אין פה שום כפיה...
יותר מבטקס הLBRP... צופה בא לראות יצירת אומנות X במוזיאון... מבחירתו. אין פה קסם להפיכת היצירה ליותר נמכרת או מעניינת אלא שילב של מימד חיי יותר בעבודה שגם ימשיך להחיות אותה לאחר מכן, זה שהצופה חש בזה לא מתוך בחירה לא אומר שזאת כפיה, גם צבע יכול להגעיל ולזעזע את הצופה או תנוחה לא טוב, זה לא אומר שהאומן כפה את זה על הצופה. אותו עניין עם טקס הLBRP ודומיו- אתה משתמש באנרגיה, למטרה אישיתי, ואמא שלך עומדת מחוץ לחדר וחשה (לא באופן מודע אני מניח) את התזוזה האנרגטית שאתה יוצר. כפיתה אותה עליה?- לא! ציירתה ציור והוספתה לו נפח אנרגטי מתוך מטרה להמחיש אותו יותר זה אומר שכפיתה את האנרגיה, בשום פנים ואופן לא. הבאתה אותה ומי שרוצה שירגיש מי שלא שימשיך. החיסרון הוא שאולי זה באמת מקבע את האנשים לעניין אחד, שיהיה, זה כבר תלוי באמן ומה הוא רוצה להראות ביצירה.