ל--naftalyb2
תגליות. לנו ידוע כי בורא היקום היודע ומכיר את כל מסתרי בריאתו, גילה בתורתו כל סוד טבע ומידע מדעי אשר נצרך לקיום מצוה מן המצוות. מעתה רק טבעי ופשוט וברור הדבר, שספר זה אשר נוסח ונכתב על ידי בורא העולם, לא יתכן כלל ולא יעלה על הדעת שיהיה עשוי באותה רמה של ספר אשר הוא פרי הגיון בשר ודם. ואכן, ספר תורת האלהים, נכתב בניסוח מפעים, המאפשר הבנה בארבע רמות שונות, הנבדלות לחלוטין זו מזו. (ושבות ומתמזגות יחד - אצל מי שזוכה לעסוק בכולן - להרמוניה נפלאה של תורה רבת גוונים המשלימים זה את זה). ואלו הן: א. פשט - הבנת פשט הדברים הכתובים. ב. רמז - הסברים וביאורים עמוקים יותר, ועוד נתונים, שכולם כתובים בהצפנה. כגון: ראשי תיבות, סופי תיבות, צירופי אותיות, דילוגי אותיות וכו´. ג. דרש - גילוי מה שלא כתוב מתוך מה שכתוב על פי כללים קבועים. כגון: קל וחומר. שאם בדבר הקל נאמר בתורה כך, בחמור יותר לא כל שכן? וראה ב"ספרא" פרשת ויקרא: בשלש עשרה מדות [=כללים] התורה נדרשת. בקל וחומר, בגזרה שוה, וכו´. ד. סוד - תורת הקבלה, פנימיות התורה. ראוי לציין, כי כל אחת מארבע רמות אלו המכונות בקצרה פרד"ס (פשט, רמז, דרש, סוד), עשויה רבדים רבדים של עומק לפנים עומק. כך ניתן לראות ילד רך המתענג בלומדו את המסופר בתורה, ולעומתו תלמיד חכם מופלג, גאון בחכמה, המתפעל ומתרגש מן העומק הטמון באותם פסוקים עצמם. * לצורך הבנה אמיתית וברורה יותר של צופן "דילוגי האותיות", נציין את העובדה המוזכרת בדברי חז"ל, שהנוסח המקורי של ספר התורה כאשר היה כתוב אצל הבורא, לפני מתן תורה, היה אמנם כפי הנוסח שבידינו, אך ללא רווח בין המילים אלא ברצף אותיות. (לדוגמא, הפסוק הראשון היה כתוב כך: בראשיתבראאלהימאתהשמימואתהארצ) והרי קטעים אחדים מתוך דברי הרמב"ן בפתיחת פירושו האדיר לתורה: "עוד יש בידינו קבלה של אמת, כי כל התורה כולה שמותיו של הקדוש-ברוך-הוא. שהתיבות מתחלקות לשמות בענין אחר. כאילו תחשוב על דרך משל, כי פסוק "בראשית ברא" יתחלק לתיבות אחרות, כגון, "בראש יתברא". וכל התורה כן. (וזאת) מלבד צירופין וגימטריות של שמות". "..התורה הכתובה באש שחורה על גבי אש לבנה, בענין (-באופן) הזה שהזכרנו היה. שהיתה בכתיבה רצופה בלי הפסק תיבות (-בלי רווח בין המילים). והיה אפשר קריאתה (-לקוראה) שתיקרא על דרך השמות (-של הקב"ה), ותיקרא על דרך קריאתינו (-כדרך שאנו קוראים) בענין התורה והמצוה. וניתנה למשה רבינו על דרך חילוק קריאת המצוות, ונמסר לו על-פה דרך קריאתה בשמות". כלומר, את התורה במקורה, ניתן לראות ככתובה בצורת טבלת ענק של רצף אותיות אשר ניתן לקוראן בצורות קריאה רבות, וכפי הוראותיו והדרכתו של כותב התורה. כגון: מירווחים שונים היוצרים מילים שונות, דילוגי אותיות, (דילוגי אותיות, בטבלה שכל אחת משורותיה מכילה מספר אותיות לפי המספר המדולג, יוצר קריאה אנכית ברורה של המילה המתקבלת על ידי הדילוג. ראה מסגרת

ראשי תיבות, סופי תיבות וכו´ וכו´. [הנה דוגמא להצפנה עמוקה מעט: אחת משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן היא: "גזירה שוה". כלומר כאשר ביקש כותב התורה לציין במצוה מסויימת פרט המופיע בפרשה אחרת, במקום לחזור ולציינו כאן, כתב בשתי הפרשיות מילה מסויימת (בדרך כלל, נדירה) המופיעה בשתיהן, והיא משמשת כ"קוד" המעביר את הנתון הנמצא כאן, גם לפרשה האחרת. הרגיל בלימוד ה"תלמוד" מכיר דוגמאות נפלאות לכך].
קישור