חסויה אך גאה
New member
אוף.... עצוב
אני בנאדם עם אופי חלש או שבחברה כמו שיש לנו היום הייתם מבינים אותי...? (לא מסיכימים איתי-- מבינים) אני שמאלנית, ככה מגדירה את עצמי... אין לי דבר נגד ערבים, נהפוך הוא... לא שונאת אותם בכלל, עומדת להתנדב במחסום ווצ', ומרבה להטיף לחברים שאומרים דברים כמו "המדינה שלנו צריך להעיף אותם", אבל... אני עובדת בחנות בגדים, אחת העובדות שם, שהיא אחראית משמרת, לא מתה על ערבים... היא אומרת לי "הערביות האלה, אל תעזרי להן, הן לא יקנו גם ככה כלום... מה נראה לך שזאתי עם הכאפייה תקנה פה משהו? תהיי רצינית!!!" אבל אני בכל זאת עוזרת, אפילו אם רק להראות שאני לא נרתעת, שאני לא שונאת, שהלקוחות הערבים שנכנסים לחנות לא ירגישו מקופחים כי אף מוכרת לא באה לעזור להם, לשאול אם הם צריכים עזרה לפחות... (למרות שרוב הפעמים התשובה היא "לא") אז היום נכנסו לחנות כמה נשים ערביות, באמת לא נראה שהן ירצו לקנות משהו, אבל שאלתי בכל זאת אם צריכות עזרה... דיברנו קצת ואני עברתי במהרה לאנגלית כי הן לא הטיבו לדבר בשפה העברית... פתאום קלטתי את עצמי מרגישה קצת רתיעה... אני כל כך לא רוצה להרגיש את זה, אבל כנראה שה"מצב" בשילוב עם האנשים סביבי, ובכלל-- האופי שבו מתנהלות מערכות הבחירות והחדשות בישראל-- נטעו בי משהו רע. אז אני משיכה לעזור, קצת מרגישה סלידה שאני לא רוצה להרגיש, אבל מתעלמת מזה, כי אני מאמינה בזה שכל אדם יכול לנטב את הרגשות שלו לכיוון שהוא רוצה... שואלת, מראה ג'ינסים, מראה כמה חולצות, הנשים מדברות ביניהן בערבית וההרגשה השנואה הזאת מתגנבת לתוכי, לא בצורה קיצונית אבל בכל זאת... קצת... אז הן עזבו את החנות בלי לקנות כלום, ואחראית המשמרת ניגשה אלי ואמרה "נו... שינית את דעתך? אמרתי לך שהערביות האלה לא קונות כלום..." אמרתי לה שלא שיניתי את דעתי ושלא יפה איך שהיא מדברת. היא אמרה "את עוד תשני... חכי שתהיי קצת יותר ותיקה בחנות תביני על מה אני מדברת..." הצורה שהיא אמרה את זה.... אוף........... איך עוצרים את ההרגשה הזאת? את הרתיעה שמתגנבת למרות שאני לא רוצה אותה.....? קצת כועסת על עצמי, אבל נלחמת ומנסה לסלק את הרגש השלילי הזה שמאיים לחלחל אל תוכי... קורה לכם גם לפעמים או שזאת רק אני....? אוף...
אני בנאדם עם אופי חלש או שבחברה כמו שיש לנו היום הייתם מבינים אותי...? (לא מסיכימים איתי-- מבינים) אני שמאלנית, ככה מגדירה את עצמי... אין לי דבר נגד ערבים, נהפוך הוא... לא שונאת אותם בכלל, עומדת להתנדב במחסום ווצ', ומרבה להטיף לחברים שאומרים דברים כמו "המדינה שלנו צריך להעיף אותם", אבל... אני עובדת בחנות בגדים, אחת העובדות שם, שהיא אחראית משמרת, לא מתה על ערבים... היא אומרת לי "הערביות האלה, אל תעזרי להן, הן לא יקנו גם ככה כלום... מה נראה לך שזאתי עם הכאפייה תקנה פה משהו? תהיי רצינית!!!" אבל אני בכל זאת עוזרת, אפילו אם רק להראות שאני לא נרתעת, שאני לא שונאת, שהלקוחות הערבים שנכנסים לחנות לא ירגישו מקופחים כי אף מוכרת לא באה לעזור להם, לשאול אם הם צריכים עזרה לפחות... (למרות שרוב הפעמים התשובה היא "לא") אז היום נכנסו לחנות כמה נשים ערביות, באמת לא נראה שהן ירצו לקנות משהו, אבל שאלתי בכל זאת אם צריכות עזרה... דיברנו קצת ואני עברתי במהרה לאנגלית כי הן לא הטיבו לדבר בשפה העברית... פתאום קלטתי את עצמי מרגישה קצת רתיעה... אני כל כך לא רוצה להרגיש את זה, אבל כנראה שה"מצב" בשילוב עם האנשים סביבי, ובכלל-- האופי שבו מתנהלות מערכות הבחירות והחדשות בישראל-- נטעו בי משהו רע. אז אני משיכה לעזור, קצת מרגישה סלידה שאני לא רוצה להרגיש, אבל מתעלמת מזה, כי אני מאמינה בזה שכל אדם יכול לנטב את הרגשות שלו לכיוון שהוא רוצה... שואלת, מראה ג'ינסים, מראה כמה חולצות, הנשים מדברות ביניהן בערבית וההרגשה השנואה הזאת מתגנבת לתוכי, לא בצורה קיצונית אבל בכל זאת... קצת... אז הן עזבו את החנות בלי לקנות כלום, ואחראית המשמרת ניגשה אלי ואמרה "נו... שינית את דעתך? אמרתי לך שהערביות האלה לא קונות כלום..." אמרתי לה שלא שיניתי את דעתי ושלא יפה איך שהיא מדברת. היא אמרה "את עוד תשני... חכי שתהיי קצת יותר ותיקה בחנות תביני על מה אני מדברת..." הצורה שהיא אמרה את זה.... אוף........... איך עוצרים את ההרגשה הזאת? את הרתיעה שמתגנבת למרות שאני לא רוצה אותה.....? קצת כועסת על עצמי, אבל נלחמת ומנסה לסלק את הרגש השלילי הזה שמאיים לחלחל אל תוכי... קורה לכם גם לפעמים או שזאת רק אני....? אוף...