אולי זו רק אני,

אני חושבת שיש, אכן,

משמעות - לעניין ההזדהות. ונכון, שהזדהות איננה באה בהכרח בגלל שיתוף במגדר. כלומר, יכול גבר מסויים להזדהות עם דיכוי נשים שיטתי, (שאני מבינה מהודעותיה של... של... אין כאן בתגובות את כל העץ, של זו שלה אני מנסה לענות
, שהיא מכירה בקיום שלו), יותר מאשה מסויימת. יכול בהחלט. אלא שלרוב, כך יוצא, ולא מאד מורכב להסביר את זה, שהמזדהות העיקריות הן דווקא נשים. ממה שאני שומעת בסביבותי, רבות מאד הנשים, שעד שלא מוצב מול פניהן באופן שקשה להתעלם ממנו, אחד משניים - ריכוז של עובדות לגבי שיטתיות הדיכוי, והמשמעות שלו לגבי חייהן הפרטיים (1) או - מצב שבו הן חוות את הדיכוי באופן שאינו משתמע לשתי פנים (2), הן מחזיקות בעמדה של "היום כבר אין בעיה של זכויות". חלק ניכר מהן, הופך לפמיניסטיות פעילות במיוחד אחרי שאחד המצבים קורה, ובפרט - אלה שמסוגלות לעבור מהפך בדרך המחשבה, מה שדורש, כידוע, בטחון עצמי לא מועט, (שמאפשר שינויים בעמדות באופן בסיסי), וגם - במיוחד במקרה (1), יכולת הזדהות. התנועה הפמיניסטית היום איננה כוללת בין שורותיה רק נשים - אני יודעת, שיש נשים שקשה להן עם שיתוף של גברים בפעילות (וראה מקרה אסתר עילם, שסיפרתי עליו לפני כמה ימים), והן מרגיזות אותי - אני חושבת שהגדרת העמדות מראש על פי ג´נדר עושה נזק לעמדה הפמיניסטית מבסיסה. אבל, (אבל!), ברור - שכל אדם נוטה לטפל בעוולות שקרובות לו יותר, מבחינה רגשית, שמי שחלק ממרכיבי הזהות המשמעותיים עבורה הוא היותה אשה - תיטה להזדהות יותר עם נשים (מה שמכונה בז´רגון, סולידריות), שמי שחוות על בשרן (מקרה 2), יהיו נשים, ומפה לשם - שהפעילות העקריות (כמותית), למען הנשים, תהיינה נשים. גם הציפיה שלי, להכרה במצב העובדתי, בחברה ה*לא שוויונית*, בביטויים של המצב הזה - היא בעיקר מנשים. מכל הסיבות שלעיל.
 
נכון מה שכתבה ספיר, מעלי, ../images/Emo45.gif

יכול להיות שמהקום בו את נמצאת, הדברים נראים פשוטים וקלים להשגה. אולי צריך לעבוד ולהשקיע - אבל ההישג קיים באפשרות. אינני יודעת מאין את לוקחת את הידע או הנתונים. אולי יש סביבך נשים שאפתניות והישגיות. אולי לא. אולי זה הרושם הפרטי שלך. אבל: אם מדובר בזכות של כל אשה, להפיל הריון בלתי רצוי, מסתבר שזכות זו אינה שמורה לה, כאדם וכאזרחית. המדינה, מיוצגת ע"י המימסד הרפואי והחברתי, מעמידה את אותה אשה להערכה, ביקורת ולשיפוט וקובעת, אם כן או לא, תאושר לה ההפלה. האם לדעתך, זכות ההפלה אינה זכותה הטבעית, האנושית, של אשה? הפרשים בשכר בין גברים לנשים, המגיעים עד ל 40% , לרעת הנשים, עבור עבודה שווה. האם ידוע לך על כך? ואם כן, האם לדעתך מישהו אחר, מחוץ לאירגוני נשים, יפעל וייאבק לשינוי הפער והאפלייה הזו? נשים מוכות? מי לדעתך יפעל וייאבק למען עצירת התועבה, בדרך של חקיקה והחרפת העונש? הגברים? היות וזה לא קרה עד עכשיו, אלא המודעות התעוררה העקבות מאבק עיקש ובלתי פוסק של אירגוני נשים, כנראה שגם כאן זה הפתרון. ניצול מיני והטרדה מינית - תופעות המופנות קודם כל ועיקר , כלפי נשים, נערות וילדות. מי אם לא נשים ייאבקו על מנת להפסיק את התועבה הזו? הגברים המבצעים את הפשע? השופטים המקלים בעונשים, היות ואין הם רואים או עדיין לא הפנימו את המסר, שזוהי אינה נורמה אלא פשיעה? כל העיסוק בנ"ל ובעוד נושאים, אינו "דיון נשי בלבד" כפי שהגדרת. הדיון הוא אנושי, אזרחי ועולה על סדר היום רק בגלל עיקשותנו וסירובנו להרפות מהנושא. יש עימנו גברים שמספרם הולך וגדל, אבל איננו נותנות להם את ההובלה. זהו העולם שלנו, והגיע הזמן שדברינו יישמעו מפי פיות של נשים ובקולות של נשים. מבלי להיבהל ומבלי לחשוש, מבלי להתבייש ומבלי להסתתר: אותם קולות נשיים, גבוהים, עדינים ולפעמים חלשים. וודאי לא חזקים ומהדהדים כקולותיהם של הגברים. קולות נשיים שהרבה פעמים הושמו לצחוק. מספיק, אנחנו כאן וקולנו יישמע. אירגוני נשים פועלים ויפעלו למענך ולמעני. זו הסיבה בגללה אני תומכת בהן. ערבוב שלי בתוך ארגון גברי, יגרום לי לאבד את הייחודיות של טענותי. בדיוק כפי שקרה תמיד. ברגע בו נשים היטמיעו עצמן בתוך ארגונים גבריים, קולותיהן ועוצמתן אבדו בתוך ההידהוד השרירי, הגובה הזכרי וההבנה לצרכיו של הגבר. אף גבר לא ייאבק עבורך או עבורי או עבור בתי או עבור אימך ואחותך, כפי שאת ואני ניאבק. האפלייה והניצול וחוסר השיוויון - כאן הם מזה שנות דור ועדיין לא נמחקו. שיא האבסורד הוא לטעון שאנו, בעצם מאבקנו, בין היתר למענך, מנציחות אפלייה וניצול. למען האמת, אני משתדלת לא להתחמם, היות ונדמה לי שאינך מבינה את הגרעין שברעיון ואת עצם הנחיצות של המאבק. ואם לדעתך אני טועה, אנא הסבירי לי כיצד את מתקדמת בדרכך ובשאיפתך לעולם אידאלי - דבר שאני, אישית, איני מאמינה בו ומעולם גם לא האמנתי.
 
למעלה