טארה מקליי
New member
נכון!
אוי אלוהים, איזה פרק!
- פותח הנושא טארה מקליי
- פורסם בתאריך
פרק מדהים
המשחק של איילת זורר מדהים, במיוחד בפרק זה. בתחילת הפרק, כשראובן החל להתוודות, ממש "פחדתי". חשבתי לעצמי שהוא עושה דברים שלא עושים, שאסור לו להתוודות. כשהפרק המשיך, והוא אמר שהוא מתגעגע אליה וחושב עליה, הפנים שלו נראו לי כל כך מסכנות. כאילו כל מסכות ההגנה, כל תדמית הפסיכולוג נעלמה לה כלא הייתה. כאילו הוא נפתח אליה, כאהוב. מפסיק את הטיפול כפסיכולוג, ומתחיל שיחה בתוך קשר רומנטי. כשהוא התוודה, היא נראתה כל כך בהלם. כאילו לעולם לא ציפתה לשמוע את מה שהיא שומעת ממנו. נדמה היה לי כי הוא משתמש בכל המילים הלא נכונות ["את רוצה שאני אגע בך עכשיו?"], וההתפתחות הזאת, כביכול, היא התפתחות רעה. לא חשבתי שהוא באמת ירשה לעצמו לחצות את הגבולות ולפתח איתה קשר מעבר לטיפול, וקיוויתי שזה לא יהיה כך. כלומר, איך אפשר לשבת מול הפסיכולוג שלך שבו את מאוהבת, כשהוא מודה שהוא גם מאוהבת בך? לא החלטתי [ואני חושבת שאין לי את הכלים להחליט] אם מעשיו של ראובן היו כלי טיפולי או חשיפה עמוקה.
המשחק של איילת זורר מדהים, במיוחד בפרק זה. בתחילת הפרק, כשראובן החל להתוודות, ממש "פחדתי". חשבתי לעצמי שהוא עושה דברים שלא עושים, שאסור לו להתוודות. כשהפרק המשיך, והוא אמר שהוא מתגעגע אליה וחושב עליה, הפנים שלו נראו לי כל כך מסכנות. כאילו כל מסכות ההגנה, כל תדמית הפסיכולוג נעלמה לה כלא הייתה. כאילו הוא נפתח אליה, כאהוב. מפסיק את הטיפול כפסיכולוג, ומתחיל שיחה בתוך קשר רומנטי. כשהוא התוודה, היא נראתה כל כך בהלם. כאילו לעולם לא ציפתה לשמוע את מה שהיא שומעת ממנו. נדמה היה לי כי הוא משתמש בכל המילים הלא נכונות ["את רוצה שאני אגע בך עכשיו?"], וההתפתחות הזאת, כביכול, היא התפתחות רעה. לא חשבתי שהוא באמת ירשה לעצמו לחצות את הגבולות ולפתח איתה קשר מעבר לטיפול, וקיוויתי שזה לא יהיה כך. כלומר, איך אפשר לשבת מול הפסיכולוג שלך שבו את מאוהבת, כשהוא מודה שהוא גם מאוהבת בך? לא החלטתי [ואני חושבת שאין לי את הכלים להחליט] אם מעשיו של ראובן היו כלי טיפולי או חשיפה עמוקה.
טארה מקליי
New member
תראי ב-vod
חבל לסכם, ואני אישית לא מסוגלת.
חבל לסכם, ואני אישית לא מסוגלת.
MY GOD../images/Emo2.gif
אני עוד המומה. הרביצו חתיכת פרק לחזרה.... האמת היא שממש מבולבל לי מה אני חושבת על הפרק - אז בטח ייצא לי גם מבולבל פה.. כמו בדרך כלל.. דבר ראשון ששמתי לב אליו בפרק זה שבכלל לא הקדישו מספיק תשומת לב (לפחות לטעמי) לעניין העזיבה של נעמה ואיך פתאום היא חזרה. כלומר, הייתה הפרידה הגדולה, והנה אחרי שבוע היא נמצאת באותו מקום, כמעט בלי מילים, לא יודעת, היה לי חסר...מבוכה, איזשהו דיון על זה... לא יודעת. הייתי בטוחה שהיו עושים איזה פסק זמן (בסדרה, כלומר "אחרי חודש"...) ורק אז היא הייתה חוזרת, במצב זוועתי, זועקת להצלתו של ראובן... משו כזה.. נו ניחא, לא התאים להם לדבר על זה, אבא שלה בכל זאת היה מאושפז אז היא הייתה זקוקה לראובן? שיהיה. כשראובן חשף את הרגשות שלו, אני הרגשתי כזה "בום" בבטן, רצון לקבור את עצמי איפשהו. "מה הוא עושה?!!? איזה פדחן!!" אשכרה כאילו ישבתי במקומה שם. (היא שיחקה נ-ה-ד-ר אגב) זה היה כל כך לא נוח. בעיקר, כי זה הרגיש כל כך חסר מקצועיות. אני חושבת שראובן היה מאוד מאוד פגיע שם, והראה את זה. ורצה אותה. ואיך שהוא אמר את זה הרגיש כל כך לא נעים. הוא בחר לא ללכת איתה, בחר לספר לה את סיפור המורה לביולוגיה וכו' - מתוך אילוץ, הוא היה במקום של חולשה ולי זה הרגיש רע. אין ספק שכל העניין עם מה שנפתח שם היה מדהים. כלומר, למרות שזה היה ממש לא נעים, זה הוביל למשהו טוב. אני חושבת שזה אחד הפרקים הבודדים של נעמה, שמעבר לכך שהיה לי מרתק, הרגשתי ממש אמפתיה, חמלה, ובאפילו הזדהות מסוימת עם החולשה שלה. בפרקים האחרים עצבנה אותי נורא. כל הבוטות שלה, ופה היה משהו שונה - וזה היה מהמם. זהו, סיימתי. אני מקשקשת. כל כך טוב שהסדרה חזרה. יש במה להתעסק, לאן לברוח, לנתח אחרים, לא את עצמי. גם לאחרים חרא! וויפי!
סתם, אני לא שמחה לאיד, אבל צרות של אחרים יכולות להסיח את הדעת..
אני עוד המומה. הרביצו חתיכת פרק לחזרה.... האמת היא שממש מבולבל לי מה אני חושבת על הפרק - אז בטח ייצא לי גם מבולבל פה.. כמו בדרך כלל.. דבר ראשון ששמתי לב אליו בפרק זה שבכלל לא הקדישו מספיק תשומת לב (לפחות לטעמי) לעניין העזיבה של נעמה ואיך פתאום היא חזרה. כלומר, הייתה הפרידה הגדולה, והנה אחרי שבוע היא נמצאת באותו מקום, כמעט בלי מילים, לא יודעת, היה לי חסר...מבוכה, איזשהו דיון על זה... לא יודעת. הייתי בטוחה שהיו עושים איזה פסק זמן (בסדרה, כלומר "אחרי חודש"...) ורק אז היא הייתה חוזרת, במצב זוועתי, זועקת להצלתו של ראובן... משו כזה.. נו ניחא, לא התאים להם לדבר על זה, אבא שלה בכל זאת היה מאושפז אז היא הייתה זקוקה לראובן? שיהיה. כשראובן חשף את הרגשות שלו, אני הרגשתי כזה "בום" בבטן, רצון לקבור את עצמי איפשהו. "מה הוא עושה?!!? איזה פדחן!!" אשכרה כאילו ישבתי במקומה שם. (היא שיחקה נ-ה-ד-ר אגב) זה היה כל כך לא נוח. בעיקר, כי זה הרגיש כל כך חסר מקצועיות. אני חושבת שראובן היה מאוד מאוד פגיע שם, והראה את זה. ורצה אותה. ואיך שהוא אמר את זה הרגיש כל כך לא נעים. הוא בחר לא ללכת איתה, בחר לספר לה את סיפור המורה לביולוגיה וכו' - מתוך אילוץ, הוא היה במקום של חולשה ולי זה הרגיש רע. אין ספק שכל העניין עם מה שנפתח שם היה מדהים. כלומר, למרות שזה היה ממש לא נעים, זה הוביל למשהו טוב. אני חושבת שזה אחד הפרקים הבודדים של נעמה, שמעבר לכך שהיה לי מרתק, הרגשתי ממש אמפתיה, חמלה, ובאפילו הזדהות מסוימת עם החולשה שלה. בפרקים האחרים עצבנה אותי נורא. כל הבוטות שלה, ופה היה משהו שונה - וזה היה מהמם. זהו, סיימתי. אני מקשקשת. כל כך טוב שהסדרה חזרה. יש במה להתעסק, לאן לברוח, לנתח אחרים, לא את עצמי. גם לאחרים חרא! וויפי!
טארה מקליי
New member
נכון, המסכה הבוטה של נעמה
הוסרה, וזה היה יפה.
הוסרה, וזה היה יפה.
שוב חוזרת אולי על מה שנאמר
אבל זה היה יפה איך שראובן עשה שימוש במה שהוא מרגיש באמת ועבד עם זה ככלי טיפולי. והוא צדק - נעמה לא רוצה שהוא ישכב איתה, נעמה מבקשת אינטימיות אמיתית, איכפתיות, אבל באופן לא מודע גוררת את זה למצב של ניצול מיני כי זה מה שהיא מכירה. היא בודקת האם ראובן ישמור עליה כמו שהיו אמורים לעשות הגברים בחייה או שגם הוא יפול בפח וילך לכיוון של מין. פרק חזק, ואגב, העניין שראובן השתמש בסיפור שלו כילד בן 14 היה גם כן חזק, הוא מייצג את הגישה של האינטרסוביקטיביים שמביאים מהחומרים הפרטיים שלהם על מנת לעזור למטופל. עדין משהו בדיבור של נעמה לא נראה לי עד הסוף אותנטי, לא לגמרי ירדה הבוטות שלה.
אבל זה היה יפה איך שראובן עשה שימוש במה שהוא מרגיש באמת ועבד עם זה ככלי טיפולי. והוא צדק - נעמה לא רוצה שהוא ישכב איתה, נעמה מבקשת אינטימיות אמיתית, איכפתיות, אבל באופן לא מודע גוררת את זה למצב של ניצול מיני כי זה מה שהיא מכירה. היא בודקת האם ראובן ישמור עליה כמו שהיו אמורים לעשות הגברים בחייה או שגם הוא יפול בפח וילך לכיוון של מין. פרק חזק, ואגב, העניין שראובן השתמש בסיפור שלו כילד בן 14 היה גם כן חזק, הוא מייצג את הגישה של האינטרסוביקטיביים שמביאים מהחומרים הפרטיים שלהם על מנת לעזור למטופל. עדין משהו בדיבור של נעמה לא נראה לי עד הסוף אותנטי, לא לגמרי ירדה הבוטות שלה.
נעמה חזרה כי אבא שלה חטף התקפת
לב, בגלל השיחה ביניהם, לדעתה. זה ההסבר שניתן ואכן, גם אני הרגשתי הפעם קרבה לנעמה. כל הכאב שיצא. ואיילת זורר כשחקנית - גדולה וסלינוש, מה שלומך? הבנתי שהיה לא משהו (לא הייתי, אז היה לי בוחטה לקרוא כשחזרתי), עכשיו יותר טוב, עם הצרות של האחרים, כמו שאת אומרת? אם את צריכה, אספק לך הרבה סיפורי צרות, אם זה עוזר לך לשכוח את שלך (צוחקת, כמובן)
לב, בגלל השיחה ביניהם, לדעתה. זה ההסבר שניתן ואכן, גם אני הרגשתי הפעם קרבה לנעמה. כל הכאב שיצא. ואיילת זורר כשחקנית - גדולה וסלינוש, מה שלומך? הבנתי שהיה לא משהו (לא הייתי, אז היה לי בוחטה לקרוא כשחזרתי), עכשיו יותר טוב, עם הצרות של האחרים, כמו שאת אומרת? אם את צריכה, אספק לך הרבה סיפורי צרות, אם זה עוזר לך לשכוח את שלך (צוחקת, כמובן)
פרק מצויין
אני ואמא שלי היינו בשוק כשהוא נפתח אליה ואמר לה "פחדתי שלא אראה אותך יותר" ומשם הכל התגלגל והוא נפתח כך. אני אישית חיכיתי לחיבוק שלא הגיע (למרות שבפרומואים רואים את נעמה מחבקת מישהו וסביר להניח שאת ראובן)... ראובן באמת הלחיץ כשהוא שאל אותה אם היא רוצה שהוא ייגע בה - נשמע מעט סוטה ואם הייתי במקום נעמה הייתי נבהלת ומרגישה מאוד לא בנוח למרות כל האהבה שלי ובכלל כל הפתיחות הזו היתה יותר מידי. אם הוא באמת רצה שהיא תקבל את זה בהבנה, הוא היה צריך לספר לה את זה בצורה עדינה יותר ואיטית יותר מאשר לשפוך הכל (כל אחד היה נבהל - לא משנה אם יש לו רגשות כלפי הצד השני או לא...). אבל ממש ריגש אותי לקראת סוף הפרק שהוא אמר לה שהוא מת לשכב איתה אבל הוא לא יעשה זאת כי הוא לא רוצה לפגוע בה ולא רוצה לנפץ לה את האמון שיש לה בו כמו שנופץ עם דייב ועם כל השאר... הדרך שהוא אמר לה והמבט בעיניים עם הכנות פשוט גרמו לי להתרגש כאילו הייתי במקומה ולחשוב כמה הייתי רוצה שמישהו יאהב אותי ויכבד אותי כפי שהוא מרגיש כלפי נעמה. כלומר, אם עד אותו רגע הרגשתי שהוא הבהיל אותה, בנקודה הזו, אם הייתי במקומה, הייתי מרגישה מוגנת מחדש ובנוח.... חג שמח לכולם!!, יעל
אני ואמא שלי היינו בשוק כשהוא נפתח אליה ואמר לה "פחדתי שלא אראה אותך יותר" ומשם הכל התגלגל והוא נפתח כך. אני אישית חיכיתי לחיבוק שלא הגיע (למרות שבפרומואים רואים את נעמה מחבקת מישהו וסביר להניח שאת ראובן)... ראובן באמת הלחיץ כשהוא שאל אותה אם היא רוצה שהוא ייגע בה - נשמע מעט סוטה ואם הייתי במקום נעמה הייתי נבהלת ומרגישה מאוד לא בנוח למרות כל האהבה שלי ובכלל כל הפתיחות הזו היתה יותר מידי. אם הוא באמת רצה שהיא תקבל את זה בהבנה, הוא היה צריך לספר לה את זה בצורה עדינה יותר ואיטית יותר מאשר לשפוך הכל (כל אחד היה נבהל - לא משנה אם יש לו רגשות כלפי הצד השני או לא...). אבל ממש ריגש אותי לקראת סוף הפרק שהוא אמר לה שהוא מת לשכב איתה אבל הוא לא יעשה זאת כי הוא לא רוצה לפגוע בה ולא רוצה לנפץ לה את האמון שיש לה בו כמו שנופץ עם דייב ועם כל השאר... הדרך שהוא אמר לה והמבט בעיניים עם הכנות פשוט גרמו לי להתרגש כאילו הייתי במקומה ולחשוב כמה הייתי רוצה שמישהו יאהב אותי ויכבד אותי כפי שהוא מרגיש כלפי נעמה. כלומר, אם עד אותו רגע הרגשתי שהוא הבהיל אותה, בנקודה הזו, אם הייתי במקומה, הייתי מרגישה מוגנת מחדש ובנוח.... חג שמח לכולם!!, יעל
טארה מקליי
New member
ניטשה, אייכה?
טארה מקליי
New member
וגם אלת הירח...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.