אכן היה פרק פרק. קשה לי עוד לדעת
מה לגמרי דעתי. בגדול, אני לחלוטין מסכימה איתך, טארה, על כך שהוא נעמד עם החולשות שלו והכנות שלו מולה ובכך הגיע אליה, והיה בזה משהו התאבדותי, ולא תכנון של משחק. אבל הוא לא זנח לרגע את תפקידו המקצועי, ואת ה'חקירה' הפסיכולוגית. אולי ברגע שהוא הגיע לנושא של דייב הוא הבין לגמרי שאין שום סיכוי, שזה אכן נצלני מצידו אם הוא יעשה משהו, ואולי כבר קודם, בעצם החשיפה שלו, הוא יודע שזה לא נכון לה. רק שמה שהיה חסר לי זה החלק שלו, שלא רק לה זה לא נכון, כי זה יעשה לה רע, גם לו - כי זה מעילה בחוקים המקצועיים שלו שהוא מכבד אותם ויותר מזה, מאמין בהם. ואני מקווה שזה עוד יגיע , בהמשך, ואולי זה בגלל הקושי שלי לראות את הצד שלו שבו הוא אכן מתלבט בסוגיה. זה טאבו כזה ענק מבחינתי שקשה לי להשלים עם הרעיו ןעם דמות שאני מעריכה, כמו ראובן כמטפל. ואני חושבת שזה באמת מסביר איך היא משתמשת במין (כי אחרת היא לא תעניין, כמו שנאמר לה ע"י ראובן) וכל ההתקדמות הזו בטיפול היתה אפשרית רק בגלל האינטימיות הזו שנוצרה, והמפגש עם יעל הפריע לי. אבל יעל יוצאת לקרב. ואוו. עוד אשוב..