אומרת כמה נורא

אלוהים, הם היו מתחרים
ואני, יש לי את עצמי
רפוסה ורועדת, גשומה ומקורזלת
שיער אפור ויגע
שמור ושומע
הגשם, אמור
 
האם לכתוב על החלון את המילה
"נשימות"
או על השיש? ואולי לכתוב
"תרגילי נשימות"?
ומה יחשוב זר שייכנס אל ביתי
ואל חדר אמבטייתי?
כן, אלה השאלות שמטרידות אותי בימים אלה.
 
הייתי רוכנת מעליה
לבדוק שהיא אכן נושמת
ולא נרדמה לנצח
בשנתה, וכך אני רוכנת אל החתול
נשימתו כל כך שלווה במיטתי
מנשקת את לחיו הפרוותית
כל כך שלווה נשימתו כמעט אפשר לטעות
 
אבל
אל תגידי לי אבל
הגשם לא יורד
וחבל, חסל סדר
מייאשין, חסל סדר
בכלל, כל יום ואי וודאותו
הפוצעת, המעיפה
למרומים בערסול הרוח
 
"היה לנו טוב
נהיה לנו רע
כמעט חשבנו כבר לחזור חזרה"
אבל לא חזרנו
נשארנו במקום
ובעטנו בעיטות נוגעות ללב
באויר

(מאיזשהו שיר של אריק איינשטיין)
 
או שפתח את הלב
פתוך פותח
או שסגר -
צרוך.
צורח?
לא.
ואפילו לא מרים טלפון לראות אם אני בחיים.
וגם אני לא.
 
למעלה