טוב, נשחק
בקשר לשאלת הכשרות, התשובה היא שמסעדה שפתוחה בשבת אינה מסעדה כשרה, ועל כן, יהודי אורטודוקסי שומר מצוות לא יכול לאכול בה. מותר להיהודי להיות עם כל ישות שהיא, לקחת כסף שניתן בשבת ע"י יהודי בשבת (וזה המקרה המתואר בשרשור הזה), בין אם הכסף נלקח בשבת ובין אם לאו, אסור, המהדרין לא יקחו גם כסף מגוי ולא יהנו מעבודתו של גוי, אבל נניח לזה לרגע. בקשר לחברת חשמל, זו סוגיה מענינת שיש עליה פסיקות סותרות, חברת החשמל פועלת בשבת לפי מספר הנחיות של רבנים הגורמת לכך שלא נעשית על פי תפישתם של אותם רבנים עבירה בעצם השימוש בחשמל בימי חול, או בשימוש בחשמל בשבת, באמצעות שעון שבת. ישנם מספר עדות בקרב העדה החרדית עם זאת, שאינם מקבלים את התפישה הזו ומפעלים גנרטורים במהלך ימי החול בשביל שלא יזדקקו לחשמל של חברת החשמל, הם כמובן מפסיקים את עבודת הגנרטור עם כניסת השבת. עכשיו, אני רוצה להסביר קצת את הסיבות לעניין הזה, ראשית, בענין האיסור לסגור מעגל חשמלי, האיסור נובע משני סיבות, האחת, כמו שנאמר כבר כאן, כאשר סוגרים מעגל נוצרת אש, ויש איסור מפורש שלא להבעיר אש, השניה, היא איסור מפורש ליצור דבר חדש (הרי כל העניין נובע מ"וביום השביעי שבת ממלאכתו אשר עשה...", המלאכה בפסוק, היא יצירה-יצירת העולם, כלומר יש להמנע מיצירה) כאשר אני פותח מעגל חשמלי אני יוצר משהו שלא שם קודם, כאשר אני מדליק מנורה, אני יוצר אור במקום שהיה חשוך, כאשר אני מדליק תנור אני יוצר חום במקום שבאופן טבעי הוא קר, באותה מידה אסור לפתוח מעגל חשמלי סגור (כשאני סוגר אור, אני יוצר חושך היכן שלפני השבת היה אור וכו'), זאת היא רוח הדברים ולכן הפרשנות היא כמו שהיא. עכשיו, לעניין האפסורד והסטגנציה, כולנו מכירים את הפסוק:"עשה לך רב" ויודעים להגיד שיש שבעים פנים לתורה, מה זה אומר במציאות?, במשך קרוב ל 2000 שנה בגולה, היהודים התפרנסו מעבודה, היחיד שהתפרנס מהתורה היה הרב (ומעט תלמידי הישיבה), הרב היה תלוי בקהילה לפרנסתו ונאלץ לפרש את התורה כך שהקהילה תוכל לחיות במסגרת חוקיה של התורה, עם כניסת החילון וההשכלה ליהודות באירופה ועם הופעת זרמים מיסטיים כגון החסידות, החלה תופעה של הקשחת הקו השמרני בקרב הרבנים, ורצון לשמר כמעט בכוח את הקיים, יחד עם זאת, עדיין הרבנים היו מחויבים לקהילה והתאימו את התורה למציאות של הקהילה. מדינת ישראל, בשל תמיכתה הכספית בישיבות (שבאה בתחילת הדרך כרצון לכבד את זיכרם של קורבנות השואה, יחד כמובן עם האילוצים הקואליציונים שגם בשנות החמישים פעלו בערך באופן שהם פועלים היום) יצרה מצב, בו הרבנים אינם תלויים עוד בקהילה אלא, פועלים בתוך עולם דימיוני בו התורה והפרשנות הם נקודת ההתיחסות היחידה לה הם מחויבים (הדבר נכון הן לגבי רבני הציונית הדתית, שהם כמי שקיבלו הסמכה של הרבנות הראשית, פשוט, עובדי מדינה והן לגבי רבני העדה החרדית והחסידות, שברובם המכריע מתפרנסים מהכספים שמעבירה המדינה לטובת הישיבות) כך הפסיקות שניתנות בארץ הן קיצוניות יותר מאלו הניתנות בחו"ל, ומאחר שישראל הפכה במידה רבה למרכז התורני של היהדות רבני חו"ל נאלצים ליישר קו. היום, יותר ויותר מבין הצעירים יותר בחברה הדתית מבינים את הפרדוקס הזה, שהופך את היהדות מדת חייה ומשתנה ואת חוקי התורה מ"תורה חייה ונושמת" לאות מתה עבור רבים, אולם ההנתקות משדי המדינה המעטירים קשה מידיי עבור החברה החרדית והדתית ויתכן ויהיה צורך במהפכה של ממש בכדי להציל את היהדות. מעבר לכל זה, אני גדלתי על פלורליזם וכיבוד דעותיו של האחר, יש הרבה מאוד יהודים, שעבורם לקבל כסף שניתן בשבת הוא יהרג ובל יעבור, להכריח אותם לבחור בין עבודתם לבין אמונתם הדתית, זה משהו שלא הייתי ממהר לעשות, בטח לא במדינה הזאת. הלכתית אגב, ניתן למצוא פתרונות רבים שיפתרו את המצב, כל מה שצריך זה רצון, מאחר ומדובר באתרים ממשלתיים בלבד, קל לי להבין מדוע הרצון לחפש פתרונות כאלה לא קיים (אני לא מכיר פוליטקאי ישראלי שמחפש נקודות מחלוקת עם המנהיגים הדתיים כשהוא לא חייב. אימג'יין ונוסעת, אני יודע שהנושא שייך לפורום רק בשוליים, אבל יש מצב להקפיץ את השרשור הזה?
