ביום והיינו כמו זוג יונים פתאום התחלתי לראות אותו יותר משש שעות ביום אבל התחלנו להפוך לאוייבים. כעבור חודש באפריל פנינו לטיפול זוגי בניסיון להציל את הזוגיות שלנו. במקביל בעלי רכש צימרים והתחיל להפעיל אותם הפאב נשכח קצת ממנו הטיפול הצליח ונראה שהיחסים שלנו שוב מתחילים להשתפר. ביוני הפסקנו עם הטיפול הזוגי הרגשנו שמיצינו אותו. בעלי עד ספטמבר עוד המשיך עם טיפול יחיד. באמת ובתמים האמנתי שזה לטובה העניין עם מכירת הפאב כי נכון הייתה תקופה קשה של משבר אבל הנה יצאנו ממנו מחוזקים והנה בעלי יותר זמן איתי ויותר זמן בבית. במהלך הטיפול הזוגי העליתי את הנושא הזה שבעלי מכריח אותי ללכת איתו לאירועים של משפחה שלמעשה שונאת אותי. דיברתי על זה כמה שזה מפריע. ובאמת ביחד עם המטפלת הוחלט שבעלי לא יעשה את זה יותר. לפני כמה זמן נודע לי על חתונה של בן דוד של בעלי. בתוכי התכווצתי. חשבתי הנה שוב השכנועים של לבוא איתו. למרבה ההפתעה הוא לא אמר כלום. כנראה שהטיפול השפיע ככה חשבתי. רק שאל אותי מה אני רוצה שיגיד כשישאלו למה לא באתי. הופתעתי ממנו לטובה, מהשינוי הזה. האירוע הזה הוא מחר. היום בערב היה אצלנו חבר טוב של בעלי. השעה הייתי קרוב לחצות. הילדים ישנו. אני הייתי בחדר שינה למעלה ראיתי טלוויזיה. פתאום משהו השתבש בטלוויזיה. רציתי לרדת למטה לראות אם שם הטלוויזיה עובדת יצאתי מהחדר ושמעתי את השיחה של בעלי והחבר שלו (הם לא ידעו שאני שומעת) החבר של בעלי הציע לבעלי מחר ללכת לקולנוע בעלי אומר שלא יכול כי יש לו חתונה החבר נדהם כי הוא ודע שאני ואשתו קבענו משהו למחר בערב בעלי מסביר שאני לא הולכת החבר שיודע על הריבים הקבועים סביב הנושא שואל בצחוק "וואלה איך היא אילפה אותך שהפסקת להכריח?" אז בעלי אומר לו "לא אילפה הרגה. סגרה לי את הפאב. היא אישה זרה מבחינתי עכשיו. היא גמרה אותי. אני פה בגלל הילדים, אין לי מה לקחת אותה יותר לאירועים מי היא אני לא מכיר אותה היא הציבה אותי עם הגב לקיר או הפאב או הבית בטח בחרתי בבית הילדים אבל אני אף פעם לא אסלח לה על זה שאני תקוע עכשיו בצימרים" אני חשבתי שטוב לא בצימרים. החבר נדהם אומר לו אבל אתה אוהב אותה כן אתם כזה זוג מדהים. אז בעלי אומר אהבתי. בעבר. אף פעם לא חשבתי שהיא ככה תעשה לי תהרוג אותי תכריח אותי לוותר על העסק שהיה לי כמו ילד רביעי. אני אף פעם לא אסלח לה על האולטימטום. היא זרה בשבילי. החבר אומר לו אבל אתם נראים כל כךטוב ביחד גם עכשיו הבעל אומר לו עזוב אחי הכול הצגה 24 שעות שבע ימים בשבוע אני משחק אותה הבעל האוהב והמאושר עדיף מאשר לריב כל הזמן ליד הילדים. החבר אומר לו אתם בכלל שוכבים בעלי אומר שוכבים מה קשור שוכבים כן שוכבים אבל זה זיון זה לא אהבה ופה הם עוברים לדבר על זיונים הילדה הקטנה כמה לשתות ואני חוזרת לחדר. אני לא מצליחה להירדם. הוא נכנס למיטה בסביבות אחת. נרדם ישר. כשנכנס למיטה אמר אני קם מחר בשבע וחצי מתי לחהעיר אותךעניתי לא שאין צורך אני אקום כבר לבד אמר סבבה נישק אותי ונרדם. שוכב לידי גבר זר מסתבר. גבר ששונא אותי. שחזר אלי רק בגלל הילדים. שכל כך רע לו מסתבר שכל כך כואב. מה לעשות? לגלות לו ששמעתי את השיחה? אני בשוק טוטאלי גם מהעובדה שהוא כל כך כועס עלי גם מזה שחזר אלי רק בגלל הילדים אבל גם מזה שרע לו כל כך בצימרים. תודה למי שקרא עד הסוף. אני אוהבת אותו!!! כהצבתי לו את האולטימטום חשבתי שזה לטובה.
