יש לי אותו!!!!!!!!!!111111111111111
גאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאד. בוקר. נתקע האוטו. אין אוטו! אי אפשר ללכת להביא את הספר! לאאאאאאאאאאאאאא זה לאאא קורהההה
צהריים. ידיד מסיע אותנו לסטימצקי. בחנות מן שקט של אחרי הסערה. אבא מבקש את הספר השישי. אחת הזבניות אומרת, שנגמרו כל העותקים [כמה מפתיע] אבא אומר, שהזמנו מראש. מזללללללללללללללללללללללללללללל 0____________________0 גאד, איזה מזל שהזמנו מראש. @__@;;;; בטח אנשים חיכו ליד הדלת של החנות לפני שפתחו אותה. והעותקים-באופן וודאי- נעלמו עוד מלפני 11. כל הדרך הביתה: אני: אסור לספר להיות בשמש! *חוטפת אותו מברכיה של אחותי* אחותי: אסור לו להיות בצל! *חוטפת לי אותו מהידים* אני:
אסור לו להיות בשמש! זה יקלקל אותו! *חוטפת אותו מידיה החמדניות של אחותי* וכן הלאה.
אנחנו מגיעים הביתה. אני מדלגת ומזנקת לבית וצווחת לאמא שיש לנו אותו!!!!!!!!!!!!!!!!11111111 ^O^ איפה נשים אותו? O: אי אפשר לשים אותו סתם ככה! אמא אומרת, בצחוק: הרי הוא קדוש. אני: נכון!! עכשיו הספר המקודש על הברכיים שלי, מכיוון שלא נמצא לו מקום ראוי. בסיכומו של דבר: יש לי את הספר השישי!!!!!!111111111111