כמה שבעבר הייתי רציני עד אימה
לא היתה לי בעיה עם בילויים 'רדודים' .כשנחשפתי לראשונה לעולם הבילויים,רק חשבתי לעצמי 'לעזאזל, יש חיים בעולם!' ,נדהמתי לראות שמותר ואפשר להינות ולשמוח מעצם החיים. כי לשמוח פירושו לחיות,מי שחי הוא שמח,ולא צריך להתאמץ לשכנע את עצמו למה הוא אמור לשמוח.עולם הבילויים בסך הכל יוצר רקע שמשכיח את הצדדים הקשים של החיים ומאפשר לשמחה לפרוץ החוצה.לעומת זאת ביהדות השמחה בנויה על סיבות מוגדרות,שאנחנו יהודים,שיש לנו את אלוהים והתורה וכו'. לכן הרבה פעמים אני רואה אנשים שבמקום לשמוח - עסוקים במרדף אחרי השמחה,אני רואה איך בפורים או שמחת תורה הם מדקלמים רעיונות שאמורים להביא אותם לשמחה,אפס,השמחה מהם והלאה.אתמול הייתי בסעודה משפחתית,השארתי שם בחורי ישיבות שיכורים שרים שירי כיסופים,וחתכתי ישר למסיבה חילונית,ההבדל החד בתפיסת השמחה רק חידד לי את הנקודה הזאת.
