למען הנוחיות
לפני כמה זמן עלה בתפוז שרשור של אמנית ששאלה מזה "אומנות מאגית" בכדי ליצור איזשהי תערוכה שלה. מזה עלתה לי בראש השאלה מזה אומנות מאגית כמה פעמים, לא אומנות מיסטית אלא מאגית. והגעתי לכמה מסקנות חלק מהן הן דיי מיותרות וחלקן לדעתי הן חלק ניכר בתהליך המאגי, אז הנה: 1- הראשון נקרא לו "תרשימים מאגיים" שאלו ציורים או פסלים של פעולה מאגית או של ציון של איזשהיא פעולה מאגית כלשהי, אין לתרשימים האלה שום חלק באקט המאגי והם נעשים לאחר מכן לשעשוע של המאג שביצא אותם או של סתם אדם ששמע עליהם. הם גם לא נעשים תחת איזשהי מטרה של לבסס את הטקס או לסמל אותו. אולי בכדי להוציא אותו מהמערכת בפעם האחרונה ולחתום אותו בדרך עוצמתית, או כמובן לתאר אותו בדרך נוספת חוץ מבכתיבה. כמובן שזאתי אומנות פרופר ויכולה להיות כל סוג של אומנות כי היא בעצם תיאור אווירה ומצב אין פה משהו שמיוחד לעולם המאגיה. 2- השני הוא "אביזרי מאגיה ופולחן" זאתי אומונות שכבר חודרת קצת יותר לתוך עולם המאגיה והיא חלק שבמשך אלפי שנים היה עיקרי והתפתח מאוד , אפשר להכליל בתוך הקטגוריה הזאתי את הכלים עצמם: המטות, המזבחים, הפגיונות, תרשימים שמסמלים דברים שונים במעגל וכו'.. עוד חלק חשוב בקטגוריה הזאתי היא קלפי הטארוט ואני מניח שגם רונות ודומיהן הן סוג של אומנות. טארוט משלבים בתוכם אלמנטים רבים ואם לדעתי היה צריך להצביע על משהו שהוא אומנות מאגית ביותר- היו הם הטארוט, לא רק שהם מאוד סמליים ובדרך כלל כל קלף במיוחד מהחבילות המודרניות מייצג מאחוריו פילוסופיה שברובו נובעות ומשפיע על פעולות מאגיות ומסדרי מאגיה שונים (כגון: הוויט טארוט קארד, אליסטר קראולי...) הם גם ממש יכולים לקחת חלק בפעולה מאגית ולא רק כסמל אלא כממש כלי לתעל אנרגיה לשם מצב מסויים, לשם אפילו מסעות אסטרליים. אבל החלק הכי בולט בקטגוריה הזאתי ושהכי השפיע על האומנות אלו הם פסלי האלים למיניהם, ממצרים אל היוונים והרומאים, הפאגנים של כנען, של אירפה ושל יבשת אמריקה ועד הנצרות והנאו-פאגניים של היום ואולי אפילו ארון הקודש בבית המקדש, מי יודע, היו ועדיין כלי פולחני מרכזי ואפילו מעבר לזה. ומכיוון שפעם העולם היה מושפע קצת יותר מהדת שכללה בתוכה פעולות מאגיות שונות אומנות של חברות שלמות עסקה בהן (מצריים לפי דעתי היא הבולטת מכולן). 3- "הסמליות המאגית" אלו הם הסמלים שהשימוש שלהם במאגיה הוא נושא לספרים לא למאמר על אומנות, ובהחלט זאתי אומנות גדולה ביותר, הרונות, הא"ב העיבריים ומערכות שלמות של סמלים שבלעדיים אין טקס. והאומנות עצמה מעצימה את החוויה שלהם כי כשאנחנו מתבקשים לצייר פנטגרם כחול מולינו, בעיני רוחינו, אנחנו יכולים לעשות את זה כצורה גאומטרית מתה וחסרת חיים, אבל הפן האומנותי פה מאפשר לנו לראות את הפנטגראם בכחול מרהיב וחיי ואנרגטי, ולמי שמושפע מדברים כאלה יותר מצורות גאומטריות (כי כאלה שצורות גאומטריות ברורות יעבדו להם הרבה יותר טוב) ההבדל הוא בין טקס עוצמתי לשעתיים של נסיון להירגע. ושל חוסר עניין בטקס. 4- "קמעות והשארות" קמעות וחפצים שמטעינים אותם לשם מימוש פעולה מאגית, כמו כשפי חבלים, הם אומנות מאגית ב-100%, לא כמו הטארוט, סמלים או פסלי פולחן שכוללים בתוכם השפעות מתחומים אחרים בחיים. הקמעות, בעיקר, הם גם יכולים להיות יצירה אומנותית ברמה גבוהה מאוד, ואף רצוי שהם גם יהיו כך, והם גם פעולה מאגית עצמאית מה שמחבר במושלמות בין עולם האומנות לעולם המאגיה בכלי עוצמתי ומרהיב בהחלט. עכשיו החלק של ההאשרות שאני אשמח לנסות אותם באחד מן הימים, הנסיון הראשון הוא יהיה להעניק לכל חלק באומנות עצמה (הצבע, חומר הפסל) איכות אנרגטית מתאימה למה שהוא אמור לסמל. לדוגמה אני רוצהלצייר לב בין שני אנשים בכדי לסמל אהבה אז להטעין את הצורה הזאתי באנרגיה שמסמלת אהבה, ואת שני האנשים ברגשות שגוררת אחריה האהבה. זה יכול להביא על עצמו שני דברים, הראשון הוא בזבוז של אנרגיה. השני הוא שהאנרגיה והאופן שבו הציור צוייר בשעת טקס ובעזרת איכות אנרגטית מתאימהתקרוץ לאנשים שיבואו לראות את הציור של הלב וככה הם יוכלו יותר להתחבר אליו,מין תהליך של להפוך את הצופה לחלק מהתמונה. כמובן שאפשר לפתח את זהלעוד המון מקומות כמו ללמוד איך בעזרת פיסול או ציור לתעל אנרגיה וככה נגיד אני ארצה שמשהו מסויים יקרה אני אצייר אותו בזמן שאני מתעל את האנרגיה ואצור את התוצאה הרצויה... היד פתוח והיד רושמת
Diableror